האם אומן (צייר, צלם, פסל), שזהותו המינית היא חד מינית (הומו או לסבית), צריך "לדחוף לכל חור" (ותסלחו לי על הביטוי) את זהות המינית? 

--

או שמא אומן - וגם אם הוא בד' אמותיו (יעני במיטה) הומו או לסבית - צריך לנסות באומנות שלו לשקף את ה"כוליות" האנושית שלו: קרי את מכלול הזהויות והפנים המשקפים והמרכיבים אותו (הזהות הלאומית, החברתית, הדתית, התרבותית וכיו"ב), ולשאוף לצור מכלול רב מימדי, עמוק ומגוון הרבה יותר של זהויות מאשר הפן החד מימדי של הזהות המינית/מגדרית.

-

שהרי אפילו דגל הגאווה נוצר משילוב של כל הצבעים ולא מצבע אחד ויחיד. 

אז מה דעתכם?

ואפרופו, השבוע נפתחה תערוכה מרתקת בת"א (שכל הכנסותיה תרומה לפעילות אגודת ההומואים והלסביות) - המציגה את ההוויה ההומוסקסואלית - כמגוון ומכלול של זהויות הנפרס על הרבה יותר מאשר "זין בתחת".

בתערוכה שבגלריית "שורשים" (כיכר הבימה 2) מציגים אומנים ידועי שם כמו: אילנה גור, ערן שקין וטל איתן - שתרמו את יצירותיהם לאגודת ההומואים והלסביות.  

לינק לאתר תערוכת ה"100 זהויות" -

http://www.glbt.org.il/contentItems.php?sectionID=1090&itemID=974

אירית רבינוביץ - הרצלינה, הזהות הלאומית הציונית מעורבת בזהות המגדרית/מינית.

האמת היא שהשאלה מתמיה ונגועה בהומופוביה (כנראה לא מודעת...).

נשאל את אותה השאלה שלך בדיוק, רק הפעם נחליף את "ההומוסקסואליות" באישה / פלסטיני/אדם שחור/יהודי/  נכה/ניצול שואה ועוד היד נטויה..

להלן:  האם..

בוא ננסה

"האם יש היום עדיין מקום ורלוונטיות לאומנות שיוצרים נשים/פלסטינים/שחורים/יהודים/נכים/נצולי שואה. 

-- 

האם אומן (צייר, פסל), שהוא אישה/שחור/פלסטיני/יהודי/נכה/ניצול שואה...  צריך "לדחוף לכל חור" (ותסלחו לי על הביטוי) את זהותו?" 

-

אז גיא היקר התשובה היא כן!! זו בדיוק מהותה של אמנות טובה. האישה עוסקת בהיותה אישה ואשר על כן היא "דוחפת לכל חור" בעשייתה תכנים שקשורים בזהותה הנשית. כך גם האדם השחור בהיותו שחור או היהודי (בין אם הוא מודה בכך ובין אם לאו)..ולפעמים "השחור" שהוא במקרה גם אישה וגם לסבית לא עלינו, ימצא את עצמו עסוק כל חייו בהענקת משמעות לזהויות הללו  והן "ידחפו לכל חור" בעשייתו וישובו להופיע פעם אחר פעם. כי כך עושה אמן טוב הקרוב אצל עצמו. הוא חופר ומגלה עומקים חדשים בסוגיות הקרובות אליו ביותר. אומנים ש"עוקפים", "מתעלמים", או מעלימים חלקים מהותים בזהות שלהם מיצירתם הם בהכרח משעממים.  

לכן מתמיה ש"התהייה". הוצגה דווקא בהקשר להומוסקסואליות. אם כי יש להודות כי "תהיות" דומות נשמעות למשל בקרב חוגים מאוד מסויימים ששלוות יומם מופרת כשהם צריכים להתמודד עם אמנות של יהודים ניצולי שואה העוסקים בטראומת השואה או בפלסטינים שעוסקים בנכבה.

ובאמת למה אהרון אפפלפלד צריך "לדחוף לכל חור" את השואה שלו שיעבור כבר לדבר על פליטת גזי החממה.         

