ידעתי שתכנסו עם כותרת כזו. והנושא היום - בעד ונגד שיתוף קבצים.

כמה מ"חברי הטובים ביותר" מורידים קבצים באינטרנט. לא אני. לא סתם זה ככה. הם מורידים את החדשני שבחדש, הרבה הרבה לפני שאני רואה/שומע אותו - הארי פוטר לפני שיצא, כל סרט עוד לפני ששוחרר בארה"ב, התקליט האחרון של .... [השלם את החסר].

אציג בקצרה את הדעות לשני הכיוונים (וכמבוא אני ממליץ לקרוא את מחשבותיו של טים אוריילי): 

בעד:

אתחיל בחלק מהטיעונים שמעלים הגולשים (בלי להביע דעתי על נכונותם), ואמשיך בטיעונים טיפה יותר ענייניים והצעות אלטרנטיביות נפוצות יחסית.

נגד

מה השורה התחתונה? אנחנו בעד או שאנחנו נגד?  כולנו מכירים את זה, כולנו מכירים מישהו שעושה את זה (לא, לא אנחנו, אבל מישהו אחר, ברור), אבל איפה אנחנו עומדים בנושא הזה?

ברור, שיש טיעונים לגיטימיים משני הכיוונים. ברור גם ששיתוף קבצים היא תופעה שנמצאת כאן כדי להישאר - בוורסיה זו או אחרת. השאלה לא מצטמצמת למה אנחנו חושבים על זה, אלא לאן אנחנו שואפים - ובמובן זה מדובר לא בשאלה טכנית, ולא בשאלה נקודתית, אלא בשאלה ערכית רחבה - איך אנחנו רואים את תפיסת הקניין בעולם המודרני, האם תפיסת הקניין שלנו משתנה בעקבות הטכנולוגיה? האם ראוי שהיא תשתנה בעקבות טכנולוגיה או בכלל?  האם ההגנה על זכויות בצורתה הנוכחית היא רק שלוחה של עקרונות קפיטליסטיים? האם זה טוב? רע?

בקיצור - תנו דעתכם, ותרביצו בנו תורה. יהיה מעניין לשמוע

הח"מ הינו עו"ד מסחרי המתמחה במשפט האינטרנט ובקניין רוחני. 

אני אפתח בשאלה:

מה ההבדל המוסרי בין זכויות יוצרים לפטנט?

ואני רק אציין עובדה, שזכויות יוצרים נוצרו לראשונה בעקבות המצאת הדפוס. זכויות יוצרים על מוזיקה בעקבות המצאת הרדיו. האם אתה טוען בצורה כלשהיא שספרות ומוזיקה לא התקיימו לפני שני אלה? אם זכויות היוצרים נוצרו בעקבות שינויים טכנולוגיים, למה שהם לא ישתנו בעקבות שינויים טכנולוגיים אחרים?

אתה מוזמן לקרוא קצת:
http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=49049&blogcode=5282520

שאלה מצויינת אביעד.

התשובה היא - לא יודע. בוא נחשוב ביחד.

שתי הזכויות אמורות לתת מעין מונופולין (זכות שימוש בלעדית, יותר נכון - זכות למנוע שימוש) למישהו שיצר דבר מה שלא היה קיים קודם לכן (בדרך כלל רעיון, שיטה או יצירה) שהחברה מעריכה כמשהו שתורם לרווחתה ולתרבותה.

אם רווחה חומרית כמוהה כרווחת תרבותית - אזי אין הבדל מהותי במוסר שמאחורי הענקת הזכות.

אם רווחה חומרית שונה מרווחה תרבותית, אולי פטנט צריך להיות מוגן יותר (והנה למרות זאת לא צריך לרשום זכות יוצרים).

גם אתה בפוסט המעניין שלך (אשמח אם תעתיק אותו לכאן כדי להפרות את הדיון) מתייחס לזכויות יוצרים המקוריות כאל משהו המבסס מקור להכנסה. אבל מה המקור שהיה אז - המוניטין שנצמח מהיצירות ולא היצירות עצמן.

לאחר המצאת אמצעי ההעתקה השנים, נמצא לבעלי הזכויות מקור נוסףך ליצירת רווח וזכויות היוצרים עברו שינוי והנה הן מגינות על המודל החדש ליצירת רווח - העתקה.

לפי הגישה שלך, כמו שאני מנחש אותה (הרי לא גילית לנו מה עמדתך) - מכיוון שהטכנולוגיה יצרה מקור חדש לרווחים, ופגעה במקור הקודם, אין טעם להתווכח על הזכויות ה"ישנות" אלא צריך למצוא מודלים חדשים (שזה די קרוב למה שאני חושב).

כלומר, אולי חוקית מה שנעשה הוא הפרת זכויותץ, אך זה נובע מכך שהמשפט טרם התאים עצמו לטכנולוגיה.

אני צודק?

יש להבחין בין לא חוקי ללא מוסרי. אמנם החוק אמור לקבע ולייצג את הנורמות והמוסר של החברה, אך לא ניתן לצפות ליחס של אחד לאחד. ישנה הנחת יסוד הקובעת כי הפרת זכויות יוצרים איננה משולה לגניבה, שהרי בעל הזכויות עדיין מחזיק ביצירה המקורית. על אחת כמה וכמה ביצירה דיגיטלית בה עלות היצור הפיסי זניחה, או אינה קיימת. האנלוגיה המקובלת היא לכיכר לחם. אם אגנוב ככיר לחם, הרי לאופה ישנה כיכר אחת פחות, והוא הפסיד. אם אעתיק את תכנת Office, חברת Microsoft הפסידה רק בפוטנציה. שהרי אין זה מחוייב המציאות שאם לא הייתי מעתיק את התכנה הייתי רוכש אותה.

לענין החוק. הפרת זכויות יוצרים היא עבירה על החוק. נקודה. אפשר להתפתל ולהתפלפל ואפילו להעלים עין (כפי שעושה משטרת אמסטרדם עם סמים קלים), אך בסיכומו של יום, מי שרוצה לשנות את המצב החוקי צריך לפנות למסלול המתאים לכך, בתי המשפט (ליצירת תקדימים) או בית המחוקקים (לשינוי החוק). במסגרת הניסיון לשינויים אלו יעלו מן הסתם סוגיות של מוסר במקביל לסוגיות משפטיות, חברתיות וכלכליות.

לענין המוסר. איש לנפשו.  אני מניח כי היוצר הוא בעל הזכות והוא יכול לקבוע התנאים להפצת היצירה והשימוש בה. אני יכול לקבל את התנאים או לדחות אותם. דחיה משמעה ויתור על השימוש. כמשתמש בתוכנות המופצות במסגרת הקוד הפתוח או תוכנה חופשית ישנם מצבים בהם אני אפילו נמנע משימוש בתוכנות ממין זה אם תנאי השימוש אינם נראים לי - למרות שהמוצר הוא בחינם.

מרבית מפירי זכויות היוצרים עושים זאת משום שזהו פשע של הזדמנות. רמת הסיכון נמוכה, הצדקה קלה והרווח גבוהה. לראיה אין אנו רואים פעילות גבוהה של העברת מידע על תהליכי יצור של תרופות מצילות חיים או מידע חקלאי קניייני לטובת העולם השלישי.

 עורכי הדין של חברות המדיה מחמירים את המצב, משום שהם אינם תמודדים עם המציאות. לא מדובר רק במציאות הטכנולוגית, אלא גם במציאות צרכנית. אם תובעים גן ילדים שצייר את מיקי מאוס על הקיר, או אמא שהצטלמה רוקדת עם בנה לצלילי שיר ידוע, הרי גם השימוש הטריוויאלי ביותר ביצירה הופך להיות לא חוקי.

דוגמא אבסורדית: במהלך חופשה שכחתי את ספר הילדים האהוב על בני.  לפני השינה הוא ביקש סיפור. היות וסיפרתי את הסיפור כל כך הרבה פעמים, דיקלמתי אותו בעל הפה. אם ילד נוסף, של חברים, היה שומע את הדיקלום הם הייתי פושע?

 כאשר לקוח שואל אותי כיצד הוא יכול "להשיג" תוכנה התשובה שלי מורכבת משני חלקים:

1. זוהי עבירה על החוק, ואני לא אטול חלק בה.
2. אם אתה מתכוון לעשות שימוש כתוכנה (לרווח או בידור), תן ליצרן או למפתח את אותו כבוד שאתה מצפה שלקוחותיך יתנו לך.

ואידך זיל גמור.

לא! זה לא חוקי לגנוב!

