קליי שירקי, סופר וחוקר בתחום האינטרנט מדבר על מדיה חברתית (והמצאת האינטרנט) כמהפכה התקשורתית החמישית ששינתה את האופן שבו אנו יוצרים, נחשפים, צורכים, מתעדים ומשתפים מידע. בתרגום חופשי בבלוג שלי ציינתי מספר נקודות חשובות אליהן מתייחס קליי בהרצאה, וביניהן תיאור 4 ההמצאות הטכנולוגיות שמצדיקות את התואר "מהפכה תקשורתית".

פוסט וסרטון מעניינים מאוד. לדעתי, יהיה מעניין גם לחקור את השפעת מהפכה זו גם כאן בארצנו הקטנטונת. משהו קטן, לגבי העוצמה הטמונה בטוויטר - בהחלט פוטנציאל, ולא בכדי מתכוונת פייסבוק לאמץ את הקונספטhttp://it.themarker.com/tmit/article/7159http://it.themarker.com/tmit/article/7159

אך חשוב גם לבחון את הצלחתו למול מודל עסקי קיים, כמיזם שמייצר הכנסות (כנראה מפרסום) ולא רק ככלי המאפשר הפצת תוכן ושיתוף במידע. המשותף לכל ארבעת הטכנולוגיות שמתאר שירקי כ"מהפכה תקשורתית" הוא הביקוש הרב למוצרים (דפוס, קווי טלפון, טלגרף, תקליטי ויניל וכמובן אינטרנט) ומכאן גם תזרים מזומנים חיובי ליצרנים, מהשאיפשר להם לשרוד ולהתפתח.

תודה רבה רון,

לדעתי שירקי התייחס למהפכה התקשורתית שהאינטרנט בכלל והמדיה החברתית בפרט מייצגים כאבולוציה טבעית של אמצעי התקשורת ופחות כמודל עסקי. בדיוק כפי שטכנולוגיות חדשות הגדירו מחדש את חיינו מבחינות רבות, כך גם האינטרנט, כמדיום יוצא דופן המשלב מכלול מאפיינים שכבר קיימים במדיה מסורתיים מהווה פריצת דרך תקשורתית, תרבותית חברתית (ובהתאם גם עסקית).

ודרך אגב מייסדי "טוויטר" טוענים שהם קרובים להגדרת מודל עסקי מגובש, שעתיד ליצור הכנסות אדירות בעיקר מהכיוון של הסלולר. אין ספק שיהיה מעניים לעקוב אחר השירות הזה, שכמו כל כך הרבה שירותים ורעיונות מהפכניים נוצר לגמרי בטעות.

מנקודת המבט ההסטורית שמציג שירקי, אכן ניתן לראות באינטרנט בכלל ורשתות המדיה החברתית שהוא מאפשר מהפיכה תקשורתית חמישית. 

ברצוני להתייחס לשני היבטים -- במישור העסקי ובמישור הציבורי-חדשות פוליטיות, חברתיות וכלכליות

המישור העסקי -- אני סבור שיש לתת תשומת לב רבה לאופן שבו חברות משתתפות ומשתמשות בכלים של המדיה החברתית.

אני מבדיל במיוחד בין השתתפות גלויה לבין השתתפות סמויה. השתתפות גלויה יכולה להיעשות הן במסגרת אתר שהחברה עצמה מפעילה והן במסגרת קהילות של גופים תקשורתיים אחרים (כמו פייסבוק, יו-טיוב וכמובן קפה דה-מרקר). להשתתפות כזו יש צדדים חיוביים רבים כמו שקיפות, פתיחות, שיתוף מידע וידע בצורה אינטראקטיבית, הידוק הקשר בין החברה ללקוחות אבל גם אפשרות לעזרה וסיוע הדדיים בין לקוחות לבין עצמם. אנשים יודעים מי מדבר אליהם וכיצד להתייחס למידע -- אבל אם החברה גלויה כלפי הלקוחות והמידע הוא מעניין, מועיל או מהנה היא בהחלט יכולה לצפות שהיחס אליה יהא לרוב חיובי ויעודד יותר אנשים להשתתף בשיחה איתה. לעומת זאת, בהשתתפות סמויה, שבה יוצר הפוסט הוא מתחזה והוא יוצר מסר מוטה כביכול מנקודת מוצא של מקור אובייקטיבי, מבלבלת ומטעה צרכנים, יוצרת אשליה ולא מאפשרת שיפוט נכון של המידע. יתר-על-כן היא יוצרת חשדות כאשר צריך וגם כאשר לא צריך. לדוגמא לפני מספר ימים הופיעה בקהילה המלצה על אתר של קופת-חולים כללית סמייל -- האם הוא היה אמיתי וכנה או מבויים ומוזמן (כאשר הלכתי לדף הכותבת מצאתי שהיא עובדת בסוכנות תקשורת/יח"צ אז ייתכן שמגיבה לפוסט הזה צדקה בחשד שלה שזה פוסט מוזמן). אני יכול לציין שגם אני נתקלתי כאן פעם או פעמיים בטענה שאני מיצג חברה כלשהי כאשר בחרתי להחמיא -- גם להחמיא מותר מבלי להיות "מטעם" אותה חברה. לסיכום היבט זה, השתתפות סמויה מטעה ופוגעת ביכולת התגובה של צרכנים כאשר מדובר במסרים מדומים אבל גם כאלו שהם אמיתיים וגלויים והיא מזיקה לפיכך לכל השחקנים במערכה -- חברות שמשחקות משחק הוגן, חברות מתחכמות ובצרכנים.

המישור הציבורי -- שירקי מצביע על המהירות שבה מידע מגיע ממוקדי התרחשות של ארועים דרמטיים מאנשים הנמצאים בשטח, עם תיעוד שרשתות התקשורת ההמונית אינם יכולים או מצליחים להגיע אליהם, לפחות לא בזמן ולפעמים בכלל לא (כמו בארועי המחאה האזרחית באיראן לאחרונה או ברעידת האדמה שהייתה באזור מרוחק ומבודד בסין ב-2008).  ככלל הידיעות, עדויות, צילומים וסרטונים יכולים להגיע בצורה מבוזרת מאד ממקומות רבים בעולם. הבעיה היא שקשה מאד לאמת ולבקר את אמינותם, במיוחד כאשר הם מגיעים מהמקורות הפרטיים ישירות לאתרים באינטרנט. רשתות תקשורת המונית מנסות לסנן ולאמת את המידע ולבחור מידע שהם מעריכים שהוא אותנטי ובעל ערך חדשותי אמיתי. אולם התערבות מסוג זה אינה בהכרח חיובית ומועילה בכל מצב -- ראשית, אנשים הם אלו שבודקים ומסננים את המידע ולכן הבחירה נתונה לשיפוט ושיקול דעת סובייקטיבי שלהם (הם עלולים להחמיץ עדויות אישיות שחשוב ורצוי להביאן לידיעת הציבור), שנית, לגופים אלו יש שיקולים תקשורתיים-עסקיים משלהם כמו יצירת דרמה למשיכת צופים והם עלולים לבחור קטעי סרטונים שיציגו את המצב בשטח בצורה מופרזת. לרשתות תקשורת יכול להיות תפקיד חיובי בסינון תמונות מזעזעות לצפיה והמינון שבו הן מוצגות או בפסילת ידיעות ותגובות שהם בוטים ומעליבים. המדיה החדשה מציגה דילמה לא פשוטה אשר איני מאמין שלחברה בת-ימינו יש תשובות ברורות ומספקות עבורה. ברור עם זאת בעיני, ששפע המידע והמהירות שהוא מגיע יוצר קושי מהותי עבור אנשים כצרכני חדשות להתמודד עם ידיעות ותמונות ממקורות מבוקרים ולא-מבוקרים -- למי להאמין? ועל איזה חלק מהמידע נגבש את העמדות שלנו בנושא המסוקר?

ולסיום, חישבו עכשיו איזה משמעות הייתה יכולה להיות לאינטרנט ולרשתות המדיה החברתית אם היו קיימות בתקופת מלחמת העולם השנייה -- האם הנאצים היו מצליחים לקיים את התכנית הזדונית של השואה כאשר עדויות מגיעות בשטף בכל מיני דרכים אל הציבור? או שמא המדיה לא הייתה יכולה למנוע את השואה כי החברה האירופאית הייתה מעדיפה לנוחות שלה להעלים עין והנאצים כאשפי התעמולה של אותה תקופה היו מצליחים לנתב גם את האינטרנט לתועלתם?

שיהיה לכם כל טוב

וחומר מעניין ומועיל למחשבה 

הי רון,

לדעתי זו התגובה המעמיקה והמושקעת ביותר בהיסטוריה של קפה דה- מארקר, אני מאוד מודה לך!