בעברי, אני מוכרחה להודות, הייתי "אנינת שפה".
למה אני מתכוונת? אני מתכוונת לעובדה ששימוש בשפה תקנית ורהוטה
היה מבחינתי סוג של "מסננת" שאותה הפעלתי כשהכרתי אנשים.
רק בעלי עברית תקנית "עברו" אצלי.
היום אני קוראת לזה "סנוביזם אינטלקטואלי".
למה?
כי אחרי יותר מעשור של פעילות וירטואלית והיכרות עם אנשים שונים ומשונים,
הגעתי למסקנה, שהעובדה שאני "נסגרת" כשאני שומעת/ קוראת עברית קלוקלת/ משובשת,
עלולה לגרום לי לסנן גם אנשים בעלי אינטליגנציה רגשית/ רוחנית גבוהה, ומבחינתי איכותיים,
שאיכשהו יש להם קושי קוגניטיבי אובייקטיבי, או שסתם לא זכו למורים טובים.
בנוסף נוכחתי לדעת שהמסננת הזו לא "מסננת" טיפוסים שאינם רגישים לזולת
או כאלו שמרוכזים בעצמם כל כך,שאם מפתחים איתם איזשהו קשר,
בסופו של דבר זה מהכאיב...
מצד שני, נתקלתי לאחרונה בדעה אחרת, שאומרת שטוהר השפה מעיד דווקא על כיבוד הזולת,
שהשפה הינה מעין חליפה שאנחנו לובשים כשאנחנו באים במגע עם הזולת,
ושהופעה מרושלת היא סוג של זילזול בזולת דווקא. עוד גורסת דעה זו
כי אין כמו השפה בה משתמש אדם, כדי להעיד על מה הוא חושב על עצמו,
והזילזול העצמי הזה ברכישת שפה תיקנית הוא בעל השלכות קיומיות.
מה אתם חושבים?
הוספת תגובה על "סנוביזם אינלקטואלי או טוהר השפה כסוגיה קיומית?!"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה