לא ממש חשוב איך אדם מגדיר עצמו, חשוב מה חושבים אחרים.

לא כל צייר הוא אומן , אפילו אם הוא צייר טוב. ( כלומר שולט בטכניקה)

יש הרבה מאד ציירים טובים. מעט אומנים

( לכן גם לא כל צייר טוב יכול לעשות כסף. נושא שמטריד ציירים רבים)

לא כל אומן עושה כסף.

אומן , להבדיל מצייר, יכול לעורר עניין וגירוי ( מחשבתי, ... ), בד"כ בעל סגנון ייחודי (שיכול להשתנות בזמן).הגדולים באמת גם חדשו.

לכל מי שמודאג, אין צורך להיות אומן ( וגם לא צייר טוב) , כדי לעשות כסף

צטט: shby 2009-06-12 22:32:14

סתם סקרנות בנושא -

בהנחה היפוטתית שמילביץ לא ציר את סידרת ריבוע לבן ולא כתב את מאמרים בנושא, 

 

-אם היתי מנסה לשכנע מוזאון להציג יצירה שלי "רבוע לבן" - מה לדעתכם היתה התגובה? 

-אם היתי כותב את המאמרים של מילביץ' , ואח"כ מנסה לשכנע מוזאון להציג רבוע לבן , האם הסכמה שלהם פרושה שהציור דורש הסבר וההבסבר הופך אותו לקביל, ופרוש הדבר שהסבר יכול להפוך זבל לאמנות?  

-אם המוזאן קיבל את התמונה כיון שהיא "מילביץ" - זה אומר שכל "מילביץ'" יכול לשים במוזאון מה שבא לו? 

- מעבר לעינין חוסר המקוריות - האם רבוע לבן שלי ושל מילביץ' הם זהים, (בהנחה שהם נראים זהה) או שערכם ניקבע לפי החתימה ולא לפי הרעיון, ואם זה נקבע לפי החתימה - זה אומר שבכלל לא משנה מה מצוייר - אלא רק מי חתם, 

 

איפה אני בדיוק מפספס? 

 

 אתה מפספס כשאתה קובע שכל דבר שלא מובן לך, או המזגן שלך התקלקל ולכן לא יכולת לחשוב על המשמעות של הדבר הזה (או לחשוב בכלל), ובכן, כשהכל נהיה זבל עבורך - שם פיספסת.

מלביץ' יצר את הדברים העמוקים והמרגשים ביותר במאה העשרים - בעשור הראשון שלה!

אחרי שתלמד לאיית את שמו כראוי, אולי יתאפשר לך ללמוד על ההבדל בין זבל לבין זבלנים.

ואגב, המלה היא אשפה. בזבל מדשנים אצלנו בכפר את הקרקע, כדי שאתה תוכל לאכול לחם ארז. אבל זה מן הסתם פיספוס מצידי לחשוב שאת זה תבין...

צטט: shby 2009-06-12 22:32:14

סתם סקרנות בנושא -

בהנחה היפוטתית שמילביץ לא ציר את סידרת ריבוע לבן ולא כתב את מאמרים בנושא, 

 

-אם היתי מנסה לשכנע מוזאון להציג יצירה שלי "רבוע לבן" - מה לדעתכם היתה התגובה? 

-אם היתי כותב את המאמרים של מילביץ' , ואח"כ מנסה לשכנע מוזאון להציג רבוע לבן , האם הסכמה שלהם פרושה שהציור דורש הסבר וההבסבר הופך אותו לקביל, ופרוש הדבר שהסבר יכול להפוך זבל לאמנות?  

-אם המוזאן קיבל את התמונה כיון שהיא "מילביץ" - זה אומר שכל "מילביץ'" יכול לשים במוזאון מה שבא לו? 

- מעבר לעינין חוסר המקוריות - האם רבוע לבן שלי ושל מילביץ' הם זהים, (בהנחה שהם נראים זהה) או שערכם ניקבע לפי החתימה ולא לפי הרעיון, ואם זה נקבע לפי החתימה - זה אומר שבכלל לא משנה מה מצוייר - אלא רק מי חתם, 

 

איפה אני בדיוק מפספס? 

 

 שבי

כמה מילים על יחסי אמן-אוצר-מוזיאון, לפני שאביא כמה דוגמאות שיראו שקזימיר מלביץ' (1878 - 1935)  ידע לצייר...

אמן לא בא למוזיאון ואומר למנהל/בעלים שהוא רוצה לשכור אולם ולהציג בו את מרכולתו.

אמן יוצר בסטודיו, עובר דרך חתחתים מ-מ-ש לא קלה עד שיבחר על ידי גלריה להציג שם את ציוריו (ואולי גם ימכרו כמה מהם) ולאחר כמה תערוכות בגלריות שכאלה (שבוחרות את אמניהן ולא משכירות חללים לתצוגה), ישנו סיכוי סביר שאוצר אחד מני רבים במוזיאון יבחר ביצירותיו להצגה במוזיאון.

או אז האמן לא יחליט מה הוא "שם" במוזיאון אלא תהיה בחירה של האוצר שבדרך כלל תהיה כרוכה במאמצי שכנוע לגבי חלק מהעבודות אם להציג-או לא.

או בקיצור אף אמן לא שם במוזיאון מה שבא לו.

ולגבי מר מלביץ': הנה כמה דוגמאות מוקדמות שלו שמראות חלק מהדרך שבוודאי תבהיר מאין בא ולאן הלך (כמו גם רותקו ואחרים) הוא לא התחיל ישר מלצייר ריבועים צבעוניים על כל הבד...

קזימיר מלביץ', נערת הפרחים, שמן על בד 80 על 100 ס"מ, 1903

קוצרות השיפון, שמן על בד, 72 על 74.5 ס"מ, 1912

ליקוי חמה עם מונה-ליזה, שמן על בד 69 על 42 ס"מ, 

פורטרט עצמי בשני ממדים - 1915, 80 על 62 ס"מ, שמן על בד

עיגול שחור, שמן על בד, 105 על 105 ס"מ, 1920

ואחרי שהגיע לרמת ההפשטה הזו - חוזר שוב לפיגורטיבי 

שלשו נשים על הדרך, 1930, שמן על בד

כל התמונות המוצגות כאן מקושרות מהאתר הנפלא של אולגה, ומוצגות (למעט אחת) במוזיאון בסן-פטרסבורג.

יכול להיות שאם היית חי בתקופתו, עובר את התהליך שעבר ומגיע לתוצאות דומות היית גם זוכה לתהילה כמותו, בתנאי שאתה המחדש ולא המעתיק.

בהתחלה- מי שלא יוצא מהקווים

בסוף  - מי שכן יוצא מהקווים

בת'כלס - מי שציוריו מגיעים למכירה פומבית

 אתה מפספס כשאתה קובע שכל דבר שלא מובן לך, או המזגן שלך התקלקל ולכן לא יכולת לחשוב על המשמעות של הדבר הזה (או לחשוב בכלל), ובכן, כשהכל נהיה זבל עבורך - שם פיספסת.

מלביץ' יצר את הדברים העמוקים והמרגשים ביותר במאה העשרים - בעשור הראשון שלה!

אחרי שתלמד לאיית את שמו כראוי, אולי יתאפשר לך ללמוד על ההבדל בין זבל לבין זבלנים.

ואגב, המלה היא

האיש שאל היכן הוא מפספס, ואתה קבעת שהכל זבל עבורו, שאינו יודע לאיית , שאינו יודע ההבדל בין זבל לאשפה , ויחסת לו כל מיני מרעין בישין , ובאותה משיכת קולמוס, הפכת עצמך לנעלה עליו ,לאדם בעל יכולת לחשוב, לאדם משכמו ומעלה ,המסוגל לזהות מהן התרומות הגדולות של תחילת המאה וכו' וכו'.

הלבנת פניו של אדם ברבים, שבסך הכל רצה להבין, ובגלל תכונה זו שלך,? חבל ,חבל.

צא ולמד מהי ענווה, לפני שתנכס לעצמך כניסה למשפחת העמים.

צטט: yahan 2009-06-13 06:49:05

 אתה מפספס כשאתה קובע שכל דבר שלא מובן לך, או המזגן שלך התקלקל ולכן לא יכולת לחשוב על המשמעות של הדבר הזה (או לחשוב בכלל), ובכן, כשהכל נהיה זבל עבורך - שם פיספסת.

מלביץ' יצר את הדברים העמוקים והמרגשים ביותר במאה העשרים - בעשור הראשון שלה!

אחרי שתלמד לאיית את שמו כראוי, אולי יתאפשר לך ללמוד על ההבדל בין זבל לבין זבלנים.

ואגב, המלה היא

 

 

האיש שאל היכן הוא מפספס, ואתה קבעת שהכל זבל עבורו, שאינו יודע לאיית , שאינו יודע ההבדל בין זבל לאשפה , ויחסת לו כל מיני מרעין בישין , ובאותה משיכת קולמוס, הפכת עצמך לנעלה עליו ,לאדם בעל יכולת לחשוב, לאדם משכמו ומעלה ,המסוגל לזהות מהן התרומות הגדולות של תחילת המאה וכו' וכו'.

הלבנת פניו של אדם ברבים, שבסך הכל רצה להבין, ובגלל תכונה זו שלך,? חבל ,חבל.

צא ולמד מהי ענווה, לפני שתנכס לעצמך כניסה למשפחת העמים.

 האיש, באותו הבל-פה של להבין היכן הוא מפספס, כבר קבע, אם במובלע אם בגלוי, שעבודותיו של מלביץ' הן זבל!

מאז 1915, זמן יצירתם של הציורים הללו, נחשבות יצירותיו של מלביץ' לאחד משיאי האמנות המודרנית.

אתה באמת רוצה לא לפספס? נסה קודם להבין בעצמך: יש ספרים, יש אנטולוגיות, יש אינטרנט, ויש ויש. אחרי זה תזרוק זבל. אין קל מלבוא עם הנחת-יסוד שזה "זבל", ועל בסיסה לטעון שצריך כל מיני מערכים-עוקפים ומושחתים כדי להצליח להכנס למוזיאון. 

אם השואל ואתה עימו, הייתם רוצים להיות ישרים עם עצמכם ועם שותי-הקפה כאן, הייתם צריכים לבדוק קודם כל מהן האיכויות המיוחדות שבגללן ראוי לעבודותיו של מלביץ' להכנס למוזיאון, ורק אח"כ לטעון את כל היתר.   

אני התנשאתי? רק מי שבז לתרבות ולשפה מתוך בורות מתנשאת, יכול כל- כך בקלות לעבור משאלה "תמימה" לביזוי ושיסוי כזה.

כן, אני כועס: תעמיד פנים בבית, ברחוב, במשרד, בכל מקום. אבל א. עשה זאת בחכמה. ב. אל תפגע בציפורי-נפשה של האמנות.

עדן

אתה מחזק את דברי , 

מלביץ' פיקסו מונדריאן ואחרים עשו פריצת דרך אחרי הרבה שנים של עבודה קשה שזכתה להכרה, 

כלומר - אתה לא יכול לשפוט ואולי גם להבין את היצירות שלהם ללא התבססות על עבודתם בעבר, 

בחלק מהמיקרים אפשר גם לזהות את ההיתפתחות - אצל מונדריאן באופן בולט ,

המשמעות היא שכדי לשפוט יצירה ספציפית אתה חייב להכיר את ההיסטוריה של האמן והיצירה איה עומדת בפני עצמה בחלק מהמיקרים, 

אני חוזר למה שכתבתי -

אם אני היתי מציג "דף לבן" זה היה זבל - כיון שאין לי "היסטוריה" 

כלומר אין לך על מה להתבסס בשפיטה שלה , 

אם מלביץ מציג את זה - עם ההיסטוריה שלו - זה אמנות 

ביחוד כיון שאי אפשר לשפוט אתת זה על-סמך קריטריונים קלסיים כגון אמירה אמנותית או קומפוזיציה,

גם מלביץ' נאלץ לכתוב את "העולם של הלא אוביקטים" כדי להסביר את עצמו להדיוטים

כלומר - האפשרות לשפוט יצירה תלויה בחתימה? מי היוצר? מה הרקע שלו? 

איך תשפוט ציור ללא חתימה שאינךיודע מי היוצר עם תכנים שמעולם לא ניתקלת בהם? ביחוד אם אין נקודות אחיזה כגון קומפוזיציה או יחסי צבעים? 

עד כמה גאונית יכולה להיות יצירת אמנות מתרבות שמעולם לא ניתקלת בה? השפיטה שלה תהיה רק פיגורטיבית - לעולם לא רעיונית - אם לא נתקלת בהסבר עליה - כמו ציורי המערות, - עד כמה הם באמת יכולים להיות "גאוניים" ?

ואם החתימה כ"כ חשובה - האם צייר "ידוע" יכול לצייר זבל , לחתום עליו, ולטעון ש"אינו מובן"?

היו כבר לא מעט זיפנים שמכרו במיליונים ציורים של "צירים ידועים" מתקופה "אפלה" שלהם עם חתימה "טובה" 

מה הערכך של ציור כזה ש"דומה" לפיקסו, עם "חתימה" של פיקסו, אולי אפילו טוב יותר מפיקסו - אבל של זיפן? 

אני מניח שהוא יפסל כיון שהוא זיוף ולא עקב ערכו האמנותי,

נוצר מצב שכדי לשפוט ציור אתה חייב להעזר במומחים - שלא תמיד מסכימים אחד עם השני,

או להפריד לחלוטין בין "ערך מסחרי", "ערך רעיוני" ו"ערך אסטטי" 

ולפעמים להגיד - 

"זבל של ציור - אבל שוה כל אגורה"

לגבי קזימיר סברינוביץ' מלביץ' - 

אשתדל בעתיד לאיית את שמו כהלכה - ואולאי אכתוב את שמו גם ברוסית וגם באוקרינית כדי שיהיה ודאי על מי בדיוק אני מדבר,

 עמי - "הבנת הניקרא" שלך לוקה בחסר, אני שמח שאתה מוכן לקבל התבטאות ויזואלית בכל רמה שהיא - אבל כנראה שלא התבטאות בכתיבה, 

כשאני כותה "זבל" אני מתיחס לא למלביץ - אלא לאותו דף כחול שאני ממסגר ותולה כתמונה אצלי על הקיר ומכתת רגלי מגלריה לגלירה עם התמונה כדי שיתלו אותה כיצירה גאונית "מחוה למילביץ'" - ואפאחד לא מוכן לקבל אותה - מעניין למה,אולי כיון שיש שגיאה באיות של מלביץ,

נוצר מצב שכדי לשפוט ציור אתה חייב להעזר במומחים - שלא תמיד מסכימים אחד עם השני,

או להפריד לחלוטין בין "ערך מסחרי", "ערך רעיוני" ו"ערך אסטטי" 

ולפעמים להגיד - 

"זבל של ציור - אבל שוה כל אגורה"

 

 

 נוצר מצב שצריך ללמוד לדעת ולהכיר גם כדי להגיד על משהו שהוא לא טוב.

והיעזרות במומחים אינה פסולה. יכול להיות שאינה בהשג ידו של כל פועל, אבל זה לא הדיון.

גם בתחום הטכני, היעזרות במומחים אינה פסולה, למשל שכרוכשים עדשה יקרה למצלמה (תחום שאתה בוודאי מתמצא בו) רצוי להיעזר במומחה שיעריך נכון את העדשה ולא לסמוך רק על שם היצרן והסדרה המהוללת. אותו מומחה יוכל גם להראות להדיותות גם את ההבדלים בצילום שלפני ההסבר לא ייראו למרבית האוכלוסייה.

כמו גם במוסיקה.

אמנות למדתי ועדיין לומד, ולומד להעריך ובעיקר לאהוב (וגם לא מעט פעמים לא לאהוב) דברים שפעם לא הבנתי, ובאי הבנתי הייתי מגחך.

מוסיקה למשל, למדתי רק מעט (יחסית) ועדין אינני מסוגל להבין, ולאהוב יצירות בנות זמננו, שנחשבות אצל מי שלמד ומבין, לשיאי היצירה האנושית. מאי הבנתי, אני לא חושב שיש לי זכות לקרוא ליצירות של שנברג או שטוקהאוזן, "זבל". כן, זה די צורם לי, לא מובן לי, אבל בטח לא זבל. 

ולגבי זיופים:

תחום ענק שאפשר להפרות בו כמה וכמה דיונים.

מסתבר שדווקה הזיופים הגדולים ביותר בהסטוריה היו במאה העשרים ונעשו על תמונות פיגורטיביות, של יאן ורמיר (צריך לבטא פרמיר) .

טוב - אני פה כדי ללמוד,

ועקיצה אחרונה לעמי - רק שלא תעלב - גם אני לא נעלבתי -

זבל אשפה ודשן זה 3 דברים שונים , 

בזבל מזבלים - והדשן מדשנים - ולא מערבבים את הפעולות , 

תאמין לי אני יודע , 

בתור אחד שהכין לא מעט קומפוסט ועסק גם בזבל פרות וגם בזבל עופות וקבל גם פרסים בנושא ממכון ולקני,

בוא נתרכז באמנות, 

למה להרחיק עד מאלביץ' - ריבועים לבנים זה גם רוברט רימן, שבא הרבה אחריו, כמובן, ומיוצג בכבוד במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק, בין היתר.

לא אשכח את ההתרגשות ששרתה עלי למראה שלושה קנווסים לבנים לחלוטין שמוצגים שם בתצוגת הקבע.

ממש חוויה אינטלקטואלית רבת עוצמה. איך לא חשבו על זה קודם? (אוי, דווקא כן חשבו... נדמה לי)

כן, ניחשתם נכונה, עם כל הכבוד לאמנות קונספטואלית - אני לא מחובביה הגדולים. אני בעד הגישה שגורסת שאמנות זה חומר ולא רוח, ולהביע רעיונות פילוסופיים נאה הכתיבה, אבל ציור - ציור!! - צריך קודם כל לתפוס אותי בפני השטח שלו, ורק אחר כך ב"סיפור", יהא אשר יהא. (ולטובת האינטלקטואלים-להכעיס שבינינו אזדרז לציין, ש"פני השטח" בעיני כוללים הרבה יותר מאשר פני שטח בלבד, שלא יאשימוני בחיבה לקיטש ונגזרותיו).

יש אמנים שהגיעו לשיאם בהפשטה ובקונספט. פיקאסו בהחלט לא היה פיקאסו אם היה ממשיך לצייר כל ימיו את הריאליזם הדקדקני שבו הצטיין בגיל 15 (שלא לדבר על 9), דושאן היה גאון, קנדינסקי "ידע לצייר" אבל ציוריו המופשטים הרבה יותר מעניינים מהראשונים, שבהם צייר דמויות צבעוניות בטירוף. על פאול קליי אני לא מדברת, משתחווה אפיים ארצה לגאון הזה.

אבל למשל מונדריאן: אני הרבה יותר מתרגשת מציוריו המוקדמים, ו"שלב הביניים" במעבר להפשטה מוחלטת, מאשר מהריבועים הצבעוניים שבזכותם הוא היום מעין שם נרדף לסגנון זה. זה לא שאני לא מעריכה את מה שעשה. אי אפשר לתאר את עולם האמנות בלי חלוצים כמותו. (למשל ההשפעה העצומה שלו על פיטר דויג). אבל - שאלה של טעם אישי... ואולי איפשהו בשלב הביצוע של רעיון מבריק, משהו התפספס.

צטט: shby 2009-06-13 10:29:25

עדן

אתה מחזק את דברי , 

מלביץ' פיקסו מונדריאן ואחרים עשו פריצת דרך אחרי הרבה שנים של עבודה קשה שזכתה להכרה, 

כלומר - אתה לא יכול לשפוט ואולי גם להבין את היצירות שלהם ללא התבססות על עבודתם בעבר, 

בחלק מהמיקרים אפשר גם לזהות את ההיתפתחות - אצל מונדריאן באופן בולט ,

המשמעות היא שכדי לשפוט יצירה ספציפית אתה חייב להכיר את ההיסטוריה של האמן והיצירה איה עומדת בפני עצמה בחלק מהמיקרים, 

 

אני חוזר למה שכתבתי -

אם אני היתי מציג "דף לבן" זה היה זבל - כיון שאין לי "היסטוריה" 

כלומר אין לך על מה להתבסס בשפיטה שלה , 

אם מלביץ מציג את זה - עם ההיסטוריה שלו - זה אמנות 

ביחוד כיון שאי אפשר לשפוט אתת זה על-סמך קריטריונים קלסיים כגון אמירה אמנותית או קומפוזיציה,

גם מלביץ' נאלץ לכתוב את "העולם של הלא אוביקטים" כדי להסביר את עצמו להדיוטים

כלומר - האפשרות לשפוט יצירה תלויה בחתימה? מי היוצר? מה הרקע שלו? 

איך תשפוט ציור ללא חתימה שאינךיודע מי היוצר עם תכנים שמעולם לא ניתקלת בהם? ביחוד אם אין נקודות אחיזה כגון קומפוזיציה או יחסי צבעים? 

עד כמה גאונית יכולה להיות יצירת אמנות מתרבות שמעולם לא ניתקלת בה? השפיטה שלה תהיה רק פיגורטיבית - לעולם לא רעיונית - אם לא נתקלת בהסבר עליה - כמו ציורי המערות, - עד כמה הם באמת יכולים להיות "גאוניים" ?

ואם החתימה כ"כ חשובה - האם צייר "ידוע" יכול לצייר זבל , לחתום עליו, ולטעון ש"אינו מובן"?

היו כבר לא מעט זיפנים שמכרו במיליונים ציורים של "צירים ידועים" מתקופה "אפלה" שלהם עם חתימה "טובה" 

מה הערכך של ציור כזה ש"דומה" לפיקסו, עם "חתימה" של פיקסו, אולי אפילו טוב יותר מפיקסו - אבל של זיפן? 

אני מניח שהוא יפסל כיון שהוא זיוף ולא עקב ערכו האמנותי,

נוצר מצב שכדי לשפוט ציור אתה חייב להעזר במומחים - שלא תמיד מסכימים אחד עם השני,

או להפריד לחלוטין בין "ערך מסחרי", "ערך רעיוני" ו"ערך אסטטי" 

ולפעמים להגיד - 

"זבל של ציור - אבל שוה כל אגורה"

 

 

לגבי קזימיר סברינוביץ' מלביץ' - 

אשתדל בעתיד לאיית את שמו כהלכה - ואולאי אכתוב את שמו גם ברוסית וגם באוקרינית כדי שיהיה ודאי על מי בדיוק אני מדבר,

 עמי - "הבנת הניקרא" שלך לוקה בחסר, אני שמח שאתה מוכן לקבל התבטאות ויזואלית בכל רמה שהיא - אבל כנראה שלא התבטאות בכתיבה, 

כשאני כותה "זבל" אני מתיחס לא למלביץ - אלא לאותו דף כחול שאני ממסגר ותולה כתמונה אצלי על הקיר ומכתת רגלי מגלריה לגלירה עם התמונה כדי שיתלו אותה כיצירה גאונית "מחוה למילביץ'" - ואפאחד לא מוכן לקבל אותה - מעניין למה,אולי כיון שיש שגיאה באיות של מלביץ,

 

 

 תודה. לא התכוונתי להעליב. רק כעסתי:

1. לעבודותיהם של אמני ראשית המאה, לא היתה כל משמעות מחוץ להקשר ההיסטורי/תרבותי. הן היו מכוננות בגלל ההקשר ולא בגלל ההיסטוריה האישית-אמנותית של יוצריהן: פיקאסו הוכר כגאון בגיל 9; מונדריאן עבד קשה כל ימיו (והמשיך לצייר בהסתר אקווארלים ריאליסטים נפלאים של פרחים); מלביץ' היה פרבוסלבי אדוק בעל נטיות מיסטיות, שהיו חלק מהמוטיבציה שלו לחקור את המופשט והמינימליזם (וויתר על חירותו האישית והאמנותית כשבחר להשאר תחת שלטון האימים של סטלין, במקום לעזוב את מולדתו האהובה, כמו שעשו רבים מחבריו. 

העומק והמהות התרבותית של החקירות האמנותיות שלהם אינם נובעים מכל זה, הם נובעים מהיחס המתקיים - גם כיום - בין השינויים שעברו על התרבות ועל העולם המערבי לבין תגובת/השתתפות האמנות בדינמיקה הזו. ולא כאן המקום לפרט. 

2. באמצע שנות השמונים הציג ראושנברג סידרה של בדים לבנים, ריקים. היה לתערוכה הזו תוקף במסגרת השיח הפנים-אמנותי של הזמן על הבעה/מינמליזם/מושגיות. כך היא התקבלה וזה היה כל ערכה. אם אתה רוצה לחדש את השיח, תוסיף משהו בעל-תוקף שלא נאמר עדיין, או שפוך אור חדש על היבט מסוים, ואני מבטיח לך שזה יזכה לכבוד והכרה, גם אם אין לך היסטוריה. בהסתייגות אחת: אין יותר תוקף ל"פרא אציל". כלומר, אתה צריך להוכיח מידה מסוימת של מעורבות בתחום, כדי להצדיק הקשבה לדבריך (על היבטים שונים של הנושא הזה דובר כאן כבר בעבר).

3. זבל דשן אשפה: אשפה אנחנו זורקים. עם זבל/דשן אנחנו מטייבים. גם אני הייתי בכפר...

האמנים מאלביץ', דושאן וקליין עשו מסלול למידה קלאסי באמנות.

הם התקבלו במוזיאונים בגלל "ההילה" שלהם כאנשי מקצוע.

אפשר לומר שביצירותיהם: "הריבוע הלבן", "המשתנה" ו"הריק"

הם קיבעו את המושג "אמן" בתחום.

יצירתם ביססה למעשה את "אקט הבחירה" כמעשה ציור/אמנות.

אי אפשר כבר להתעלם מכך שאמנים אלו גרמו לתפנית פני הציור/

האמנות של זמננו.

"מורשתם" פתחה את האפשרות לכל אחד להכתיר עצמו צייר/אמן.

השאלה אם הוא צריך לדעת לצייר כפי שהייתה מקובלת לפניהם

אינה תופסת עוד. בסופו של דבר גם להפרדה בין המונחים צייר

או אמן אין הרבה משמעות לצורך עניין זה.

הוא ייחשב צייר/אמן רק אם יתקבל ע"י מובילי התרבות והטעם

הקהילתי/הבינלאומי.

לכן אפשר לומר היום שבאמנות אין עוד דבר כזה שאין דבר כזה.