בפוסט הקודם בבלוג שלי, התייחסתי לשאלות הנוגעות לבחירת מקום ההתאגדות (וכן, זכור לי שעדיין יש להתייחס לצורת ההתאגדות, אבל היא מצדיקה דיון נפרד), מבנה ההון, השקעות שותפים בחברה וחלוקת האחריות בין שותפים בחברה.

זה היה לא מעט לפעם אחת, וכבר קראתי פה ושם שבאינטרנט כמו באינטרנט, קצר זה נכון. אז הפעם אסתפק בדיון בהסדרים המתייחסים לאופן קבלת ההחלטות בחברה - אסיפה כללית, דירקטוריון והנהלה, ובפרט בהגנה על זכויות המיעוט בחברה.

למה זה מעניין אותנו בתור מייסדים?

כי לא תמיד תישארו המייסדים והשליטים הבלעדיים בממלכה הקטנה שאתם מקימים לכם. רק לאחרונה שוב הגיע למשרדי יזם, שנדחק החוצה מתוך החברה שאותה הקים, על ידי בעלי הון שהשתלטו עליה. בהיעדר הגנות ספציפיות על זכויותיו אל מול בעלי ההון (והשליטה), היזם מצא עצמו בפני שוקת שבורה - ולהגן על זכויותיו בשלב כזה, קשה פי כמה וכמה מההגנה על זכויות שכאלה מלכתחילה. בכדי שלא תטעו - זה אינו מקרה חריג או יוצא דופן, הוא לא הראשון, ויש להניח שגם לא האחרון שיפול במלכודת הזו.

המבנה הניהולי של החברה

ניהולה השוטף של חברה נעשה ביום יום על ידי ההנהלה שלה. במרבית המקרים, בשלבים הראשוניים, ידובר במנכ"ל ותחתיו מספר אנשי מפתח נוספים, העוסקים בפיתוח, בשיווק ובכספים (זאת מבלי להיכנס לחלוקות מובנות יותר, המאפיינות בד"כ חברות בשלבי התפתחות מאוחרים יותר).

המנכ"ל, ממונה על ידי דירקטוריון החברה וכפוף לו. דירקטוריון החברה מורכב ממספר דירקטורים, הממונים על ידי האסיפה הכללית של החברה, והרכב הדירקטוריון משקף בד"כ את יחסי הכוחות בין בעלי החברה השונים - אם בהשקעת ההון מצידם ואם בשווה כסף ש"נתרם" על ידם לחברה. תפקידיו העיקריים של הדירקטוריון כוללים את התווית דרכה האסטרטגית של החברה, ופיקוח על ביצוע התכנית האסטרטגית על ידי המנכ"ל וצוות עובדיו.

מעל לדירקטוריון ממוקמת האסיפה הכללית של בעלי המניות, המשקפת את יחסי ההון בחברה, אשר באחריותה קביעת תחומי אחריותו של הדירקטוריון, פיקוח על עבודתו וקביעת מדיניות כוללת לחברה, כמו גם תפקוד כגוף שיורי, המכסה כל תחום אחריות שאיננו מכוסה על ידי דירקטוריון החברה.

דרך קבלת ההחלטות בחברה

מאחר וצורת השלטון הרווחת באסיפות כלליות ובדירקטוריונים הינה שלטון הרוב, נודעת חשיבות רבה לנושא חלוקת ההון (אשר בה דנתי בפעם שעברה), אך לא פחות מכך, למנגנוני ההגנה על המיעוט בחברה, מפני שינויים שיש להם השלכה מהותית על ערך השקעתו.

המנגנון המקובל לטיפול בסיכונים להשקעת המיעוט, הוא מתן זכויות וטו למיעוט על מגוון רחב של החלטות בחיי החברה.

דוגמאות להחלטות כאלו הן למשל:

• החלטות בקשר עם עסקאות מכל מין וסוג שהוא של החברה, במישרין או בעקיפין, עם בעלי עניין, נושאי משרה או בעל מניות בחברה, או החלטות אחרות בעניינים שלבעל עניין או נושא משרה או בעל מניות בחברה יש עניין בהן
• החלטה על הקצאת ניירות ערך בחברה או על הקניית זכויות לרכישת מניות בחברה
• החלטות בדבר מכירת נכס מהותי של החברה, לרבות נכסי קניין רוחני, שלא במהלך העסקים הרגיל
• מינוי מנכ"ל לחברה ואישור תנאי העסקתו
• חריגה מהתוכנית העסקית השנתית של החברה
• עסקאות בהיקף מעל לסכום שייקבע
• חלוקת דיבידנדים מתוך רווחי החברה בין בעלי המניות.
• שעבודים וערבויות בערך העולה על סכום שייקבע
• שינוי מספר הדירקטורים בחברה
• שינוי תקנון
• הגדלת הון
• אישור תכנית עסקית שנתית של החברה
• כניסה לתחומי עיסוק שאינם נוגעים במישרין ו/או בעקיפין למטרת החברה
• העברה ו/או מכירה של כל פעילות החברה ו/או חלק מהותי ממנה
• החלטה בדבר פירוק מרצון של החברה
• שינוי הזכויות הצמודות למניות הרגילות
• הקצאות מניות
• קביעת ושינוי זכויות החתימה בחברה
• הצעה לציבור של מניות החברה

למה להתעסק בזה בשלב הזה?

פעמים רבות עולה השאלה מדוע על המייסדים לדאוג לנושא זה בשלב כה מוקדם של חיי החברה, כאשר בד"כ בשלב זה טרם נכנס משקיע מהותי לחברה, וחלוקת ההון איננה הופכת את אחד הצדדים למיעוט בחברה. השאלה עולה ביתר שאת, עת שוקלים את האפשרות כי מנגנונים כאלו יהפכו לחרב פיפיות, ויאפשרו לצד שאינו בעל נתח משמעותי בחברה לנטרל בעתיד את התפתחותה, ולמעשה להחזיקה כבת ערובה למאווייו האישיים.

אם בכך לא די, פעמים רבות עולה החשש, כי קביעת מנגנונים כאלו בשלב מוקדם, מציבה רף מינימאלי לזכויות שתידרש החברה לתת למשקיע עתידי. כאשר חברה צופה סיבובי השקעה רבים, נוהגים משקיעים פעמים רבות לעמוד על קבלת זכויות טובות מאלו של קודמיהם בכל סיבוב וסיבוב.

כנגד אלו, עומדים שני שיקולים:

• (1) האחד, במקרים בהם מלכתחילה יחסי ההון יוצרים מיעוט בתוך החברה, אך מיעוט שניתן לקרוא לו "מיעוט חיוני". המדובר באחד, או יותר, מבעלי החברה והמייסדים שלה, שתרומתו קריטית להתפתחותה מחד, אך איננה מזכה אותו בשליטה, או בנתח המגיע לכדי מחצית מהחברה. במרבית המקרים ידובר ביזם טכנולוגי, המביא עימו, או עומד ליצור, ידע וקניין רוחני. זהו צד להסכם המייסדים, הזקוק להגנה על האינטרסים שלו מפני דריסה על ידי שותפ(י)ו.
• (2) השני, הוא ההגנה על האינטרסים העתידיים של המייסדים בפני משקיעים עתידיים. פעמים רבות סיבוב ההשקעה הראשון, או לכל המאוחר השני, בחברה, הופכים את המייסדים למיעוט בחברה אותה ייסדו. עיגון זכויותיו של מיעוט בחברה בשלבים מוקדמים יכול פעמים רבות לסייע למייסדים בשלבים מאוחרים יותר בחיי החברה, לשמר בידיהם מידה של שליטה ב"בייבי" שלהם, כאשר בנקודה זו חשוב לזכור כי על אף הניסיון למכור זהות אינטרסים בין משקיעים לבין מייסדים, השיקולים המנחים כל אחד מאלה בשלבים מאוחרים יותר של חיי החברה הם שונים מאד.

לא ניתן לקבוע מסמרות בעניין זה. ההחלטה כיצד לנהוג, והאם להגן על המיעוט כבר בשלב זה תלויה בעיקר במבנה ההון הצפוי לחברה ובצפי העתידי לגבי השקעות בחברה, הן מבחינת היקף והן מבחינת סוג המשקיעים (שכן אין דין קרנות השקעה לעניין זה, כדין אנג'לים למיניהם, למשל). בשלב זה, די לנו אם נגיע למסקנה שגם נושא זה מצריך חשיבה ובירור, ואין לפטור אותו כלאחר יד.

הערות, הארות וסתם תגובות יתקבלו בברכה