שלום לכולם - בחור חדש בא לשכונה, מבקש להכיר את תושבי השוכנה הססגוניים.

במהלך התקופה האחרונה מצאתי עצמי עוסק בשאלה: האם יש אפשרות להכשיר (לאמן) אדם כך שיפגוש באופן "הרמוני" את אי הוודאות שצופן העתיד? אינני עוסק באי ודאות ספצפית (דוגמת אדם ההולך לראיון עבודה או קידום)

מרבית נושאי האימון עוסקים  בדרך כלל במטרות חברתיות נורמטיביות מטרות אשר להערכת המבקש להתאמן ישפרו את מצבו בחיים. לדעתי אדם מאומן היודע כי ביכולתו לפגוש את העתיד ולהתמודד באופן מיטבי עם הקשיים שעתיד זה יספק. ימצא עצמו חיי חיים "טובים" ועוסק בנושאים שונים מאלו המעסקים אותו כיום .

אשמח לקרא את דעתכם בנושא 

אהוד

נ.ב שאלה דומה קיימת גם עבור אירגון עיסקי או ציבורי

אם הבנתי נכון , אתה שואל בעצם האם ניתן לשפר את היכולת להתמודד עם אי ודאות .

מבחינתי, התשובה חיובית , אבל חשוב איך עושים זאת :  

אימון מטבעו הוא תהליך ממוקד שעוסק במטרות ספציפיות. ככל שנגדיר טוב יותר את המצופה כך נסייע לקיים תהליך יעיל יותר.

מכאן נובע שאת המושג הכללי  של "התמודדות כללית עם אי ודאות" , רצוי לפרוט  לשפה מוחשית יותר.

עבור מאומן מסויים זה יכול להיות התמודדות עם ראיון אישי ואילו עבור אחר זה יכול להיות כניסה לתפקיד ניהולי בתחום שאיננו מכיר לחלוטין  וכך הלאה... הרי עבור כל מאומן אי הודאות היא אחרת .

צפוי שמי שיילמד  להתמודד עם אי ודאות ספציפית לנושא מסויים יוכל להכליל מכך לגבי התמודדות עם אי ודאות גם בתחומים אחרים.

מקווה שקלעתי לכוונתך וברוך הבא .

כן ובמספר מישורים

במישור הגשמי צורני - אימון להתמודדות עם מצבי חוסר שליטה וחוסר וודאות

במישור המחשבתי - החברה שוטפת לנו את המוח תדירות על חשיבות הוודאות=שליטה. זה כמובן נכון. לפעמים. ולפעמים זה לא רק לא חשוב, אלא ממש הרסני. יש לעשות שטיפת מוח חזרה - ולהכניס את העניין לפרופורציות ולתזמון.

במישור הרוחני - אי הוודאות הגדולה ביותר בחיינו היא מה קורה אחרי המוות (למרות שעובדת המוות, לפחות של הגוף היא הוודאות היחידה שיש לנו - אירוני משהו). הפיכת המוות לחבר ולמקור שואב תכשיר אדם להתמודד עם כל אי וודאות צורנית אחרת.

זה על קצה קצהו של המזלג כי אני הרוג מעייפות

בוודאי, אין שום בעיה.

אימון באמנות לחימה, למשל, מייצר כזו יכולת.

כשאני מעביר תהליך איפשור, או מלמד יכולת קבלה הרמונית של אי הוודאות, אני משתמש בעקרונות מתוך אמנות הלחימה (אני מורה לטאי צ'י צ'ואן). 

ניתן להשליך זאת גם על התנהגות עסקית ניהולית, של היחיד ושל חברה שלמה.

עדי

צטט: ה-נשר 2009-06-11 23:30:08

האם ניתן לאמן לקראת מפגש הרמוני עם אי הוודאות בכללותה

שלום לכולם - בחור חדש בא לשכונה, מבקש להכיר את תושבי השוכנה הססגוניים.

במהלך התקופה האחרונה מצאתי עצמי עוסק בשאלה: האם יש אפשרות להכשיר (לאמן) אדם כך שיפגוש באופן "הרמוני" את אי הוודאות שצופן העתיד? אינני עוסק באי ודאות ספצפית (דוגמת אדם ההולך לראיון עבודה או קידום)

אהוד

 

נ.ב שאלה דומה קיימת גם עבור אירגון עיסקי או ציבורי 

יש משהו בדרך שהצגת שמאפשר התנהלות פסיבית ולפעול כ"מגיב".

