חודש אוגוסט הוא הזדמנות נהדרת להעלות אסוציאציות חופשיות בנושא חופש.חשבתי שניתן לכתוב משהוא על הגבולות והמגבלות בחייו של אדם המסע אל החופש.
מדוע אנו זקוקים כל כך לאותה המנוחה?
מי נקבע כי יש לממש אותה דווקא שכל כך חם?
המחשבות בנושא זה הביאו אותי להתמקד דווקא בנושא: הבחירה החופשית ומשמעותה בחייו של האדם. אתם מוזמנים לשתף במחשבות נוספות על נושא רחב זה ולהעלות על הכתב שיתוף וחוויה בנושאים נוספים הקשורים לעבודה והפסקה.
בחירה חופשית
במצבים של חוסר ודאות, כאשר אדם מצוי בתחושה שאינו יודע מה הוא הנכון עבורו, זו היא ההזדמנות לממש את היכולת שלו לבחור, זו היא בעצם זכותו לבחירה חופשית.
בכדי להבהיר נקודה זו ניקח לדוגמא אדם ולו שני כיסים. ברגע שלמד את העובדה שיש בכיס אחד חור, הוא איבד את זכות הבחירה החופשית. באיזה אחד מהכיסים הוא ישים את המטבע? אנו מבינים מכך שכאשר האדם לומד דבר מסוים זה גורם לו באופן מידי לביטול הבחירה החופשית.
אדם ההולך ביער במטרה להגיע אל היעד... בדרכו הוא מגיע אל התפצלות שבילים, באותו הרגע יש לו את זכות הבחירה החופשית. נניח שטעה ובחר, אותו אדם, בשביל שלא מביא אותו אל המטרה. בפעם השנייה שיגיע אל אותו המקום לא תהיה לו את הזכות לבחור באופן חופשי, הוא כבר יודע מה הוא השביל שיוביל אותו אל היעד.
טבע האדם הוא כזה שהוא יודע את הנכון הוא תמיד יבחר בו, למעט יוצא דופן.
מה היא אם כן המשמעות של בחירה שאינה תואמת את רצונה של הנשמה?
אם נחזור לדוגמא הראשונה אנו מבינים שטעות בבחירה, משמעותה אובדן.
לפי הדוגמא של החור בכיס, המחיר של הטעות הוא הפסד של כסף.
לכל טעות יש מחיר, בדיוק כמו לכל המוצרים בסופרמרקט.
המחיר של הטעות בבחירת הדרך הלא נכונה, הוא פספוס בהשגת היעד, אם לא התייאשנו נצטרך להתחיל את המסלול שוב מההתחלה. על כך אנו משלמים באובדן של זמן, שהוא המשאב היקר ביותר בעולמינו.
הסיבה והתוצאה
כל סבל מקורו בבחירה שאינה מתאימה לזמן, למקום או לרצונה של הנשמה. "הבעיה" של האדם היא שהוא הושם במקום של החופש כמעט בלתי מוגבל על פני האדמה. לחיות לעומת האדם יש יכולת בחירה אך היא מצומצמת ביותר. למינרלים אין בחירה חופשית כלל.
ניתן מיד להבחין בקשר בין יכולת התנועה בעולם לבין חופש או צימצום ביכולת הבחירה.
אנו רואים שמי שניתן לו חופש תנועה גדול יכולת בחירה שלו היא בהתאם.
מצד שני ניתן לראות את היגיון שוב גם במחיר שאנו משלמים על "טעויות"
צמצום גבולות הוא המחיר אותו אנו משלמים. הגבלה ביכולת התנועה, זה הוא ההפסד בכל מקרה לפי אופי המסלול שבו בחרנו ללכת.
כל תהליך פתולוגי המאופיין בשני תהליכים מגבילים:
1. סבל: כאב, חוסר נוחות.... Sensation
2. הגבלת יכולת הפעולה Function
הגבלת יכולת התנועה מצמצמת את אפשרויות הבחירה.
לדוגמא: כשאדם יוצא מבית, נפתחות בפניו אפשרויות בלתי מוגבלות לגבי איזה אוכל לאכול ומתי. קלקול קיבה מחבר את האדם לביתו. האדם מוגבל, הוא לא יכול להתרחק מהשירותים. בבית הסיכוי לאכול מזון שאינו טרי פחותה. לא רק יכולת התנועה בעולם מוגבלת, גם האפשרויות מהם האדם בוחר מצומצמות יותר.
האופק של האדם הצטמצם ולכן חלק מהאפשרויות לא קימות עבורו.
את הבחירה של האדם בודקת המערכת הרוחנית, היא זו המזהה האם הבחירה מובילה את האדם במסלול שבו אמור ללכת עפ"י המטרה הנעלה של חייו.
מכך אנו מבינים שלסבל יש תפקיד חשוב בהעלאת רמתו הרוחנית של האדם. שאדם סובל הוא מחפש וחוקר את הסיטואציה בה הוא מצוי. סבל מכניס את האדם לחוסר מנוחה, מוציא אותו מאדישות. האדם לא נח עד שמוצא כיוון חדש, פתרון מקורי .... בזכות הסבל ניתן לזהות דבר שאינו מתאים ולתקן.
כאשר נעשה שימוש לא נכון באחד מהאברים של הגוף המערכת שאחראית על המשך הקיום האנושי גורמת לסבל מסוים, זאת בכדי להציל את מה שנשאר בכדי שלא יגרם נזק גדול יותר לאדם עצמו ו/או לדורות הבאים.
דומה הוא הדבר לכל מכשיר או מכונה שנעשה בה שימוש לא נכון. מה יקרה?
נתדלק מכונית שנוסעת על בנזין בסולר. תנור ספירלה שעושים עליו טוסטים.
בשונה ממכאניקה או טכנולוגיה שיצר האדם, המערכת האנושית יש לה דינאמיקה ויכולת להגדיר באופן מקודד את הצרכים שלה, זאת בכדי להציל את שניתן ולהפוך את מצב הנתון לכזה שניתן לחיות בו. כאשר זה קורה, האדם לומד לתפקד בתוך גבולות, אומנם מצומצמים אבל סבירים יותר עבורו, לפי מידת המוסריות שלו, שלא יגרור אחריו ויגרום לנזק גדול יותר.
לדוגמא – אצל ילדה שמקיימת יחסי מין כאשר היא לא בשלה ולא ממקום של האהבה יופיעו סימפטומים שונים במערכת הואגינאלית שמטרתם לעצור את מעשיה.
בקיצור ניתן לומר שסבל הוא בעצם התגלמותו של החסד.
חקר תהליכים ותוצאות
בכל תהליך פתולוגי נלקח חלק מהבחירה החופשית של האדם. התופעות בהם אנו צופים מבחוץ הם ניסיונות התיקון, הרצון לתת התשובה ההפוכה במקום שאין לאדם יכולת לעשות זאת. הסימפטומים שמופיעים אצל החולה הם השלמה חיצונית לחוסר פנימי. כאשר הפתולוגיה מתקדמת הסימפטומים נכנסים פנימה ופוגעים באיברים הפנימיים הקשורים לאותה הפתולוגיה.
כל זמן שהתהליך דינאמי, ניתן לפעול בכדי לתקן. בסיומו של תהליך, לא ניתן לתקן עוד.
בכדי להבין את הנושא הזה טוב יותר, ניקח לדוגמא מערכת שאין לה את האפשרות בחירה חופשית: לפלנטות אין יכולת בחירה ולכן הן אינן מתקלקלות. לעצמים השמימיים אין רצון והם מונעים ע"י הכוח הוויטלי של המערכת. אם היינו יכולים לחסום דבר במערכת השמש ונקלקל את התנועה של אחד הכוכבים אז יכולנו לשבת ולצפות איך כל הכוכבים האחרים משנים גם כן את המהירות שלהם והמערכת תחזור בצורה מופלאה לאיזון. האם יש מנגנון שמכון את המהירות והאנרגיה של הכוכבים? הכוחות הם דינמיים והמערכת ממשיכה לשמור על איזון. כמו רקדנית שפורסת ידיים מהירות הסיבוב קטנה, מקרבת אותם לגוף המהירות מתגברת.
כאשר לאדם טוב , הוא לא מעוניין ליצור שינוי. מכך ניתן להבין שדילמה בחיים יש לה מטרה ברורה – לאפשר את הזכות לבחור באופן חופשי.
סבל פנימי בעצם בא לטובתנו, הוא מביא את האדם להתפתחות.
במקום שיש בו חיסרון יש גם בחירה חופשית.
החופש וסיכון שיש בבחירה הכוללת בתוכה את האופציה לטעות היא זו שמביאה את האדם להתפתחות רוחנית ועליה במדרגות של הרוח. זו הדרך שבאמצעותה האדם משתכלל.
ולמרות זאת אנו רואים שלקחת סיכון בחברה שלנו היום נחשב לדבר מטופש.
השאיפה של האנשים היא לנוחיות. העולם המערבי משקיע הרבה אנרגיה ופועל ללא הרף מתוך מטרה לקחת מהאנשים, את הבחירה. המציאות מראה לנו שאדם מרגיש בטוח הוא נכנס לשאננות. אסונות, כמו מלחמת יום-כיפור, נפילת הבורסות וכו'... הם תוצאה של השאננות.
כאשר אדם חולה מבחינה רוחנית הוא מרפד לעצמו את החיים. המטרה היא להבטיח את עצמו מתוך החשיבה שהכל קיים לנצח. ככל שהוא מבטיח את עצמו יותר הוא חי בחרדה גדולה יותר.
הבריא יודע שהעולם הוא רגעי ושבכל רגע הכל יכול להשתנות, שום דבר אינו בטוח. כל תהליך ביולוגי, פיזי ופיננסי הוא מותנה, את זה לא כדאי, אף פעם לשכוח. כל דבר שמתקיים בעולם מתקיים על תנאי .
לעומת עולם החומר בעולם הרוח, לנשמה שלנו, כנראה שאין גבולות כלל. בכוח הדמיון אנו יכולים להיות בכל רגע נתון בכל מקום שנבחר. אני מאמינה שהחלק הרוחני של האדם חסר גבולות, טס במהירות האור ולנשמה יש דינאמיקה שהיא אין סופית.
מתוך המפגש שלי עם אנשים בתהליכי החלמה אני מבינה שכור ההיתוך בתוך האדם מונע ע"י כוחות עצומים. יש לכל אדם את היכולת לשיט בעולמות פי במה ממהירות האור. יש בין עולם הרוח לחומר טרנספורמטורים שהתפקיד שלהם הוא להוריד את התדרים של המהירות ולהגיע לאיזון עם הקצב של עולם החומר.
המציאות מלמדת אותנו שכאשר יש ודאות במוקדם או במאוחר יבוא דבר שייתן לאדם את אפשרות הבחירה. כאשר יש רק שביל אחד והכל בו טוב תמיד באיזה שהוא מקום על השביל יופיע הפיצול. המטרה של הפיצול הוא לקדם את האדם בכדי שלא יתנוון וישקע במקום בו הוא נמצא.
המטרה של הנשמה היא לצעוד קדימה ואין בעולם שום דבר שהוא סטטי.
בעולם שלנו יש שתי אפשרויות: ללכת קדימה או ללכת אחורנית.
ההשתחררות מהדבר המוכר גורמת לאי נוחות, זו המהות של הבחירה החופשית.
בחברה המערבית מי שיותר חזק ומבטיח יותר נוחות וביטחון לחתך אוכלוסייה גדול יותר הוא זה שגם מרוויח יותר כסף. האשליה שמוכרים לאנשים מתוך הרצון להיות בטוח בתוצאות של הדברים היא להיט שיווקי. לחוסר המזל של האנשים לא משנה כמה כסף הם ישקיעו וכמה יתאמצו יגלו בסופו של דבר כי התוצאה המובטחת היא אשליה ולא מתקיים ממנה דבר במציאות. אנשים לא לומדים למרות האכזבה החוזרת ונשנית.
הדברים שעוצרים את האדם מראים לו את הגבול, העצירה מטרתה היא לבלום את האדם מלהמשיך להתדרדר. מעז יצא מתוק.
הקשיים עצמם הם סימן לבריאותו של האדם.
אז מה הקשר בין הגיגים פילוסופיים לבין תפקידו של ההומאופט?
הומאופט חוקר את הקשר בין הבחירות של האדם לבין מהות הסבל שלו. מתפקידו לשחזר עבורו את המידע הפנימי שאבד, בעקבות בחירות לא מדוייקות.
הוספת תגובה על "בחירה חופשית – קיומה ומשמעותה בחייו של האדם"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה