תודה שי רמי וצביקה, אני מסכים עם כל העובדות שציינת סביב המבקר השבועי... מצבו של המבקר נראה די אומלל...אותי זה מסקרן ... את צביקה זה משעשע... אני מזהה קריאה מפורקת במוסד הביקורת., (הכוונה אינה לתכנים או סגנון) האסטרטגיה שינתה כיוון, אין יותר קונצנזוס כפי שהכרנו בעבר הלא רחוק במוסד הביקורת ונווטי הספינות.. ב 2005 אנו עדים למתקפות הביקורת על האמן יגאל עוזרי ומתקפות הנגד לא מאחרות להגיע... "דיוקן האמן כאיש כועס" מאת: נירית גורביץ' .
למאמר המלא: http://www.nrg.co.il/online/5/ART/983/610.html
פתיחת המאמר: "נדמה שהשאלה של נתן זך, "איך זה שכוכב אחד לבד מעז? איך הוא מעז, למען השם?", מאפיינת יותר מכל את יחס הביקורת בארץ כלפי תערוכותיו של האמן המצליח יגאל עוזרי שנפתחו החודש."
תיאור הפריים: "זה התחיל בתערוכה הראשונה, שנפתחה בקול גדול במוזיאון תל אביב תחת הכותרת "ארבע עונות". עוזרי הגיע לפתיחה עטוי במלבושים תיאטרליים, עם פמליה מפוארת של כמאה איש (אספנים, אוצרים ואמנים מכל העולם), אשר חצו יבשות רק כדי לחלוק לו כבוד. עוזרי מצדו, במחוות של כוכב רוק, פיזר חיוכים לכל עבר בזמן שנהדף בתוך קהל של כ-3,000 איש שרבים מהם ביקשו ללחוץ את ידו. אין מה לומר, תמונה סוריאליסטית במושגים ישראליים." המבקרת הראשונה שנדרשה להתמודד עם השאלה היתה רותי דירקטור, שכתבה בביקורת ב"ידיעות אחרונות: " מדובר בקיטש. חד וחלק". ועוד המשיכה, "תערוכה של ציורים מתקתקים ואווירתיים שמוציאים שם רע לאמנות ולמעשה למוזיאון שמציג אותם ורוצה ביקרם, ומועל בתפקידו כמסנן של איכות". השאלה שעלתה, האם האספנים הנחשבים בארץ ובעולם שהגיעו לתערוכה, כמו דורון סבג, רחל ודב גוטסמן, גבי ועמי בראון, ריצ'רד מסי, קרי שפירו ופיטר פריי, כולם שוחרי קיטש וטעם רע? האם אמן הפרפורמנס האוסטרי הנודע הרמן ניטש שהגיע במיוחד וכריסטופר רותקו, בנו של מרק רותקו, מהאמנים החשובים במאה ה-20, ששתי תמונות של עוזרי תלויות בביתו למול שתי תמונות של אביו - נשבו כילדים ברוח היצירה העוזרית בלי יכולת להבדיל בין טוב לרע? האם נתבלעה דעתו של פרופ' מוטי עומר, מנכ"ל ואוצר מוזיאון תל אביב, בהצגת תערוכתו של עוזרי עד כי הגיע למעילה בתפקידו כמסנן של איכות?
התקפה קשה על מבקרי האמנות מפי מנהל מוזיאון תל אביב פרופ' מוטי עומר: "למטה מכבוד המוזיאון להתייחס לכתבות", עונה פרופ' עומר. "גם סמדר שפי (מבקרת האמנות של "הארץ") וגם רותי דירקטור, שהיו בעבר תלמידות שלי, יודעות מה ראוי להיכנס למוזיאון ומה לא. חבל שהן לא קוראות גם ביקורת בחו"ל במטרה ליידע את הקהל בארץ באשר למאמרים שנכתבו על תערוכות של יגאל עוזרי במגזינים חשובים כמו'ארט אין אמריקה' או'ארט ניוז', שניתן להניח בזהירות כי רמת הכותבים שם מגיעה לפחות לרמתן.
"הביקורת צועדת אחורה, בין השאר בגלל שלא קיים כאן מוסד ממשי של ביקורת. לאנשים שכותבים בעיתון אין מספיק קילומטרז' באמנות. כל האנשים שכותבים ביקורת בעולם, ראה רוברטה סמית, אלינור הרטני, מייקל טימלמן, הם מבקרי אמנות שאינם מנסים להתערבב חברתית עם האמנים, כך שהביקורת שלהם מוצגת בצורה אובייקטיבית ללא משוא פנים. לא כמו בארץ, שהמבקרים הם גם אספנים, גם אוצרי אמנות, גם כותבים, גם בוחרים לביאנאלה, גם מעורבבים פוליטית בחדרי חדרים בבחירות אמנותיות וגם לא מכבדים את המקצוע שלהם."
הוספת תגובה על "סוף עידן המבקרים?"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה