היי אורן,
שאלת את דעתי לגבי השיעור שלך.
סרטן הוא מסוג אירועי החיים שיכולים ללמד כל כך הרבה שיעורים בחיים שבאמת קשה לדעת מה השיעור של אדם רק מכך שיש לו סרטן או שנתקל בסרטן.
גם לי היתה תקופה שכולם סביבי חלו - אבי חלה, חמי חלה, חברתי הטובה ועוד קרובת משפחה חלתה - כולם באותו זמן.
אני למדתי איתם את השיעורים שלהם - כל אחד מהשיעור שלו ומהתבוננות חיצונית, על אף מעורבותי, הרבה יותר קל לאדם לראות את האמת מאשר אם הוא מעורב בכך בעצמו.
קראתי בכרטיס שלך שעברת תאונת דרכים ונראה שלמדת ממנה משהו ולכן די ברור לי שאתה דוגמא חיה עבור מתאמניך למה שאתה למדת.
יכול להיות לדוגמא שלמדת שעם אמונה, כח רצון והתמדה ניתן לנצח כל פרוגנוזה וכל מצב רפואי וזה מה שאתה מראה למתאמניך בעצם היותך אך השאלה מה הופעתם בחייך באה ללמד אותך?
בזה אני לא בטוחה, אבל אני חושבת על ההבחנה בין תאונת דרכים לסרטן.
תאונת דרכים 'מחריבה' את הגוף ואז ההתמודדות היא בשיקום.
בעצם גרוע יותר ממה שהיה רגע אחרי התאונה מהבחינה הפיזית בדרך כלל לא יהיה. השיקום הוא איטי ובמצב הנפשי בטח יש עליות ומורדות, אבל מבחינה רפואית - מרגע התאונה והלאה בד"כ יש עליה.
לעומת זאת, בסרטן זה בדיוק להפך. יש את התקווה - שהיא זו שיכולה להחזיק את האדם לאורך הטיפולים, אך מנגד מקנן אותו פחד ממוות שהוא תמיד חלק מהפרוגנוזה הנגדית גם בסרטן "קל" ככל שיהיה.
לפיכך, ההתמודדות הנפשית היא שונה - והמצבים מביאים לתובנות שונות.
נראה כאילו ההתמודדות בתהליך שיקום היא עם השאלה: אילו חיים יהיו לי? ואילו בסרטן גם עם השאלה: האם אחיה או אמות?
בסרטן, כל רגרסיה או חוסר התקדמות היא בעצם התקדמות לעבר מוות. כך שההתמודדות הנפשית צריכה ללכת צעד אחד עמוק יותר להתמודדות עם הפחד השורשי ביותר שלנו - פחד המוות.
מה גם שההתמודדות עם סרטן נדמית יותר פסיבית. החולה נמצא כביכול בעמדה שהוא נתון לגמרי לחסדי הרופאים. הרופאים מחליטים על מהלך טיפול והחולה באופן פסיבי מקבל את הניתוח או הכימותרפיות או ההקרנות או השילוב בינהם והרבה פעמים מרגיש שאין לו את השליטה האמיתית על כל העניין. בעוד שבתהליך שיקום נדמה שיש יותר שליטה על מהלך העניינים. ככל שהחולה יתאמן יותר או ירצה יותר נראה שיש לו שליטה רבה יותר. אני אומרת "נראה" כיוון שאני מאמינה שגם חולה סרטן יש לו יכולת לבחור את מהלך העניינים רק שנדמה שחופש הבחירה שלו מועט יותר.
לסיכום, יש פה שאלה של איזה חיים לעומת שאלה של חיים או מוות.יש פה אקטיביות לעומת פאסיביות.
מעניין להתבונן במתאמניך ולראות האם המטרה שלהם היא חיים ארוכים? חיים איכותיים? האם המטרה היא חיים ויהיה מה? אילו מטרות מוצבות מובילות לאילו דרכי התמודדות?
אני לדוגמא ראיתי בעיני כיצד הבחירה של אדם גורמת להתגשמותה.
אבי ז"ל היה צריך לעבור ניתוח ששינה את איכות חייו. הוא היה אדם פעיל מאד ולא יכול היה לסבול את העובדה שחייו השתנו באיכותם. הוא בחר במוות. שזו, אגב, בחירה לגיטימית. הוא גם אמר שעשה כל מה שרצה לעשות בחייו. חי חיים טובים ומעדיף להשאיר זאת כך.
לעומתו, כל האחרים שנתקלתי בהם בחרו בחיים, כל אחד מסיבותיו שלו. בחירה בחיים יכולה להיות מתוך פחד מהמוות או מתוך בחירה אמיתית בחיים - אהבת החיים - ואם אתה שואל אותי על תובנות שלי בנושא - אצל אלה שבוחרים בחיים מתוך פחד ממוות או כל פחד אחר- הסרטן חוזר לעומת אלו שבוחרים בחיים מאהבת החיים, מפיקים את התובנות ולוקחים אחריות על מצבם. אולי קביעה קצת חד משמעית אבל כך נראה לי.
כיום לחימה מתוך פחד נראית לי בעייתית יותר מכניעה מתוך מודעות ובחירה.
ואגב, בגלל שאתה "פייטר" ייתכן מאד שאחת התובנות שלך היא לא לוותר/לא להיכנע ואולי יהיה לך קשה לראות מתאמנים שמקבלים החלטה אחרת - החלטה לוותר.
אני באופן אישי למדתי לקבל את הכניעה של אדם שעושה זאת מבחירה חופשית - זה היה אחד השיעורים החשובים שלי וייתכן שזהו גם השיעור שלך.
וואוו. כתבתי הרבה. זה נושא קרוב ללבי.
מקווה שסייעתי במשהו,
סוף שבוע נעים ובריאות לכולנו
שירלי
הוספת תגובה על "סרטן"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה