1.היכולת לצייר טבועה באדם מלידתו.לא כך הוא הצילום שהוא תולדה מפיתוחים טכניים.

.

2.מהיום שהופיע הצילום ראו בו הציירים "כלי עזר לתהליך הציור. לעומתם ראו בו הצלמים דבר-מה שאמור להחליף את הציור. דברים אלה נכונים עד היום.

.

3.הופעת הצילום גרמה לציירים לפתח כנגדו את הציור המופשט,להכניס בציורים (גם בריאליסטיים ביותר) מריחות מיכחול עבות במיוחד, לשלב בציורים חומרים שאינם פיגמנטים,ובעיקר להפוך את מלאכת-הציור נגישה לכל אחד. הדברים הללו גרמו לוולגאריזציה של הציור והביאו את הציירים ואת הציבור הרחב אל סף המחשבה שהציור גוסס ואולי גם מת.

.

4.בעת האחרונה חל שינוי בענין זה (מדברים על רנסאנס של הציור). מקור השינוי הוא בהבנה רחבת-טווח שהצילום הוא אוביקטיבי במהותו, והציור הוא סוביקטיבי בטיבעו. לא מדובר עוד "באמנות הציור" (שאין לה הגדרה) אלא "בדרך של ציור" שבה כל צייר ניבדל מצייר אחר בגלל שציוריו הם סוביקטיביים וזאת למרות שהבסיס (ראיית הטבע) משותף לכולם.

.

בברכה

יעקב גבאי.

יעקב ידידי

ההליכה טבועה באדם מלידה, בזמן שהנהיגה היא תולדה של פיתוח טכנולוגי :O)

לצילום קיימת השפעה ענקית על הציור, אבל גם הציור משפיע על הצילום. המעניין בעיני הוא שדווקא הצילום הדיגיטלי שפתוח למניפולציות (פוטושופ) וכו' מחדיר את הציור לתוך הצילום.

למעשה כל התערבות או "עיבוד" של הצילום על ידי המעבד היא סוג של ציור (סובייקטיבי). כך שבתהליך הציור חודר לתוך הצילום. ואילו הצילום עצמו (האובייקט) מאבד מכוחו כמתעד "אובייקטיבי" והופך יותר לכלי בידי היוצר כמו כל מכחול או עפרון.

אודי

-

צטט: yacovgabay 2009-07-28 22:46:18

על הציור ועל הצילום......

1.היכולת לצייר טבועה באדם מלידתו.לא כך הוא הצילום שהוא תולדה מפיתוחים טכניים.

2.מהיום שהופיע הצילום ראו בו הציירים "כלי עזר לתהליך הציור. לעומתם ראו בו הצלמים דבר-מה שאמור להחליף את הציור. דברים אלה נכונים עד היום.

3.הופעת הצילום גרמה לציירים לפתח כנגדו את הציור המופשט,להכניס בציורים (גם בריאליסטיים ביותר) מריחות מיכחול עבות במיוחד, לשלב בציורים חומרים שאינם פיגמנטים,ובעיקר להפוך את מלאכת-הציור נגישה לכל אחד. הדברים הללו גרמו לוולגאריזציה של הציור והביאו את הציירים ואת הציבור הרחב אל סף המחשבה שהציור גוסס ואולי גם מת.

4.בעת האחרונה חל שינוי בענין זה (מדברים על רנסאנס של הציור). מקור השינוי הוא בהבנה רחבת-טווח שהצילום הוא אוביקטיבי במהותו, והציור הוא סוביקטיבי בטיבעו. לא מדובר עוד "באמנות הציור" (שאין לה הגדרה) אלא "בדרך של ציור" שבה כל צייר ניבדל מצייר אחר בגלל שציוריו הם סוביקטיביים וזאת למרות שהבסיס (ראיית הטבע) משותף לכולם.

.

בברכה

יעקב גבאי.

 

 

צטט: udi.s 2009-07-29 00:54:09

יעקב ידידי

ההליכה טבועה באדם מלידה, בזמן שהנהיגה היא תולדה של פיתוח טכנולוגי :O)

לצילום קיימת השפעה ענקית על הציור, אבל גם הציור משפיע על הצילום. המעניין בעיני הוא שדווקא הצילום הדיגיטלי שפתוח למניפולציות (פוטושופ) וכו' מחדיר את הציור לתוך הצילום.

למעשה כל התערבות או "עיבוד" של הצילום על ידי המעבד היא סוג של ציור (סובייקטיבי). כך שבתהליך הציור חודר לתוך הצילום. ואילו הצילום עצמו (האובייקט) מאבד מכוחו כמתעד "אובייקטיבי" והופך יותר לכלי בידי היוצר כמו כל מכחול או עפרון.

אודי

-

 

 

 

יתרה מזאת,

לפי מיטב ידעתי, נכון להיום אין צילום "מקצועי" שלא עובר תהליך עיבוד (ולו רק איזה הוספה של פילטר.., אודי, אשמח אם תתקן אותי אם אני טועה. ) 

 

ולכן גם הצילום איבד את ה"אובייקטביות" שלו,

וזה  מחזיר אותי לאחת ההנחות/טענות  הבסיסיות שיש לי שאין כזה דבר "אובייקטיבי".

 

 

 

למייטב ידיעתי אתה צודק, אין היום צילום מיקצועי לא מעובד.

גם הצילום האמנותי ברובו מעובד.

ולפעמים גם הצילום התיעודי עיתונאי שאמור להיות אובייקטיבי וחסר פניות עובר עיבוד.

-

 

 

צטט: A_Erez 2009-07-29 01:00:39

יתרה מזאת,

לפי מיטב ידעתי, נכון להיום אין צילום "מקצועי" שלא עובר תהליך עיבוד (ולו רק איזה הוספה של פילטר.., אודי, אשמח אם תתקן אותי אם אני טועה. ) 

 

ולכן גם הצילום איבד את ה"אובייקטביות" שלו,

וזה  מחזיר אותי לאחת ההנחות/טענות  הבסיסיות שיש לי שאין כזה דבר "אובייקטיבי".

 

 

 

 

 

אני מסכימה עם הרוח שנאמרה .

לדעתי כל צילום הוא אינו אובייקטיבי גם אם הוא לא מעובד.

זוית הראיה, האור, הנושא וכו...

 

1. ישנם ציורים המתיימרים "להיות צילומים"

וישנם צילומים המתיימרים "להיות ציורים" 

 

 ומכאן השאלה :

מתי ציור אינו העתק?

 

2. הצילום ככלי עזר לציור:

לצייר מהטבע ולצייר מצילום-

טוענים שהתוצאה תהיה תמיד שונה

מה באמת השוני? מאיין הוא נובע ?

 

לימור

 

אנשים יקרים......

.

המהות איננה משתנה.

ניתן "לשחק" עם הצילום בכל דרך  (לעבד אותו ,לשנותו ,להעביר אותו בפילטרים ,פוטושופ וכיוב..)

אך הצילום נשאר במהותו אוביקטיבי.

יעקוב,

העלית סוגיה מאד מענינת של ההשפעות של צילום על ציור ולהפך.

בקרוב תתקיים תערוכה בנושא זה ואף אשתתף

[אין שם כבשה].

שולה

הן הציור והן הצילום הם ייצוגים של ה"מציאות" ובתור שכאלה אינם

יכולים להיות אובייקטיביים. הנצחת רגע בזמן זו פעולה סובייקטיבית.

 

כשאני חש כי העדשה צופה בי, הכול משתנה: אני מתקין את עצמי לעמידה לפני הצלם,

כהרף עין אני יוצר לעצמי גוף אחר, מראש אני הופך את עצמי לתמונה.

שינוי צורה זה הוא פעיל: אני חש שהתצלום יוצר את גופי או ממותתו לפני שרירות לבו..

...כשאני עומד לפני העדשה ... אין ספק שעל דרך המטאפורה קיומי נובע מן הצלם.

אני מחליט "להניח" לשפתי ולעיני ש"ירחף" עליהן חיוך קל, "בלתי מוגדר" בכוונה,

ואני מבקש שיראו בו, נוסף על תכונותי הטבעיות, גם את מודעותי המשועשעת לפולחן הצילום כולו:

אני משתתף במשחק החברתי, אני עומד לפני הצלם, אני יודע שאני עומד לפניו,

אני מבקש שגם אתם תדעו זאת...

 

הייתי רוצה שתיכתב ההיסטוריה של המבטים. שכן התצלום הוא הופעתי שלי

בתור מישהו אחר: ניתוק מחוכם של התודעה מן הזהות. ומוזר עוד יותר:

בני אדם ידעו הרבה מאוד על המראה הכפול עוד לפני הצילום.

ההוטוסקופיה הושוותה למחלת ההזיות; במשך מאות שנים היה זה נושא מיתי נכבד.

אבל היום נראה שאנו מדחיקים את הטירוף העמוק של אמנות הצילום...

 

מתוך: רולאן בארת / "מחשבות על צילום"

 

 

 

צטט: ra ami 2009-07-29 08:10:09

הן הציור והן הצילום הם ייצוגים של ה"מציאות" ובתור שכאלה אינם

יכולים להיות אובייקטיביים. הנצחת רגע בזמן זו פעולה סובייקטיבית.

 

כשאני חש כי העדשה צופה בי, הכול משתנה: אני מתקין את עצמי לעמידה לפני הצלם,

כהרף עין אני יוצר לעצמי גוף אחר, מראש אני הופך את עצמי לתמונה.

שינוי צורה זה הוא פעיל: אני חש שהתצלום יוצר את גופי או ממותתו לפני שרירות לבו..

...כשאני עומד לפני העדשה ... אין ספק שעל דרך המטאפורה קיומי נובע מן הצלם.

אני מחליט "להניח" לשפתי ולעיני ש"ירחף" עליהן חיוך קל, "בלתי מוגדר" בכוונה,

ואני מבקש שיראו בו, נוסף על תכונותי הטבעיות, גם את מודעותי המשועשעת לפולחן הצילום כולו:

אני משתתף במשחק החברתי, אני עומד לפני הצלם, אני יודע שאני עומד לפניו,

אני מבקש שגם אתם תדעו זאת...

 

הייתי רוצה שתיכתב ההיסטוריה של המבטים. שכן התצלום הוא הופעתי שלי

בתור מישהו אחר: ניתוק מחוכם של התודעה מן הזהות. ומוזר עוד יותר:

בני אדם ידעו הרבה מאוד על המראה הכפול עוד לפני הצילום.

ההוטוסקופיה הושוותה למחלת ההזיות; במשך מאות שנים היה זה נושא מיתי נכבד.

אבל היום נראה שאנו מדחיקים את הטירוף העמוק של אמנות הצילום...

 

מתוך: רולאן בארת / "מחשבות על צילום"

 

 

 

 

 

ומה לגבי אדם המצולם ולא יודע שהוא מצולם, צילום של אובייקטים, נופים.

התיחסת לנקודה אחת יש עוד.

האם כשהמודל יושב מול צייר הוא לא מתקין את עצמו ומכוון את עצמו לפוזה בה הוא רוצה שיתעדו אותו

האם אין זו תגובה אוטומטית של כל אדם כאשר הוא חש שמישהו מתבונן בו, תזוזת האי נוחות וההתכווננות.

סוזאן סונטאג בספר הצילום כראי התקופה העלתה את הטיעון על הצילום כמסמך תקף/מתעד. הייתי שם.

הצילום האופטיכימי למרות שנעשו בו זיופים (פוטו מונטאג' קראו לזה אז) רובו המכריע היה ייצוג מציאות

הפתיחה של הצילום הדיגיטלי למניפולציות דיגיטליות שינתה את הצילום לגמרי במובן זה, הצילום איבד את כוחו כמסמך.

הצלם הישראלי ברי פרידלנדר מוביל את הקונספט בעולם על ידי יצירת דימויים כמו צילומים המורכבים ממאות צילומים שונים המורכבים יחד וניראים כצילום הומוגני אחד.

אודי

צטט: ra ami 2009-07-29 08:10:09

הן הציור והן הצילום הם ייצוגים של ה"מציאות" ובתור שכאלה אינם

יכולים להיות אובייקטיביים. הנצחת רגע בזמן זו פעולה סובייקטיבית.

 

כשאני חש כי העדשה צופה בי, הכול משתנה: אני מתקין את עצמי לעמידה לפני הצלם,

כהרף עין אני יוצר לעצמי גוף אחר, מראש אני הופך את עצמי לתמונה.

