צטט: אמיר דורי 2009-06-15 20:59:52

אכן יש מרחק ( לפעמים ממש רוביקון ) בין מחשבות ודיבורים לבין פעולות .

 

מבט רענן ומשעשע משהו על הנושא, נותן השחקן  אלי ולך שמשחק את המכוער בסרט "הטוב הרע והמכוער"  (  בזמנו הוא לא תיאר לעצמו שיצוטט בשיחה על אימון ...)     וכך הוא אומר :

 

                 IF TOU WANT TO SHOOT SHOOT DON"T TALK

לפעמים אנחנו צריכים תזכורת שכזו.

 הי אמיר

 איפה איפה הם סרטי הספגטי היום, החזרת אותי לנוסטלגיה המעלה חיוכים - נעימים להיזכר.

 האם כיוונת שאתה אומר למאומן - יאלללה תתחיל לפעול נקודה. או ...............

 אשמח לקבל עוד כמה משפטים, כמו : האם הוא "ממציא" משימה בה יבואו לביטוי משהו מערכיו או מטרתו כ-test case ,או ישר עובד על המטרה ? במנות קנות שמגברות מפעם לפעם או ישר לעניין ה"גדול" שקבע לעצמו כמטרה באימון וכו'

 כיצד עובדים סליחה מתאמנים על זה בפגישה העוקבת, וכו'

 תודה בבט

צטט: שירלי בן יהונתן 2009-06-16 01:08:25

היי בבט,

אני מסכימה עם הנחת העבודה.

אפילו כתבתי על כך פוסט, אם תרצה לקרוא על כך מנקודת מבט קצת אחרת.

  http://cafe.themarker.com/view.php?t=910344 

לגבי כלים. תלוי באיזו רמה תרצה לעבוד עם המתאמן.

ניתן לעבוד עם מתאמן בכל אחת מ- 4 הרמות:

ברמה ההתנהגותית- ניתן להשתמש בשיטה שמקורה בפסיכולוגיה ההתנהגותית של יעדים קטנים בכיוון של המטרה. כאלה שהם פחות מאיימים.

ברמה הרגשית - יש כלים שמסייעים בהתמודדות עם ההתרגשות/הלחץ/הפחד לפני  עשיית המעשה/קבלת ההחלטה. דמיון מודרך הוא כלי נפלא בהקשר הזה.  

ברמה המנטלית - ניתן להשתמש בכלים של חקירה של המחשבות המעכבות והתייחסות אליהן, למשל, בשיטת "העבודה" של ביירון קייטי.

ברמה האנרגטית (רוחנית) - ניתן גם לעבוד ברמה הרוחנית/אנרגטית ע"י שיטות שונות.

 אני באופן אישי מאמינה כי עבודה אפקטיבית באחת מהרמות משחררת גם את יתר הרמות. משום שארבעת ה"גופים" הללו קשורים זה לזה.

  הי שירלי,

 תודה על הדברים וההרחבה שהצגת אותם, המקור שלך שונה ולפיכך מעט יותר קשה להתייחס אחד לאחד.

 אני מוצא תשובה מסויימת במה שכתבת ברמה "ההתנהגותית" והדברים בעקרון מקובלים.

 לגבי החלק של הרגש והמנטלי - להבנתי אלו מתקיימים באימון (בשפה אחרת ובלא לשים תגיות) בתהליך גופא.  בהקשר לאימון על פעולות המתאמן - לתפיסתי - לא תתכן פעולה שלא תפגוש את הרמות הנ"ל - לחיוב ושלילה וגם יחד - על זה מתאמנים הלא כן ?

לגבי הרמה האנרגטית - אני לא עוסק במכוון בעת האימון בכך אלא אם את כוללת שמחה, חיוניות, התלהבות וכאלו - בהגדר זה, אזי ניתן לראותם כאמצעים חיוניים ומזינים בנכונות לפעולה וכן גם בפעולות המתאמן.

 בקשתי לדיון נסובה על הדרך בו המאמן מביא את המתאמן לצאת מהמצב שהוא כבר אימץ לעצמו ערכים, יעדים, חזון והגיע הזמן לצאת לדרך - לראות בחיים איך זה עובד.

בברכה   בבט

צטט: שרית ו. 2009-06-16 07:15:36

אחד הדברים המחברים אדם לפעולה, לא רק באימון, היא ההתלהבות.

הדבר שנראה לי אחד החשובים ביותר בתהליך האימון הוא החיבור בין הרצון ובין העשייה. לכן הפעולה מתחילה כבר מהמפגש הראשון.

גם אם מתחילה ב"קטנה", הופכת לבלתי נפרדת מתהליך השינוי. תובנות, רבות ככל שתהיינה חייבות להיות מלוות בעשייה, כדי שתושג המטרה.

כל עשייה, ולו הקטנה ביותר חשוב לחגוג. הדבר נותן המון כח ומחזק את תחושת "אני יכול".

 

שרית וולפוס - מאמנת אישית

 הי שרית,

תודה על ההכוונה להתלהבות.

לדידי תכונה זו מתאימה לשדה כיצד ראוי לפעול ובכך - מקובל לחלוטין.

חיפשתי בדיון מענה לשאלה על הדרך שבה מביאים את המתאמן שיש לו כבר ערכים, ויעדים לצאת לפעולה, יש טכניקות שונות ולכל שיטה בוודאי גם גירסאות לתכלית מגוונות- אליהם כיוונתי בדיון.

ראי נא גם הרחבה נוספת לתגובות קודמות.

 בברכה בבט

צטט: צילה שנהר 2009-06-16 14:29:14

שאלה מעניינת.

אני חושבת שמי שלא עבר את הרוביקון -מטאפורה לא ברורה!  בעצמו לא יכול להעביר אחרים את הנהר.

זה כמו שמטפס הרים שאינו יודע לטפס על האוורסט אינו יכול להדריך מטפסי הרים אחרים בטיפוסם על האוורסט.

אימון ועל אחת כמה וכמה טיפול כרוכים בשינוי פנימי עמוק של המטפל  עצמו.

רק מטפל שחווה קשיים, התמודדויות, הצלחות וכשלונות, יכול לעשות תהליכים עם המטופלים שלו.

טיפול זה לא רק אוסף של מילים וטניקות. בטיפול יש משהו שאי אפשר להסביר אותו במילים. זהו סוג מסוים של אנרגיה שעובר כחוט השני בין המטפל ולמטופל.

כשאני פוגשת מטופל שזקוק לכך שאעביר אותו את הרוביקון, אני יודעת שאוכל לעשות זאת כי עברתי זאת בעצמי ועל בשרי.

אני עצמי הוטלתי לתוך מים סוערים וקפואים, בלעתי מלא מים, נסחפתי אחרי הזרם וכמעט פגשתי את המוות פנים מול פנים.

רק המאבק שלי מאפשר לי לעזור לאנשים אחרים שנמצאים באותו המקום.

אני מסתכלת להם ישר בתוך העיניים וכשאני אומרת להם שאפשר לטפל בכך, הם מאמינים (נותנים בך אמון) לי כי הייתי שם בעצמי ויצאתי משם לא רק בחיים, אלא מחוזקת ומחושלת.

בקיצור בבט, כשאתה רוצה להעביר אחרים את הרוביקון, קודם כל עליך לעבור אותו בעצמך.

אין קיצורי דרך.

 

 

מסכים עם המודגש בכתום.

(מה שנכון לגבי הווית המטפל נכון גם להווית המאמן).

קבלי כוכב אישי :-)

צ

ילהש

נהרצילהשנ

צילהשנהרצילהשנה 

צילהשנהרצילהשנהרציל

צילהשנהרצילהשנהרצילהשנהרצילה

שנהרצילהשנהרצילהשנהרציה

צילהשנהרצילהשנהרצילהשנהרצילה

צילהשנהרצילהשנהרציל

צילהשנהרצילהשנה 

נהרצילהשנ

ילהש

צ

צטט: א ב י נ ו ע ם 2009-06-16 16:55:39

צטט: צילה שנהר 2009-06-16 14:29:14

שאלה מעניינת.

אני חושבת שמי שלא עבר את הרוביקון -מטאפורה לא ברורה!  בעצמו לא יכול להעביר אחרים את הנהר.

זה כמו שמטפס הרים שאינו יודע לטפס על האוורסט אינו יכול להדריך מטפסי הרים אחרים בטיפוסם על האוורסט.

אימון ועל אחת כמה וכמה טיפול כרוכים בשינוי פנימי עמוק של המטפל  עצמו.

רק מטפל שחווה קשיים, התמודדויות, הצלחות וכשלונות, יכול לעשות תהליכים עם המטופלים שלו.

טיפול זה לא רק אוסף של מילים וטניקות. בטיפול יש משהו שאי אפשר להסביר אותו במילים. זהו סוג מסוים של אנרגיה שעובר כחוט השני בין המטפל ולמטופל.

כשאני פוגשת מטופל שזקוק לכך שאעביר אותו את הרוביקון, אני יודעת שאוכל לעשות זאת כי עברתי זאת בעצמי ועל בשרי.

אני עצמי הוטלתי לתוך מים סוערים וקפואים, בלעתי מלא מים, נסחפתי אחרי הזרם וכמעט פגשתי את המוות פנים מול פנים.

רק המאבק שלי מאפשר לי לעזור לאנשים אחרים שנמצאים באותו המקום.

אני מסתכלת להם ישר בתוך העיניים וכשאני אומרת להם שאפשר לטפל בכך, הם מאמינים (נותנים בך אמון) לי כי הייתי שם בעצמי ויצאתי משם לא רק בחיים, אלא מחוזקת ומחושלת.

בקיצור בבט, כשאתה רוצה להעביר אחרים את הרוביקון, קודם כל עליך לעבור אותו בעצמך.

אין קיצורי דרך.

 

 

 

מסכים עם המודגש בכתום.

(מה שנכון לגבי הווית המטפל נכון גם להווית המאמן).

קבלי כוכב אישי :-)

צ

ילהש

נהרצילהשנ

צילהשנהרצילהשנה 

צילהשנהרצילהשנהרציל

צילהשנהרצילהשנהרצילהשנהרצילה

שנהרצילהשנהרצילהשנהרציה

צילהשנהרצילהשנהרצילהשנהרצילה

צילהשנהרצילהשנהרציל

צילהשנהרצילהשנה 

נהרצילהשנ

ילהש

צ

 סורי, לא מבין אתכם טוטאל,

 נתפסתם לביטוי לשוני וזהו עבורכם כל העניין.

 מי אמר שלא עברתי רוביקון ? אחד ? הרבה רוביקונים, וחלקם משמעותיים כמו הטביעה עבורך.

אז איך ניראה  כל הדיון (הפילולוגי) עכשיו .

 עכשיו אני כשר  ?

 הייכן מענה אחד קטן לסוגייה לעיקר השאלה בדיון.

היי בבט.

לא אמרתי שלא עברת את הרוביקון.

איפה קראת את זה?

ואני לא שופטת מי כשר ומי לא. אני בטוח שלא  משגיחת הכשרות של המאמנים כי אני לא מאמנת.

כנראה שלא הבנו אחד את השני.

צטט: א ב י נ ו ע ם 2009-06-16 16:55:39

צטט: צילה שנהר 2009-06-16 14:29:14

שאלה מעניינת.

אני חושבת שמי שלא עבר את הרוביקון -מטאפורה לא ברורה!  בעצמו לא יכול להעביר אחרים את הנהר.

זה כמו שמטפס הרים שאינו יודע לטפס על האוורסט אינו יכול להדריך מטפסי הרים אחרים בטיפוסם על האוורסט.

אימון ועל אחת כמה וכמה טיפול כרוכים בשינוי פנימי עמוק של המטפל  עצמו.

רק מטפל שחווה קשיים, התמודדויות, הצלחות וכשלונות, יכול לעשות תהליכים עם המטופלים שלו.

טיפול זה לא רק אוסף של מילים וטניקות. בטיפול יש משהו שאי אפשר להסביר אותו במילים. זהו סוג מסוים של אנרגיה שעובר כחוט השני בין המטפל ולמטופל.

כשאני פוגשת מטופל שזקוק לכך שאעביר אותו את הרוביקון, אני יודעת שאוכל לעשות זאת כי עברתי זאת בעצמי ועל בשרי.

אני עצמי הוטלתי לתוך מים סוערים וקפואים, בלעתי מלא מים, נסחפתי אחרי הזרם וכמעט פגשתי את המוות פנים מול פנים.

רק המאבק שלי מאפשר לי לעזור לאנשים אחרים שנמצאים באותו המקום.

אני מסתכלת להם ישר בתוך העיניים וכשאני אומרת להם שאפשר לטפל בכך, הם מאמינים (נותנים בך אמון) לי כי הייתי שם בעצמי ויצאתי משם לא רק בחיים, אלא מחוזקת ומחושלת.

בקיצור בבט, כשאתה רוצה להעביר אחרים את הרוביקון, קודם כל עליך לעבור אותו בעצמך.

אין קיצורי דרך.

 

 

 

מסכים עם המודגש בכתום.

(מה שנכון לגבי הווית המטפל נכון גם להווית המאמן).

קבלי כוכב אישי :-)

צ

ילהש

נהרצילהשנ

צילהשנהרצילהשנה 

צילהשנהרצילהשנהרציל

צילהשנהרצילהשנהרצילהשנהרצילה

שנהרצילהשנהרצילהשנהרציה

צילהשנהרצילהשנהרצילהשנהרצילה

צילהשנהרצילהשנהרציל

צילהשנהרצילהשנה 

נהרצילהשנ

ילהש

צ

אבינועם.

תודה על ההשקעה בגרפיקה.

התרגשתי

צטט: צילה שנהר 2009-06-16 14:29:14

שאלה מעניינת.

אני חושבת שמי שלא עבר את הרוביקון בעצמו לא יכול להעביר אחרים את הנהר.

זה כמו שמטפס הרים שאינו יודע לטפס על האוורסט אינו יכול להדריך מטפסי הרים אחרים בטיפוסם על האוורסט.

 

 

אימון ועל אחת כמה וכמה טיפול כרוכים בשינוי פנימי עמוק של המטפל עצמו.

רק מטפל שחווה קשיים, התמודדויות, הצלחות וכשלונות, יכול לעשות תהליכים עם המטופלים שלו.

טיפול זה לא רק אוסף של מילים וטניקות. בטיפול יש משהו שאי אפשר להסביר אותו במילים. זהו סוג מסוים של אנרגיה שעובר כחוט השני בין המטפל ולמטופל.

 

כדי לרפא סרטן, צריך לחלות בסרטן?

כדי לאמן קבוצת כדורגל צריך לשחק כדורגל?

נו באמת? 

 

כדי לאמן צריך לחיות באינטגריטי ולעמוד אחרי מה שאתה מלמד אומר אבל לא צריך באמת לעבור את כל החוויות של כל מתאמן .

 

כשאני פוגשת מטופל שזקוק לכך שאעביר אותו את הרוביקון, אני יודעת שאוכל לעשות זאת כי עברתי זאת בעצמי ועל בשרי.

אני עצמי הוטלתי לתוך מים סוערים וקפואים, בלעתי מלא מים, נסחפתי אחרי הזרם וכמעט פגשתי את המוות פנים מול פנים.

רק המאבק שלי מאפשר לי לעזור לאנשים אחרים שנמצאים באותו המקום.

אני מסתכלת להם ישר בתוך העיניים וכשאני אומרת להם שאפשר לטפל בכך, הם מאמינים לי כי הייתי שם בעצמי ויצאתי משם לא רק בחיים, אלא מחוזקת ומחושלת.

 

בקיצור בבט, כשאתה רוצה להעביר אחרים את הרוביקון, קודם כל עליך לעבור אותו בעצמך.

אין קיצורי דרך.

 

 

צטט: bebt 2009-06-16 19:08:42

אימון לפעולה

שלום חברים

בעבר שמעתי את האמירה הבאה כסיכום למחקר. מאחר ואינני יכול לצטט את המקור ובמדוייק נא לקבל זאת "כהנחת עבודה" לדיון שלפנינו.

(ואם מישהו מכיר את הציטוט שישלים בבקשה - אם כי זה לא חיוני לדיון),

אנשים התחרטו יותר על דברים שלא עשו מאשר על דברים שעשו.

אחת הסיבות שאנשים מפספסים הזדמנויות שעל אף שהם יודעים מה הם רוצים עבור עצמם הם נחסמים ומוסטים מהפעולות על ידי חששות ומחשבות מעכבות וחוסמות על קשיי הדרך להגיע למחוז חפצם.

 

איך כמאמנים , בתהליך האימון, אנו מעבירים אותם את הרוביקון ?

 מי מעביר?

אנחנו מאמנים, אנחנו לא סוחבים אף אחד על הגב. 

 

איך מאמנים - האמצעים, הכלים - להעדפת הפעולות מעבר למחסומים האישיים.

 

הכלים והאמצאים הם המודל האימוני הכולל את החזון היעוד והערכים של המתאמן. 

 

זהו נושא הדיון - אשמח שיושמעו דעות מגוונות ושתתפתח שיחה בנושא.

את הדרך שלי אשלב בדיון.

 בברכה בבט

צטט: צילה שנהר 2009-06-16 19:01:09

היי בבט.

לא אמרתי שלא עברת את הרוביקון.

 

איפה קראת את זה?

ואני לא שופטת מי כשר ומי לא. אני בטוח שלא  משגיחת הכשרות של המאמנים כי אני לא מאמנת.

 

כנראה שלא הבנו אחד את השני.

 הי צילה,

 באמת שאינני רוצה ליצור שיחה משנית  לדיון העיקר שרציתי,

זו  דוגמא חיה  כיצד שיחה שאינה בעצם העניין {הרוביקון, (חבל שהשתמשתי בביטוי מטאפורי זה)} "קורסת" את זו החשובה והעיקרית ובהקשר אליה - טרם כתבת אמירה ישימה ונגישה למשתמש.

כל התגובה הקודמת שלך מרמזת ויותר מזה על כך שמי שלא חצה את,... טיפס על...., טבע ב....- לא יכול לאמן.

 (אפילו לא סייגת במילה "ביעילות") . הגדלת לעשות ברמז העבה במשפט המסכם שלהן:-

בקיצור בבט, כשאתה רוצה להעביר אחרים את הרוביקון, קודם כל עליך לעבור אותו בעצמך.

אין קיצורי דרך.

ולצורך המשך הקו שלך האם מישהו שחצה "רוביקון" אישי במערכת זוגיות וגירושין יכול לאמן ולחצות עם המתאמן "רוביקון" בתחום כספים, ניהול עצמי, ניהול עסק - לתפיסתך ?

 בברכה  בבט

צטט: בנך 2009-06-16 19:13:14

צטט: bebt 2009-06-16 19:08:42

אימון לפעולה

שלום חברים

בעבר שמעתי את האמירה הבאה כסיכום למחקר. מאחר ואינני יכול לצטט את המקור ובמדוייק נא לקבל זאת "כהנחת עבודה" לדיון שלפנינו.

(ואם מישהו מכיר את הציטוט שישלים בבקשה - אם כי זה לא חיוני לדיון),

אנשים התחרטו יותר על דברים שלא עשו מאשר על דברים שעשו.

אחת הסיבות שאנשים מפספסים הזדמנויות שעל אף שהם יודעים מה הם רוצים עבור עצמם הם נחסמים ומוסטים מהפעולות על ידי חששות ומחשבות מעכבות וחוסמות על קשיי הדרך להגיע למחוז חפצם.

 

איך כמאמנים , בתהליך האימון, אנו מעבירים אותם את הרוביקון ?

 מי מעביר?

אנחנו מאמנים, אנחנו לא סוחבים אף אחד על הגב. 

 

איך מאמנים - האמצעים, הכלים - להעדפת הפעולות מעבר למחסומים האישיים.

 

הכלים והאמצאים הם המודל האימוני הכולל את החזון היעוד והערכים של המתאמן. 

 

זהו נושא הדיון - אשמח שיושמעו דעות מגוונות ושתתפתח שיחה בנושא.

את הדרך שלי אשלב בדיון.

 בברכה בבט

 

 

 הי יהודה,

הביטוי "- לחצות את הרוביקון או לעבור את הרוביקון " - הסיט את התייחסות רוב המגיבים משאלת הדיון לצדדים שאינם הנושא גופא. אנחנו לא סוחבים ולא מעבירים את המתאמן אבל כן יוצרים מצב בו המתאמן עובר או יוצר את עצמו לפעולות.

והשאלה היא מה תפקיד המאמן בכך, איך יוצר זאת הלכה למעשה, מהי הדרך, מתי זה קורה בתהליך האימון וכו'.

 במידה ותקרא תגובות והתייחסויות קודמות תתפרש לפניך יריעה רחבה יותר של הכוונה.

ממך - אשמח מאד לשמוע את דעתך.

יתכן מצב גם שבו המאמן אינו נוקט כלל עמדה בנושא והמתאמן הוא זה שמחליט מתי, על מה ואיך - במצב זה, אני רוצה להאמין , שמתקיים באימון תהליך של איך זה היה, מה עבד שם מה לא וכד' וכך יש למתאמן כלים נוספים להמשך.

לזה קראתי בשם הכולל "אימון לפעולה" או כפי שכבר תיקנו אותי "אימון על הפעולות".

איך זה עובד אצלך ?

 בברכה בבט