אמנם יש מקום לביקורת על שהעיסוק בנושא מסויים מצד אמנים מסויימים נגוע לא אחת בקלישאיות, רדידות  ובנאליות. אך זה נכון לכל תחום יצירה. הבעיה היא לא עצם העיסוק בהומוסואוליות אלא בטיב ועומק הפרשנות של האומן. 

הי,

אני חושב שיש כמה מיפלגות שעובדות על חוק שיוציא את הרלוונטיות של האמנות הזאת מחוץ לגדר...

אבל בגדול אמנות שנחלקת לסיווגים שכלתניים היא בעיתית כי היא נגועה בסוג של גיזענות קוגנטיבית...

מצד שני היא כלי מודעות פוליטי חזק אבל אז אתה מאבד את האמנות...

Otto Dix - "דיוקן העיתונאית סילביה הרדן", שנת  1926

Oto Lili - "מחווה לאוטו דיקס", עבודה עכשווית

השאלה המהותית אינה האם יש מקום לאמנות

של הומו, יהודי, סיני, חולה-נפש  וכו'...

השאלה היחידה שצריכה להנחות את הצופה

היא, האם היצירה המוצגת בפניו היא אמנות?

ברור שיש, אני מאמין שאומן יוצר דרך האמת הפנימית שלו. החיפוש, ההכרה והרצון להגיד ולהביע תמיד היו ותמיד יהיו, זה לא משנה ולא קשור לתקופה. זה מה שהופך את האמנות למשהו נצחי היא תמיד תיגע ותתעסק בתהלכיים אישיים.

אני לא בקי בתולדות האומנות אבל אני כן יודע שבעבר הנושא ההומוסקסואלי היה קצת בעייתי אנשים הסתירו את זהותם, היום יש יותר פתיחות.

זה לא סתם שיש את פסטיבל הגאווה, תנסה לחשוב על התהליך שעובר נער מתבגר שחי במשפחה שתכננה עבורו את החתונה אמרים לו ומראים לו מה נכון ואיך צריך. הוא גודל למציאות בה גבר צריך להימשך לאישה ופתאום הוא מגלה שאצלו זה אחרת.

עכשיו תחשוב אומנות - אמירה, דרך להתמודד אפשרות לספר ולשתף.

בסופו של דבר הכל קשור לרגישות שלך והנכנות שלך לקבל.

בכלל מיניות מקיפה את החיים שלנו. אני תמיד מספר שהתחלתי לצייר כתוצאה ממצב של חוסר בטחון, בעיקר עם נשים, בעבר זה היה סתם לצייר כשהתבגרתי זאת היתה עוד דרך להתמודד.

http://stage.co.il/Stories/570225

טעון טיפוח 

אהבתי מאוד את תגובתך,

ומסכים אני לכל האמור בה, ולכן נראה שאתה מתפרץ (שלא לומר "דוחף") לדלת פתוחה.

שהרי אתה אומר בדיוק את מה מה שאמרתי ש:

"אמנם יש מקום לביקורת על שהעיסוק בנושא מסויים מצד אמנים מסויימים נגוע לא אחת בקלישאיות, רדידות  ובנאליות...

זה בדיוק מה שמרגיז אותי ב"אומנות ההמוסקסואלית" העכשיווית, ה"קלישאיות, רדידות ובנאליות" שבה יחד עם הנרקיסיזים, המאפיין חלק לא מבוטל מהאומנים, ההופכים את גופם ו/או את אבר מינם לפסגת היצירה, ללא כל יצירתיות והברקה של ממש.

תמונה ב"אטרף" או אומנות?

גיא נכבדי...

.

אתה בהחלט צודק בדבריך.

ציור של אנשים בעירום עדיין לא הופך את הציור ליצירת האמנות "פרונוגרפית" ראויה.

נהפוך הוא.אמנים טובים יודעים לנצל את מדיום הציור לשם יצירת אמנות "פרונוגרפית" אמיתית ללא שימוש כלל בעירום (נשי או גברי).

ראה כדוגמא לכך את ציורו של המאסטר רמברנדט "דיאנה" השופע מיניות למרות שהיא למעשה לבושה.שים לב למבטה,לזוית שבו היא מביטה למטה...להשתקפות המים לסגנון שבו היא מפשילה את שולי שמלתה. כל המחוות האלה ביחד יוצרות אמנות פרונוגרפית במיטבה מבלי לחשוף שום איבר מוצנע מגופה. 

צטט: ראובן פלץ 2009-07-18 13:33:02

 

 

 

Otto Dix - "דיוקן העיתונאית סילביה הרדן", שנת  1926

 

Oto Lili - "מחווה לאוטו דיקס", עבודה עכשווית

 

 

 

 

השאלה המהותית אינה האם יש מקום לאמנות

של הומו, יהודי, סיני, חולה-נפש  וכו'...

השאלה היחידה שצריכה להנחות את הצופה

היא, האם היצירה המוצגת בפניו היא אמנות?

 

 

 

ראובן תודה על היצירה המופלאה הזאת של אוטו לילי   לא הכרתי את האמן הזה .

קודם השאלה היא לא במקומה לדעתי בכלל.

כי לשאול מה מותר ומה אסור זה לא מתאים לשום נושא שקשור לאמנות ,

וזו עבורי  אקסיומה ברורה , הכל אפשרי !!!!!!

ושום אני חוזרת , אמנות היא שפה שקיימת בה האפשרות לביטוי אישי ,חופשי ,ולא מצונזר ,

לכל נושא שהאמן מעוניין לעסוק בו ,להתמודד איתו , וליצור סביבו .

וברור שנושא מיניות האדם הוא חלק מאוד לגטימי לעסוק בו.

אמן מצויין שהנושא המרכזי ביצירותיו הוא מיניותו זה רפי פרץ ,

לא הצלחתי להעלות  את הציור  של רפי עם החתונה של ששני הגברים עם הרקע האדום, שאני מאוד אוהבת, אני אשמח עם משהו יוכל להעלות את התמונה.

וציטוט חשוב מאוד בעיני של זיו "טעון טיפוח " (בחיאת תחליף את השם הזה "טעון טיפוח", מה זה ? פויה )

"אמנם יש מקום לביקורת על שהעיסוק בנושא מסויים מצד אמנים מסויימים נגוע לא אחת בקלישאיות, רדידות  ובנאליות. " זיו

יש אמנים שלוקחים נושא שנראה להם טוב ל"עסקים" אופנתי ואז השאלת הדיון מתאימה מאוד ,.......

צטט: גיא משיח 2009-07-18 16:13:13

או שמא אומן - וגם אם הוא בד' אמותיו (יעני במיטה) הומו או לסבית - צריך לנסות באומנות שלו לשקף את מכלול הזהויות והפנים המשקפים והמרכיבים אותו. מכלול רב מימדיים, עמוק ומגוון הרבה יותר של זהויות שמרכיבים אותו או אותה כדמות עמוקה ורב מיממדית הרבה יותר מהפן החד מימדי של ההומוסקסואליות שלו.

משפט יפה,

על פניו ניראה שלרב האנשים (אמנים, ולא אמנים, חד/דו מיניים, תלת רגליים ואחרים.. )

הרבה יותר קל להתעסק עם חד מימדיות מאשר עם רב מימדיות, בכל תחום ואספקט.

אולי דווקא אתה יכול להאיר את עיסוק המרכזי של חד מיניים במיניותם, על חשבון רב מימדיות, הטרוגניות ואולי אף עומק..

האם בקרב החד מיניים שאינם אמנים הזהות החד מינית היא מרכיב כה דומנטי באישיות?

אולי זה גם חלק מרכיב ה"גאווה"... 

אישית,

בתור סטרייט אני לא מוצא עניין לשים את המיניות שלי בפרונט ליין, יש דברים יותר מעניינים לשים שם.. 

צטט: yacovgabay 2009-07-18 15:31:59

גיא נכבדי...

.

אתה בהחלט צודק בדבריך.

ציור של אנשים בעירום עדיין לא הופך את הציור ליצירת האמנות "פרונוגרפית" ראויה.