שינוי צורה זה הוא פעיל: אני חש שהתצלום יוצר את גופי או ממותתו לפני שרירות לבו..

...כשאני עומד לפני העדשה ... אין ספק שעל דרך המטאפורה קיומי נובע מן הצלם.

אני מחליט "להניח" לשפתי ולעיני ש"ירחף" עליהן חיוך קל, "בלתי מוגדר" בכוונה,

ואני מבקש שיראו בו, נוסף על תכונותי הטבעיות, גם את מודעותי המשועשעת לפולחן הצילום כולו:

אני משתתף במשחק החברתי, אני עומד לפני הצלם, אני יודע שאני עומד לפניו,

אני מבקש שגם אתם תדעו זאת...

 

הייתי רוצה שתיכתב ההיסטוריה של המבטים. שכן התצלום הוא הופעתי שלי

בתור מישהו אחר: ניתוק מחוכם של התודעה מן הזהות. ומוזר עוד יותר:

בני אדם ידעו הרבה מאוד על המראה הכפול עוד לפני הצילום.

ההוטוסקופיה הושוותה למחלת ההזיות; במשך מאות שנים היה זה נושא מיתי נכבד.

אבל היום נראה שאנו מדחיקים את הטירוף העמוק של אמנות הצילום...

 

מתוך: רולאן בארת / "מחשבות על צילום"

 

 

 

 

 

הי,

1)לצייר קשור לראיה כנ"ל גם לגבי צילום שיכול להיות גם ברמה הקוגנטיבית! אינך יכול לשלול את התרבות שבה גדל הסוביקט! לדוגמא אני מנסה להתחקות אחר שרידי האמנות הכי קדומים בארץ ומתברר שהיא לא ממש קימת כאן בצורה שאנו הינו מגדירים אותה כאמנות.

2) ציירים מאז ומעולם חיפשו קיצורי דרך וטכניקות נילוות! מהיכן לפי דעתך הגעו הקונספציות של הדפסים למניהם? במה הם שונים מתצלומים? הרעיון שלך יותר תופש על המימד המוזאלי של הציור קריא צילומי משפחה ותיעוד.

3) השאלה מי בדיוק פיתח את הציור המופשט ומה היה האינטרס הסמוי שלו? לפעמים על שברים של ממלכה צצים מיני מלכים ליום אחד שעושים קונצים על מנת לזכות בטריטוריה החדשה...

מה שכן היום להיות אמן זה קל מידי! כי בסופו של דבר כולנו נולדנו אמנים פחות או יותר לפני ששרפו בנו את המיקטעים הנכונים...

הבעיה היא לא עם גסיסת הציור אלה עם גסיסת הקונספט האמנותי!

4) איזה רנסנס יש חזרה לפיגורטביות! שהיא לא רעה בפני עצמה אך עדין לא תמיד מהווה תחליף לאמנות "אמיתית" כזאת שבעה מחיבור גבוהה למשהו...

 

צטט: adielba 2009-07-29 09:45:23

צטט: ra ami 2009-07-29 08:10:09

הן הציור והן הצילום הם ייצוגים של ה"מציאות" ובתור שכאלה אינם

יכולים להיות אובייקטיביים. הנצחת רגע בזמן זו פעולה סובייקטיבית.

 

כשאני חש כי העדשה צופה בי, הכול משתנה: אני מתקין את עצמי לעמידה לפני הצלם,

כהרף עין אני יוצר לעצמי גוף אחר, מראש אני הופך את עצמי לתמונה.

שינוי צורה זה הוא פעיל: אני חש שהתצלום יוצר את גופי או ממותתו לפני שרירות לבו..

...כשאני עומד לפני העדשה ... אין ספק שעל דרך המטאפורה קיומי נובע מן הצלם.

אני מחליט "להניח" לשפתי ולעיני ש"ירחף" עליהן חיוך קל, "בלתי מוגדר" בכוונה,

ואני מבקש שיראו בו, נוסף על תכונותי הטבעיות, גם את מודעותי המשועשעת לפולחן הצילום כולו:

אני משתתף במשחק החברתי, אני עומד לפני הצלם, אני יודע שאני עומד לפניו,

אני מבקש שגם אתם תדעו זאת...

