מה חשבנו לעצמנו ב2006 שענף הפרסום באמת ישתנה בין לילה ונשיק לעולם את המדיה החדשה? אז חשבנו.... אבל זה לא הפריע לנו להמשיך לפתח ולנסות. הכל התחיל עם שינוי החוק בישראל שאפשר מכירת סלולריים עם רכיב בלוטוט (תקשורת אלחוטית) בתחילת 2004 במקביל לתקופת הרנסנס של הטכנולוגיה באירופה שהושקה עוד שנים לפני-כן.וכך בשנה הראשונה עוד התעסקנו בדיבוריות ואוזניות אלחוטיות ומהר מאד גילינו שאפשר גם להעביר מידע מולטימדיה מלא וזה לא עולה כסף ויותר סקסי מלשלוח SMS שהוא רק טקסט וכל השאר היסטוריה.

מישהו חישב כמה חצץ אוכלים אנשי הפרסום וכמה לילות לבנים עוברים מנהלי השיווק להתגבר על המכשולים שהלקוח מציב להם ומסנן אותם? או כמה כסף עולה למפרסם על מנת לחזור על המסר שלו בכל מדיה אפשרית כפוף לתקציב המוגבל שלו ע"מ שאחוז כזה או אחר יזכור אותו?אז זהו לא בטוח שאנחנו רוצים לדעת את התשובה. ה ז כ י ר ו ת היא שורש כל רע בתחום הזה. האנרגיה והמשאבים שאנו משקיעים הם ללא כל פרופורציה רק כדי לעבור את מסננת הלקוח שמתחכם מפרסומת לפרסומת.

דמיינו עצמכם יושבים על הספה שלכם בסלון והפרסומת למותג ההוא שרצה בטלוויזיה שבמקרה גם קולעת אליכם בול (אתם לא מזפזפים ולא מסננים) אבל מה לעשות היא לא במרחב ובזמן הנכון, הסופר כבר סגור ורחוק כמה ק"מ מכם. אז מה עושה המפרסם בתגובה לקושי? חוזר על הפרסומת ברדיו – לעבוד על הזכירות, זוכרים?

אבל מה? שוב פספוס בזמן ובמרחב אתם בכלל ברכב וממהרים לעבודה. וביום חמישי בשוטטות השבועית שלכם בסופר אתם סופסוף נתקלים במוצר ההוא "ומרגישים" כי אתם מכירים מאיזה שהוא מקום והחיבה אליו תגרום לכם במידה כזו או אחרת לרכוש אותו. (אוףףף זה היה קשה, חתיכת מסלול עברנו...) 

אז תגידו, למה לא להשתמש בבאז מוכר מעולם השיווק באינטרנט "השיווק הממוקד" (לעומת שיווק להמונים) ולפרסם בזמן ובמרחב הנכון?

למה אי-אפשר לשאול את הלקוח האם הוא רוצה לקבל מסר מאיתנו ואם הוא מסרב לסגת בנימוס?

למה לא לשמור על האנונימיות של הלקוח? ולא לבקש ממנו את מספר הסלולרי שלו ע"מ לשלוח את מבצע המבצעים של חייו וחודש אחרי זה להעיר אותו במשלוחSMS  ביום שישי בבוקר עם טיול משפחות לטורקיה.

למה לחזור על מספר הטלפון של העסק מאות ואלפי פעמים בכל מדיה אפשרית כאשר אפשר פשוט לשלוח את מספר הטלפון בקלילות לסלולרי לרשימת 'אנשי הקשר' פעם אחת ולתמיד? 

אז זהו שיש תשובה לכל השאלות וגילוי נאות הוא בשלב זה שהכינותי מראש את הפתרון והענין הוא ברצון של המערכת שמזינה את עצמה ונהנת מעמלה מכל פרסום להשתנות. אז למה להתאמץ לחסוך למפרסם ולהקל מעט על המופצץ?

כמו שדג הסלמון שוחה נגד הזרם גם הפרסום בבלטט '(עוד לא) המדיה החדשה בישראל' שוחה נגד הזרם לבד. אז עד שנשיק את המדיה הבאה לפחות תזכרו איפה למדתם לבלטט