לדעתי, עדיף לבחור בדרך של  יצירת הנסיבות, ועיצוב העתיד.

המשך תגובתי בציטוט הבא של אושו:

(זה תופס הן באימון פרטני והן בארגוני)

ברוך הבא, אהוד.

ראשית, קבל כוכב להתאקלמות

אני באופן אישי מאמינה שאכן אפשר ללמד או לאמן אנשים להתמודד טוב יותר עם חוסר ודאות.

בני אדם באופן כללי לא אוהבים להיות במקום של חוסר ודאות והרבה ממה שאנו עושים בחיינו אנו עושים על מנת "לשלוט" במצב. הלשלוט בא במרכאות כיוון שאנו נמצאים באשליה של שליטה. ואכן ככל שננסה יותר לשלוט במציאות, תבוא זו ותתפח על פנינו.

בנוסף, נסיונות השליטה הללו עלולים להיות מתישים והרסניים לאדם עצמו ולסביבתו.

יחד עם זאת, במידה מתונה הרי כל מה שאנו עושים ופועלים בשבילו שאין לו תועלת מיידית עבורנו  נועד כדי לצמצם את חוסר הודאות שלנו לגבי העתיד, כך שבמידתיות חוסר הודאות הוא מה שמניע את ההתפתחות.

מכאן, שההתמודדות דרושה כאשר נסיונות השליטה במציאות מוגזמים. זוהי תכונה שבפסיכולוגיה נקראת "אי סבילות לעמימות" או בלשון עממית עם אנשים שהם  "פריקים של שליטה".

אותה תכונה או התנהגות מקורה באופן בסיסי ביותר בפחד ואני מסכימה עם עפר שהפחד הבסיסי ביותר שבשורש כל הפחדים הוא פחד המוות ולכן כל כלי שיעזור לאנשים להתמודד עם פחד - בסופו של דבר יעזור עם התמודדות עם חוסר ודאות. כלים שאני מכירה בכיוון הם דמיון מודרך, למשל או כל כלי שיעלה למודע את הפחד ויתעמת עימו פנים אל פנים. כיוון שהפחד עצמו הוא אשליה וכשחווים זאת - הפחד נעלם ועמו כל ההתנהגויות ההרסניות המונעות על ידו.

.

ההתמודדות עם אי ודאות מושפעת משני היבטים  משלימים :

ההיבט  הראשון הוא  היבט הקבלה. המושג "סבילות לעמימות " נמצא במישור הזה. סבילות לעמימות נוגעת ליכולת לקבל את המציאות המשתנה - לקבל את העובדה שאנחנו איננו מסוגלים לדעת הכל ולשלוט בכל. בעצם מדובר על היכולת לקבל את העובדה שהדברים חולפים ומשתנים.

ההיבט השני הוא ההיבט האקטיבי - מישור העשייה- היכולת לעצב את המציאות. יכולת זו מושפעת מתפיסת המסוגלות שלנו - מושג הנקרא self efficacy . אנשים שחשים מסוגלות , יוכלו להתמודד טוב יותר עם אי ודאות היות והם מאמינים כי בכוחם לעצב את המציאות ולהשפיע עליה .

התמודדות טובה עם אי ודאות היא פועל יוצא של מציאת האיזון הנכון בין שני ההיבטים - איזון בין שליטה ועשייה מצד אחד  לבין שיחרור שליטה וקבלה מצד שני.

מבחינתי, שני המישורים ניתנים לעיצוב ושינוי במידה וקיימים פתיחות ורצון.  

חיובי. 

כדי לדעת בדיוק איך ספציפי צריך לדעת עוד מידע על האדם.

היכולות להתמודד עם שינויים או עם נסיבות חיים המשתנות הוא משהו שנבנה במיוחד כאשר יוצאים מקורבנות למאסטריות.

הכל עדיין ברמה של סיסמאות.

יכולים להיות עוד המון דברים בעניין.

נא להוסיף עוד מידע, בבקשה....כך נוכל לעזור יותר.

בהערכה,

אורן 

צטט: אמיר דורי 2009-06-11 23:05:49

אם הבנתי נכון , אתה שואל בעצם האם ניתן לשפר את היכולת להתמודד עם אי ודאות .

 

מבחינתי, התשובה חיובית , אבל חשוב איך עושים זאת :  

 

אימון מטבעו הוא תהליך ממוקד שעוסק במטרות ספציפיות. ככל שנגדיר טוב יותר את המצופה כך נסייע לקיים תהליך יעיל יותר.

 

מכאן נובע שאת המושג הכללי  של "התמודדות כללית עם אי ודאות" , רצוי לפרוט  לשפה מוחשית יותר.

 

עבור מאומן מסויים זה יכול להיות התמודדות עם ראיון אישי ואילו עבור אחר זה יכול להיות כניסה לתפקיד ניהולי בתחום שאיננו מכיר לחלוטין  וכך הלאה... הרי עבור כל מאומן אי הודאות היא אחרת .

 

צפוי שמי שיילמד  להתמודד עם אי ודאות ספציפית לנושא מסויים יוכל להכליל מכך לגבי התמודדות עם אי ודאות גם בתחומים אחרים.

 

מקווה שקלעתי לכוונתך וברוך הבא .

 

ערב טוב אמיר ותודה -אך תשובתך הינה בקצה הסקלה, קצה אותו מבקש אני לשחרר.

כלומר ברור לי כי אדם מכוון מטרה צועד לעיתים במרחבים של אי וודאות ביחס למטרתו .כאשר מטרה זו מוגדרת באופן נורמטיבי ע"י החברה (כזו או אחרת) ברור כי מאמן מוכשר ידע להכשיר את האדם לחצות את איזורי אי וודאות הספציפים לאדם ולמטרה.

 

מבקש אני להתמקד במרחבי אי הוודאות (הפתעות) המופעים לכל אדם ללא קשר למטרה/מטרות אותן בחר.

צטט: רוח כחומר 2009-06-11 23:22:45

כן ובמספר מישורים

 

במישור הגשמי צורני - אימון להתמודדות עם מצבי חוסר שליטה וחוסר וודאות

 

במישור המחשבתי - החברה שוטפת לנו את המוח תדירות על חשיבות הוודאות=שליטה. זה כמובן נכון. לפעמים. ולפעמים זה לא רק לא חשוב, אלא ממש הרסני. יש לעשות שטיפת מוח חזרה - ולהכניס את העניין לפרופורציות ולתזמון.

 

במישור הרוחני - אי הוודאות הגדולה ביותר בחיינו היא מה קורה אחרי המוות (למרות שעובדת המוות, לפחות של הגוף היא הוודאות היחידה שיש לנו - אירוני משהו). הפיכת המוות לחבר ולמקור שואב תכשיר אדם להתמודד עם כל אי וודאות צורנית אחרת.

 

 

זה על קצה קצהו של המזלג כי אני הרוג מעייפות

 

ערב טוב ותודה - במידה והבנתי נכון אתה מחלק לשניים את התשובה

מישור מחשבתי העוסק בשליטה ואובדן שליטה ואז מתעוררת השאלה מה היא שליטה ועל מה שולטים

לדעתי מישור זה הוא תוצאה של המישור השני -הרוחני .

ואם הבנתי נכון אזי להערכתך "הפיכת המוות לחבר" היא הבסיס לפגישה הרמונית עם אי הוודאות.

 

אינני מסכים עם קביעתך כי אי הוודאות היחידה שיש לנו הינו ביחס למות הגוף. זאת מהסיבה שלאדם בחירה חופשית! ומכאן עליו להגיב על אינסוף הבחירות החופשיות סביבו = אי וודאות בו בזמן שמסכים אני לומר שבסיס הפחד אצל מרבית האנשים הוא מות הגוף .

צטט: עדי אשר 2009-06-11 23:30:08

בוודאי, אין שום בעיה.

אימון באמנות לחימה, למשל, מייצר כזו יכולת.

 

כשאני מעביר תהליך איפשור, או מלמד יכולת קבלה הרמונית של אי הוודאות, אני משתמש בעקרונות מתוך אמנות הלחימה (אני מורה לטאי צ'י צ'ואן). 

ניתן להשליך זאת גם על התנהגות עסקית ניהולית, של היחיד ושל חברה שלמה.