 

מתוך: רולאן בארת / "מחשבות על צילום"

 

 

 

 

 

ומה לגבי אדם המצולם ולא יודע שהוא מצולם, צילום של אובייקטים, נופים.

התיחסת לנקודה אחת יש עוד.

ברור שיש עוד, אבל העקרון שבארת מראה חל על כל צילום.

מי בוחר את הפריים, מי בוחר את העדשה? מי מחליט על העימוד?

הצלם מבצע כל כך הרבה פעולות סובייקטיביות, חלקן נובעות מטעם אישי,

חלקן ממטען תרבותי וחלקן מתוך עיוורון מודע למה שלא בפריים.

בכל מקרה מומלץ לקרוא את הספר, בעיקר מי שעוסק בצילום, כדי להחשף

לאחד מהטקסטים המכוננים של החשיבה במאה ה 20.

 

צטט: udi.s 2009-07-29 09:57:12

האם כשהמודל יושב מול צייר הוא לא מתקין את עצמו ומכוון את עצמו לפוזה בה הוא רוצה שיתעדו אותו

האם אין זו תגובה אוטומטית של כל אדם כאשר הוא חש שמישהו מתבונן בו, תזוזת האי נוחות וההתכווננות.

סוזאן סונטאג בספר הצילום כראי התקופה העלתה את הטיעון על הצילום כמסמך תקף/מתעד. הייתי שם.

הצילום האופטיכימי למרות שנעשו בו זיופים (פוטו מונטאג' קראו לזה אז) רובו המכריע היה ייצוג מציאות

הפתיחה של הצילום הדיגיטלי למניפולציות דיגיטליות שינתה את הצילום לגמרי במובן זה, הצילום איבד את כוחו כמסמך.

הצלם הישראלי ברי פרידלנדר מוביל את הקונספט בעולם על ידי יצירת דימויים כמו צילומים המורכבים ממאות צילומים שונים המורכבים יחד וניראים כצילום הומוגני אחד.

אודי

צטט: ra ami 2009-07-29 08:10:09

הן הציור והן הצילום הם ייצוגים של ה"מציאות" ובתור שכאלה אינם

יכולים להיות אובייקטיביים. הנצחת רגע בזמן זו פעולה סובייקטיבית.

 

כשאני חש כי העדשה צופה בי, הכול משתנה: אני מתקין את עצמי לעמידה לפני הצלם,

כהרף עין אני יוצר לעצמי גוף אחר, מראש אני הופך את עצמי לתמונה.

שינוי צורה זה הוא פעיל: אני חש שהתצלום יוצר את גופי או ממותתו לפני שרירות לבו..

...כשאני עומד לפני העדשה ... אין ספק שעל דרך המטאפורה קיומי נובע מן הצלם.

אני מחליט "להניח" לשפתי ולעיני ש"ירחף" עליהן חיוך קל, "בלתי מוגדר" בכוונה,

ואני מבקש שיראו בו, נוסף על תכונותי הטבעיות, גם את מודעותי המשועשעת לפולחן הצילום כולו:

אני משתתף במשחק החברתי, אני עומד לפני הצלם, אני יודע שאני עומד לפניו,

אני מבקש שגם אתם תדעו זאת...

 

הייתי רוצה שתיכתב ההיסטוריה של המבטים. שכן התצלום הוא הופעתי שלי

בתור מישהו אחר: ניתוק מחוכם של התודעה מן הזהות. ומוזר עוד יותר:

בני אדם ידעו הרבה מאוד על המראה הכפול עוד לפני הצילום.

ההוטוסקופיה הושוותה למחלת ההזיות; במשך מאות שנים היה זה נושא מיתי נכבד.

אבל היום נראה שאנו מדחיקים את הטירוף העמוק של אמנות הצילום...

 

מתוך: רולאן בארת / "מחשבות על צילום"

 

 

 

 

 

 

מה שנכון לך או לי (לי בטוח ) לא נכון לכולם. זה כבר נושא של פתיחות, זה בדיוק כמו תוכנית ראלטי, יש שלב מסויים שאם אתה רוצה או לא, אתה חוזר למצב הטבעי שלך.