רעיון הציור "נרצח" כבר ב-1917

(הרבה זמן לפני המחשב הבייתי) 

עם הכנסת אסלה חתומה למוזיאון.

מאז נמצאו לו גם מספידים רבים.

הבעיה שאין עדיין קברן המוכן

לקחת את האחריות להטמנת

הגופה, או מה שנותר ממנה.

אך אל ייאוש על פי "חזון יחזקאל"

העצמות היבשות עוד יקרמו עור

וגידים.

שגית, את באמת מצפה שהציירים

כאן יודו בפה מלא שהציור כבר מת?

. 

לא מחפשת הודאה אלא לשמוע את דעתם הכנה של האנשים היוצרים.

כל טוב,

שגית בר-אור

צטט: שגית בר-אור 2009-06-08 14:20:16

 

לא מחפשת הודאה אלא לשמוע את דעתם הכנה של האנשים היוצרים.

 

כל טוב,

שגית בר-אור

ניראה לי שקיבלת שלל דעות כנות בצורה יצרתית מהאנשים היוצרים.. :-)

הציור מוסר תודה על הדאגה...

שלומו טוב מתמיד הוא בריא מועשר ונראה די טוב,הייתה לו תקופה קשה,

אך הצליח לשרוד,הוא אוהב את החיים,ניזון מהם,הם חומרי-הגלם שלו.

תיראי מי ייצג השנה את  ישראל בביאנלה...?

"לא מחפשת הודאה אלא לשמוע את דעתם הכנה של האנשים היוצרים. "

האינרציה, הכבידה והיחסיות גורמים גם לתנועה, 

קיבעון = מוות.  

צטט: שגית בר-אור 2009-06-08 15:54:56

מות הציור ?

 

האם בעולם דיגיטאלי שבו תרבות הצריכה ניזונה ממסכי - טלוויזיה , מחשב , ווידאו וכיו"ב

יש עדיין ערך לציור הניצב דומם על הקיר ?

ואם - כן , מהו אותו ערך.

נא לכתוב תשובות ענייניות בלבד.

בברכה,

שגית בר-אור

אני חושבת שכמו בהרבה תחומים בחיים שעוברים שינויים ומתפתחים לכל מיני כיוונים, כמו טלפון לפלאפון  וכד',

גם הציור עבר ועובר שינויים בהתאם לרוח התקופה ואפשרויותיה.

הציור התלוי על הקיר הוא אחד מהאפשרויות (הטובות) לצרוך אמנות, אך אינו היחיד.

ערכו יכול להיות רגשי- מבחינת בעל הציור,  אמנותי- אם מדובר למשל באספן ,גלריה או מוזיאון.

אין ספק שההשפעה שיש לציור על הצופה הממוצע התכווצה לעומת השפעתם של המסכים הצעקניים של העת החדישה, רק על הצופה הממוצע, שלא לומר הצופה העצל. הספרות היפה סובלת מאותן בעיות. נמשיל את מסך הטלוויזיה לאינפוזיה שמעבירה את החוויה\תוכן היישר אל מחזור הדם של הצופה, ללא כל מאמץ קוגניטיבי הצופה מקבל את התכנים בעוד שהאמנות והספרות מבקשות השתתפות פעילה של הצופה. הציור מבקש בנימוס את הקשבתך בעוד שהטלוויזיה נכנסת בלי לבקש. להפתעתי ולשמחתי ישנם כאלה שמוכנים לעלות אל החוויה העמוקה יותר, המפעילה יותר, של ההתבוננות בקומפוזיציה של כתמים אשר מתרחשת בעיקר בתודעתו של המתבונן. אני סבור שהיחלשותו היחסית של הציור מעידה פחות על מצבו של הציור ויותר על מצבו של האדם.   

יפה אמרת .. שיהיה לך ערב מקסים.

בברכה ,

שגית בר-אור

האם האינטרנט או הטלויזיה הרגו את הספר או הסופר. נהפוך הוא .

אותו דבר לגבי ציור.

מי שאמון רק על הצד הטכני , ידבק במה שמדיום שהוא שולט בו , מי שאינו מפחד לבחון את הגבולות שלו כאומן יכול לנסות לעבוד גם במדיום הדיגיטלי. לאורך שנים היתה מגמה של הליכה לכיוון הציור המופשט , מכיוון ש"לא ניתן להתחרות" במצלמה בתיאור ריאליסטי ( למען הסר ספק אינני חושב שצריך להתחרות , אלא ללכת מעבר) , למה לא לנסות כיוון הפוך של אימוץ המדיה הדיגיטלית ולמנף אותה על מנת לתת ליצור הוויה חוויה ורעיונות.

אישית אינני מדיר את רגליי ( או ליתר דיוק את ידיי ) לא מזה ולא מכלים מסורתיים. אין תחליף לתחושת העופרת, מכחול וצבע

כמה יצירתיות נדרשת כדי להגיב לכל פ......

אולי במקום תגובה שבו לצייר.

אופס מרחתי את המסך.

אכן סוגיה..

האם קהל היעד יעדיף יצירות ממוחשבות שנעשו בחצי אם לא לומר שמינית מהזמן שציור נרקם?

האם האמנים יהיו מסוגלים לענות על הדרישה ? 

כשזה נוגע להזמנת איורים, למשל אנחנו יודעים שהרבה יותר נוח כבר לעשות את זה על פד ממוחשב.

אישית - כשרק למדתי את תוכנת הפוטושופ ונחשפתי למגוון האפשרויות הבלתי מוגבלות--

הסכמתי עם חברתי שסיכמה את העניין: פשוט לשתות וודקה ולמות. (אומנותית כמובן.)

האם בעוד ימים - כשהטכנולוגיה תענה על כל הדרישות היום יומיות על ידי רובוטים לדוגמא, 

או מספיק עכשיו- כשהמחשב עלה לגדולה,

האם יישארו אנשים המעדיפים את האמנות של אדם שנוגע במשטח בעזרת מכחולו ויוצר שם עולמות?..

ימים יגידו...