הנושא מאד גדול, ראוי (שוב) לספר, לכן אמלא אותו תוכן אט אט.

האם בכלל קיים מושג כזה "אומנות נגועה" ? למה הכוונה בכלל ?

כוונתי לאומנות הנגועה ביסוד בלתי טהור. יסוד בלתי טהור עלול להיות מימד פוליטי, כפייה פוליטית אידאולוגית, כפייה כספית, או שימוש הנעשה באומנות זאת לצורך בלתי ראוי, כמו אלימות, השפלה, ועוד מרעין בישין המוכרים לנו.

האם האמנות הזאת יכולה להשקל עדיין על פי ערכה האומנותי, או שהיותה נגועה פוסלת אותה על הסף ?

התשובה הקיצונית ביותר ניתנה בימים אלה על ידי הפרקליטות בגרמניה. פסלון נאצי מנירנברג, המובא כאן בתמונה,

הביא לפתיחת חקירה האם הדבר איננו מהווה עבירה על החוק.

 

 

 

באופן מיידי, נוגע הנושא בנושאים נוספים: חופש הביטוי, חופש האומנות, וכן בנושא המעבר בין נושא אקטואלי לנושא היסטורי. כי למשל, אם הפסלון היה מגיע מהתקופה שלפני 600 שנים, איש לא היה מביעה תהיה כלשהי לגבי הלגיטימיות שלו.

 

 

 

 

 

 

המוני תיירים מבקרים בעולם במוזיאוני זוועות, ואיש איננו דורש להציג זאת כפלילי. הקו המפריד הוא הקו המפריד בין היסטוריה, ארכיאולוגיה ואקטואליה.

 

 

 

זאת הייתה דוגמא קיצונית.

 

 

 

 

להבדיל, להבדיל - דוגמא יותר מרוככת.

 

 

 

 

בתחילת גל העלייה מברית המועצות, שבמהלכו הגיעו אלינו המוני אומנים רוסיים, כינס בדש מנכל פיקנטי קבוצת אומנים, שילם להם משכורות, והזמין עבודות שונות שאת נושאיהן, הוא קבע. כמו למשל, הזמנת דיוקן של שמיר בווריאציות שונות, באותה עת שמיר היה ראש ממשלה.

האם האומנות הזאת, התחומה הן על ידי מסגרת של יחסי עובד מעביד, הן על ידי מסגרת של הנושא המוזמן - האם האומנות הזאת נגועה ?

האם היא תזכה לראות אור יום, כאשר הרקע שלה יוודע בציבור ?

כך מתואר המיזם של משה בדש בוייקיפדיה

עם גל העלייה מברית המועצות, בתחילת שנות התשעים, מכרה פיקנטי ציורי שמן של אמנים עולים לצד מוצרי הבשר ופרסמה עצמה כ-"מפעל קולט עלייה"

 

 

 

 

 

האם אומנות סובייטית, לאורך 70 נות קיומה של המדינה, היא כולה נגועה ? או שניתן לחלקה לתקופות, ואפילו בתקופות החשוכות ביותר, ניתן להתעלם מהשירות הפוליטי שאומנות זאת נתנתה למזמיניה, ולהתמקד בפן האומנותי ?

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לא כל האומנות הסובייטית או המוזמנת היא ברמה של פוסטרים. יש אומנות נפלאה, אסור לזלזל. השאלה היא היכן הגבולות.

ציורים של גרסימוב , נפלאים בעיני

פה רואים איזו קהילה קולקטיבית, ציור ריאליסטי מאד מוצא חן בעיני

 

 

"המלחמה הגדולה"

 

 

האם במסגרת החופש האומנותי ניתן להכניס גם את האומנות הפלסטינית העכשיוית ?

 

 

כמו למשל

 

 

 

 

 

האם האומנות הפלסטינית פסולה אך ורק בגלל העובדה שהיא מציגה מציאות אשר בעינינו היא שקרית ומטעה ?

 

הי,

 

מעניין התחלתי בהתחלה לחשוב על פסלי בודהא מוזהבים...

 

 

הרבה מהאמנות נגועה! בכול מיני יסודות! השכלתנות והאידיאולוגיה המתלווה לה מוצאים אף ביטויים אמוציונאליים בפן הפוליטי...

 

כול דבר יכול להישקל על פי פילטרים אמנותיים העניין שמי שמחליט בסוף הוא השופט הגדול של הזמן אלה שגם הוא בסופו של דבר משוחד וחדל אישים...

 

 

יצא לי במשך כמה זמן לשפץ תערוכות במוזיאון השואה בלוחמי הגטאות ולהיחשף ע"י אבי הורביץ ז"ל לכול המימד הפורנוגרפי של התחום הזה...

 

 

אם נחזור לאמנות נאצית אזי היא לגטימת אך בעיתית ביותר אחד הסיפורים המדהימים שלה היא הצלמת של היטלר "לני ריפנשטאל" שאחרי המלחמה הפעילה את האידיאולוגיה הוויזואלית "הנאצית" על שבטים אפריקאים...

 

 

עכשיו לגבי ארכיאולוגיה אזי גם היא בעיתית ביותר ראה את נושא העלמת שרידי התרבות הכוזרית ע"י הממסד הסוביטי רק משום שהם הראו סממנים יהודיים! או כאן בארץ העלמת שרידי התרבות המוסלמית כדי להדגיש את הפן היהודי...

 

 

הבעיה הקשה של האמנות היא בניסיון הצולח להעבירה לאומנות בעבור בצע כסף אבל זאת תמיד היתה חרב הפיפיות של האמנות...

  

 

השאלה אם יש אמנות פלסטינאית? או אמנות ערבית? או אמנות פוליטית המגויסת סביב הנושא הפלסטינאי? והאם אפשר לקרוא לה בשם אמנות?

 

 

 

 

 

 

 

צטט: שוקיC 2009-07-23 10:09:47

אומנות נגועה

הנושא מאד גדול, ראוי (שוב) לספר, לכן אמלא אותו תוכן אט אט.

האם בכלל קיים מושג כזה "אומנות נגועה" ? למה הכוונה בכלל ?

כוונתי לאומנות הנגועה ביסוד בלתי טהור. יסוד בלתי טהור עלול להיות מימד פוליטי, כפייה פוליטית אידאולוגית, כפייה כספית, או שימוש הנעשה באומנות זאת לצורך בלתי ראוי, כמו אלימות, השפלה, ועוד מרעין בישין המוכרים לנו.

האם האמנות הזאת יכולה להשקל עדיין על פי ערכה האומנותי, או שהיותה נגועה פוסלת אותה על הסף ?

התשובה הקיצונית ביותר ניתנה בימים אלה על ידי הפרקליטות בגרמניה. פסלון נאצי מנירנברג, המובא כאן בתמונה,

הביא לפתיחת חקירה האם הדבר איננו מהווה עבירה על החוק.

 

 

 

באופן מיידי, נוגע הנושא בנושאים נוספים: חופש הביטוי, חופש האומנות, וכן בנושא המעבר בין נושא אקטואלי לנושא היסטורי. כי למשל, אם הפסלון היה מגיע מהתקופה שלפני 600 שנים, איש לא היה מביעה תהיה כלשהי לגבי הלגיטימיות שלו.

 

 

 

 

 

 

המוני תיירים מבקרים בעולם במוזיאוני זוועות, ואיש איננו דורש להציג זאת כפלילי. הקו המפריד הוא הקו המפריד בין היסטוריה, ארכיאולוגיה ואקטואליה.

 

 

 

זאת הייתה דוגמא קיצונית.

 

 

 

 

להבדיל, להבדיל - דוגמא יותר מרוככת.

 

 

 

 

בתחילת גל העלייה מברית המועצות, שבמהלכו הגיעו אלינו המוני אומנים רוסיים, כינס בדש מנכל פיקנטי קבוצת אומנים, שילם להם משכורות, והזמין עבודות שונות שאת נושאיהן, הוא קבע. כמו למשל, הזמנת דיוקן של שמיר בווריאציות שונות, באותה עת שמיר היה ראש ממשלה.

האם האומנות הזאת, התחומה הן על ידי מסגרת של יחסי עובד מעביד, הן על ידי מסגרת של הנושא המוזמן - האם האומנות הזאת נגועה ?

האם היא תזכה לראות אור יום, כאשר הרקע שלה יוודע בציבור ?

כך מתואר המיזם של משה בדש בוייקיפדיה

עם גל העלייה מברית המועצות, בתחילת שנות התשעים, מכרה פיקנטי ציורי שמן של אמנים עולים לצד מוצרי הבשר ופרסמה עצמה כ-"מפעל קולט עלייה"

 

 

 

 

 

האם אומנות סובייטית, לאורך 70 נות קיומה של המדינה, היא כולה נגועה ? או שניתן לחלקה לתקופות, ואפילו בתקופות החשוכות ביותר, ניתן להתעלם מהשירות הפוליטי שאומנות זאת נתנתה למזמיניה, ולהתמקד בפן האומנותי ?

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

האם במסגרת החופש האומנותי ניתן להכניס גם את האומנות הפלסטינית העכשיוית ?

 

 

כמו למשל

 

 

 

 

 

האם האומנות הפלסטינית פסולה אך ורק בגלל העובדה שהיא מציגה מציאות אשר בעינינו היא שקרית ומטעה ?

 

 

 

אתה שואל ועונה בעת ובעונה אחת. טוב, גם זה אפשרי וגם לגיטימי.

אינני באה להתפלפל איתך, אלא רק לומר דבר מאד כללי.

כל אמנות מגויסת (אוי,כמה שאני שונאת את הביטוי) שמטרתה לפרסם ולא למחות, הופכת בעיניי לפלקט פרסומת. והראיה היא הדוגמאות שהעלית.

רואים זאת בצורה ברורה.

היצירות שבאות למחות מתוך כאב, (ואיני רוצה להיכנס איתך לוויכוח פוליטי, כי ניראה לי שבזאת חפצה נפשך, ואתה דוחס זאת בצורה מאד סובטילית) הן אמנות.

השאר פלקטים (גם אם אינני מבינה את הטקסט הרוסי).

רות

 

השאלה היא: המשטר באיראן מקיים תערוכה בינלאומית שנושאה הוא "דיכוי עמים ע"י עמים אחרים" 

  

כל משתתף יקבל מימון מלא לכל הוצאותיו, ובנוסף בונוס בין 10,000 ובין 50,000 $ .

 

 

העבודות חייבות לעבור סף של וועדה מארגנת.

 

אין שליטה על גובה הסף או על אופיו : או אומנות, או פוליטיקה, או הכתבת נושא, או גזענות

 

 

השאלה היא אם משתתפים בזה או לא.

 

 

 

 

 

הי,

הם מקבלים ישראלים?

 

ואיך אפשר ליצור קשר איתם?

צטט: ישות נצחית 2009-07-23 16:44:33

הי,

הם מקבלים ישראלים?

 

ואיך אפשר ליצור קשר איתם?

 

 

הנה תוספת, לשאלת הישות הנצחית.

ונניח שיקבלו גם ישראלים, האם הם יסכימו להציג יצירת מחאה על הדיכוי בארצם?

כניראה שהשאלות ההאלה על השתתפות או לא, הן רטוריות גרידא!

רות

 

אמנות מחאה היא עניין די חדש באמנות. נדמה לי שזה התחיל במאה ה-19. אמנות מגוייסת הייתה מאז ומעולם הזרם המרכזי באמנות. אנשי המערות גייסו את האמנות לטובת ברכת צייד מוצלח, נציגי הדתות השונות גייסו את האמנות לטובת פרסום 'מרכולתם', והעשירים גייסו את האמנים לייצר עבורם תעוד (תמונת 'משמר הלילה' כדוגמה).

הפלסטינים אינם שונים ומשתמשים באמנות כשופר להפצת אמונותיהם ודעותיהם, ואם נרצה בעיניהם זה נחשב אמנות מחאה.

לדעתי, אין כאן שאלה של לגיטימיות. השאלה היחידה היא אם מעשה אמנות מסויים הוא טוב או רע. יש בין הציירים הפלסטינים טובים מאד וישנם בינוניים, כמו בכל ציבור. כשהצייר אסד עזי (דרוזי שהתחנך בבית ספר יהודי בחיפה וחי ביפו) נדרש לשאלת הזהות העצמית שלו הוא הוסיף באחד מציוריו את הפסוק: "אני ערבי טוב". מומלץ לראות את תערוכתו: 'אבא שלי חייל', במוזאון רמת גן.

 הי,

לגבי הקדמונים אנחנו לא יודעם דבר! מה שאנחנו יודעים זה רק התנהלות מיסטית סביב ציורים פולחניים ודוקורטיביים מעדיות אתנוגרפיות שמרמזות על רוח הדברים...

 

מה לעשות שבעבר אמנות ואומנות היו אותו הדבר לכן אינך יכול לבוא ולהביעה מחאה גלויה כנגד הספונסרים שלך! אבל מה שכן סביר להניח שתופעות עקיפות התקימו במרומז אך כמעט ואין לנו כילים לזהות או לשפוט אותם...

 

מצד שני באמנות הארוטית הרומאית ניתן לזהות דפוסים ציניים ברורים...

 

הפלסטינאים לא ממש מיצרים אמנות אלה משתמשים בה לצורך פוליטי! מה לעשות מדובר על תרבות ערבית בא חל במשך אלפי שנים איסור על "פסל ומסכה" כך שאם יש אמנות היא רק ברמה הגאומטרית!

 

אם אתה מתכוון במונח "נגועה" לאמנות שנעשית על מנת לרצות משהו, תוך כדי קבלת תכנים מוכתבים, על מנת לקבל תשלום.,,

 

אז,  בעצם אלפי שנות אמנות הם אמנות "נגועה", המוזיאונים, הכנסיות, כולם מלאים בכזאת אמנות מוזמנת ומשולמת.

הרעיון של אמן כנפש חופשיה נקיה מלחצים והכתבות, יחסית צעיר. ( אני חושבת כ 200 שנה)

צטט: דורית ב. 2009-07-23 23:20:53

אם אתה מתכוון במונח "נגועה" לאמנות שמעשית על מנת לרצות משהו, תוך כדי קבלת תכנים מוכתבים, על מנת לקבל תשלום.,,

 

אזת  בעצם אלפי שנות אמנות הם אמנות "נגועה", המוזיאונים, הכנסיות, כולם מלאים בכזאת אמנות מוזמנת ומשולמת.

הרעיון של אמן כנפש חופשיה נקיה מלחצים והכתבות, יחסית צעיר. ( אני חושבת כ 200 שנה)

 

 

את כל כך צודקת...תובנה מדהימה !

צטט: אורגינלי 2009-07-23 20:35:17

אמנות מחאה היא עניין די חדש באמנות. נדמה לי שזה התחיל במאה ה-19. אמנות מגוייסת הייתה מאז ומעולם הזרם המרכזי באמנות. אנשי המערות גייסו את האמנות לטובת ברכת צייד מוצלח, נציגי הדתות השונות גייסו את האמנות לטובת פרסום 'מרכולתם', והעשירים גייסו את האמנים לייצר עבורם תעוד (תמונת 'משמר הלילה' כדוגמה).

הפלסטינים אינם שונים ומשתמשים באמנות כשופר להפצת אמונותיהם ודעותיהם, ואם נרצה בעיניהם זה נחשב אמנות מחאה.

לדעתי, אין כאן שאלה של לגיטימיות. השאלה היחידה היא אם מעשה אמנות מסויים הוא טוב או רע. יש בין הציירים הפלסטינים טובים מאד וישנם בינוניים, כמו בכל ציבור. כשהצייר אסד עזי (דרוזי שהתחנך בבית ספר יהודי בחיפה וחי ביפו) נדרש לשאלת הזהות העצמית שלו הוא הוסיף באחד מציוריו את הפסוק: "אני ערבי טוב". מומלץ לראות את תערוכתו: 'אבא שלי חייל', במוזאון רמת גן.

 

נכון תלוי באיכות התוצרת