מדי פעם יוצא לי לשוחח עם מורה בתיכון בישראל. תחושת האי סיפוק, הדופקים אותנו, לא מעריכים אותנו, לכם הרבה יותר טוב תמיד מגיעה במהלך השיחה. זוהי תחושה מתסכלת הן למשמיע והן לשומע. כולנו בעד מערכת חינוך שתיתן הכשרה יסודית ומשמעותית לילדנו ותוציא תוצר מעולה בסוף התהליך

.רציתי לשתף אתכם בניתוח הבעיה ( הלא מדעי) ובפתרון אפשרי.המורים , כמו רוב המין האנושי, נוטים לראות את הרע ולהתעלם מהטוב.

     נתחיל מהטוב:

 

 

·         אתן עובדות 7.5 חודשים בשנה (אלה המכינות לבגרות אף עובדות פחות).

·         אתן יוצאות כל שנה שביעית לשנת שבתון. (כן, זה ממומן מכספי קרן התגמולים, אנחנו יודעים).

·         משכורתכן תשולם בראשון לחודש בכל מקרה ולא יעונה כל רע לתנאיכם הסוציאליים ללא תלות במצב המשק.

·         יש לכם ארגון מורים (הסתדרות) שדואגת לכם, ומחלקת רווחה מפוארת שדואגת לאירועים, ולכן בשעת צרה.

·         אתן לא עובדות 45 שעות בשבוע. חלקכם עובדות אולי 30 שעות. כן, זה כולל את בדיקת המבחנים, את ישיבות המורים וגם את הטיול השנתי.

·         יש לכם אפשרות לעבוד גם משרה וחצי (בחלק מהמקרים) למי שמוכן להשקיע בכדי לשפר את הכנסתו החודשית.

·         אתן לא בתחרות. כל אחד יעשה את המיטב.

·         מורים טובים מאוד מוערכים ומקבלים משוב חיובי מההורים ואפילו מהתלמידים.

·         חרב הפיטורים לא מונח על צווארכם. מערכת החינוך תהייה שם תמיד.

·         לא יקרה שום דבר אם מידי פעם תהיו חולים. התלמידים יחכו.

·         יש לכם זמן לתת שיעורים פרטיים, לישון שנת צהריים או לעשות את גם וגם.

·         יש לכן אפשרות לצאת לפנסיה מוקדמת ובתנאים משופרים

 

 

    ונמשיך ברע:

 

·         שכרכם האבסולוטי נמוך ולא מאפשר חיי רווחה בהווה.

·         אין לכן לאן לשאוף. אין מערכת מתגמלת לפי הישגים ואין גם לאן להתקדם (למי שלא רוצה להתקדם לדרגת ניהול או פיקוח).

·         לא קל לעמוד 19-24 שעות בשבוע מול 40 חוליגנים.

·         ההורים מנדנדים ולא מרוצים ( גם חלק מהמנהלים שלנו לא מרוצים ומציקים).

·         לא רואים עתיד. מה שהיה כך יהיה.

·         אין לכם אופציות. לא ניתן להתעשר.

 

 

 אז מה עושים על מנת שתחושתכם תשתפר, תרגישו אתגר ואחריות?בונים מערכת תגמול דיפרנציאלית שתתגמל בהתאם להישגים. כל הישגי כיתה מסוימת ינותחו ( כוונה לציונים) ומידי שליש יושוו מול השליש הקודם או השנה המקבילה. כל שיפור יזכה בנקודות תגמול. על כל תלמיד שנכשל ייקנס המורה בנקודת תגמול ( אני מאמין גדול שהרוב המכריע של התלמידים יכולים להגיע להישגים סבירים במערכת החינוך התיכוני.) צריך רק להשקיע בחלשים יותר. מורה שישיג שיפור קבוע לאורך השנים יתוגמל בהתאם. צריך להכניס יותר ויותר מדדים לבחינת ההישגים. הכיצד פועלת המערכת מבלי שיש לה ניתוחים סטטיסטיים על ביצועים. הרי כל הנתונים נמצאים במחשבים. התגמול צריך להיות משמעותי ביותר והטובים ביותר יוכלו להכפיל את משכורתם. אני באמת מאמין ששיטת תגמול שכזו תוסיף אנרגיה חיובית אצל המורים ותייצר יותר אחריות והשקעה מצידן. יטענו חלק ששיטה שכזו תגרום לעליה בציונים. לי אין בעיה עם זה. זה ייתן הרגשה טובה לכולם וממילא מבחני הבגרות (שתוצאותיהם יהוו מדד מרכזי לתגמול) ולאחר מכן המבחנים הפסיכומטריים ינטרלו את האינפלציה החזויה בציונים.   

 קצת על מדד האושר אצל עובדי ההיי טק כפי שפורסם היום בדה- מרקר

 

 

http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=skira20090625_1095381

אורי היקר,

נראה שלא היית פה בשני העשורים האחרונים.

קביעותך או ראייתך את המורים אין לה קשר למציאות. גם הפתרונות שהעלת מתאימים אולי, בזמנים טובים לתחום ההיי טק לא למערכת החינוך.

לצערי נפלת לפח " חוסר הידיעה".

אשמח להתעדכן. נראה לי שאני די מעודכן כאב לשני ילדים שסיימו לאחרונה את  התיכון.

מדדים למצוינות עובדים בחברות היי טק, במערכת החינוך ( ציונים לתלמידים) , בצבא ובחברות פרטיות שנמדדות על בסיס רווח.

 

במה אני רחוק מהמציאות?

 

אודי

צטט: אודי נצר 2009-06-26 08:59:22

אשמח להתעדכן. נראה לי שאני די מעודכן כאב לשני ילדים שסיימו לאחרונה את  התיכון.

מדדים למצוינות עובדים בחברות היי טק, במערכת החינוך ( ציונים לתלמידים) , בצבא ובחברות פרטיות שנמדדות על בסיס רווח.

 

במה אני רחוק מהמציאות?

 

אודי

 

 

בנוגע לתיגמול המצטיינים, הידעת שמשרד האוצר הוא המתנגד העיקרי לתגמול,

הידעת שמשרד האוצר מעוניין מאוד לצמצם את הקביעות של המורים ולהחתים אותם על חוזים אישיים, כדי שיהיה קל יותר לשלוט בהם ולחייב אותם...

 

ההשוואה לחברות היי טק אינה במקומה ולו בגלל אופן העבודה. בהייטק עובדים צוותים מצומצמים של עובדים בעלי השכלה דומה ובעלי מאפיינים דומים. בבית ספר יש מעט מאוד כיתות הומוגניות מבחינת ההשכלה ורמות הלימוד, וחשוב יותר בכיתות של 40 תלמידים.

 

מי בדיוק יקבל את התגמול, מי שהצליח למנוע נשירה של תלמידים, מי שהצילח להרגיע ולהציל את התלמיד המועד לכישלון, או מי שהצליח להוציא מכיתה כזו מספר גדול של מצטיינים לצד כאלה שנכשלו. מי הוא המורה שיקבל את התגמול הרי תהליך הלמידה הוא תהליך יצור מקביל לסרט נע.

 

נכוןל שאולי אתה מכיר את השיטות בתעשיה TQM ואחרות.

 

 בית ספר זה לא מפעל והתלמידים אינם ביסקוויטים.

למשרד האוצר אין דבר וחצי דבר בקביעת מדיניות. הם קבלני ביצוע ושומרי הקופה הצבורית.

זהו תפקיד משרד החינוך לפתח שיטה שתוציא את המורים ממעגל הבינוניות ( ואין אני מאשים את המורים) ותיצר מערכת כזו שהטובים ישאפו להיות טובים יותר ( וכמו כן יתוגמלו)  ו" הרעים" יפלטו מהמערכת. כמו כן על משרד החינוך למצוא את שביל הזהב עם ארגוני המורים וההסתדרות שבהתרשמותי מגינים על החלשים אבל לא דואגים לחזקים ( לעיתים הם מזכירים לי את וועד עובדי נמל אשדוד).

 

אין לי טענה מרכזית לגבי הצלחת בתי הספר בחינוך לערכים ולאזרחות טובה. עצם המסגרת, התהליך, המפגש החברתי, התחרות מיצרת אזרחים טובים.

 

הרי כולנו מבינים שיש בעיה. למה לומר לא ולא ולא לכל הצעה ולא לנסות לפתור אותה.....

בעיית השכר היא לפי דעתי הקטנה שבצרותיינו כסף, לא פותר הכל.

 אני לא אגיד שהמשכורת שאני מקבל על העבודה שלי היא מדהימה, היא רחוקה מלהיות כזו ואני אשמח לקבל יותר כמובן.

