בואו ננסה לענות בכנות לשאלה הבאה:

האם נתיחס לבלוג או לפוסט של  דוקטור ביתר תשומת לב מאשר לחומר שהועלה לפורום על ידי "סתם" בן אדם חסר תואר?

השאלה עלתה לא מעט פעמים במהלך חיי המקצועיים, כיוון שהרגלתי את צוות המחלקה / מרפאה, וגם את המטופלים, לפנות אלי בשמי הפרטי ללא תוספת ד"ר. אני מאמינה שכך יצרתי יחסי אמון עם ציבור המטופלים, וזה הבסיס היחיד עליו אפשר לפתח רפואת משפחה בעלת ערך. חלק מעמיתי דווקא חשב שהנכון הוא להקפיד על התואר, כדי להדגיש שלמטפל יש השכלה מכובדת. לאלה עניתי תמיד שהעובדה שאבא שלי שילם המון כסף לטכניון לא מזכה אותי במעמד חריג.

אז איך אנחנו מחליטים למי כדאי להקשיב?

על סמך התואר, או שמא על סמך התוכן החדשני ומעניין, השפה המוקפדת, ושמירה על כללי הנימוס???

שלכם,

ד"ר יו"ד

היא יעל אבן

רופאת נשים ומשפחה בדימוס.

אגב,

ד"ר לרפואה מקביל לתואר מאסטר במדעים. בשביל דוקטורט - PHD, מזיעים "קצת" יותר שנים, ובתנאי שכר "קצת" פחות נחמדים.

אכן, יש צדק בדברי הרופאה, אך חבל שמשתמשת כאן בכינוי ולא בשם המלא, וגם לא כל כך ברור מה ההקשר הנוכחי לדברים והפיכתם ל "נושא", אף כי מעניין בזכות עצמו. מי שמסתתר/ת מאחורי התואר, תוך תקווה שכך ינתן מישנה תוקף לדבריו/ה, אכן (לטעמי לפחות) שוגה ובכך אני מסכים עם הכותבת. מאידך, לעשות מזה "דגל" ללא הקשר, נראה כנסיון להיות "נחמד/ה" או "עממי/ת" באופן קצת תמוה.

בנעורי הרפואיים (כמתמחה) הגעתי להשתלמות באנדוקרינולוגיה אצל פרופ' ברונו לוננפלד בבי"ח שיבא. איש גדול ברפואה וגדול כאדם. בצניעותו (הכנה) ובחכמתו (הרבה) גרם לכך (ללא רעש וצילצולים) שיקראו לו "ברונו". כמי שהגיע ממסד "היררכי קפדני" אשר בו הדרגות היו סמל למשמד הדבר הפתיע, אך עם הזמן התרגלתי, הבנתי, והפנמתי.  מאידך, לא אחת, המטופלים מצפים מהרופא להיקרא (ולהראות)  "קצת אחרת" (לא בהכרח על ג'ינס קרוע וסנדלים) ומפרשים לעיתים (ובטעות - אך זה המצב, ואין מה להפוך עולמות בכך) גם את התואר "פרופסור" כבר סמכא של ממש.   מי שמגיע/ה לרפואה האמריקאית (כרופא/ה) מגלה ששם אין אף פרופסור הנקרא ע"י עמיתיו "פרופסור X או Y". השם הפרטי (כולל על תג השם בכנסים מדעיים) הוא השם המוביל בין עמיתים.  מאידך, אל מול המטופלים, כולם נקראים "דוקטור" כולל הפרופסורים שביניהם. הפרופסורה מחוברת למעמד פנימי חסר חשיבות בד"כ, ולהבדל ב...תלוש השכר.

לטכסים וסמלים יש מקום (ובפרופורציות הראויות) כל עוד מסתתר ערך מוסף של ממש מאחורי הדברים. כמו בדברים אחרים, הפיכת הסמל והתואר לעיקר ... מתגלה עם הזמן כשגוי, ולעיתים כשקרי.

יונה (ולעיתים פרופ' תדיר, אך וודאי לא בין עמיתים).

תודה לפרופ' תדיר ( יונה ) על דברי החכמה והטעם .

לדעתי הצגת את הדברים בצורה מאוזנת , ברורה ויפה .

יום נפלא

ירון

כמה נקודות למחשבה :

1. הפניה לאדם בתוארו היא מעל לכל הערכה למיקצועו.

אף אחד לא פונה ל"דוקטור" כי הוא חושב שהוא בן אדם עם תכונות אופי או יכולות שיכליות משופרות. הפניה היא מחווה למיקצועותיו של האדם. יש גם פן תרבותי. באנגליה כפי שציינת פונים ל"סר" כמעט לכל אדם מפאת הנימוס. באיטליה פונים לאדם כ"דוטורה" או "אדבוקטו" או "פרמצי'יסטה" וכו' על פי מקצועו.

בתרבות שלנו כשכולם הם "אחי" או "סחבק" וכו' אני לא מתפלא שלא נותנים כבוד לא לאדם ולא למיקצועו- ואל תתפלאו למה אנשים מרשים לעצמם ל"פוצץ" את הרופא במיון.

2. שאלת שאלה מצויינת- למי אנחנו מקשיבים יותר?

לי נשמע הגיוני לשאול בנושאי רכב ,מכונאי מוסמך ומדופלם עם תעודה של משרד העבודה. בנושאי כספים אני מתיעץ עם יועץ מוסמך ובנושא ביטוח עם סוכן שהוא מוסמך. וכן אני גם מעדיף בנוגע לבריאותי לשאול מישהו שהוא מוסמך לתת יעוץ כזה וקיבל רישיון לעשות זאת.לקבל עצה ידידותית אין לי בעיה לקבל מכולם - אבל להתיחס אל עצה זו בערבון מוגבל ביותר.

3. כל הכבוד שביקשת מעמיתיך וממטופליך לפנות אליך בשמך הפרטי.

 גם אני מאמין בלב שלם שכבוד והערכה מקבלים ולא דורשים.

אבל לדעתי אם תשאלי את מטופליך תראי שזה שהם פונים אליך כדוקטור דוקא מחזק את הרגשת הביטחון שהם מקבלים ממך ,

יותר מאשר הפניה בשם יעל, שהוא שם מקסים לכל הדעות :-)

תודה לך דלאי על דברי הטעם.

הייטבת  להציג את הנקודה מנקודת אור נוספת .

ברשותך , איווררתי מעט את תוכן דבריך וערכתי סדר למען איכות החיים של כולנו .

כיידוע לך , איכות חיים מועילה לאריכות ימים !

בידידות

ירון

לפרופ' תדיר

לאורך כל השנים האחרונות,הקפדתי כשפניתי אלייך במייל וגם טלפונית,להשתמש בתואר:פרופ' תדיר

וכך נהגתי ונוהג עם כל אדם בעל שיעור קומה  כמוך שהשקיע שנים רבות בלימוד ומחקר....עבורי לקרוא לך ולאחרים בשם הפרטי

נראה "קצת לא מכובד"....אני מכבד אותך ואתכם הרופאים ובכלל אנשים מבוגרים ומשכילים ממני,ועל ידי הוספת התואר שלכם

לפני שמכם,אני מראה לכם שאני מכבד אתכם...

לצערי במדינת ישראל,כמו שכתב דלאי-"הסחבקיות קיימת" נוצר מצב שתלמידים בבית ספר קוראים למורה בשמו הפרטי

ילדים להוריהם קוראים בשמם הפרטי...ועובדים קוראים לבוס שלהם בשמו הפרטי...בממשלה לראש הממשלה קוראים ביבי

ולנשיא המדינה  קוראים שמעון...

לאן אבדה נעלמה יראת הכבוד ?-גם אט אט בצהל החיילים יקראו למפקדם בשמו הפרטי וכך לא יכבדו אותו ואת פקודותיו....

לדעתי לפחות לרופאים ולמפקדים שלנו בצה"ל צריך וחובה להמשיך ולצרף את התואר לפני קריאה בשמם...

כמי שעובד מול רופאים הרשו לי להביא את הפרקטיקה המעשית,

לעולם לא אקרא לרופא בשמו הפרטי אלא אקדים  את תוארו ד"ר או פרופ,

יש לי חברים שהם  ד"ר או פרופ וביחסנו האייי הקריאה בשם היא נורמאלית אבל

כאשר אנחנו בעבודה התואר קודם לשם ולו רק למען הכבוד.

לד"ר אבן,

אין ספק שהפניה לאדם בעל תאר מדעי בתחומי מקצועו- וביחוד במצבי מצוקה אנושית שהרפואה מוצפת בהם- היא לגופו של עניין, והיא מקנה הן כבוד למומחה, והן הכרה וצפיה למומחיות הזו מצד הפונה.

העובדה שהתאר דוקטור לרפואה אינו שקול מבחינה אוניברסיטאית לתאר PhD, אינה הופכת את בעלי התאר השלישי בנושאיהם השונים למומחים גדולים יותר מהרופא בענינים רפואיים- גם כאשר הם בקיאים מעין כמותם בתולדות מלכי אשור הקדמוניים, או בנקודה צרה זו או אחרת של המשפט המסחרי או המיסויי, מענינים ככל שיהיו כשלעצמם.

הפניה בשם פרטי בתוך קבוצת השווים, שפרופ' תדיר מצביע עליה כאן- אינה שייכת למקרה של פעולת הרופא כמומחה בין הדיוטות השואלים בעצתו. [לא רק ברפואה, ההצטרפות לקבוצה בעלי התאר הגבוהה המשותף לחברי הקבוצה, מעבירה לקבוצת המשתמשים בפניה בשם הפרטי. סביר להניח שלסוציולוגים יהיה מה להגיד גם על זה.]

עם כולכם הסליחה.

קראתי שוב את נוסח השאלה, וכמובן את כל התגובות, והבינותי שלא הצגתי נכון את הנושא.

בחיים אנחנו מתנהגים שונה מאוד מאשר ברשת, כמתבקש מהמאפיינים של המציאויות השונות הללו. גם אני, ככל אדם אחר, אציג את עצמי בשמי כולל התואר, כאשר זה מתאים לנסיבות. כרופא בעולם שבו הרפואה מואשמת, ובצדק גמור, ביהירות יתר, בחרתי להצטייר אחרת. אחרים נקטו בדרכים שונות. ולכולם יש מקום על הפלנטה הזו, למרות שהיא די צפופה...

אני רציתי לדבר על העניין מהכיוון של מה קורה כאן, בפורום הזה, ובכל הפורומים באופן כללי.

אחד היתרונות האדירים של סוג כזה של תקשורת, הוא האופציה להשהות תגובה. לפחות בעיני זהו יתרון עצום, כי ג'ינג'יות, כידוע לכל, כוללת מהירות תגובה. כאן ברשת למדתי ליהנות מאיפוק, ואני ממליצה למי שטרם הבשיל ברשת, ללמוד מהר איך לנצל עד תום את מרווח הזמן. יהיו פה הרבה פחות "צעקות" בכל מיני צבעים, וגם תופק תועלת מרבית מהדיונים. לדעתי.

נניח שמצאתי תגובה שחתום עליה פרופסור כלשהו. קראתי. לא התלהבתי. לעומת זאת יתכן ובתגובה של מישהו שאיננו בעל תואר, אמצא עניין רב. אמרו לי מספר אנשים: אם תחתמי ד"ר אבן סביר שלא ידלגו עליך. ואני דווקא מחפשת תמיד את אלו שבעולם הגדול לא מקבלים רשות דיבור כל כך בנקל. מניסיוני למדתי שמסתובבים המוני אנשים שלא גמרו שום אוניברסיטה, ולהם תובנות ובינה שאין לה ערוך.

שוב-פעם יצא לי נאום גדול. אוף. נו מילא, אחתום ד"ר יעל אבן, אולי מישהו יקרא...

אני.

לדעתי דווקא אין כל פסול לכתוב את התואר או שיפנו לאדם בתוארו במסגרת המקצועית הרלוונטית.

אנחנו (עדיין) חברה שמעריכה השכלה, השקעה בלימודים ומיקצועיות.

החינוך שקיבלתי הוא כן לכבד (כל אדם) ויש משהו בשם התואר שמוסיף לעיניין.

בכל זאת עליי לציין שאם אותו בעל מקצוע אינו מקצועי לא ישנה כל תואר שבעולם והוא לא יזכה להערכה.

הבעיה נמצאת בכיוון ההפוך דווקא לדעתי, כשבעלי התארים (וכאן אחזור לדבר ספציפית על רופאים) מתייחסים בזלזול למטופלים.

לדעתי זה יהיה נכון אם גם הרופאים יקראו למטופלים בשם התואר אם יש אולי זה יכניס קצת צניעות לאלו שחסר להם.

ואם אין שם תואר אז אפשר לפנות ב-מר, גברת ולא סתם להתייחס לאדם כאל מחלה הזקוקה לטיפול. למשל, בסיור רופאים נתקלתי לא אחת ברופאים שמדברים מעל האדם ואמרים "כאן יש לנו מחלה X", סליחה? כאן יש אדם שהוא הרבה דברים וגם חולה ב-X. אם יראו יותר את הבן-אדם היחס יהיה טוב יותר וכך גם הטיפול.

לדר' יעל אבן

תודה לך על ההבהרות-שכוונתך הייתה בעיקר לדו שיח בתוך הפורום....אבל בזכות מה שהעלת

מתברר שגם בחיי היום יום ללא קשר לכתיבה בפורומים אנשים קוראים לאנשים אחרים בשם בפרטי

גלעד הציע כאן רעיון מעניין-שגם רופאים יקראו לחולה שלהם בתוארו לאחר מכן בשמו אכן חומר למחשבה...

צטט: זיו הנדסה רפואית וטכ 2009-07-14 20:12:36

לדר' יעל אבן

תודה לך על ההבהרות-שכוונתך הייתה בעיקר לדו שיח בתוך הפורום....אבל בזכות מה שהעלת

מתברר שגם בחיי היום יום ללא קשר לכתיבה בפורומים אנשים קוראים לאנשים אחרים בשם בפרטי

גלעד הציע כאן רעיון מעניין-שגם רופאים יקראו לחולה שלהם בתוארו לאחר מכן בשמו אכן חומר למחשבה...

 

 

לפנינה שלום

העלת כעת גם נקודה חשובה...

עלינו עלפונים הכותבים כאן בפורום לנהוג בכבוד איש לרעהו....ובזכות הכרטיס האישי שיש כאן לכל אחד מאיתנו

אנו יכולים לדעת את תוארו של האדם שלו אנו עונים או אליו פונים

ובכך באם הוא רופא או פרופסור רצוי ומכובד יהיה לפנות אליו כאן בפורום עם התואר הזה לפני שכותבים את שמו הפרטי...

לפרופ' תדיר,לד"ר יעל אבן,לד"ר n.d  ירון טיילור  מה דעתכם לאפשר לנו לכבד אתכם בפנייה בצורה זו

כאן בפורום???