הייתי בודד יותר ממלח שספינתו נטרפה והוא שט על גבי רפסודה בלב האוקיאנוס, לכן תוכלו לשוות בדמיונכם את תמהוני, כאשר עם עלות היום העיר אותי קול קטן ומשונה, ואמר:

"בבקשה, צייר לי כבשה!"
"הה?"
"צייר לי כבשה!"

 

 

תערוכות נושא חביבות מאוד על האוצרים. אוצר מחליט שיש לו איזה תמה,תזה או רעיון לתערוכה, ויוצא הוא בקול קורא (אם או בלי תשלום).  במידה ואמנים נענים לקולו נוצרת תערוכה...

 

איך אמן נענה ל"צייר לי כבשה"?

 

לפי מיטב הבנתי, אמן פועל במישור האישי שלו, הוא יוצר מגירויים ורעיונות ומתעסק במה שמעניין אותו.. ולעיתים קרובות ניתן להשוות את מעשיו כפועל בודד -  ".. והוא שט על גבי רפסודה בלב האוקיאנוס"..

פתאום, מרחוק מראה אי, אי מבטחים שבו יגיע המלח על גבי הרפסודה, וימצא מדרך יציב לרגלו, מקום לתלות את הרפסודה ולהציגה לראווה.

אך על אותו אי, בו אמור האמן להציג את הרפסודה שלו, יושב לו איזה נסיך קטן וקצת רודני, ואומר לו "צייר לי כבשה!"

 

נשגב מבינתי איך ניתן להיענות לתערוכות הנושא הנ"ל (אולי זה בגלל שלא למדתי 4 שנים בהם אמרו לי מה לעשות ובמה להתעסק ובשנה שכן למדתי-עשיתי מה שאני רוצה...).

 

מה אתם עושים עם תערוכות נושא אלו?

איך ניגשים ליצירה שמכוון מראש הנושא שלה?

 

איך אתם  נענים ל"צייר לי כבשה"?

 

לכל אחד יש את הכבשה שלו.

אני אישית נגד תערוכות נושא. יש הרגשה שהאוצר מעונין ליצור יצירה משל עצמו (הוא זה שבוחר את הנושא) והאמנים המשתתפים הם אלה שצריכים ליישר קו להוציא את יצירתו שלו (האוצר) לפועל.

במידה ומדובר בתערוכת נושא מוגדר וברור עבור מטרה ברורה ומוצהרת כגון תערוכה למאה שנה לת"א בגלריה תל אביבית אזי יש בזה הגיון וטעם. או בתערוכה בנושא עירום (דוגמא בלבד) או פרחים או כל נושא מוגדר אחר שמשרת גם את ציבור המתבוננים ועוזר להם לבוא ולראות תערוכה מיגדרית.

אבל כשמתחילים לבקש נושאים חצי מופשטים שניתנים לאינטרפטציה שלמה ונראים יותר כאיזה תרגיל מחשבה שבו צריך האמן להשקיע מחשבה וניחוש מושכל מה רוצה האוצר ממנו ומהי המטרה הסופית אזי זה לא בשבילי....

 

המבחן הוא מבחן התוצאה. אם ההגדרה הזויה וככה גם הקשר של העבודות, אז ברור שזה מיותר. אבל אם ההגדרה כזו שדורשת מחשבה ויש עין אוצרת מקצועית ואינטיליגנטית, התוצאה תהיה תערוכה איכותית, שלא רק נעימה לעין, גם מפעילה את המוח.

אני לא מציירת בשביל תערוכה כזאת או אחרת

אבל לעיתים מוצאת ציור ממלאי הציורים שלי...

שמתחבר לנושא המוצע.

וכיוון שאני עוסקת בעיקר במופשט

ולעיתים קרובות מוצעים נושאים פתוחים לפרשנות

(לדוגמא: מחר, עונות השנה, יחסים וכו...)

אני יכולה לחבר בין הכבשה שלי לעדר...

הכל כמובן תלוי אוצר/אמן

אני למשל השתתפתי בכמה תערוכות קבוציות

שהנושא התאים לאופן העבודה שלי

לא ייצרתי עבודה במיוחד לנושא

 

אם הנושא לא מתאים לי אני לא אשתתף, אני לא אייצר בשביל אוצר

אני מייצרת את האמנות שלי כפי שאני רואה לנכון

 

תערוכות נושא - יופי של נושא אבל אופן הצגתו עושה לו עוול בעיני.

 

אני מאד אוהבת לאצור תערוכות נושא וביניהם "פה ושם בארץ ישראל"  "איזה יופי" ו"ישראלי". בכל תערוכה  הצגתי עבודות מתוך אוסף הגלריה לצד עבודות של אמנים עכשווים - חלקם אמני הגלריה וחלקם אמנים שאיני עובדת איתם באופן קבוע אבל תרמו זוית חשובה לנושא.

ההקשרים השונים של כל תערוכה נתנו משמעות חדשה לעבודות שהוצגו בה וסך התערוכה יצרה תמונה שהיתה גדולה מסך חלקיה, התוצאה הסופית היתה מעל ומעבר למה שראיתי בדימיוני ואחרי התלייה תמיד נגלו חיבורים חדשים ומרתקים. (אגב, כמה מחברי הקהילה היו בשיח גלריה בתערוכה "ישראלי" ונוכחו בעצמם).

 

לפני כמה ימים ראיתי בלונדון תערוכה מרתקת ומלאת השראה בשם "מסווג". האוצרים נתנו את הדעת בדיוק על הדבר הזה של נקודת מבט תלויית הקשר.

 

ארז, אתה מציג אספקט מאד מסוים שלא תמיד תקף - אני מעולם לא הזמנתי אמנים ליצור על פי נושא אלא מראש פניתי לאמנים שבחרתי מתוך היכרות עם יצירתם. אף אחד לא היה צריך להכין עבודה במיוחד לתערוכה.

כך אני תופסת את המושג "אוצרות" - לבנות תיזה סביב רעיון ולבחור את היצירות המתאימות - (זה כשההשראה באה מהנושא - כמובן שיש אופציות אחרות).

 

 

להציג את תעורוכת הנושא כמכרז פתוח המזמין אמנים ליצור במיוחד עבורו עושה זילות לתחום מרתק. אמן רואה רק את עצמו ואת יצירתו אבל אני לא מכירה אמן (כולל אותך, יעקב) שלא היה שמח לראות איך העבודות שלו נראות בהתייחסות לעבודות אחרות, על פי רעיון של אוצר. נכון - זה גם סוג של יצירה, שבהחלט יש לה מקום ואני חוזרת לתערוכה בטייט - ההקשר מעורר מחשבה וממשיך להדהד גם עכשיו והרי זה מה שאנחנו מצפים מתערוכה טובה, לא כן?

מסכימה עם חלק מדבריה של דבי - תערוכה נושאית יכולה להביא לשלם הגדול מסכום חלקיו - תלוי אוצרות טובה שמפעילה את השכל סביב הקשרים מענינים.

ובהמשך לנאמר קודם לכן - בתנאי שהנושא אינו נזיל והזוי ובתנאי שהאמן ממשיך להיות נאמן לדרך שלו.

אחרת זו תערוכת אוסף של "עונת המלפפונים" - לא מצליחה ליצור שום עניין.

עבורי תערוכה נושאית יכולה להוות טריגר ליצירה - אין לי בעיה ליצור במיוחד לפעמים אפילו בהתלהבות רבה- אם אני פנויה לכך בזמן המתאים ומתחברת לנושא, ובודאי שלא בכל מחיר. כל העניין הוא להביא את נקודת המבט היחודית שלי.

 

צטט: A_Erez 2009-07-27 16:32:00

 

 

תערוכות נושא חביבות מאוד על האוצרים. אוצר מחליט שיש לו איזה תמה,תזה או רעיון לתערוכה, ויוצא הוא בקול קורא (אם או בלי תשלום).  במידה ואמנים נענים לקולו נוצרת תערוכה...

 

איך ניגשים ליצירה שמכוון מראש הנושא שלה?

 

ארז, אתה מתאר מקרה קיצוני מאוד של תערוכות נושא.

אוצרות רצינית מזהה מגמות תרבותיות אצל אמנים שונים

ומציעה תזה של קריאה רחבה ותרבותית יותר של אותן מגמות.

האוצר פונה לאמנים שמראש הוא מוצא בעבודות שלהם תמיכה

בתזה שלו.

במקרים שבהם פונים לאמנים להציג יצירה שתתייחס לנושא מסויים,

הנושא בדרך כלל הרבה יותר רחב וכללי מ"כבשים" ואז זה מאפשר לאמן

להציג את עצמו ואת אמנותו כשהעניין נוצר מעצם המפגש עם כותרת התערוכה.

נכון שאם נושא התערוכה הוא "זהות מינית", למשל ואתה מצייר כבשים,

יכולה להווצר בעיה קלה :)

במוזאון חיפה, למשל, הנושאים מאוד פתוחים בתערוכות הקבוצתיות:

המשך המגמה של תערוכות נושא קבוצתיות ורבות משתתפים ניכר במיוחד במוזיאון חיפה,

שם נכנסה לתפקיד האוצרת הראשית תמי כץ פרימן, המזוהה עם קו זה.

התערוכה הראשונה באצירתה, "רגשות מעורבים", תיפתח בפברואר.

יוצגו בה יצירות של כ-30 אמנים ישראלים ובינלאומיים העוסקות ברגשות אנושיים,

מהשליליים ביותר ועד החיוביים ביותר. בין המשתתפים נאן גולדין, ביל ויולה, וולפנג טילמנס,

מונטאן ורוזנבלום, נלי אגסי, גיא בן-נר, דנה טל, ארז ישראלי ונורית דוד.

בספטמבר תיפתח תערוכת נושא נוספת שאוצרת כץ פרימן, "תעתוע", והיא תעסוק בהיבטים

התפישתיים החזותיים והאופטיים של האמנות העכשווית. בין המשתתפים

אירנה בירגר, מירב היימן, גל וינשטיין, היראקי סאווה, עזיז וקוצ'ר, ויק מוניז, עדן עפרת,

טליה קינן וגיל שחר.

בסוף השנה תיפתח עוד תערוכה קבוצתית במוזיאון, "אלימות", שתאצור הדס מאור.

התערוכה תעסוק במושג "אלימות" כתופעה תרבותית, כסיטואציה פוליטית וכאמצעי אמנותי.

שלום,

אוצר צריך לבחור את האמנים\ עבודות לפי הנושא ולא ההפך.

אם הציורים שלי מתאימים לנושא אז יופי ואם לא אז לא יופי.

לעולם לא אצור עבור נושא זה או אחר.

אמנים יוצרים ממקום פנימי, רגיש........ואז יש תוצאה סופית.

מירית

 

את האמת אורית הוציעה לי את המילים מהפה :)

לפעמים יש לי תמונות שאני רוצה להציג ומתאימות לנושא.

לי בתור צלם חובב אין את הכסף כיום להציג תערוכה לבד וזו דרך בשבילי להציג את יצירותי

לא רואה בזה שום דבר שלילי ואף אחד לא "מכריח" אותי מה לצלם

 

צטט: דבי לוזיה 2009-07-27 16:32:00

ארז, אתה מציג אספקט מאד מסוים שלא תמיד תקף - אני מעולם לא הזמנתי אמנים ליצור על פי נושא אלא מראש פניתי לאמנים שבחרתי מתוך היכרות עם יצירתם. אף אחד לא היה צריך להכין עבודה במיוחד לתערוכה.

כך אני תופסת את המושג "אוצרות" - לבנות תיזה סביב רעיון ולבחור את היצירות המתאימות - (זה כשההשראה באה מהנושא - כמובן שיש אופציות אחרות).

 

 

להציג את תעורוכת הנושא כמכרז פתוח המזמין אמנים ליצור במיוחד עבורו עושה זילות לתחום מרתק. אמן רואה רק את עצמו ואת יצירתו אבל אני לא מכירה אמן (כולל אותך, יעקב) שלא היה שמח לראות איך העבודות שלו נראות בהתייחסות לעבודות אחרות, על פי רעיון של אוצר. נכון - זה גם סוג של יצירה, שבהחלט יש לה מקום ואני חוזרת לתערוכה בטייט - ההקשר מעורר מחשבה וממשיך להדהד גם עכשיו והרי זה מה שאנחנו מצפים מתערוכה טובה, לא כן?

 

 

מסכים איתך לחלוטין,

ניראה לי שזה הדרך הנכונה לאצור תערוכות, יש לך נושא, מצא את מה שמתאים לנושא ואל תחפש מי שיצור לך את הנושא.. 

 

לצערי הרב ניתקלתי ביותר מידי הצעות לכל מיני תערוכות קבוצתיות בנושאים מוזרים,

משום מה רב התערוכות הנ"ל מלוות בבקשה לתשלום עבור השתתפות.

 

אינני מסכים איתך שעבודת אוצרות היא יצירה, זה ניראה לי שוב הארכת ומתיחת משוג ה"יצירה" למקומות נוספים.. 

כן הייתי יכול לתת את התואר "עבודת אוצרות יצירתית ומעניינת" אך היצירתיות מתייחס לדרך העבודה ולא לעבודה עצמה.

 

בל ונשכח שבעולם האומנות האמנים אינם כוח דומננטי במיוחד, ואוצרים (לא כולם אבל חלקם) נמצאים בעמדות כוח ויכולים להרשות לעצמם לממש את גחמותיהם/ן.

 

 

לאור דברייך, בעיקר לחלקים שאני מסכים, אסייג את הפתיח של הדיון רק לתערוכות "צייר לי כבשה" ;-)

 

צטט: איילת עמית אמנית 2009-07-27 14:34:59

מסכימה עם חלק מדבריה של דבי - תערוכה נושאית יכולה להביא לשלם הגדול מסכום חלקיו - תלוי אוצרות טובה שמפעילה את השכל סביב הקשרים מענינים.

ובהמשך לנאמר קודם לכן - בתנאי שהנושא אינו נזיל והזוי ובתנאי שהאמן ממשיך להיות נאמן לדרך שלו.

אחרת זו תערוכת אוסף של "עונת המלפפונים" - לא מצליחה ליצור שום עניין.

עבורי תערוכה נושאית יכולה להוות טריגר ליצירה - אין לי בעיה ליצור במיוחד לפעמים אפילו בהתלהבות רבה- אם אני פנויה לכך בזמן המתאים ומתחברת לנושא, ובודאי שלא בכל מחיר. כל העניין הוא להביא את נקודת המבט היחודית שלי.

 

 

 

דרך לגטימית לחלוטין, חלק מהשאלה ששאלתי היא "איך" גם במישור הפרקטי וגם במישור האדיאולוגי.

 

חשוב להזכיר שחלק נכבד בקאנון היצירה המערבי מבוסס על "צייר לי נסיכה" ו/או "צייר לי אלוהים" (ודי לחכימא ברמיזא).