היי לירון

מאוד טבעי לרצות שבן הזוג והסביבה הקרובה יתמכו, יפרגנו וירצו בשינוי בעצמם.

כשמתאמן מעלה את הנושא אני אומרת שאני מאוד מבינה את ההרגשה ומזמינה אותו לראות את האימון כהזדמנות להיות ולעשות בשביל עצמו. הזדמנות לתת לעצמו  להיות במרכז, להביא את עצמו נטו, לגלות על עצמו ולמצוא את הדרך שמתאימה לו.

עד היום כולם קיבלו את הזמנתי בשמחה ובמשך הזמן נוכחו לדעת שכאשר הם משנים כל הסביבה מרוויחה.

שרית וולפוס - מאמנת אישית 

תודה לכולכם על התגובות - הארות / הערות,

למדתי מכולכם,

מרגישה מצויידת במידע רב ושאלות עבודה לצאת לדרך,

אופיר- לקחתי ממך את המשפט- "הגשמה שלך תעניק לסביבה שלך יותר ממך"- גם לחיים שלי,

מקווה להמשיך לשמוע מכולכם,

פשוט מרתק:-)

לירון

לירון שלום

כמובן הדרך היא לשתף בחזון ולנסות לרתום את בן הזוג.

אבל, צריך לזכור שכשמישהו עובר שינוי, זה משפיע גם על בן הזוג,

רק שבן הזוג לא בחר בדרך הזו, דבר שלפעמים יוצר את הקושי.

לכן,

הדרך שעשויה להביא את השיתוף והרתימה היא על ידי דוגמא אישית.

כשבן הזוג יראה שדרך השינוי עובדת ועושה טוב,

זה עשוי להקטין את החששות שלו דבר שיקל עליו להרתם.

אני בדרך כלל מעדיף לעסוק בתכליות לפני שאני עוסק בשיטות. לכן כשאני קורא את השאלה שלך, הדבר הראשון שעולה לי בראש הוא לשאול "למה הוא צריך להיות שותף?"

בהנחה שגורם אחר צריך להיות שותף, באופן אוטומטי מובלעת הנחה סמויה שקיימת מגבלה על המתאמן. כמאמן, הייתי מצביע על ההנחה הסמויה הזו וחוקר אותה. מדוע המתאמן מאפשר למגבלה הזו להתקיים? מדוע הוא נותן למישהו אחר כוח כזה לקבוע דברים בחייו? האם הדברים שעומדים בבסיס המצב תומכים או מפריעים להתקדמותו של המתאמן לעבר חזונו?

רק אם ההנחה הזו נבדקה ונמצאה רצויה למתאמן, רק אז הייתי עובר לשאלה "איך". ובמקרה הזה, "איך" הוא עניין של שיווק, או מכירה, או מו"מ או שכנוע. בכל אחת מהטכניקות האלו, העקרון הבסיסי הוא לזהות את הצורך או הבעיה של הצד השני, ולמצוא דרך להראות לו שהפתרון המוצע על ידנו עונה עליהם.