אומנויות לחימה היו למעשה לפחות על פי דעתי אחת משיטות הקאוצ'ינג הקדומות והראשונות.

אומנויות לחימה עבדו מאז ומתמיד על חיזוק הגוף והנפש, יצירת רוח חזקה ואיתנה המציעה למחזיקה עולם מלא סיפוק עצמי. אחת הבעיות של העולם החדש שיצרנו לעצמנו הוא המחסור בכלי התמודדות למצבים שונים.

אמרתי ואנסה לפרט:

 העולם שבו אנחנו חיים עובד על פי עקרונות רגעיים, גירויים מיידיים, מעכשיו לעכשיו וככל שציר הזמן ממשיך אני רואה את חוסר הבסיס המגדל דור חדש של אנשים רעועים. חוסר הבסיס הנוכחי גורם לאנשים להיות עובדי עצות בכל אשר לקבלת החלטות, עמידה ביעדים ואפילו בכל הנוגע לביטחון עצמי שאצל רובנו נמצא בתחתית סולם המדד. חוסר בביטחון עצמי כולנו מכירים ויודעים את השפעותיו השליליות על חיינו, על הצורך בחיזוקים וכו'.  

אומנויות הלחימה מציעות את העומק הזה, אומנויות לחימה מציעות לכל תלמיד ליהנות מן הערכיות ההולכת ונעלמת בעולמנו ולזכות בחיזוק נפשי ורוחני תוך כדי החיזוק הפיזי.    

אפילו ענף המאמנים בארץ הדרדר לשפל כאשר כל אדם הרוצה לזכות בפרסום ותואר האלון גל הבא יוצא ונהייה מאמן. מכוני ההכשרות מכשירים את כל המציע מזומן או המחאות ומוציאה אל הרחוב אנשים שאינם ראויים לתואר או למחויבות והאחריות העצומה שיש על כתף המאמן. לצערי הרוב היום הולכים על השיקיות והסטאטוס החברתי המתהווה. באומנות לחימה, לפחות במכונים המכובדים תואר סנסי או שיהן (רב אמן) הינם תארים מחייבים לפיתוח והדרכה הן פיזית והן לבניית נפש התלמידים.