שלום לכולם

אספר סיפור שכל פרט בו אמיתי אך לא אציין לא שמות של אנשים ולא של המרכז הרפואי המדובר. זהו סיפור אנושי המדגים מה יכול לקרות לאדם הפשוט, ללא הקשרים או הכסף, כשהוא נזקק לשירות רפואי. 

הגיבור הטראגי של סיפורנו הוא אדם בן 93, איש חכם, צלול לחלוטין עם זיכרון שהרבה בני 20 היו מיחלים לו. אדם שתרם את מרבית שנותיו במשרד הבטחון, עזר להקים את מפעל "הטקסטיל" בדימונה ועוד. 

באחד מימי חמישי האחרונים הוא קם בבוקר נפל בחדרו (הוא עצמאי) ושבר את הירך. הוא נלקח לבית חולים וכאן מתחילה הסאגה. נקבע שהוא זקוק לניתוח אבל לשם אישורו היה צריך לעבור הערכה של קרדיולוג. זה הגיע רק ביום למחרת וקבע שיש לעשות מיפוי לב. אבל בסוף שבוע לא עושים בדיקות כאלו אלא במקרה חרום....אז הבטיחו שביום ראשון יעשו את הבדיקה. יום ראשון הגיע יום ראשון עבר...יום שני הגיע יום שני עבר...ביום שלישי סוף סוף נערכה הבדיקה ואז נקבע שהוא אכן מתאים לניתוח. זה נקבע למחרת ב8:00 בבוקר והוא התבקש להיות בצום מ-18:00. השעה היעודית הגיעה וחלפה וכך גם השעות הבאות. בשעה 12:00 אמר אחד הרופאים שמקסימום הוא ינותח ב-15:00 ולא קרה שום דבר (אכן, מזה ביננו צום מהערב הקודם לאדם בן 93) טוב לקצר את העיניינים בשעה 18:00 אחרי 24 שעות של צום, חלש ומותש הוא נותח (בהצלחה, לפחות זה תודה לאל).

לכל אורך הדרך התחושה היתה של קהות רגשית מצד הצוות, התנשאות וחוסר שיתוף. ממה זה נובע? יתכן שהמערכת קורסת, אין תקנים הצוות קורע תחת הנטל, הכל ידוע ונכון. אבל נראה לי שיש גם משהו בסיסי, הצוות ראה הכל, לא מתרגש ולא כל כך אכפת לו. הרצון הבסיסי של אדם בצוות הרפואי לעזור נעלם והעבודה הפכה טכנית בעיקרה. אז הוא עשה ניתוח שבוע אחרי האישפוז.. אז הוא צם 24 שעות...אז הוא קרא לאחות וזו באה שעה וחצי אחרי ועוד ועוד...

אני בטוח שיש רופאים מלאכים ואחיות קדושות אבל בבית החולים הזה במחלקה האורטופדית הזו לא פגשנו באחד כזה... 

סבתי חולת הסרטן, זכרונה לברכה, נזקקה לכימותרפיה. הרופאה המטפלת (הנחשבת למומחית בתחום) החליטה לתת לה סוג מסויים. בהסתמך על התייעצויות (שעלו סכומים אדירים!) עם מומחים אחרים, ידעו הורי שהכימותרפיה אותה רשמה הרופאה אינה יעילה כלל.

כאשר ביקשו את הכימותרפיה שהמליצו שלושה המומחים האחרים, נענו הורי ע"י הרופאה שקופ"ח "מכבי" אינה מאשרת קבלת כימותרפיה זו בשל עלותה. אמי הנזעמת (והתמימה) ירדה מיד למשרדי קופ"ח "מכבי" בכניסה לביה"ח, שם נענתה ע"י פקיד שאין דבר כזה, ו"מכבי" מאשרת כל כימותרפיה שהרופאים רושמים. היא קיבלה התחייבות על כך, והורמו טלפונים למנהל מכב"י שזעם מאוד על התשובה שניתנה ע"י הרופאה.

בינתיים כבר פנתה הרופאה לצאת לביתה, ולאבי, ששאל אותה מה יהיה עם הסבתא ענתה "אני עובדת ממשלתית- אני הולכת בחמש". כששאל אותה אבי אם עליו לפנות לעו"ד על מנת לדבר איתה היא ענתה שכנראה שכן!

למחרת קיבל מנהל ביה"ח שיחה זועמת ממנהל "מכבי", כשהורי יושבים בחדרו.

מאוחר יותר, כשכבר היו בחדרה של סבתא, מנהל ביה"ח נתן הוראה ישירה לרופאה לתת את הכימותרפיה "הנכונה", וזו התווכחה איתו כשהיא מזכירה לו את העלות הגבוהה של התרופה. מסתבר שכאשר חולה מאושפז, עלות הכימותרפיה היא על ביה"ח, ולא על קופת החולים.

 שיקולים זרים שכאלו (בתוספת חוסר התחשבות ברגשות החולים ומשפחותיהם) הופכים את חייהם של מי שתלויים ברופאים וברופאות לקשים במיוחד, ואף למסוכנים.

לסבתא שלי היו ארבעה "מבוגרים אחראיים" שהיו אמונים כל העת על שמירת זכויותיה, שיפור תנאיה, ותמיכה מוראלית. לא לכל חולה יש, והדבר נכון במיוחד לגבי קשישים. כולנו צריכים להבין את המשמעות החברתית (והפרקטית) הטמונה בהידרדרות של המערכת הרפואית. אנחנו צריכים להשמר מכל משמר שלא נדמה למערכת הרפואה האמריקאית

צטט: mosheshy 2009-06-17 21:36:57

אתה צודק באבחנתך.ישנה קהות חושים טוטלית של המערכת.את אבי רצחו (פשוט לא נתנו לא טיפול במשך שמונה שעות.) מול עיני באחד מהמקומות המתקראים בית חולים באיזור המרכז.לילה אחד אימי עברה אירוע מוחי קשה.כשהבאנו אותה למיון,אמר לנו הסנדלר התורן שאין צורך למהר כדי שאימי תעבור C.T ראש.לטענתו,רק כעבור 24 שעות הסנדלר התורן יוכל לראות אם הדם נספג. הרמתי קול צעקה,ודרשתי במפגיע לקבל הפניה לצילום ראש.רק לאחר דין ודברים ניתנה לי ההפניה.בבואי לרנטגן ,למזלי,ראיתי את אחד הבחורים העובד שם,שאותו אני מכיר אישית,וביקשתי ממנו לעשות לאימי את הצילום.מה מתברר? יש הסכם של בית החולים עם מכון הרנטגן,שאין שולחים לרנטגן חולים לצילום במשך הלילה.הסנדלר התורן ידע זאת,ולכן ניסה להניא אותי מהצילום עד למחרת בבוקר.הבחור עשה את הצילום,ושלח אותו במחשב לחדר המיון.כאשר הסנדלר התורן ראה את עומק הפגיעה,פתאום לא 24 שעות,ולא בטיח'. ישר הוא הזמין אמבולנס עם רופא ואחות,כדי להעביר את אימי לבית חולים אחר שיש בו מחלקה המתעסקת עם פגועי ראש.אם הייתי שומע לסנדלר התורן ומחכה 24 שעות,אימי הייתה מסיימת את חייה.מה התברר לי ? שאין שולחים חולים בלילה לצילום C.T  ראש. עניין של כסף.בלילה הצילום יקר יותר לבית החולים.כאן לא מסתיים הסיפור.לאחר שביצעתי את הצילום בהיחבא,נודע הדבר לרופאה הממונה על הרנטגן,וזו השתוללה כהוגן.שמעתי אותה צורחת בהסטריה על הסנדלר התורן שנתן לי את ההפנייה.לטענתה,עבדתי מאחורי גבה,והייתי צריך לחכות לבוקר.

 פשוט נורא ואיום ומקומם, יש כאן שילוב גםשל כלכלה רפואית, קהות רגשית וגם לעיתים חוסר מקצועיות

צטט: רעות גלבלום 2009-06-18 05:14:30

סבתי חולת הסרטן, זכרונה לברכה, נזקקה לכימותרפיה. הרופאה המטפלת (הנחשבת למומחית בתחום) החליטה לתת לה סוג מסויים. בהסתמך על התייעצויות (שעלו סכומים אדירים!) עם מומחים אחרים, ידעו הורי שהכימותרפיה אותה רשמה הרופאה אינה יעילה כלל.

כאשר ביקשו את הכימותרפיה שהמליצו שלושה המומחים האחרים, נענו הורי ע"י הרופאה שקופ"ח "מכבי" אינה מאשרת קבלת כימותרפיה זו בשל עלותה. אמי הנזעמת (והתמימה) ירדה מיד למשרדי קופ"ח "מכבי" בכניסה לביה"ח, שם נענתה ע"י פקיד שאין דבר כזה, ו"מכבי" מאשרת כל כימותרפיה שהרופאים רושמים. היא קיבלה התחייבות על כך, והורמו טלפונים למנהל מכב"י שזעם מאוד על התשובה שניתנה ע"י הרופאה.

בינתיים כבר פנתה הרופאה לצאת לביתה, ולאבי, ששאל אותה מה יהיה עם הסבתא ענתה "אני עובדת ממשלתית- אני הולכת בחמש". כששאל אותה אבי אם עליו לפנות לעו"ד על מנת לדבר איתה היא ענתה שכנראה שכן!

למחרת קיבל מנהל ביה"ח שיחה זועמת ממנהל "מכבי", כשהורי יושבים בחדרו.

מאוחר יותר, כשכבר היו בחדרה של סבתא, מנהל ביה"ח נתן הוראה ישירה לרופאה לתת את הכימותרפיה "הנכונה", וזו התווכחה איתו כשהיא מזכירה לו את העלות הגבוהה של התרופה. מסתבר שכאשר חולה מאושפז, עלות הכימותרפיה היא על ביה"ח, ולא על קופת החולים.

 שיקולים זרים שכאלו (בתוספת חוסר התחשבות ברגשות החולים ומשפחותיהם) הופכים את חייהם של מי שתלויים ברופאים וברופאות לקשים במיוחד, ואף למסוכנים.

לסבתא שלי היו ארבעה "מבוגרים אחראיים" שהיו אמונים כל העת על שמירת זכויותיה, שיפור תנאיה, ותמיכה מוראלית. לא לכל חולה יש, והדבר נכון במיוחד לגבי קשישים. כולנו צריכים להבין את המשמעות החברתית (והפרקטית) הטמונה בהידרדרות של המערכת הרפואית. אנחנו צריכים להשמר מכל משמר שלא נדמה למערכת הרפואה האמריקאית

 היי רעות

בעיניין זה יש לי דווקא דוגמא לכאורה הפוכה אבל מדגימה בדיוק את העיניין.

לאבא שלי היתה בת זוג שחלתה בסרטן, בזכות הכרותו האישית עם מנהלת המחלקה האונקולוגית היא קיבלה טיפולים שונים לאורך שנים שלא נמצאים בהתוויה לאותו הסרטן. נאמר לו במפורש שטיפולים אלו האריכו את חייה בלפחות 5 שנים, שנים שבהם זכתה לראות את חתונת הבת שלה ולידת נכדיה.

לא היה לה שום סיכוי לקבל את הטיפולים ללא ההכירות המוקדמת וזו בידיוק הטענה. אם אין קשרים חבל על הזמן. 

צטט: משהשכ 2009-06-18 05:22:22

הבלוג שלך מצביע על הרמה הגבוהה של השרות הרפואי בארץ, כל כך גבוהה שעל כל עקוב מתלוננים. אני נמצא מספר שנים בקנדה, כאן מחכים פי 10 לכל טפול (לדוגמא, מכר שלי מחכה שנתיים לנתוח לב פתוח אחרי התקף לב), אלא שלא מתלוננים...

היי משה, קודם כל אתה מוזמן לחזור לארץ..

דבר שני לא צריך להסתכל למטה לכיוון מערכות רפואיות פחות טובות אלא למעלה. ואני חושב שאם היתה תחושה של יחס טוב יותר ואכפתיות ולא של קומבינות המצב היה טוב יותר 

צטט: krav 2009-06-18 07:49:58

יש ויש, לצערנו העומס על בתי החולים גדול ולא רואים הקלה משמעותית באופק, אי לכך ובהתאם לזו יש צורך מידי פעם להרים קול ולדרוש טיפול גם שזה לא נעים.

צודקת, אלא שבמקרה הזה נצעקו צעקות וגם זה לא עזר...א

ת יודעת מה אולי זה כן עזר וקיצר לו משבועיים המתנה לשבוע אחד בלבד.

זה נראה שכאילו בשביל להיות חולה מאושפז וגם לצאת מזה בחיים כדאי לך להיות...רופא 

מצטער לשמוע על החוויה הקשה. נראה לי שענית על השאלה בעצמך - זו המערכת שקורסת והנטל שמכריע. והכי גרוע זה להתאשפז בסוף השבוע. כתורן בבית-חולים הרגשתי הרבה פעמים כמו ב"ארוע רב נפגעים" - כשנאלצים לבחור במי מטפלים קודם. נורא.

לדעתי מרבית אנשי הצוות הרפואי  בבתי חולים הם אנשים אידאליסטים עם רצון טבעי לעזור ולהבריא אנשים

הבעייה מתחילה  בפוליטיקה

אם היו ממנים שר בריאות חזק וכריזמתי,כל מערכת הבריאות הייתה מרימה ראש וגאווה וההתנהלות בשטח היתה אט אט הולכת ומשתפרת...

צטט: ד"ר עם פילוסופיה 2009-06-20 13:18:50

מצטער לשמוע על החוויה הקשה. נראה לי שענית על השאלה בעצמך - זו המערכת שקורסת והנטל שמכריע. והכי גרוע זה להתאשפז בסוף השבוע. כתורן בבית-חולים הרגשתי הרבה פעמים כמו ב"ארוע רב נפגעים" - כשנאלצים לבחור במי מטפלים קודם. נורא.

 מקווה שאנשים כמוך הם הרב ולא המיעוט ושתצליח בפינה הקטנה שלך לשפר. לחוסר התקנים והיחס לרופאים יש השפעה קשה על הטיפול. יחד עם זאת ברור שמאושפזים עם קשרים מקבלים טיפול ויחס טובים יותר. מכאן שגם בתנאים הנוכחיים לפחות היחס יכול להיות טוב יותר.

אני חושב שקצת צניעות מצד הצוות המטפל והרבה אמפטיה יכולים להינתן גם כשהתנאים רעים.