לפני כחודשיים חגגה בארבי , בובת הפלא האנורקטית  של התרבות המערבית, תרבות השפע- 50. חגיגה גדולה? נדמה לי כי חוקרי תרבות וסוציולוגיים יעשו קריירות מהתעמקות בתופעה. בשנות ה- 70, שלושים ויותר שנים קודם מצב "השמנים" באומה האמריקאית בהשוואה לאחוזי הנשים והגברים השמנים של היום. אז המצב  היה טוב בעשרות מונים? 

  
 אין לי את התשובות, אבל תחושת הבטן שלי אומרת שאולי התוצאות היו אחרות? 

אני משוכנע כי המסר ייקלט טוב יותר בקרב  צעירי וצעירות העולם הסוגדים לתרבות הצריכה ולתרבות הבלונד המצועצע. סוזן בוייל נתנה לכולנו נקודת מבט חדשה. תיוצר בובת סוזן בוייל לאלתר ומייד.. עוד לפני שתודעתה תחלוף מהעולם? מהיוטוב.

תנסה את הקישור הזה - הקידמון לסרט "אומת המזון המהיר" שמבוסס על ספר מחקר באותו השם.

וגם אתה יכול לראות מה קורה במיסיסיפי שם זאת אחת מהבעיות הגדולות במדינה הזאת. 

ויש גם את התערוכה "גרוסטקה" - הגזמה פראית שנפתחת היום במוזיאון חיפה - זאת אחת העבודות שמוצגות שם - ולדעתי מייצגת יפה את הנושא והמציאות החברתית שלנו בה גם הקפיטליזם הוא סוג של בעיית השמנה מאוד חמורה.

תודה, נכנסתי ועדיין אני חושב כי לתופעה של "אכול עד שתמות" סיבות עמוקות יותר.. חברתיות יותר... ברנזאיות יותר... ורובן נופלות בקטגוריה של דימוי עצמי?

משה גרימברג

מביקורי הרבים בארה"ב דעתי היא ש:

בעוד בישראל יחסית יקר לאכול בחוץ, בארה"ב הרבה יותר זול ללכת למסעדה מאשר לבשל בבית.

רבים בארה"ב הפסיקו כמעט לבשל בבית ופשוט אוכלים בחוץ או מזמינים.

על אף העליה במודעות בשנים האחרונות, עדיין האוכל בחוץ הוא שמן ומלא קלוריות. ארוחה אחת בז'נקפוד היא בדרך כלל בעלת קלוריות רבות יותר מהכמות שאנו אמורים לאכול ביום אחד.

להורים הכי קל להשאיר כמה דולרים לילדים שיזמינו פיצה מאשר להכין להם ארוחה טובה.

בקיצור, האוכל המוזמן או במסעדות העממיות פשוט זול מאוד ושמן מאוד!

תוסיפו לזה את הכוסות קולה הענקיות שלהם - נכון הם אוהבים קרח אבל בדרך כלל מותר למלא שוב ושוב.......

נכון שבאמריקה ניתן לראות שמנים אקסטרא לארג' ג'אמבו +

אני גם זוכר כשגרתי שם ובאתי לבקר את בן דודי הישראלי
נדהמתי לראות מקרר ריק שהכיל פחית קולה בודדת,

הוא הסביר לי כי בבוקר הוא אוכל במקדולנדס ארוחת בוקר
הכוללת חביתה, לחמניה וקפה ב - 1.99 $, בצהרים הוא תופס
משהו קל כמו כריך עם סלט ובערב הולכים למסעדה.

 אך העולם כולו במגמת השמנה, גם אצלינו, תרבות השפע,
המזון המוכן הביתי, המוקפא, המזון המהיר במזללות,
הרביצה מול הטלויזיה ללא תנועה העבודה  והפנאי מול המחשב,
ניכור חברתי עליית מפלס הבדידות, עלית הסטרס של החיים
המודרניים, עליה ברמת הפשע ברחובות ודימוי עצמי נמוך כולם
תורמים למחלת המאה ועשרים.

מאידך עם העלייה במודעות לסכנות הבריאותיות ישנם חלקים
משמעותיים באוכלוסיה שעושים ספורט ופעילות גופנית
כמה פעמים בשבוע ונאבקים במשקלם.

בסופו של דבר הכל בראש, הכל תלוי בעיקר בנו.