על מה מתבססת תורת הריפוי
בכדי לשקם את בריאותו של החולה, יש להתמקד בנקודה בה החל התהליך.

עד לנקודה מסוימת בעבר, האדם היה בריא.

אירוע מסוים פיזי או רגשי הוביל לתחילתו של תהלך אובדן הבריאות, עד לאותה הנקודה שררה ההרמוניה הפנימית, לשם יש לחזור.

להוריד את הכיסוי, לנקות את האבק מאורה של הנשמה ולהתחיל במלאכת שיקום הבריאות הכוללת גם את הצד הפיזי של האדם.  לשם כך יש לדייק ובעיקביות לבחון את התהליך שעובר האדם בדרך לבריאותו השלמה. 

האדם מכיל את העולם כולו.
כל הממלכות של החי, הצומח והדומם נמצאים כחלק בלתי נפרד מהאדם.

כל האינפורמציה של המהויות של כל הדברים צריכה להיות בתוך כל אדם ובתוך כל חלק ממנו צריך להיות המכלול כולו.

המשך קיומו של אדם תלוי בהתחדשות. ההתחדשות מתקיימת הודות ליכולת של התאים בגוף להתחלק לשנים ולשכפל את עצמם באופן מדויק. התא עצמו בנוי כמו היקום. הגרעין השכבה החיצונית מגנה על הגרעינון שבו נמצאים הכרומוזומים והצופן הגנטי המאפשר חלוקה בזהות מוחלטת למקור. 

עבודתו של ההומאופט

גילוי המקור, הנקודה הופר האיזון ואיזה סוג של הקיטוב (פולריזציה) נוצר.
הומאופט חוקר היכן יש התרחבות יתר ואיפה יש דבר שהוצר.
בכל "פרובינג" אנו רואים שההרמוניה הופרה. מצד אחד דבר נעשה גדול מדי מצד שני מולו דבר אחר נעשה קטן יותר. לדוגמא: לב מוגדל מראה בהרבה מקרים על אי ספיקה בראות. הלב והריאות מחפים אחד על השני. באותה האנלוגיה, האדם נחלש מבחינה רגשית יש חולשה בלב. כאשר האוויר, כוחו מתחזק, נראה בחלק מהמקרים, דמיון מופרז. זו התוצאה של  ההתרחבות של הכוח של האוויר באדם.  ניתן גם להסתכל על הדברים באופן מופשט יותר.
כאשר האהבה הלכה והצטמצמה  –  הלב הולך ומאבד מכוחו, הריאות, הביטוי הפיזי של כוח האוויר מתגבר בכדי לאזן בצורה מלכותית את המעוות. אצל האדם אנו מבחוץ רואים את הסימפטומים החיצונים של הבעיה הרוחנית כהתממשות גשמית בחומר, בגוף.  

איך נסביר בצורה מוחשית את תהליך חוסר האיזון

כאשר בונים סכר במקום מסוים לאורך נחל מוביל מים, בנייתו גורמת לעודף מים באזור אחד ומצד שני לחוסר. הרמונית הזרימה מתקלקלת. אם הנחל צריך להשקות שדה של אבטיחים, אנו נראה את התוצאות של הקלקול אם נתבונן בשדה. איך יראה אותו השדה ממעוף הציפור?

לפני הסכר בסמוך לו ירקבו האבטיחים. יהיה בשדה  שבו האבטיחים יקבלו בדיוק מה שהם זקוקים לו, אך זה יהיה חלק קטן מהשדה. לעומת זאת החלק שנמצא אחרי הסכר יהיה יבש לגמרי. בזרימה הרמונית הגידול יהיה הרמוני. חסימה בתזונה של השדה תביא לירידה ביכולת השדה ליצר את מלא היכולת שלו.

אותו הדבר קורה בגוף האדם. הסכר הוא כוח מסוים שגרם לחסימה.  

החיפוש שלנו בכאב של האדם מראה על עודף תחושה, במקום אחר הוא פחות מרגיש.

אנו מחפשים איזו קהות ברגשות של האדם ואת המקום האחר שבו קימת עודף תחושה.

בסך הכל ההרמוניה היא זו שהופרה. כל "פרובינג" הוא סטייה מהנורמה מכל הכיוונים.

בכדי לרפא, אנו מחפשים את הכוח שגרם לסתימה.

