מאז ומעולם, נועד החוק, לשומרי החוק בלבד.
מוגבלותו של החוק, וקוצר ידיהם של מפעילי החוק, בולטים לעיני כל דווקא בעת עבירות ובעת עבריינות.
התחום הפשוט ביותר להבנת העניין, הוא תחום הדרכונים.
כמה רעש וצלצולים עושות המדינות מהוצאת דרכון, ומהבדיקות בכניסה, כאשר כל העבריינים, וכל אנשי השירותים החשאיים עוברים באין מפריע בתעודות מזוייפות (להפליא).
מי שנבדק בקפדנות בכל שערי הכניסה לכל המדינות, אינם אלא שומרי החוק. כל היתר, עוקפים אותו באין מפריע.
כדי שהחקירה תוכל בכלל לגעת באדם כלשהו, עליו להיות כלול במסגרת נורמטיבית/חברתית מסויימת. אם הוא איננו שייך למסגרת שכזאת, שום מערכת חקיקה לא תצליח לגעת בו.
מעט מאד אכפת למהגרים למדינות זרות, מה דעתו של החוק עליהם. הם מתנהלים בעולם תת קרקעי שהחוק אינו נוגע בו בכלל.
הפרשה המתוקשרת של חוות הבודדים בנגב, היא עוד דוגמא טובה לעניין זה. הבודדים האלה הם אנשים השייכים לקהילה, ואשר אליהם החקיקה הפורמלית יכולה בהחלט כן להגיע.
בניגוד אליהם, כל יתר הבנייה הבלתי חוקית בנגב, אינה נגישה כלל, לא משפטית, ולא תודעתית.
לכן, מפעילי החוק נראים באור כה אבסורדי בבואם להפעילו דווקא על אלה אשר באופן יחסי שומרים עליו. כי המגזרים המפרים את החוק בריש גלי, ואינם מתייחסים כלל לקיומו של חוק , הם לחלוטין מחוץ להישג ידם.
ככל שקיימות יותר אוכלוסיות מחוץ למסגרת חברתית או נורמטיבית, כן יראו מפעילי החוק, משונים יותר ואקסקלוסיביים יותר בהפעלתו.
למעשה , נוצר מצב , שכחלק מהיותך אדם בינוני ומעלה בחברה , עליך לשאת על גבך מערכת נורמות אשר הומצאו על ידי פקידים שונים , והנאכפות אך ורק עליך באופן בלעדי.
כאשר תפנה למוסד כלשהו ותסביר "בסך הכול סגרתי מרפסת, ואילו הוא, השכן, בכלל איננו משלם ארנונה ואין לו טאבו, והקרקע כלל אינה שייכת לו" ישיבו לך ש - "אי קיומו של החוק על ידי גורם אחד אינה מהווה צידוק לאי קיומו על ידי גורם אחר".
מידת האמון בחוק ובדובריו , בדיוק בהתאם למידת השיוויונות והסבירות של ההתנהלות הנ"ל.
הוספת תגובה על "ידו הקצרה של החוק "
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה