מגזין גלריה האחרון מקדם את כתבתה של אלי ערמון אזולאי בשם"אוצר המדינה".

הרעיון העומד בבסיס הכתבה הוא לפנות לעשרה אוצרי אמנות פלסטית ולתת לכל

אחד מהם לבחור את חמשת היצירות החשובות של האמנות הישראלית (הפלאסטית).

בחירת האוצרים מדלגת על שמות כמו: יונה פישר, יגאל צלמונה, מוטי עומר,

שרה ברייטברג סמל, אריאלה אזולאי (מסיבות קרבה משפחתית, כנראה)

ושרית שפירא.

התוצאה מציגה מגוון רחב של בחירות ללא חזרות (חוץ מיצירה אחת של גכטמן).

קשה לחשוב על תחום תרבותי אחר בישראל שהיה ממציא תוצאה שכזו:

אם היו שואלים במאי תיאטרון ישראלים, די ברור שחנוך לוין וניסים אלוני

היו חוזרים אצל כולם.

באותה מידה ניתן להמר על אלתרמן ויונה וולך בשירה,עמוס עוז ויעקוב שבתאי בספרות

ולא קשה להמשיך.

שרית שפירא שנתבקשה להגיב לבחירות, טוענת שההנחה שקיימות בכלל באמנות הישראלית

עבודות שהטביעו חותם, ששינו שיח או שינו דרכי קריאה וניתוח של השיח האמנותי,

היא כנראה מופרכת.

האוצרים שנבחרו אינם מייצגים את מוסדות האמנות הראשיים, אלא, יותר אוצרים

"פרי לנסים" ומייצגי פריפריה.

קשה לחשוב על תוצאות דומות למשאל שיערך בין אוצרים הולנדיים, צרפתים,אמריקאים,

איטלקים, גרמנים וכו'.

האם השאיפה של האמנות הפלסטית בישראל לבינלאומיות, החל מימי"אופקים חדשים",

גרמה לכך שאין בעצם הסכמה על יצירה קנונית באמנות הישראלית?

אם אני הייתי נדרש לבחירה של 5 יצירות משפיעות, הייתי בשליפה מהירה ותוך התעלמות

מהטיות של טעם אישי, בוחר כך:

"נמרוד" של דנציגר, "הוא הלך בשדות" של תומרקין, "תפילין" של דרוקס, זריצקי

ובמקום הראשון את "רחוב אגריפס" של ארוך. 

האוצרים שבחרו, לא נימקו או התייחסו לסיבות מדוע הבחירה שלהם מצביעה

על "עבודה משפיעה", זה נראה יותר כבחירות של טעם אישי.

ואלו הבחירות שזכו במקום הראשון אצלל האוצרים:

גיא רז – "דפוס שהם" תצלום פנחס רחמן 1926

חיים דעועל לוסקי – "הפנתרים השחורים", תצלום מאיר ויגודר 1970

משה ניניו – "9-10.10.1973", שמן על בד, קופפרמן 1773

הדס קידר – "Hotel Palestin" , סדרת ציורים, גבי קלזמר 1988

הדס מאור – מיצב של נלי אגסי, 1999

רויטל בן אשר-פרץ – "מיצב של יוסי אלמלם, 2003. 

מעיין שלף – "Treeouse Kit", וידאו של גיא בן נר 2003.

דור גז – "2ה סודות 1 אדמה", נטע שושני 2007. 

מעבר לתמיהה על בחירת האוצרים תוך ההתעלמות מהאוצרים הממסדיים,

עולה השאלה, איך עבודה שנוצרה ב 2003, נניח, יכולה לצבור מספיק פרספקטיבה

כדי להכתיר אותה כמשפיעה ומשמעותית לעולם האמנות המקומי? 

מכיוון שהיה כאן לא מזמן דיון שהתלונן על מחסור בדרוגים,

הנה הזדמנות שלכם לדרג את היצירות המשמעותיות שלכם.

 

 

אריה ארוך, טכניקה מעורבת, 1964

לא רק שאין היסטוריה לאמנות הישראלית, אנחנו גם לא משכילים ליצור אותה. התעלמות מאוצרים שיצרו את שרשרת התרבות כאן בישראל אינם בין הממליצים. אני גם מזהה מלחמת תרבות ושאין בעצם הסכמה על האמנים הקנונים באמנות הישראלית..עבודות שהטביעו עלי חותם הם: "נמרוד" של דנציגר, "רחוב אגריפס" של ארוך, הנופים של אורי ריזמן, הרישומים  של רפי לביא  והרישומים של קופפרמן. 

כל נסיון לדרג יצירת אמנות למול יצירה אחרת הוא אווילי ביותר. ערכי תרבות אינם ניתנים למדידה ולא כל שכן לדירוג.

אוצר רציני לא היה חושף בפומבי את העדפותיו מסיבות מקצועיות לכן תנוח דעתך הרשימה היא חסרת ערך.

אוי נו...

הכתבה הזו נופלת בקטגוריית

- עשרת הצימרים הגליליים של כל הזמנים 

- דרוג עשרת הדוגמניות המשפיעות ב-60 שנות המדינה.   .

- 10 המנתחים הפלסטיים הנחשקים

- הוסיפו כיד הדימיון..  

 

מדובר הרי ברשימה קלילה במגזין פופלארי לעונת המזגן. איך אמר זאת יעקוב לפניי ובצדק..כל עניין ה"מדרוג" הוא הרי פופוליזם לשמו. וזה בסדר.. ולגיטימי. דווקא קראתי ונהניתי.. אבל רבאק מכאן ועד לקחת את זה ברצינות? .    

כל נסיון לדרג יצירת אמנות למול יצירה אחרת הוא אווילי ביותר. ערכי תרבות אינם ניתנים למדידה ולא כל שכן לדירוג.

יעקב ידידי, גם אתה זכית במספר דירוגם חשובים ומכובדים בעולם .... רבים חשבו, ואני ביניהם שאתה, נכון לומר ציוריך ראויים לכך...אז מה ההבדל ? 

אני אישית אוהב את :

נמרוד של דנצינגר

אגריפס של אריה ארוך ...

הצבר של עאסם אבו שאקרה

עבודה אחת לפחות של נחום גוטמן ויש רבות שאני אוהב

 

ולבקש מהאוצרים כמובן לא לבחור עבודה שקשורה לעשייה האישית שלהם

 כדי שזה לא יהיה נגוע באינטרס אישי

 

יש מקום לשמוע את דעתם של האוצרים החשובים יונה פישר , גדעון עפרת , שרית שפירא , רלי אזולאי , מוטי עומר ,אלן גנטון , שרה ברייטנברג סמל , טלי תמיר , עמי שטיינץ ועוד נבחרת מצויינת של אוצרים

אני מאמין שבראייה היסטורית יגיעו לא מעט מהם לאותם עבודות

 

צריכים לבקש מהם  לציין 5 יצירות אמנות ואז לראות אם יש כמה שדורגו מספר פעמים

 

 

צטט: סטודיו אמן 2009-07-31 15:11:23

כל נסיון לדרג יצירת אמנות למול יצירה אחרת הוא אווילי ביותר. ערכי תרבות אינם ניתנים למדידה ולא כל שכן לדירוג.

יעקב ידידי, גם אתה זכית במספר דירוגם חשובים ומכובדים בעולם .... רבים חשבו, ואני ביניהם שאתה, נכון לומר ציוריך ראויים לכך...אז מה ההבדל ? 

 

שלום לך אנטון ידידי......

.

השאלה מוצגת בשחור לבן ויש הרבה אפור בסיפור שלנו מה שמסבך את הענין.

יש צדק בדברך אמן (במקרה הזה אני) אינו יכול לבוא ולזלזל באופן גורף על "שיטת הדירוג" בעוד הוא עצמו (דרך יצירותיו) משתתף באופן פעיל במשחק גם אם אינו יוזם זאת מעצמו.

.

הענין הוא שלא אני קובע את כללי המשחק. אני יוצר ומרגע שהיצירה יוצאת מרשותי יש לה חיים משלה והיא מצליחה או לא מצליחה להגיע לקהלים רחבים שחלקם מעריכים אותה וחלקם לא ,וזה בסדר מבחינתי. אני יוצר יצירות בראש ובראשונה על פי שיקולים אמנותיים ללא הסתכלות "מה אופנתי" ומה הולך עכשיו. אני לעולם לא מכוון את יצירתי שתקלע לטעמו של מבקר אמנות /אוצר זה או אחר בשביל לקבל לגטימציה ממסדית.

.

נכון להיום אני בהחלט יכול לומר שהממסד בישראל אינו מעריך את יצירותיי בעוד ממסדים אחרים מעבר לים דווקא כן נותנים ליצירותיי דריסת רגל בחללי המוזיאונים שלהם וכמות התצוגות שאני עושה בחללים ממסדים וגלריות מכובדות בחו"ל גבוהה ביותר בעוד בישראל אני יכול למנות על יד אחת את מספר התערוכות שעשיתי בעשר השנים האחרונות. בישראל הדירוג שלי כנראה נמוך מסיבות אלה או אחרות ואילו בהונג קונג (דוגמא) הוא גבוה יותר מסיבות  שלהם....

.

לסיכום מכיוון שבעל כורחי אני "משתתף"בשיטת הדירוג לטוב ולרע ,אבל עדיין משתתף אזי אני חייב לקחת את דבריי בחזרה במלואם  ולהודות בטעותי בהקשר זה. למרות שבאופן אישי אני עדיין חושב שלא

ניתן ממש לדרג יצירות אמנות...

יעקב יקירי, תודה על הביאורים..

הי,

הרשות הפלסטיאית?

צטט: רפי פרץ 2009-07-31 15:21:24

 

ולבקש מהאוצרים כמובן לא לבחור עבודה שקשורה לעשייה האישית שלהם

 כדי שזה לא יהיה נגוע באינטרס אישי

 

יש מקום לשמוע את דעתם של האוצרים החשובים יונה פישר , גדעון עפרת , שרית שפירא , רלי אזולאי , מוטי עומר ,אלן גנטון , שרה ברייטנברג סמל , טלי תמיר , עמי שטיינץ ועוד נבחרת מצויינת של אוצרים

אני מאמין שבראייה היסטורית יגיעו לא מעט מהם לאותם עבודות

 

צריכים לבקש מהם  לציין 5 יצירות אמנות ואז לראות אם יש כמה שדורגו מספר פעמים

 

 

 לפי הבנתי זה בדיוק מה שביקשו מהנשאלים.

לא דרוג אישי, אלא מהן היצירות המשמעותיות, אלו שהשפיעו.

הבעיה היא בבחירה המוזרה של הנשאלים ובתשובות של 

חלק מהם שהן יותר מוזרות.

בסופו של יום נטענת כאן טענה:

אין זרם מרכזי ומשפיע באמנות הישראלית, אין הסכמה בסיסית

על אבני הדרך הקאנוניות של האמנות הישראלית.

על נמרוד, למשל, ניתן למצוא פרשנויות ותזות רבות,

אמנים שהושפעו וכאלה שיצרו עבודות אנטי-נמרוד.

ולא רק אמנים פלסטיים הגיבו לפסל הזה, גם מחזאים וגם משוררים.

שרה ברייטברג פרסמה ב1980 את המאמר "אגריפס נגד נמרוד".

ואדם ברוך כתב:

"כיצד קרה שהפסל 'נמרוד' של יצחק דנציגר, נעשה הדימוי המייצג

ביותר של המודרניזם הישראלי והלא 'נמרוד' הינו דימוי אלילי, ארוטי, פרימיטיבי,

אזורי ועלילתי, בעוד המודרניזם הזה שאף הפשטה, בינלאומיות,

הטמעה של אתיקה הומניסטית באסתטיקה דקה?

מדוע המודרניזם המקומי קיבל על עצמו את 'נמרוד'?

זו אחת החידות (סתירות) המהותיות בנפש האמנות הישראלית".

 

 

 

קשה לי עם הסווגים:

 

- יצירות חשובות ביותר 

- יצירות טובות ביותר

- יצירות המשפיעות ביותר

 

כל אחד מהקריטריונים האלה מיצר רשימה שונה לחלוטין.

 

חלק מהקושי גם נובע מכך שישראל בעיקר מושפעות ומגיבה למגמות בעולם ולכן לא נוצרת מובהקות ברורה של השפעה או חשיבות.

לגבי השפעה, אני חושבת שאמנים יותר השפיעו דרך הוראה מאשר דרך עבודתם( וברור שיש קשר)  וכאן יש  את רפי לביא, נחום טבת, רועי רוזן, יעקב מישורי, ואולי עוד.

 

לגבי האנשים שנשאלו, אני מוצאת שזה דוקא היה מענין לנסות לראות את נקודת מבטם של הדור הצעיר של האוצרים.

אבל בחלק מהמקרים האוצרים חשפו את חוסר בשלותם בכך שהתיחסו למה שקרוב אליהם, ולכן יש פיספוס.

 

 

מיתוך בורות אני הכי אוהב את האמן צחי כהן - לא יודע אני פשוט מכיר אותו :)))))))

ראבאק כל הזמן קטילות - ממה אתם מרוצים למען השם?

זו לא קהילת - עיסקי אמנות - זו קהילת - הפוליטיקה של האמנות.. כולם פה שופכים זעמם על אנשים שהם מכירים יום יום - שעה שעה.

היתרון בדיונים כאלה - זו הלמידה - מה שמציגים - שאפו ותודה. קצת פחות שיט - ישיט.

אנו חיים במדינה צעירה - ותנו להיסטוריה (שאין???) לעשות את שלה - הינה - ש"י עגנון - חתן פרס נובל - תחום תרבותי ויחיד. ולא אמנות פלסטית. אבל יש נשים - 1500 איש במוזיאון תל אביב - אפס לא מזמן - נו? וגם מאות אנשים קטנים בוידאו ארט בוויטני 2002. בערך.

שבת שלום