שאלה מעניינת.
אני חושבת שמי שלא עבר את הרוביקון בעצמו לא יכול להעביר אחרים את הנהר.
זה כמו שמטפס הרים שאינו יודע לטפס על האוורסט אינו יכול להדריך מטפסי הרים אחרים בטיפוסם על האוורסט.
אימון ועל אחת כמה וכמה טיפול כרוכים בשינוי פנימי עמוק של המטפל עצמו.
רק מטפל שחווה קשיים, התמודדויות, הצלחות וכשלונות, יכול לעשות תהליכים עם המטופלים שלו.
טיפול זה לא רק אוסף של מילים וטניקות. בטיפול יש משהו שאי אפשר להסביר אותו במילים. זהו סוג מסוים של אנרגיה שעובר כחוט השני בין המטפל ולמטופל.
כשאני פוגשת מטופל שזקוק לכך שאעביר אותו את הרוביקון, אני יודעת שאוכל לעשות זאת כי עברתי זאת בעצמי ועל בשרי.
אני עצמי הוטלתי לתוך מים סוערים וקפואים, בלעתי מלא מים, נסחפתי אחרי הזרם וכמעט פגשתי את המוות פנים מול פנים.
רק המאבק שלי מאפשר לי לעזור לאנשים אחרים שנמצאים באותו המקום.
אני מסתכלת להם ישר בתוך העיניים וכשאני אומרת להם שאפשר לטפל בכך, הם מאמינים לי כי הייתי שם בעצמי ויצאתי משם לא רק בחיים, אלא מחוזקת ומחושלת.
בקיצור בבט, כשאתה רוצה להעביר אחרים את הרוביקון, קודם כל עליך לעבור אותו בעצמך.
אין קיצורי דרך.
הוספת תגובה על "אימון לפעולה"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה