עוד חתול הורדם מפאת מחלת הסרטן בבניין שלי.

הפעם שבתאי החתול של השכן שלי  הורדם כי איאפשר הייה לטפל בו היו לו גרורות של סרטן בריאות ומיים בחזה.

התעצבתי לשמוע שלא הייה איתו כאשר הוטרינרית הרדימה אותו.

איך אפשר כך לתת לחתול למות בלי לומר שלום וולטף אותו כשהחומר מוחדר אל הגוף.

קשה לי לחשוב שבשעתו האחרונה שבתאי הייה לבד עם אנשים שלא הכיר.

 

אני רוצה להגיד לשכן שלי ששבתאי לא היה רק חתול הוא הייה חבר ושותף לחיים שלו שמונה שנים.

ולתת לו למות כך מבלי להיות איתו בעיני זה מזעזע.

 

יהי זכרו ברוך,

הוא הייה חתול מקסים ג'ינג'י אמיתי וטוב לב, גרגרן ומגרגר משחק ושמח.

אני מקוה שהגיע למקום שבו יש הרבה אוכל והרבה ליטופים,

 

ומתי כבר ילמדו בעלי חתולים וכלבים שלחתולים ולכלבים יש רגשות והם זקוקים לאהבה גם בשעתם האחרונה.

חתול הוא לא חפץ,

כלב איננו עוד איזה דבר שאפשר להשאיר אצל הוטרינר כדי שהוא יזריק לו את זריקת המוות.

 

ושוב יהי זכרו של שבתאי ברוך,

לך קמליה חברה אני מאחלת שלא תפסיקי עם השטויות שלך לעולם.

לאותו יוצמח אני מאחלת שיגיע יום והוא יבין את המעשים שלו, זה יהיה העונש שלו, מפני שאז הוא יתבייש וירצה לקבור את עצמו מתחת לשולחן. לי נראה שהוא די אטום ולא יבין לעולם, ומעדיף כתגובת הגנה על השאלה שלך לענות לך בצורה כזו.

תגובה אופיינית לכל מי שמסרב להרגיש, מסרב לראות. וכמו שאבי ז"ל האהוב אמר:

"לרוצים שלא לראות לא יועילו שום נרות"

את הגשת לו נר בשאלה שלך, הוא לא רוצה לראות קמליה.

אני מקווה שאליו יתייחסו בבוא היום אותו דבר.

אל תתרגזי, אנשים כאלה לא שווים את התגובה ואת התסכול לא שלך, ולא של אף אחד מאתנו.

 

אני מאד מבינה ת הרגשות שלך.

מצד שני, להיפרד מחתול/כלב שהולכים להרדים אותו, זו חוויה כל-כך קשה, שאני מבינה גם את אלה, שלא מסוגלים לעמוד בה.

צטט: bonbonyetta 2009-07-06 20:04:23

לך קמליה חברה אני מאחלת שלא תפסיקי עם השטויות שלך לעולם.

לאותו יוצמח אני מאחלת שיגיע יום והוא יבין את המעשים שלו, זה יהיה העונש שלו, מפני שאז הוא יתבייש וירצה לקבור את עצמו מתחת לשולחן. לי נראה שהוא די אטום ולא יבין לעולם, ומעדיף כתגובת הגנה על השאלה שלך לענות לך בצורה כזו.

תגובה אופיינית לכל מי שמסרב להרגיש, מסרב לראות. וכמו שאבי ז"ל האהוב אמר:

"לרוצים שלא לראות לא יועילו שום נרות"

את הגשת לו נר בשאלה שלך, הוא לא רוצה לראות קמליה.

אני מקווה שאליו יתייחסו בבוא היום אותו דבר.

אל תתרגזי, אנשים כאלה לא שווים את התגובה ואת התסכול לא שלך, ולא של אף אחד מאתנו.

 

 בונבונייטה תודה על ההשתתפות ועל המילים החמות!

 

צטט: אמא של מאיר 2009-07-06 20:24:36

אני מאד מבינה ת הרגשות שלך.

מצד שני, להיפרד מחתול/כלב שהולכים להרדים אותו, זו חוויה כל-כך קשה, שאני מבינה גם את אלה, שלא מסוגלים לעמוד בה.

 אני לא חושבת שהוא לא נסע למרפאה להיפרד ממנו משום הקושי אלא משום שזה לא עבר לו בראש שזה משהו שהחתול צריך!

 

ואם נפרדים לפני?

צ'רלי החתול שלי היה באי ספיקת כליות וקריסת מערכות בגיל 13 וחצי, דחפנו לו מייד אינפוזייה, ועשינו בדיקות דם שהראו שהמצב רע והחתול סובל, לא הייתה ברירה והחלטנו להרדים, לא יכולתי לעמוד בזה, הרגשתי שאין לי זכות, כולל'ה מי אני שאקח חיים של חתול, של בעל חי כל שהוא?

 אבל הרופא שכנע אותי שאין ברירה שהסבל נורא והחתול כבר לא בהכרה, נפרדתי ממנו בחיבוק, ונשיקה, ואז הוא לקח אותו אליו, והרדים אותו, ולא הייתי לידו בהרדמה אלא בנשמתי, ועשינו לו קבורה וקבר כמו שצריך,

האם לפי מה שכתבת, עלי להרגיש אשמה?

נאורה את נפרדת ממנו השכן שלו לא נפרד מהחתול שלו ואני אספר לך את הסיפור:

לאחר כחודש שהחתול לא הרגיש טוב הוא הזמין וטרינרית קרובת משפחה שלו לבדוק אותו זה הייה בשבוע שעבר.

משום שלא הצליחה לתפוש אותו לבד השכן ביקש ממני שאעזור לה.

יחד הצלחנו להכניס אותו לכלוב שלי.

מהרגע שהחתול יצא את ביתו יחד עם הוטרינרית ואני הייתי שם כל הזמן וגם הורדתי את החתול לאוטו שלה הוא לא ראה שוב את החתול.

הסיפור של שבתאי לא דומה בכלל לסיפור של החתול שלך.

כי כמו שסיפרת את נפרדת ממנו.

לא הייתה לי שום כוונה שמישהו ירגיש רגשי אשמה.

מה שרציתי להגיד זה שאני לא מבינה איך אפשר לא להיפרד מחתול שחי איתך שמונה שנים.

 

אוי קמליה מזל שענית, כבר הרגשתי נורא ואיום,

אני גם לא מבינה איך אפשר, אבל לכי תדעי, הכרתי לאורך רוב שנותי כבר אנשים שנראו כמו חסרי לב ופוצים גמורים, והסתבר שזו הסוואה של אבו עלי על לב של חמאה שלא יכול לעמוד בכאב,

 

תודה שענית יקירתי לפני שהלכתי לישון   

נאורה מקווה שאת צודקת!

גם אני מקווה, ולו משום שאנחנו רואים כל כך הרבה אטימות ורוע לב מסביב, שהמחשבה על כך יכולה באמת לדכדך נורא.

איפה שהוא אני יודעת שהתחושה שלך נכונה, שהוא כזה, אחרת לא היית כל כך כאובה וכועסת, אני יודעת שהמשקפיים שלי וורודים, לפעמים וורודים מדי, אבל אם לא אחשוב וארגיש כך, ואתן קצת הזדמנות למי שנראים מנוולים גמורים, אי אפשר יהיה להשרד.

מה שאנחנו צריכים לקחת בעצם מהפוסט שלך ברור, וטבעי כהתייחסות לנפש שנתנה לנו מעצמה, ולא חשוב אם דקה או שנים,

לדעת לגמול בחזרה, במיוחד במיוחד כשרע לה.

כמה נכון כמה קשה,, וכמה חשוב!!! מגיע להם אהבה עד הנשימה האחרונה

תמיד כואב על חתולי הרחוב שמורדמים  אצל הוטרינר בלי שמישהו יהיה לידם וירגיע

 

קמליה אני מאד מבינה אותך, אולם אני חושבת שאת זריזה לשפוט. אי אפשר לדעת מה עובר על אדם אם לא שואלים.

באשר אלי, כשיגיע הרגע הזה (והוא יגיע כי הבחור בן 13 וחולה) איני חושבת שאוכל להיות איתו בעת ההרדמה, זה יהיה יותר מידי בשבילי. הנה אני כבר יושבת כאן כותבת ובוכה.

לדעתי, לא משנה אם מדובר בחתול או בבן אדם לכל אחד מאיתנו דרך משלו להתמודד עם מצבי קיצון. לא נראה לי שצריך להתערב בזה. מה שנכון לך לא בהכרח נכון לשכן שלך ולהיפך.