נהפוך הוא.אמנים טובים יודעים לנצל את מדיום הציור לשם יצירת אמנות "פרונוגרפית" אמיתית ללא שימוש כלל בעירום (נשי או גברי).

ראה כדוגמא לכך את ציורו של המאסטר רמברנדט "דיאנה" השופע מיניות למרות שהיא למעשה לבושה.שים לב למבטה,לזוית שבו היא מביטה למטה...להשתקפות המים לסגנון שבו היא מפשילה את שולי שמלתה. כל המחוות האלה ביחד יוצרות אמנות פרונוגרפית במיטבה מבלי לחשוף שום איבר מוצנע מגופה. 

 

אני חושבת שמה שמפריע לפותח הדיון הוא (השערה) האם זו אמנות או פורנוגרפיה ואולי זה כבר דיון אחר אבל אולי מה שמפריע שההומוסקסואליות היא הגדרה של העדפה מינית בלבד - או שמה היא מייצגת גם דברים אחרים? ואולי האמנים ההומוסקסואלים יכולים גם לדון ברגשות שלהם כגייז  ולא רק למיניות שלהם ולטררם שהיא עושה בקרב חוסר ליברליות,אולי אפשר גם להגיע לעומק ורבדים נוספים ועדיין לדון להביע להתייחס לכאוב לשמוח ועוד ועוד ועדיין זו תהיה אמנות הומוסקסואלית. הרי אומן רשאי להתייחס באמנותו למה שמעסיק/מגדיר/מטריד/מרגש אותו ורק אותו אבל אולי הגיע הזמן גם לראות דברים אחרים מלמד גופות עירומים של גברים ואולי אני סתם בורה ולא ראיתי מספיק...

אני סטרייטית אבל אם הייתי לסבית הייתי מדברת על כך הרבה באמצעות האמנות, זו הייתה הזעקה שלי אבל יש עוד דברים מעבר לסקס ואולי כי אני אישה (שוב הגדרה שטחית:) והומוסקסואלים גם גברים הם יותר בעלי סטסטורון מנשים ולכן כך האמנות שלהם נראית כך

"אישית, בתור סטרייט אני לא מוצא עניין לשים את המיניות שלי בפרונט ליין, יש דברים יותר מעניינים לשים שם.. "

נו טוב..זו קצת היתממות.. אתה נמנה על קבוצת רוב. כסטרייט אתה לא צריך להלחם על מקומך או להתמודד עם דיעות קדומות, 

בזוי השפלה, נידוי וכו'..אתה חלק מההגמוניה. ולא שיש בזה כתב אשמה חלילה. אינך צריך להתנצל עך היותך סטרייט. 

אך ברור כי אמירה כמו "יש לי דברים מעניינים יותר" לעסוק בהם, היא לא בהכרח תולדה של גדלות רוח במקרה של מי שמראש  נמנה על קבוצת רוב בטוחה.

באותה מידה..לא מפתיע שהזהות היהודית בקרב אמנים יהודים ישראלים ילידי הארץ מקבלת משנה חשיבות, לדעתי משום שכמי שנמנים על קבוצת הרוב הנהנית מהגמוניה יחסית בוער יותר לטפל במה שמציק כל בוקר כמו גובה שכר הדירה. אליבא דה-הפרטה ושאר ירקות..   

אני חושבת שצריך להבחין בין אמנים הומסקסואלים שבאופן טבעי חלק מהוויתם בא לידי ביטוי באמנותם , כפי שכל אמן מביא את עצמו ואת אישויותו ואת נטיותיו לידי ביטוי באמנותו,לבין אמנים שעוסקים בהומוסקסואליות כנושא.

בשנות השמונים ובתחילת שנות ה 90  העיסוק בזהות ובמגדר ( פמיניזם והומוסקסואליות) היה מרכזי, כחלק משינווים שהחברה עברה. 

לדעתי היום ההומסקסואליות כנושא העומד בפני עצמו הוא כבר שחוק, ולכן אמנות העוסקת בו צריכה להכיל הרבה מעבר כדי להביא משהו רענן ומענין.