אבל צריך לטפל בדברים אחרים קודם כל.

נגעת בנקודה הראשונה והיא כמות התלמידים בכיתות.

כשאני נכנס לדיון על כך אני שואל אנשים במה הם עוסקים ? ואז אני שואל אותם האם הם מסוגלים לטפל ב 35 לקוחות בו זמנית.

את התשובה אני אשאיר לך.

הדבר השני הוא התלמיד במרכז (או בשמו יותר רשמי חוק זכויות התלמיד ). דבר אשר כובל את המורים בפרט ואת המערכת בכלל. בכל הקשור לטיפול בבעיות משמעת חמורות, והייתי עד למספר מקרים כאלה של תלמידים שהוצאו ממסגרת ביה"ס וחוזרו אליה עקב אי מציאת פתרון הולם לבעיה. תלמידים מודעים באופן מלא לזכויות שלהם. אבל הם איבדו מזמן את העמידה בחובות שלהם. והמערכת מורידה את הרף וכתוצאה מכך אנחנו מקבלים זלזול במערכת.

התערבות (לא מעורבות עליה אני מברך ) הורית שבה הורים קובעים מדיניות.

והדבר האחרון, הוא הכשרת מורים ראויים. לך פעם לסמינרים למורים ותשאל מהם תנאי הקבלה להוראה, אני לא מדבר על התכנים, ההכשרה והידע המוקנים לסטודנטים להוראה. אלה רק על תנאי הקבלה ואולי תבין קצת על החומר האנושי המגיע להוראה ולמה אנשים רצון מוטיבציה ואדיאולוגיה שהולכים לחינוך ויש כאלה. נשחקים מהר מאוד והולכים למקומות אחרים.  

צטט: סמוג 2009-06-26 14:33:57

בעיית השכר היא לפי דעתי הקטנה שבצרותיינו כסף, לא פותר הכל.

 אני לא אגיד שהמשכורת שאני מקבל על העבודה שלי היא מדהימה, היא רחוקה מלהיות כזו ואני אשמח לקבל יותר כמובן.

אבל צריך לטפל בדברים אחרים קודם כל.

נגעת בנקודה הראשונה והיא כמות התלמידים בכיתות.

כשאני נכנס לדיון על כך אני שואל אנשים במה הם עוסקים ? ואז אני שואל אותם האם הם מסוגלים לטפל ב 35 לקוחות בו זמנית.

את התשובה אני אשאיר לך.

הדבר השני הוא התלמיד במרכז (או בשמו יותר רשמי חוק זכויות התלמיד ). דבר אשר כובל את המורים בפרט ואת המערכת בכלל. בכל הקשור לטיפול בבעיות משמעת חמורות, והייתי עד למספר מקרים כאלה של תלמידים שהוצאו ממסגרת ביה"ס וחוזרו אליה עקב אי מציאת פתרון הולם לבעיה. תלמידים מודעים באופן מלא לזכויות שלהם. אבל הם איבדו מזמן את העמידה בחובות שלהם. והמערכת מורידה את הרף וכתוצאה מכך אנחנו מקבלים זלזול במערכת.

התערבות (לא מעורבות עליה אני מברך ) הורית שבה הורים קובעים מדיניות.

והדבר האחרון, הוא הכשרת מורים ראויים. לך פעם לסמינרים למורים ותשאל מהם תנאי הקבלה להוראה, אני לא מדבר על התכנים, ההכשרה והידע המוקנים לסטודנטים להוראה. אלה רק על תנאי הקבלה ואולי תבין קצת על החומר האנושי המגיע להוראה ולמה אנשים רצון מוטיבציה ואדיאולוגיה שהולכים לחינוך ויש כאלה. נשחקים מהר מאוד והולכים למקומות אחרים.  

מצב עתודות ההוראה כל כך גרוע שהתוכנית החדשה מצמצמת את מספר השעות שנדרשים ללמוד בהסבת אקדמאים, הדרישות האקדמיות נמוכות וחלק מהמרצים אינו ברמת הידע הראויה. אבל אני יכול להגיד לך כסטודנט לתואר בהוראה בהסבת אקדמים שיש גם הרבה מאוד אנשים נפלאים שרואים את ההוראה כשליחות. אנשים שלפני הכל הם אנושיים, אבל גם בעלי ידע ועניין. אבל אם במקום לתמוך בהם יבקרו אותם וילעגו להם הם יעזבו.

 

ודווקא שני גברים (מורים, אני מניח) הגיבו. מענין למה.....

 

האם הסמינרים מכשירים מורים לתיכון, או עד חטיבת ביינים? כן, יש משמעות לידע אקדמאי גם בכיתות נמוכות אבל הייתי שם אנושיות, חום, נעימות, כושר להחזיק כתה ונכונות להשקיע במקום גבוה יותר.

 

דרך אגב, מנסיוני עם ילדי ועם ילדים אחרים, המורות בכתות א-ג הינם מלאכיות המשקיעות את נשמתן ומפגינות אהבה רבה לילדים. יש גם כאלה בכיתות גבוהות יותר.

 

בתיכון, נסיוני מלמד יותר על פועלות יצור במפעל הביסקוויטים כפי שציין מישהו למעלה.

 

 

צטט: אודי נצר 2009-06-26 15:56:26

כולנו בעד מערכת חינוך שתיתן הכשרה יסודית ומשמעותית לילדנו ותוציא תוצר מעולה בסוף התהליך

.רציתי לשתף אתכם בניתוח הבעיה ( הלא מדעי) ובפתרון אפשרי.

 

אודי יקר,

עבדך הנאמן היה איש הייטק 33 שנים לאחריהן החליט, מתוך הרגשת שליחות, ללכת להוראה בפריפריה.

לימדתי מקצועות שאינם בתכנית הלימודים הרגילה (ניהול וחשיבה יצירתית) והייתי צריך לפתח את

תכניות הלימודים בעצמי תוך כדי  התאמתן למציאות ולכיתות בהן לימדתי.

עבדתי 20 שעות ביממה (וכ-20 שעות שבועיות פרונטליות), 7 ימים בשבוע ושכרי היה 2400 ש"ח לחודש.

חשבון קצר מראה שהרווחתי 4 ש"ח לשעה (פי חמש פחות משכר המינימום).

פוטרתי מהיום להיום, בלי איגוד מקצועי (עבדתי בחוזה אישי).

ולכן

אם הייתי צריך לסכם בשורה קצרה את תגובתי לדברייך הייתי כותב משפט קצר ובוטה בנוסח: "אתה

מדבר שטויות ואין לך מושג ירוק על מה אתה מדבר".

תשובה ארוכה ומנומקת תבוא בספר שאני כותב בנושא ומקווה שיצא לאור עד סוף השנה.

 

בינתיים אני יכול להציע לך שלוש הצעות:

1. קרא את הספר "בחזרה לאלף בית" של עינת ומירי וילף.

2.  קרא את המסה "פרידה מן החינוך" של ס. יזהר (שהיה גם פרופסור לחינוך) ותבין שאין דבר

     כזה "תוצר מעולה בסוף התהליך". חינוך הוא לא פס ייצור, אין, לא צריך ואי-אפשר שיהיו

      לו תוצרים מתוכננים מראש והוא תהליך הנמשך כל חייו של אדם (ואינו מסתיים בקבלת תעודה

      זו או אחרת או בבדיקתו ואישור תקינותו של התוצר הסופי). 

3. צא להיות מורה בשטח לחצי שנה לפחות.

 

וכדי להפוך את תגובתי לפחות בוטה רק אציין כי הבעיה היא מערכתית וצריכה פתרון מערכתי.

בחודשים האחרונים ובאלו שיבואו אני לומד את כל הרפורמות שהוצעו בישראל בתחום החינוך,

אני לומד על הצלחתן, ובעיקר על כישלונן, של רפורמות בחינוך (בארץ ובעולם).

אנסה לסכם בשני משפטים את שלמדתי עד כה:

1. בית הספר יכול וצריך להיות מקום שכייף להיות בו, מקום מחבק, מאפשר ומספק חוויות הצלחה לתלמידים.

2. כל הרפורמות מציעות גם את הנ"ל והבעיה באי מימושן היא בעיית מנהיגות, נחישות והתמדה.

היותנו חברה משוסעת, מפונקת ומפולגת לא ממש מסייעת לפתרון הבעיה.

 

אודי שבת שלום,

אכן לא סביר שרק גברים יגיבו לך ...

 

"למשרד האוצר אין דבר וחצי דבר בקביעת מדיניות. הם קבלני ביצוע ושומרי הקופה הצבורית.

זהו תפקיד משרד החינוך לפתח שיטה שתוציא את המורים ממעגל הבינוניות"

 

אני ממליצה לך להציץ בחוק ההסדרים 2009 . כי הקביעה הנ"ל שגוייה מאוד, מבחינתי היא אוטופית.

האמת המרה, שמשרד החינוך מזה זמן רב נגרר אחרי "רפורמות פרי יצירת האוצר" שאין להן דבר וחצי דבר עם פדגוגיה.

 

ועכשיו להבט הנשי. התמריצים הנשיים שונים מהתמריצים הגבריים. לכן שלמה דוברת (וגם אתה) נדהמים לגלות שהמורות מעדיפות "נוחות", שינה בצהריים ועבודה מהבית, על פני תוספת של 1500 ש"ח תמורת תוספת שעות עבודה.

רב הנשים יעבדו יותר מחוסר ברירה (משכנתא, מינוס בבנק) ולא כדי לקנות ג'יפ או להשקיע את הרווחים בבורסה.

במילים אחרות סדר העדיפות שלהן שונה .  למי שמחזיק בשתי משרות האחת בבקר (בבית הספר) והשנייה בערב (ילדים, משפחה,בית) - ללא אופר- בייביסטר-ילדי מפתח...  לא יזיק לו מנוחה בצהריים. אחרת מאוד קשה לבדוק עבודות ב 01:00 בלילה.

 

ועכשיו  נחשוב ביחד איפה יש יותר גברים בחינוך? -  ככל שעולים בגיל הקליינטים מספר הגברים עולה בהתאמה.

באוניברסיטה, במקום בו השכר לשעת הוראה/הרצאה הגבוהה ביותר, ההקשבה מלאה (גם אם הכיתה ריקה) והמזגן דולק, שם תמצא יותר גברים.

בגן הילדים, מקום בו אין לך דקה אחת פנויה בה את/ה יכול/ה לשתות קפה בשקט, מקום המחייב 100% תשומת לב על 100% משרה - לא תמצא גברים ! . (במקרים חריגים הם עובדים שנה כגנן ושנה לאחר מכן פותחים רשת גנים חדשנית, או מעבירים סדנאות מודעות)

 

אם כך מדוע נשים בוחרות במקצוע המתיש הזה ? - כי הן יודעות שב14:00 הן יפגשו את ילדיהן ויאכלו איתם ארוחת צהריים, יכינו שיעורי בית, ינוחו קצת ויעברו למשמרת ב' .

 

אגב, ברגע זה אני יושבת מול המחשב ומקלידה את התשובה, המזגן דולק והקפה לידי.  אני יכולה להמשיך כך עד השעות הקטנות של הלילה ללא קושי וללא צורך במנוחת צהריים - מישהו אמר הייטק ?! - פרזנטציה עלובה אחת לחודש ?  לא אתלונן בפניך שאני "עובדת קשה". אבל תן לי שעתיים בגן ילדים ואני מזמינה מונית הבייתה, כוס מים+אופטלגין.

 

לכן, גם הרפורמה המהוללת של דוברת=אופק חדש= רפורמה בכפייה. לא תביא לשיפור המיוחל במערכת.  ומי שעוקב אחרי הדיונים כאן - מבין שזו כלל לא המטרה. המטרה כאמור , בדיוק כפי שכתבת - לשמור על קופת האוצר ! לצמצם את מדינת הרווחה ולהרחיב את ההון הפרטי. (להפחית את מס החברות, לא למסות את ההון - ולהעלות את המע"מ, וההשתתפות העצמית בכל השירותים החברתיים כולל בחינוך) .

אגב, המורים כאן : http://www.mako.co.il/home-family-kids/products/Article-f5f3ec8cac6b121006.htm  מאוד מרוצים ומסופקים !

לגלעד שהקליד במקביל אלי :

 

היות ואתה קורא ביסודיות את כל הרפורמות.

מנסיוני בקריאת רפורמות (דוברת, עוז לתמורה,אופק חדש) שלושתן דומות ושלושתן עטופות במילים גבוהות ויפות.

חשוב לעיין בטבלאות השכר, במושגים הסמויים מהעין כגון "גמישות ניהולית" וחוזים אישיים למורים מצטיינים" - לחבר  את המושגים לניסיון התעסוקתי שזה עתה רכשת בחינוך. כדי להבין שהכל עבודה בעיניים.

 

הנה כאן : http://news.il.msn.com/article.aspx?cp-documentid=148145587   "מנהיגות" !

לא סתם מנהיגות, מנהיגות אירנית !

הכופה על מוריה הסכם שכר שאמור להיטיב עמם.

 

ומצפה שלאחר מהלך שכזה יבואו לחינוך הטובים ביותר - זו הייתה אגב, סיסמת הבחירות של ביבי בחינוך.

“הטובים להוראה”

 

 

שבת שלום

http://www.blacklabor.org/

צטט: אודי נצר 2009-06-26 09:36:31

למשרד האוצר אין דבר וחצי דבר בקביעת מדיניות. הם קבלני ביצוע ושומרי הקופה הצבורית.

זהו תפקיד משרד החינוך לפתח שיטה שתוציא את המורים ממעגל הבינוניות ( ואין אני מאשים את המורים) ותיצר מערכת כזו שהטובים ישאפו להיות טובים יותר ( וכמו כן יתוגמלו)  ו" הרעים" יפלטו מהמערכת. כמו כן על משרד החינוך למצוא את שביל הזהב עם ארגוני המורים וההסתדרות שבהתרשמותי מגינים על החלשים אבל לא דואגים לחזקים ( לעיתים הם מזכירים לי את וועד עובדי נמל אשדוד).

 

אין לי טענה מרכזית לגבי הצלחת בתי הספר בחינוך לערכים ולאזרחות טובה. עצם המסגרת, התהליך, המפגש החברתי, התחרות מיצרת אזרחים טובים.

 

הרי כולנו מבינים שיש בעיה. למה לומר לא ולא ולא לכל הצעה ולא לנסות לפתור אותה.....

 

אודי,

אל תיקח אישית את הדברים,

פשוט "הרמת להנחתה".

 

בשנתיים האחרונות מתנהל ויכוח סוער בענייני חינוך במטרה להעלות את החינוך גבוה יותר בסדר היום הציבורי.

 

וודאי הבחנת, שהתגובות שקיבלת לא עוסקות רק  בכסף ושכר, אלה בנושאים מקצועיים בתחום החינוך.

 

בחינוך כל מי שיש לו ילד(ביסקויט) או שניים בבית ספר (במפעל) מרגיש שהוא יודע מה צריך לעשות, אבל המציאות והמשבר בחינוך הוא הרבה יותר מורכב.

 

אני מניח שלא היית מקבל תוכנית או רפורמה לשינויים בתחום ההיי טק ממורה או מרופא, בצדק היית טוען שזה לא מקצועי ולא רלבנטי.

 

אין פה עניין של שלילת הצעות של אנשים טובים מבחוץ.

 

אלה ניסיונות למצוא פתרונות מקצועיים מבוססים על הצרכים האמיתיים, על הניסיון במדינות שונות בעולם על ההצלחה ועל  הכישלונות, על חוסר ההתייחסות לפועלי הייצור (המורים), על תוכניות מלעלה המוכתבות מבלי להבין ויכולתי להמשיך עוד...

גם בתגובתו של גלעד קינן, מי שניסה להיכנס למערכת, ניתן להבחין במורכבות האדירה.

רצון טוב אינו מספיק, יש מקום למקצוענות.

גלי היקרה המשקיעה מזמנה כאן על חשבון מנוחת יום שישי המקודשת והנפלאה,

 

אגב רפורמות, את הטובה ביותר שכחת לציין והיא "הצעד הקובע" של הסתדרות המורים.

 

את צודקת כי טיוח ואי-אמירת אמת (שלא לדבר על תרבות של שקרים) הם חלק מהבעיה

המערכתית עליה אני מדבר ולה אקדיש פרק נכבד בספרי.

 

מצד שני אני לא חושב שייאוש והרמת ידיים הם תשתית טובה לתכנית עבודה לשיפור המצב.

מצב המערכת המתפוררת והמצאותנו ממש בבור תחתיות הם, אולי, נקודת מוצא טובה

לשיפור בחזקת "יותר גרוע לא יכול להיות".

 

נדמה לי שאני מתחיל להרגיש בקצה קצהו של שינוי ורצון לשנות דברים מן היסוד בהצעותיו

האחרונות של שר החינוך החדש גדעון סער בנושא הטיפול באלימות. עושה רושם שהוא

קרא את ספרן של הצמד וילף שיותר מחציו מוקדש לנושא זה.

 

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1095513.html

שבת שלום ומנוחה