צטט: ה-נשר 2009-06-15 20:20:47
צטט: רוח כחומר 2009-06-15 00:32:41
איך תינוק לומד בסוף לצעוד בצורה יציבה? הרי הליכתו הראשונה היא בהחלט מפגש מהסוג אותו אתה מתאר בהמשך. אם התינוק היה מפחד מחוסר יציבות כמו שאנחנו - הוא לעולם לא היה לומד לקום, לא כל שכן ללכת. דווקא היעדר החיפוש השכלי אחר "יציבה" ו"יציבות" מאפשרות לגוף לעשות את שלו - ולהביא לבסוף ליציבות. למד אדם לאמץ את גישתו של התינוק - סקרנות, הקשבה לגוף, כניעה - ולימדת אותו כל מה שהוא צריך בלהתמודד עם מצבים של בחירה מרובה וחוסר וודאות.
ערב טוב רוח כחומר
איו זו דרכי בדרך כלל לדון על המטפורה אך התינוק אינו דוגמה טובה די. תינוקות מתפתחים בדרך זו תוך כדי השגחה הורית מכוונת ותומכת ואינם מבצעים זאת בחלל הריק. בדוגמאות חיות על ילדים לגדלו ללא השגחה מצאנו חוסר התפתחות עצום באותם מרכיבים בסיסיים.
אהוד
נקודה מעניינת העלית - נושא ההשגחה.
אחת הנקודות החשובות לאמן עליהן במצבי אי וודאות היא מציאת ההשגחה הפרטית של המתאמן.
לאנשים מאמינים מן הסתם יהיה יותר קל עם זה.
מה עובד בשביל אנשים חילוניים?
אני יכול לפרוס פה את משנתי השלמה בנושא ההשגחה בחיינו, אבל זה יחרוג מתחום האימון פרופר ויכנס לתחום הייעוץ הרוחני - לא בטוח שזה הפורום. אומר רק זאת - אני מאמין שכל התנסות היא פתח להתפתחות, ובד"כ (שהרי שאלת על הכלל), החיים מציבים לנו הזדמנויות שבכוחנו וביכולתנו להתפתח עימן.
דווקא נראה לי שדוגמאת התינוק הייתה מצויינת אחרי הכל... גם אם מתוך שלא לשמה
אכן מחזירה את דוגמת התינוק למרכז הבמה! אך לשם מה האימון כאשר קיימת השגחה פרטית? 
/null/text_64k_1#