 

עדי

ערב טוב עדי אשר ותודה

מצאתי בתשובתך בסיס - הכשרה לאומנות "היציבה" טאי צי ואו צי קונג אך למיטב ידיעתי אמירתך "... אין שום בעיה.." אינה עולה בקנה אחד עם שנים של אימונים הנדרשים בכדי להגיע לדרגת "מאסטר" באומנות "היציבה".

צטט: א ב י נ ו ע ם 2009-06-12 02:17:16

 

 

יש משהו בדרך שהצגת שמאפשר התנהלות פסיבית ולפעול כ"מגיב".

לדעתי, עדיף לבחור בדרך של  יצירת הנסיבות, ועיצוב העתיד.

המשך תגובתי בציטוט הבא של אושו:

(זה תופס הן באימון פרטני והן בארגוני)

 

"אין שום עתיד אם אינך יוצר אותו! וכל מה שיקרה מחר הוא יצירה שלך. וזה צריך להיעשות היום, עכשיו. כי מתוך העכשיו הזה, מתוך הרחם של היום הזה, ייוולד מחר". 

ערב טוב אבינועם ותודה.

אין לי ספק שגישה אקטיבית עדיפה לצורך יצירת ועיצוב מרכיב עתידי מבוקש.

אך היות והאדם בדרכו לתוך העתיד נפגש במצבים מתוך מרחב אינסופי  בנוסף למצבים אותם ביקש לעצמו.

כיצד מאמנים אדם להתמודד עם אותם מצבים ? כך שהעתיד שיווצר כתוצאה מהמפגש יאפשר לאדם המשך תנועה "הרמוני"

אהוד

צטט: שירלי בן יהונתן 2009-06-12 08:55:35

ברוך הבא, אהוד.

ראשית, קבל כוכב להתאקלמות

אני באופן אישי מאמינה שאכן אפשר ללמד או לאמן אנשים להתמודד טוב יותר עם חוסר ודאות.

בני אדם באופן כללי לא אוהבים להיות במקום של חוסר ודאות והרבה ממה שאנו עושים בחיינו אנו עושים על מנת "לשלוט" במצב. הלשלוט בא במרכאות כיוון שאנו נמצאים באשליה של שליטה. ואכן ככל שננסה יותר לשלוט במציאות, תבוא זו ותתפח על פנינו.

בנוסף, נסיונות השליטה הללו עלולים להיות מתישים והרסניים לאדם עצמו ולסביבתו.

יחד עם זאת, במידה מתונה הרי כל מה שאנו עושים ופועלים בשבילו שאין לו תועלת מיידית עבורנו  נועד כדי לצמצם את חוסר הודאות שלנו לגבי העתיד, כך שבמידתיות חוסר הודאות הוא מה שמניע את ההתפתחות.

מכאן, שההתמודדות דרושה כאשר נסיונות השליטה במציאות מוגזמים. זוהי תכונה שבפסיכולוגיה נקראת "אי סבילות לעמימות" או בלשון עממית עם אנשים שהם  "פריקים של שליטה".

אותה תכונה או התנהגות מקורה באופן בסיסי ביותר בפחד ואני מסכימה עם עפר שהפחד הבסיסי ביותר שבשורש כל הפחדים הוא פחד המוות ולכן כל כלי שיעזור לאנשים להתמודד עם פחד - בסופו של דבר יעזור עם התמודדות עם חוסר ודאות. כלים שאני מכירה בכיוון הם דמיון מודרך, למשל או כל כלי שיעלה למודע את הפחד ויתעמת עימו פנים אל פנים. כיוון שהפחד עצמו הוא אשליה וכשחווים זאת - הפחד נעלם ועמו כל ההתנהגויות ההרסניות המונעות על ידו.

.

 

 

ערב טוב שירלי ותודה בגין התשובה המושקעת.

מובן לי כי האימן הנדרש אינו מיועד להעביר אדם למצב של "פריק שליטה" כי אם למצב של אמון ביכולת. למיטב הבנתי כאשר פריק שליטה מוצא עצמו מחוץ למרחב השליטה הוא חווה אובדן שליטה.

הידיעה כי הפחד השורשי הוא פחד מוות אינה מספיקה - הרבה אנשים היו מוכנים למות (להתאבד) ולא לפגוש את אי הוודאות שבוודאות לא כללה מוות . (ראי מקרה טופז וזריקת האינסולין השבוע)

אהוד