מחירי התקליטורים  זאת גניבה ושוד לאור היום בילתי חוקיים בעליל!

בסופו של דבר, המציאות תנצח, וחברות התקליטים תאפשרנה להוריד מוזיקה חינם - כבר הוכח שרדיפה משפטית אינה מרתיעה את צרכני המוזיקה. פיצוי חלקי לאמנים יבוא מפרסום, והשאר מהכנסות מהופעות ומוצרים נלווים.

הבעיה היא שהזמינות ומהירות העברת המדיה למחשב בימינו גבוהה פי כמה וכמה מאשר ההליכה לחנות וקניית הדיסק (או אפילו הזמנתו באינטרנט).

נניח והיתה אפשרות לשכפל "מוצרי חלב" דרך האינטרנט - האם אנשים היו הולכים למכולת וקונים ב 90 ש"ח סל מוצרים (שרק באחד ממנו הם חפצים) ? סביר להניח שלא. ספקי המדיה חייבים לשנות גישה ולהפוך את ההעתקות לבלתי משתלמות ולא להשקיע את מרצם בהצקות למשתמשי קצה או לפנות למוסר של האנושות.

אני הייתי מוכן לשלם 100 ש"ח בחודש עבור גישה בלתי מוגבלת (או מוגבלת בצורה סבירה) למאגר נתונים שמכיל סרטים עכשווים באיכות גבוהה. הפיתוי בהורדת הסרטים/שירים הוא באיכות ובזמינות התוכן, אין סיבה שאנשים יוותרו על זה רק בגלל שזה "לא חוקי או לא מוסרי".

ההבדל בין גניבה להעתקה.

נדמין שני מקרים, באחד אדם פורץ לרכב שאינו שיך לו לנוסע בו.

במקרה השני אדם מצלם מודד ולומד רכב השיך או שאינו שיך לו ובונה רכב זהה בחניה בביתו. אף שבשני המקרים יש עברה על החוק אחד גנבה והשני העתקה. ולגבי מוסרי או לא שכל אחד יחליט לעצמו.

צטט: 2ayalony 2007-08-12 22:15:59

ההבדל בין גניבה להעתקה.

 

נדמין שני מקרים, באחד אדם פורץ לרכב שאינו שיך לו לנוסע בו.

במקרה השני אדם מצלם מודד ולומד רכב השיך או שאינו שיך לו ובונה רכב זהה בחניה בביתו. אף שבשני המקרים יש עברה על החוק אחד גנבה והשני העתקה. ולגבי מוסרי או לא שכל אחד יחליט לעצמו.

יש לך טעות קונספטואלית

גם כאשר אתה לא גונב את המכונית אלא רק "מצלם ומודד אותה" ואחר כך "בונה אותה" עבור עצמך - אתה בהפרה של זכויות היוצרים של יצרני המכונית ועובר על החוק.

אשתף אתכם במחשבות שלי לגבי הנושא -

האינטרנט משנה את העולם - ובעיקר מתקן עיוותים קיימים.

אותם מושגים שנראו לנו נכונים בעבר - מקבלים משמעות חדשה. נכון להתרגל למשמעויות חדשות!

יש להבין מספר דברים:

- יוצר נהנה מחשיפה של עבודתו. זוכה לפרסום ומעמד - ועקב כך גם לאפשרויות להרוויח כסף.

- יצירה, לדוגמא - אלבום מוזיקה - לא קיימת זכות מוסרית לגבות כסף בעבור האפשרות לשמוע אותה!

- אותם סכומים שהרוויחו יוצרים בעבר ממכירת אלבומים - לא ירוויחו בעתיד.

- יעמדו לרשותם ערוצים אחרים ליצירת רווח - לדוגמא - הופעות ופרסום.

- בעבר - גורמים רבים הרוויחו סכומים מופרכים, שלא בצדק, מן היצירה. החל ביוצרים עצמם דרך חברות ההפקה וכו'.

- כיום - עשיית מוזיקה הפכה פשוטה וזולה הרבה יותר, בזכות הטכנולוגיה. ניתן לראות יוצרים צעירים מפיקים מוזיקה אלקטרונית על המחשב בביתם! (כך גם הפקת סרט - ע"ע בוראט).

- יוצר אמור לראות זכות בעובדה שהקהל בוחר להיחשף ליצירתו.

נכון שכל אדם יבין - המעשה החכם והמוסרי לעשותו כיום הינו להוריד את אותן יצירות - וכמה שיותר!

נימוק נוסף שיעזרו למקובעי המחשבה להבין -

ללכת לחנות לקנות דיסק = בזבוז אנרגיה (זמן, חומר, הובלה..).

הורדת באינטרנט = ניצול נכון ויעיל של הטכנולוגיה לטובת כלל האנושות. 

אנחנו בעידן של חופש מידע. כל המנסים לבלום את החופש בנימוקים של חוק/מוסר מונעים מתאוות בצע וסופם קרוב (תרתי משמע - הדור הבא עלינו לטובה כבר לא יכיר את המושגים שעליהם אנחנו גדלנו - ללכת לחנות לקנות דיסק/סרט/ספר.. ?? אלה גוועים לאיטם). 

לכותב המאמר: קרא - חשוב - הפנם! המאמר שלך מעיד על חוסר הבנה.

איך שלא נתבונן על זה אנו עוברים פה על החוק ועל המוסר, מי שמנסה להכשיר את העברות הוא לכל הפחות שוטה, ההסבר היחידי הוא שאנו לא מושלמים מוסרית, אנו מרשים לעצמנו לעבור באור אדום במעבר חציה, לא לשלם מס מלא אם רק מתאפשר, לשלם בלי חשבונית בשביל לחסוך מע"מ, לפלח שוקולד מהסופר כשאנו ילדים, לגנוב שעות עבודה מהבוס בשביל לגלוש

באינטרנט או לעשות עניינים אישיים, לבגוד בחבר/ה טוב בשביל סיבה מטופשת, שלא לאמר להיות אדישים לעוולות כאלה ואחרות שמתבצעות לנגד עינינו.

אז מה זה בשבילנו להוריד סרט בשביל לראות על המחשב, כולה 35 שקל.

גיל, אכן מטרתי היה לדון ב"מוסרי" ולא ב"חוקי".

חוקי ככל הנראה זה לא (למרות שמי שקרה את הקישור ששמתי למאמר שלי למעלה, אני חולק על כך. לדעתי זה גם חוקי או לכל הפחות צריך להיות חוקי לאור החוק הקיים אך שאינו נאכף).

מסכים איתך שזהו "פשע של הזדמנו". זמין, תועלת מיידית וסיכון קטן. וזה בדיוק מה ש-RIAA האמריקאית מנסה למנוע - להגדיל את הסיכון. מסכים איתך שהרבה פעמים ורכיהדין/החברות (אי אפשר לדעת מי אחראי) תובעים נתבעים לא הגיוניים, אך זה המצב. הם מעוניינים ש...נ פ ח ד ... כדי שלא תהיה "הזדמנות". ולגבי הסיפא שלך אני מסכים איתך. אמנם זה מרגיז, ולטעמי גם הורדה אישית/פרטית היא חוקית, אבל גם אני רוכש הכל במיטב כספי בדיוק בגלל העקרון הזה. שמי שעבד ויצר מגיע לו כסף. אם לא ארצה לשלם - לא אקנה.

לפינוקיו - אתה כנראה צודק. המחירים יקרים מאוד. אבל:

א. אם מחיר הלחם האחיד יהיה יקר יותר - מותר לגנוב אותו?

ב. אתה לוקח בחשבון שעל כל תקליט מצליח יש כ-10 שעלויות ההפקה שלהם גבוהות והם נכשלים בקופות (ואני לא נכנס כרגע לשאלת הקטנת עלויות ההפקה. הרי בעולם אולפני ההקלטה הביתיים ומערכת ההפצה האינטרנטית, כל אגדת עלויות ההפקה הגבוהות מתנפצת אם אתם אינדי).

לבולי - צודק לגבי המסקנה. בסוף לא תהיה להן ברירה. אבל השאלה היא האם בינתיים זה "בסדר" לעשות מה שאנחנו עושים?

לאסף - הצעתך היא בדיוק אחת מההצעות שלי. ה"פטור מתביעות": שלם סכום לא גבוה מדי חודש ולא נטריד אותך. תוכל להוריד מה שתרצה. 

לאיילון - לטעמי אתה טועה. קראתי פעם אנלוגיה יותר טובה: נניח מישהו פורץ לך הביתה, לובש לך את התחתונים, מטייל איתם יום שלם ובסוף היום מחזיר למגירה שלך בלי שתדע. לא נגרם לך כל נזק?

שימו לב שלהגיד "זו לא גניבה" זו מחשבה של עולם ישן שמבוססת על חפצים פיזיים. בעולם החדש האנלוגיה של גניבה היא העתקה. הטענה שלא נשלל דבר מהבעלים המקורי היא התממות. נשללת ממנו האפשרות למכור לך (ואם אתה אומר שלא היית קונה אז מה - לגנוב היית גונב ולקנות לא?).

מסכים עם שי לגבי זה שהאינטרנט משנה את העולם והוא גם משנה את המודלים. אבל אחת מהשאלות שאני מעלה היא האם אנחנו, כקהל צרכנים מפר חוק, זכאים לגרום ליוצרים ולחברות התקליטים לשנות את המודל? נניח שחברת התקליטים אינה מעוניינת לשנות את המודל, אז מה - מותר לגנוב ממנה?

ואולי מעכשיו מותר להתגנב לאיצטדיונים ולראות משחקי ספורט בחינם. הר לא נגרם לקבוצות שום נזק ושישנו את המודל של ההנסות שלהן למודל של מרצ'נדייזינג, כי אני רוצה שיעשו את זה. נשמע סביר, לא? 

מה שכן, אני מאוד מסכים שיוצרים צעירים היום יכולים לנצל את עלויות ההפקה וההפצה הנמוכות ביותר ולקדם עצמם "פיראטית" (יוצרים שלא יבינו את שינוי המודלים ויפעלו בהתאם - יפגעו. אבל זה לא אומר שמה שאנחנו עושים הוא בסדר). תראו למשל את העמוד במייספייס של שקיות התה... (שווה להסתכל).

לגבי חוסר ההבנה שלי - תודה על המחמאה, רק נראה לי שאתה עסוק בלהביע את דעתך ולא ממש קראת את המ שאני כתבתי. בכל אופן - אני קורא ולומד מכוווווווולם.

למאן דהוא, במילה אחת - מודק 

 שי ידידי,

ברשותך שאלה אישית.

ממה את החי? ממה אתה מתפרנס? אתה נוהג לספק שירותים או מוצרים חינם ללקוחותיך?

בתגובתך אתה קובע כל מיני קביעות שאשמח לשמוע מהיכן נלקחו. לדוגמא:

"לא קיימת זכות מוסרית  לגבות כסף בעבור האפשרות לשמוע אותה" (יצירה מוסיקלית) . עד היום אני הייתי תחת הרושם שלכל אדם יש זכות מוסרית להתפרנס מתוצרי מעשיו. למה אני, כעו"ד, זכאי להתפרנס מתוצרי עבודתי (כתבי טענות) ואתה כ______ (השלם את החסר) זכאי להתפרנס מצתוצרי ידיך בעוד שמוסיקאי או סופר או מפיק סרט לא?

"גורמים רבים הפיקו סכומים מופרכים - שלא בצדק - מן היצירה". תסביר לי למה זה לא בצדק בבקשה. עד היום נקודת המוצא שלי היתה שלכל אחד מותר לתמחר את מה שהוא מוכר איך שהוא רוצה. ירצה הקונה - יקנה. לא ירצה - יקנה אצל המתחרה וכוחות השוק יורידו את המחיר.לא?

בעבר, כשעלויות ההפקה וההפצה לא היו נמוכות כמו היום, הפקת כל דיסק ותקליט היתה הרפתקא יקרה, כמו גם פרסומו והפצתו לחנויות התקליטים. בהתעלם לרגע מהאינטרנט (שלא היה בעבר), ובהתחשב בעובדה שמרבית התקליטים נכשלים ולא מצליחים, מדוע חברות התקליטים אינן זכאיות לפצות את עצמן על העלויות של התקליטים שלא נמכרו באלו שכן?

רק שיהיה ברור. אני מסכים איתך שמי שישאר מקובע בעבר יפסיד בעתיד. אבל הצביעה של המחשבה הזו בתיאור מוסרי כמו שאתה צובע עוד קצת קשה לי. תעזור ותסביר לי בבקשה. לטעמי המכריע הוא השיקול הכלכלי. מי שלא יתאים את עצמו - לא יצליח כי אחרים כן יתאימו את עצמם. פשוט, יעיל ובלי צבע מוסרי לכאן או לכאן.