הנה מצאנו עצמנו בשני דיונים שונים:

האחד מחובר לחומרים (המצויינים לטעמי) שמציגה אילנה.

השני, ובו אמיר ויוסף נוטלים חלק פעיל, הוא על גבולות המשפט.

לטעמי, גם המערערים על הרלוונטיות של הראשון, יתקשו לערער גם על הרלוונטיות של השני.

רק בריאות

פיני

צטט: יוסף פרידמן עו"ד 2009-07-27 15:51:23

צטט: עו"ד אילנה דור 2009-07-27 14:36:40

צטט: אמיר לירן 2009-07-27 13:45:47

פלוני רוצח את אלמוני.  פלוני מתאהב באלמונית, ומביא צאצא לעולם ואח"כ רוצח את אותו צאצא. מה אפשר לעשות ?   

לערוך לאנשים מבחני אישיות בטרם יצאו לדייט ? לקבוע רשיון הורות למי שרוצה להביא ילד לעולם ? האם ניתן להצמיד שוטר לכל אזרח ?

התשובה היא לא, לא ולא, ולכן יש לנו כאן אחלה דיון לענייני אקטואליה מצערת, אך שום דבר שניתן לחוות דעה משפטית. 

חוות דעת משפטית לא מתחילה בחוק ובפסיקה. היא מתחילה במודעות.

העובדה שהיום האמצעים מוגבלים לצפות מראש מעשה כמו רצח ילד פעוט ע"י הורה - מעידה על מודעות מוגבלת. מודעת רחבה יותר - עשויה להרחיב את האמצעים ולייעל אותם.

מודעות לא נרכשת בפקולטה למשפטים. מודעות נרכשת בבתי הספר.

 

תורת המשפט אמורה לתת פתרונות למצבים בהם המודעות לא מצליחה להביא אדם לפעול בנורמטיביות.

 

לכן הדיון הנכבד כאן, ענינו בתחומי החינוך למודעות והחינוך לזוגיות נכונה. שניהם נושאים בלתי משפטיים בעליל. לכן הפורום כאן אינו הפורום הנאות לקיים דיון זה.

 

כמובן מי שסבור "מלוא הארץ משפט" יביא לכאן דיונים בנושאים שונים ומשונים. אין בכך כדי לשנות את דעתי כפי שהובעה בפתיחתו של הדיון שאין מקומו כאן משום שהוא לא מעלה שום בעיה משפטית המוכרת ע"י תורת המשפט.

יוסי,

נראה לי שבהתייחסות שלי לגירושין בשיתוף פעולה - הוכחתי לך שהדיון מעלה גם מעלה  סוגיה משפטית.

ואגב מודעות - אני שמה דגש על מודעות של עורכי הדין ומערכת האכיפה. פחות על המודעות של הרוצח בפוטנציה.  ועוד, מודעות לא נרכשת בבית הספר. בבית ספר נרכשים כלים שנגזרים ממודעות מסוימת. מודעות נרכשת במפגש עם המציאות ומתרחבת תוך כדי הניסיון לקרוא אותה נכון יותר ומדויק יותר בכל פעם.

אתה הרי עוסק גם בדיני משפחה - האם מקרים כמו אסף גולדרינג  ואף פחות מהם לא מעוררים אצלך מחשבה נוספת האם הכלים המשפטיים המצויים בידיך מתאימים עוד למציאות הקיימת?

לשאלה המהותית ( כי לשאלה הפרוצדוראלית אם נכון לקיים דיון כזה בקהילה משפטית נראית לי התשובה ברורה מאליה - כל נושא שעורכי דין מוצאים בו ענין לדבר בינם לבין עצמם מתאים , לדעתי ,  לדיון בפורום ) -

הליך גירושין שנעזר בגישור לרבות הצמדה של פסיכולוג נראה לי הליך מבורך ( אם כי שמעתי לא מזמן על הליך גישור כזה שהסתיים במפח נפש ולא קידם את הצדדים בכלום ) ומתאים הרבה יותר ממלחמות עקובות מדם. עם זאת לגבי פסיכולוגים יש לזכור כי לפעמים בשלב של העלאת הכעסים מעל פני השטח וניקוי המורסות ( לפני שסוגרים את הפצע ותופרים מחדש בעמדה טובה יותר ) רמת המסוכנות של בן זוג מתוסכל ושואף לנקמה אף גבוהה יותר . לכן התשובה היא לא שחור - לבן.

השאלה היא איך למתן כעסים אצל בן זוג נזנח ?

צטט: עו"ד אילנה דור 2009-07-27 16:19:36

צטט: אמיר לירן 2009-07-27 14:52:28

צטט: עו"ד אילנה דור 2009-07-27 14:36:40

....

 

 

 

חוות דעת משפטית לא מתחילה בחוק ובפסיקה. היא מתחילה במודעות.

 

העובדה שהיום האמצעים מוגבלים לצפות מראש מעשה כמו רצח ילד פעוט ע"י הורה - מעידה על מודעות מוגבלת. מודעת רחבה יותר - עשויה להרחיב את האמצעים ולייעל אותם.

 

 

איך מייצרים מודעות ? באילו כלים ? איך בא לידי ביטוי תרומתנו המשפטית לאותה יצירת מודעות ?

 

 

תודה לפיני ורנדי וגם תודה לאמיר שיוצר לי בתגובה שלו את ההזדמנות להסביר כך:

 

מודעות נוצרת בהעלאת שאלות (דוגמת השאלה שהעלה פיני בפתיח) ובסיעור מוחות לפתרון בעיה.  השאלה שהעלה פיני בפתיח מעוררת תהיה מהן נקודות התורפה בחייו של אדם שבהן הוא עשוי לפגוע בבן משפחתו ואף לרצוח אותו.

 

אחת מנקודות התורפה הללו היא משבר הפרידה או הגירושין. אז אולי לא נערוך מבחני אישיות לפני כל דייט שנצא אליו - אבל אולי כן נוכל להצמיד פסיכולוג לכל זוג שעומד להתגרש מתוך ניסיון המציאות ומתוך הבנה שבני זוג בתהליך הפרידה ו/או הגירושין מועדים לפורענות?

 

ואולי בשלב הראשון - לא נרוץ להציע חיוב כזה בחוק אבל כן ננסה להעלות את המודעות ולהציע ואף נמליץ לבני זוג שעומדים בפני פרידה לשקול טיפול פסיכולוגי ובכך נציל רצח פוטנציאלי של ילד נוסף?!!....

 

ובכלל, כל דיון וסיעור מוחות לא חייב להציע פתרון כולל שיחול על כל מסלול חייו של אדם: מאז היוולדו ועד שילך לעולמו - אלא די שבשלב הראשון נציע פתרון מקומי שמתייחס לנקודת משבר ספציפית אפשרית בחייו של אדם.

אילנה,

ובכל זאת, כשלפנינו מקרה של אדם לכאורה "נורמטיבי" שלא מעורר חשש בקרב סובביו [פרט אולי לילדה הקטנה עצמה- לפי חלק מהידיעות] - איך אפשר להעלות על הדעת שהוא יחליט פתאום להופיע בתפקיד מדיאה, ולהרג את בתו?

 הרי זה מנוגד לאינסטיקט הבסיסי הראשוני ביותר, להגן על הילדים.

ומצדו השני של המטבע- לא מזמן נידון פה תוך הלל ושבח פס"ד ששלל מזונות מילדים שסרבו להפגש עם האב.

סיבת הסרוב לא התבהרה בדיון- ויוחסה לחינוך לקוי או הסתה של האם.

ונניח שהאם פה היתה שומעת לחששה של הקטנה שלא רצתה ללכת לאביה, ולא יכלה לנמק ממה היא פוחדת- האם לא היו כל המומחים שמסביב רואים עוד אם מנכרת?

צטט: pbhba 2009-07-27 17:29:44

צטט: עו"ד אילנה דור 2009-07-27 16:19:36

צטט: אמיר לירן 2009-07-27 14:52:28

צטט: עו"ד אילנה דור 2009-07-27 14:36:40

....

 

 

 

חוות דעת משפטית לא מתחילה בחוק ובפסיקה. היא מתחילה במודעות.

 

העובדה שהיום האמצעים מוגבלים לצפות מראש מעשה כמו רצח ילד פעוט ע"י הורה - מעידה על מודעות מוגבלת. מודעת רחבה יותר - עשויה להרחיב את האמצעים ולייעל אותם.

 

 

איך מייצרים מודעות ? באילו כלים ? איך בא לידי ביטוי תרומתנו המשפטית לאותה יצירת מודעות ?

 

 

תודה לפיני ורנדי וגם תודה לאמיר שיוצר לי בתגובה שלו את ההזדמנות להסביר כך:

 

מודעות נוצרת בהעלאת שאלות (דוגמת השאלה שהעלה פיני בפתיח) ובסיעור מוחות לפתרון בעיה.  השאלה שהעלה פיני בפתיח מעוררת תהיה מהן נקודות התורפה בחייו של אדם שבהן הוא עשוי לפגוע בבן משפחתו ואף לרצוח אותו.

 

אחת מנקודות התורפה הללו היא משבר הפרידה או הגירושין. אז אולי לא נערוך מבחני אישיות לפני כל דייט שנצא אליו - אבל אולי כן נוכל להצמיד פסיכולוג לכל זוג שעומד להתגרש מתוך ניסיון המציאות ומתוך הבנה שבני זוג בתהליך הפרידה ו/או הגירושין מועדים לפורענות?

 

ואולי בשלב הראשון - לא נרוץ להציע חיוב כזה בחוק אבל כן ננסה להעלות את המודעות ולהציע ואף נמליץ לבני זוג שעומדים בפני פרידה לשקול טיפול פסיכולוגי ובכך נציל רצח פוטנציאלי של ילד נוסף?!!....

 

ובכלל, כל דיון וסיעור מוחות לא חייב להציע פתרון כולל שיחול על כל מסלול חייו של אדם: מאז היוולדו ועד שילך לעולמו - אלא די שבשלב הראשון נציע פתרון מקומי שמתייחס לנקודת משבר ספציפית אפשרית בחייו של אדם.

 

 

אילנה,

 

ובכל זאת, כשלפנינו מקרה של אדם לכאורה "נורמטיבי" שלא מעורר חשש בקרב סובביו [פרט אולי לילדה הקטנה עצמה- לפי חלק מהידיעות] - איך אפשר להעלות על הדעת שהוא יחליט פתאום להופיע בתפקיד מדיאה, ולהרג את בתו?

 

 הרי זה מנוגד לאינסטיקט הבסיסי הראשוני ביותר, להגן על הילדים.

 

ומצדו השני של המטבע- לא מזמן נידון פה תוך הלל ושבח פס"ד ששלל מזונות מילדים שסרבו להפגש עם האב.

סיבת הסרוב לא התבהרה בדיון- ויוחסה לחינוך לקוי או הסתה של האם.

ונניח שהאם פה היתה שומעת לחששה של הקטנה שלא רצתה ללכת לאביה, ולא יכלה לנמק ממה היא פוחדת- האם לא היו כל המומחים שמסביב רואים עוד אם מנכרת?

אני לא מבין את טענתך, הרי את כותבת שטר ושוברו בצידו. אם את סבורה [ואני מסכים לקביעה זו] שהאינסטיקט הבסיסי של האדם הוא אהבה לילדו, אנו נראה בפחד האשה כגוזמא שאינה ראויה, וחזרה לטענת "אין אב לחצאין". האם המקרה הקיצוני בכוחו להשפיע על כל שאר המקרים, לא נראה בעיני נכון . אשה שתטען שהיא פוחדת שבעלה רוצה להזיק לילדה. בלי ראיות מוצקות.  הרי שהיא בחזקת טועה מכח האינסטיקט שציינת. זה שישנם פעמים שמתגלה האמת המרה כטענתה. לדעתי אין לכך פיתרון.

אולי מלבד מה שאילנה העלתה כאן את ענין המודעות, שגם היא בעיני רעיון קיצוני ,להצמיד לכל מקרה גירושין פסיכלוג, בשביל המקרים הקיצונים. [אולי זה רעיון טוב בכלל, בלי קשר לאלימות הקיצונית העתידית]

צטט: רמניק 2009-07-27 21:47:22

צטט: pbhba 2009-07-27 17:29:44

צטט: עו"ד אילנה דור 2009-07-27 16:19:36

צטט: אמיר לירן 2009-07-27 14:52:28

צטט: עו"ד אילנה דור 2009-07-27 14:36:40

....

 

 

 

חוות דעת משפטית לא מתחילה בחוק ובפסיקה. היא מתחילה במודעות.

 

העובדה שהיום האמצעים מוגבלים לצפות מראש מעשה כמו רצח ילד פעוט ע"י הורה - מעידה על מודעות מוגבלת. מודעת רחבה יותר - עשויה להרחיב את האמצעים ולייעל אותם.

 

 

איך מייצרים מודעות ? באילו כלים ? איך בא לידי ביטוי תרומתנו המשפטית לאותה יצירת מודעות ?

 

 

תודה לפיני ורנדי וגם תודה לאמיר שיוצר לי בתגובה שלו את ההזדמנות להסביר כך:

 

מודעות נוצרת בהעלאת שאלות (דוגמת השאלה שהעלה פיני בפתיח) ובסיעור מוחות לפתרון בעיה.  השאלה שהעלה פיני בפתיח מעוררת תהיה מהן נקודות התורפה בחייו של אדם שבהן הוא עשוי לפגוע בבן משפחתו ואף לרצוח אותו.

 

אחת מנקודות התורפה הללו היא משבר הפרידה או הגירושין. אז אולי לא נערוך מבחני אישיות לפני כל דייט שנצא אליו - אבל אולי כן נוכל להצמיד פסיכולוג לכל זוג שעומד להתגרש מתוך ניסיון המציאות ומתוך הבנה שבני זוג בתהליך הפרידה ו/או הגירושין מועדים לפורענות?

 

ואולי בשלב הראשון - לא נרוץ להציע חיוב כזה בחוק אבל כן ננסה להעלות את המודעות ולהציע ואף נמליץ לבני זוג שעומדים בפני פרידה לשקול טיפול פסיכולוגי ובכך נציל רצח פוטנציאלי של ילד נוסף?!!....

 

ובכלל, כל דיון וסיעור מוחות לא חייב להציע פתרון כולל שיחול על כל מסלול חייו של אדם: מאז היוולדו ועד שילך לעולמו - אלא די שבשלב הראשון נציע פתרון מקומי שמתייחס לנקודת משבר ספציפית אפשרית בחייו של אדם.

 

 

אילנה,

 

ובכל זאת, כשלפנינו מקרה של אדם לכאורה "נורמטיבי" שלא מעורר חשש בקרב סובביו [פרט אולי לילדה הקטנה עצמה- לפי חלק מהידיעות] - איך אפשר להעלות על הדעת שהוא יחליט פתאום להופיע בתפקיד מדיאה, ולהרג את בתו?

 

 הרי זה מנוגד לאינסטיקט הבסיסי הראשוני ביותר, להגן על הילדים.

 

ומצדו השני של המטבע- לא מזמן נידון פה תוך הלל ושבח פס"ד ששלל מזונות מילדים שסרבו להפגש עם האב.

סיבת הסרוב לא התבהרה בדיון- ויוחסה לחינוך לקוי או הסתה של האם.

ונניח שהאם פה היתה שומעת לחששה של הקטנה שלא רצתה ללכת לאביה, ולא יכלה לנמק ממה היא פוחדת- האם לא היו כל המומחים שמסביב רואים עוד אם מנכרת?

 

אני לא מבין את טענתך, הרי את כותבת שטר ושוברו בצידו. אם את סבורה [ואני מסכים לקביעה זו] שהאינסטיקט הבסיסי של האדם הוא אהבה לילדו, אנו נראה בפחד האשה כגוזמא שאינה ראויה, וחזרה לטענת "אין אב לחצאין". האם המקרה הקיצוני בכוחו להשפיע על כל שאר המקרים, לא נראה בעיני נכון . אשה שתטען שהיא פוחדת שבעלה רוצה להזיק לילדה. בלי ראיות מוצקות.  הרי שהיא בחזקת טועה מכח האינסטיקט שציינת. זה שישנם פעמים שמתגלה האמת המרה כטענתה. לדעתי אין לכך פיתרון.

אולי מלבד מה שאילנה העלתה כאן את ענין המודעות, שגם היא בעיני רעיון קיצוני ,להצמיד לכל מקרה גירושין פסיכלוג, בשביל המקרים הקיצונים. [אולי זה רעיון טוב בכלל, בלי קשר לאלימות הקיצונית העתידית]

הדיווח העיתונאי היה שהילדה פחדה מהאב - לא האם.

מדוע הפחד של הילד/ה לא מספיק חשוב לעולם המבוגרים?

מסכים עם כל מילה שכתבת, פיני (ולא בפעם הראשונה), רק שתי הערות חשובות:

(1) לפי כל המידע שנמסר עד כה ע"י העיתונות, לא היה ידוע על בעיה בין בני הזוג שתוביל לאלימות (בודאי לא בסדר הגודל הקטסטרופלי הזה) מה שמעלה את השאלה (המקבילה לשאלתך) - האם מערך האלמ"ב הענק שהקימה המשטרה מצדיק את קיומו (במיוחד לאור הסטטיסטיקות של השנים האחרונות מהן מסתבר שהרוב המכריע של מקרי אלימות לא היה ידוע מראש - לא הוגשו תלונות ע"י הצדדים טרם האירוע הקשה), או משמש מסווה למטרות זרות (כמו אלימות בצורת תלונות-שווא בהליכי הגירושין ע"י נשים) מאחר והוא מערך שמיועד לטיפול בנורמטיבים ולא בשואפי-נקם.

(2) האם המנגנון שמהווה תשובה לשאלתך אינו הפתרון האולטימטיבי של משמורת משותפת כברירת-מחדל לגירושין אשר, בין השאר, יוציא את הילדים ממאזן האימה של תהליכי הגירושין.

צטט: עו"ד אילנה דור 2009-07-26 16:55:05

 

אני נוטה להסכים איתך. אכן ראוי שנחונך ונקבל כלים מתאימים כיצד למצוא בן/בת זוג וגם כיצד להיפרד מבן/בת זוג. יחד עם זאת - אני סבורה שאדם שרצח, בין אם התכוון להתאבד ובין אם לא, בין אם חונך וידע כיצד להיפרד מבת/בן זוגו ובין אם לא - עדין צריך לתת את הדין ולשלם מחיר במידה כזו שעל אף חוסר המיומנות שלו בפרידה מבת/בן זוג - יצטער על מעשיו עד אחרית ימיו. ולכך בהחלט אחראית מערכת האכיפה.

... ושאלה חשובה לי אליך אילנה,

האם תהיי מוכנה להוסיף למילים שלך: "...עדין צריך לתת את הדין ולשלם מחיר ..." את המילים:

ולא משנה מה מינו, דתו, צבע עורו ומוצאו 

???

פיני יקר,

הרצח מזעזע, בלתי נתפס!

ילדה קטנה שלא הספיקה.......

ברשותך, אחזור לעניין אותו אני תופסת כמהותי בדיון שהעלית, בלי להפחית מחשיבות המודעות האישית (שזה עניין לדיון אחר).

אתה מציין כאן, ובצדק, שמערכת החוק אמונה על הנורמטיביים.

הגיוני, בסופו של עניין הם אלה שנמצאים בגבולות החוק.

העניין הוא להתמודד עם החורגים מהגבולות הללו, עם השונים - כאן, אתה מציין, קיימת אזלת יד, ונוטה להעביר את האחריות לפרט.

שוב, בצדק, כי ראוי שכל אחד יקח אחריות וישמור על איכות החיים ועל חייו בכלל.

יחד עם זאת, למערכת אכיפת החוק יש אחריות לא מבוטלת לשמור של שלומו של אותו פרט! ומאד בעייתי להפחית מהחשיבות של האחריות הזאת.

נכון שצריך לבחור את בן הזוג לחיים, את האדם עימו נקים משפחה. נכון שצריך לשים לב לחריגויות בהתנהלות, להציב גבולות ולהתריע - זה במיקרו.

במקרו- אנו שומעים על אלימות השכם והערב, שומעים על אנשים שנדקרים, מוכים, נרצחים.....  מקפחים את חייהם על שטות! ויש דוגמאות רבות.....

כפי שציינת, אם אדם בחר לקפח חיים, כנראה שיעשה זאת, ולאו דווקא לבן משפחה או קרוב. זה יכול לקרות סתם בגלל ש"עצבנו אותו"....

אין ספק, הדברים מתחילים בחינוך ותרבות (האם זו מילה גסה??)

יחד עם זאת - מה עם אחריות מערכת אכיפת החוק? עד כמה משמעותית הענישה על ביצוע הפשע מלכתחילה? עד כמה יש בידה של הרשות השופטת את הכח למנוע את הפשע, אף ממקום של חינוך? עד כמה הענישה מגוחכת ולא פרופורציונאלית ביחס לחומרת המעשה, כלומר- לא מספיק מרתיעה?

האם לא ראוי שהדברים ייבחנו מחדש לנוכח המצב החברתי ובכלל?

אני מניחה שיש פרמטרים רבים נוספים להתייחסות, ואולי יש מקום לפוסט ספציפי שידון בעניין אופן אכיפת החוק והנגזרות.......

אין ספק שיהיה מעניין להתייחס לכך.

תודה על העלאת הנושא

*

המשך שבוע נהדר!

חגית.

צטט: zipi37 2009-07-26 22:38:23

צטט: פיני יחזקאלי 2009-07-26 21:53:11

 

אתייחס בעיקר לפסקה שהדגשתי (ברשותך), ולזעזוע שקיבלתי עם קריאת פסקה זו, באם הבנתי אותה נכון. הרי בדיוק בשל גושפנקא כזאת שאתה מעניק לכל המערכות המוסדיות, הן אינן מצליחות פעם אחר פעם לטפל במקרי רצח שניתנים למניעה (ויש מקרים כאלו, ונודעו לנו לפחות כמה מהם) - והן יודעות רק להימנע מליטול אחריות, ואף בתי המשפט אינן נוהגים כמעט להטיל אחריות אישית על נציגי אותן מערכות שכשלו בתפקודן. במה מדובר (לפחות בחלק מהמקרים)? לדוגמא, כאשר אשה מוכה פונה לרשויות, או אשה המתלוננת כי בן זוגה מכה את ילדיהם, ואף יותר מפעם אחת - הרשויות פועלות לאט, אם בכלל, אינן מנהלות מעקב אחר המקרה, והדרך לאלימות קשה יותר עד רצח תלולה. זכור אף מקרה בו עובדת סוציאלית נמנעה מפחד מלשבת בחדר אחד עם בעל מכה, אך את אשתו של אותו בעל מכה שלחה יחד עם הבעל המכה הביתה (העיקר שהעו"ס חוזרת לביתה בלי סכנה), ועוד מקרים שהתקשורת פירטה צעד אחר צעד איך 'הכתובת היתה על הקיר' לגבי רצח נשים מסויימות, אך הרשויות כשלו במניעה. לאור הרוקרד שלך, נראה לי יותר מתמוה שדעותיך הן כאלו. ניתן אולי לומר שהמערכות לא יודעות לבצע תפקידן, אך לומר שהמוצא הוא למצוא בני זוג נכונים, זו בריחה חד משמעית מהתמודדות של הרשויות עם בעיות, כאשר אנו משלמים מיסים, גם ואולי בפרט למטרות כאלו (כמו גם שלמצוא תמיד בני זוג 'נכונים' - נראה כמטרה שאינה ברת-יישום).

צטט: פ ר י @@@ 2009-07-27 00:34:37

אני בהחלט מסכימה איתך ששום מערכת לא תצליח למנוע טרגדיות . לצערי הרב לפני המקרה הנוכחי היו כבר תקדימים , ועל אף האותות שהצביעו בוודאות על אופי המגמה , המעשה לא נמנע .
לגבי חידוד המסר ולהכנסת הנושא בתוכניות הלימוד בבתי הספר , אני סבורה שדעתי תהיה שנוייה במחלוקת . אינני חושבת שיפיקו מזה לקחים , וזאת לאור כל הידע שאנו ניזונים במישורים אחרים , שגם בהם ההצלחה די כושלת .

מאידך , מי יכול לחשוד ואו להעלות על הדעת להצמיד לכל אב גרוש מלווה צמוד בשעה שהוא נמצא עם ילדיו ? מי יכול בכלל לזהות תסמינים של אי שפיות זמנית ?

הענין הוא , שכאשר היו מקרים שהכתובת היתה על הקיר באותיות קידוש לבנה , המערכת שאמורה היתה לגונן ולמגן , לא בדיוק היתה שם . את הנסתר קשה לנבא , אך את הגלוי שהמערכת בוחרת להסתיר , זאת לא אבין לעולם .

אה... אה... אה... פרי!!!

למה להצמיד לכל אב גרוש מלווה צמוד???

בשנתיים האחרונות (לפחות) הרבה יותר נשים רצחו את ילדיהן מגברים (גם אם לא במסגרת גירושין)!!!

למה שוב העמדת התמונה החד-צדדית ומאד לא הוגנת הזו?

צטט: אריאל, חיפה 2009-07-27 08:11:32

צטט: פיני יחזקאלי 2009-07-27 07:23:30

דבריך מעוררים בזכרוני את תלונתו של ליצן החצר של הקיסר יוסף השני, אשר בחדות לשונו עורר עליו לא מעט אויבים.

הוא התלונן בפני הקיסר כי אחד האצילים מאיים על חייו.

"רבע שעה לאחר שירצח אותך - גופתו תיתלה מן הגרדום!" הכריז הקיסר.

"אבקש, אם אפשר" - אמר הליצן - "רבע שעה לפני הרצח".

ולענין עצמו - מאז ומעולם עצבנה אותי התופעה של "מקלט לנשים מוכות". הצדק וההגיון היו מחייבים מאסר לגברים המכים עד שהמערכת תשתכנע שהם אינם מסוכנים עוד - ולא הברחת האשה והילדים ל"מקלט".

... וזאת למרות שכבר ידוע היטב ש:

(1) חלק גדול (בין 50 ל-90 אחוז) מהתלונות על אלמ"ב מתגלות כתלונות-שווא, ו...

(2) שגם ידוע היטב שבמקלטי הנשים המוכות מתגוררות גם נשים שמעולם לא התלוננו על אלימות אלא שוכנעו ע"י אינרסנטיות להגיע לשם כדי שניתן יהיה לגבות עשרות ומאות אלפי שקלים מהתקציבים של הרווחה.

???