צטט: coach-art 2009-07-27 00:29:19
מה דעתכם שנעשה סוויטש לדיון.
בואו נחשוב האם אפשר לעשות תוכנית טלוויזיה מעניינת שתציג את האימון בצורה הולמת ובאמת תתרום לאנשים ולא תפגע באף אחד.
אם כן - איך תראה תוכנית כזו?
למשל סרט על הצד של המאמן:
לדוגמא: התמודדות של מאמנ/ים עם נושאים שמעלים המתאמנים והם נקודה שהמאמן תקוע בה - או שיש לו דעה שהוא צריך לבחון מחדש, או שיש קונפליקט בין ערכים וכו'.
אחלה רעיון. רק מה, כדי לממש אותו, תעשי טובה ותמצאי אנשים שיש להם סיפור לספר, והסיפור במקרה עוסק באימון, ולא אנשים שרוצים לדבר על אימון, וממציאים סיפור כדי לדבר על זה.
לצערי, כל הספרים 'הסיפוריים' על אימון שנתקלתי בהם עד היום היו מהזן השני, והם ... שטוחים, שקופים, משעממים... גרועים כמעט באותה מידה כמו ז'אנר ספרות הילדים החינוכית שהיה נפוץ לפני כמה שנים (זוכרים את סגנון "שמוליק לומד לעזור בבית"?, סאגה חינוכית מרתקת בארבעה המשכים": חלק ראשון - שמוליק המאניאק הקטן מפצח גרעינים על הרצפה בסלון של אמא הקרייריסטית, חלק שני - שמוליק חוטף מכות מאבא (קדמן מגיש בג"ץ), חלק שלישי - שמוליק בורח מהבית ומגלה שיש אנשים שאין להם סלון, ונאלצים לפצח את הגרעינים על המדרכה, חלק רביעי - שמוליק חוזר הביתה ומבטיח לטאטא את הסלון פעם בחודש).
לפני כמה שנים מישהו אימן איזה חרק והתעקש לכתוב על זה, ואחר כך איזה מנהלת שיווק היגגה ואריאציה רומנטית באותו אופן (ואפילו לא סידרה לנו Happy end, באמת!) וגם לאחרונה יש איזה זוג שנמצא בדרך לאנשהו, ואני מאחל להם שיגיעו אבל הסיפור שלהם ממש לא מצליח לעניין אותי מספיק כדי שאצטרף אליהם.
אחת הסיבות שאלון גל מצליח בסדרה שלו זה שכל פרק מביא סיפור ברור שיש בו התחלה, אמצע וסוף, ותמיד יש שם טובים ורעים, ותמיד יש שם חטא ותיקון. אנשים אוהבים סיפורים כאלו.
אז אם הולכים לעשות תוכנית או סרט, ולא משנה אם הכיוון הוא תיעודי או בידורי, קודם כל צריך לספר סיפור טוב, ואחר כך להכניס את האג'נדה.
/null/text_64k_1#