הסתימה מביאה לתופעות  בגוף ובנפש זאת משום שהאדם הוא בעל שלושה ממדים לאומת הנחל שהוא דו ממדי.

הכוחות העויינים  לחיים -  Inimical Fours To Life  - I.F.T.L-  

אילו הם הכוחות החוסמים סוגרים את הזרימה.

"פוטנץ נמוך" סוגר בסוף הנחל ה"פוטנץ הגבוהה" מיבש חלק גדול יותר מהשדה. 

האנטומיה של האדם הרוחני והגשמי זהה. החלק הגופני הוא היטל של הקונסטרוקציה הרוחנית.

אי הבנה היא קלקול רוחני. האדם לא מצליח לאכול דבר עם הראש, גם במערכת העיכול הפיזית תהיה קימת אותה הבעיה בדיוק.  

המהות של הקיום של הדברים בעולם מוכתבת ע"י השפע
השפע זורם כל הזמן וכיון הזרימה הוא מלמעלה למטה.
מהות = רוחני              מציאות = חומרי          גשמי = התגשמות של מהות בחומר. 

המהות מכתיבה את הביטוי הפיזי של הדבר. 

הרצון - ההבנה -  הגוף  
הזרימה של כוח החיים, האנרגיה המזינה את העולם כולו יורדת ומזינה את החלקים הפיזיים של העולם, זה הכיוון של ההשתלשלות.    כוח מסויים יש לו יכולת  לקלקל בכל הרבדים.

אדם בריא יש לו הרמוניה, שמחה ואין לו סבל. הסבל שלנו, מעיד על סוג הקלקול.

אם חסר לאדם אינפורמציה של הכוח הרוחני מסויים אנו נראה בגוף הפיזי את התכונות של אותו הכוח.

הגוף עובר מטמורפוזה, ומקבל את התכונות של אותו הכוח.

לדוגמא: אם אדם איבד את המהות הרוחנית של הנחש, בפיזי נוכל לראות כי הוא מתחיל להתנהג כמו אותו נחש יש השתלטות רוחנית והתוצאות בעולם שלנו הם שהאדם הופך לנחש.  לימוד הפתלוגייה ב"פרובינג" מלמד אותנו מה בצורה אנלוגית הפוכה. מה היה צריך להיות כאשר אותו הדבר מתוקן. כל התופעות ב"פרובינג" ב"רפרטורי" הם קלקולים שמלמדים אותנו מה לא צריך להיות. 

איך זה עובד בעולם שלנו

דוגמא: ברזל נותן כוח.

הכוח הרוחני של הברזל נותן לאדם הרוחני את היכולת לסיפוח  את הברזל הגשמי אל תוך הדם השרירים ולרתום אותו לעבודה יצרנית.

ברגע שאדם מאבד את המהות אינה מתאפשרת רמת הסיפוח החומרית בגוף גם היא. יש אפשרות להשיג תוצאות טובות לזמן קצר ע"י השקיה חיצונית של השדה במאמץ.

כאשר מתקדמת הפתלוגייה תמיד יצטרך להיות מושקע מאמץ גדול יותר שיביא אתו רוחה לתקופה קצרה ולאחריה סבל גדול יותר עד למצב של קריסה של המערכת.

כל מערכת יש לה את הנקודה שבה לא ניתן להגדיל את העזרה מבחינת האמצעים בחומר הם תמיד מוגבלים.

ע"י השקית השדה אפשר להשיג תוצאות טובות אבל עד שלא יוציאו את האבן מהנחל הבעיה לא תיפטר.  

הומאופט צריך לבדוק לא רק מה קורה היום. הומאופט בודק את התפתחות הפתולוגיה.

מה היה לפני שבועיים? שנתיים? ולפני מאתיים שנה? אילו  חשובים להבנה של מקור הבעיה.

איך נראה השדה של הנשמה לפני 500 ו- 1,000 שנה. לבדוק את אותו העניין לאורך השנים לראות את ההתפתחות,  איך היא מתחילה ולאן היא מובילה את האדם. 

נקודת הקריסה היא הנקודה שבה לא ניתן לרמות את המערכת יותר, לא ניתן לחפות על השקר. בכדי לדעת האם תצליח להשתקם צריכים אנו לבדוק עד כמה היא חזקה. האם יכולה למצוא בתוכה את הכוחות הנדרשים בכדי לשקם את עצמה. 

הריפוי צריך להיעשות באותו המקום שבו התחיל הקלקול

כאשר אדם חולה כוח החיות שלו הוא זה ששם לו מקלות בגלגלים בכדי לעצור אותו מלהגיע לתהום. "כוח-החיות" אומר לאדם..."כיון הנסיעה שלך אינו נכון"

האדם, אם ישכיל לעצור לחשוב ולתקן את הכוון של המסלול שבו העגלה נוסעת הוא יבריא.

כאשר יהיה זיהוי  של הטעות תהיה גם החלמה. 

יש שני סוגים של הסתכלות - פנימית וחיצונית.

אנו חיים בעולם החושים. את העולם הרוחני אי אפשר לקלוט ע"י החושים.  

החושים משמשים את האדם בכדי לקלוט את העולם החומרי, את הממשות. את המהות ניתן לקלוט רק ע"י כלי רוחני.

החשיבה של האדם מאפשרת לנו לצרף תוצאות ולהבין שבעצם שהמודל החושי של העולם החיצוני קיים בחלק הפנימי שלנו  ובחוץ לא קיים דבר. המודל של העולם שהאדם חי בו הוא נוצר בתוכו.

אם נשכיל להבין את הבסיס הזה, נבין שכל מלחמה מול גורם חיצוני היא ביסודה טעות.  

המלחמה בסופו של דבר היא  כנגד דברים הנמצאים בתוך עצמנו בלבד. עשית שלום , כל אחד עם עצמו יביא בקלות יחסית את היעלמותם של האויבים מבחוץ.  

המטרה מסמנת את הדרך של האדם. הגדרת המטרה היא דבר חשוב, היא נותנת את הכוון עצם ההליכה הנכונה בדרך היא זו שמאפשרת את ההגעה, בסופו של דבר, אל המטרה. המטרה היא המהות. אם אדם יגיע ליעד תלוי לא רק במהות שממנה התחיל.

שני אנשים שמבחינה חיצונית יעשו את אותם המעשים והפעולות בחומר, בעולם יגיעו למקומות שונים לחלוטין אם כוונתם הפנימית המהות של הרצון שלהם הייתה שונה.

לדוגמא: שני חקלאים המגדלים כרוב בשדה, למסתכל מבחוץ העבודה ששנהם עושים תראה זהה.

אם במהותם הפנימית שונים הם זה מזה התוצאה, היבול יהיה שונה במהותו גם כן.

אם לאחד יצאו כרובים קטנים ולשני כרובים גדולים אנו יכולים להיות בטוחים שמהותם הפנימית של כל אחד מהחקלאים שונה.  

אם אדם רואה רק את המטרה הוא לעולם לא ישיג אותה.  המטרה חיבת להיות מבפנים, היא אינה חיצונית לאדם. האור הפנימי שיוצא מתוך האדם מנחה אותו בדרכו למטרה. אם אדם הולך בדרך נכונה הדרך היא זו שמביאה את השמחה, זו היא הערובה שהוא צועד בדרך הנכונה  ואם הכוון הוא נכון המטרה כל הזמן מתקרבת ובסופו של דבר הוא ישיג את מבוקשו.

אם אדם סובל בדרך שבה הוא הולך הוכחה ברורה היא שהכוונה והדרך אינם נכונים והוא לא ישיג לעולם את המטרה שלשמה יצא אל המסע. שלמרות שהמטרה פחות חשובה היא מושגת אם הדרך נכונה. 

אם בחרנו להתחיל במסע יש לבדוק כל הזמן שהכוון נכון.  
אנו בודקים לאורך כל הדרך את הכיוון ולא את המטרה. ברגע שאדם בודק כל הזמן רק את המטרה הוא אינו הולך בדרך ולכן לעולם לא יגיע.בדיקה של הדרך נעשית לפי  מדדים של הרגשה טובה ושמחה שיש לאדם בדרך. אין בדיקת מעבדה שמסוגלת לבדוק שמחה של אדם.  

השמחה הזו היא התוצאה של האחדות. אחדות של כונה ומעשה. היא זו שמביאה לאדם לאחר מאמץ  את ההרגשה הטובה. הבריאות של האדם מורה על כיוון מסע מדויק (כגודל הסטייה כך גודלו של הסבל) ומעידה בזאת על השגה מובטחת של המטרה.  

לסיכום ניתן לומר, לחקלאים שבניינו, העושר נמצא בפנימיות ולא בארנק.  

בהצלחה

--
תמר איל - הומאופטית
www.iah.org.il