זו דעתו של עוה"ד האמריקאי Brock Shinen.

ראו את האתר המיוחד שהוא הקים לנושא זה :http://www.canyoucopyrightatweet.com/  .  

מובן, הוא מנתח זאת תחת הדין האמריקני, אך סבורני שזהו המצב גם בדין הישראלי.

מה דעתכם?

צטט: copyright 2009-08-10 09:06:42

המאמר ארוך ומעניין. אקרא ואני מבטיח להגיב במהלך הימים הקרובים. מעיון ראשוני, מובן מייד שיש הבדל בחקיקה. בארה"ב יש חובת רישום של יצירות, בעוד שאצלנו ובמרבית מדינות העולם לא קיימת חובה שכזו, אלא רק רישום וולנטרי. כמובן שציוץ הוא לא פרקטי לרישום (על אף שאפשרי) - אנסה לבחון את המאמר עפ"י המצב אצלנו ובאירופה.

שלום copyright, (אפשר לקרוא לך מאיר?)

תודה על תגובתך,

המצב המשפטי בארה"ב. אכן, בנושא הרשום של זכויות יוצרים, ארה"ב שונה מרוב המדינות, בכך שקיימת בה רשות ממשלתית (פדרלית) לרשום זכויות יוצרים. ברוב מדינות העולם, כולל ישראל, לא קיימת רשות כזאת. עד כאן אתה צודק, אלא שגם בארה"ב, הרשום של היצירה איננו מהותי ואיננו חלק מזכות היוצרים אלא הוא וולונטרי. היחוד הוא שהדין האמריקני מעמיד לרשות בעלי הזכויות מרשם מאד אמין. היות ולנו אין מרשם כזה, בעלי הזכויות הנבונים דואגים לפעולה שלמעשה איננה רשום (כי בעצם אין אצלנו רשות רשום ורשם) אלא תיעוד ויצירת ראיות טובות. הפעולה הזאת היא למעשה תחליף רשום והיא יכולה להתבצע אצל גופים פרטיים או ציבוריים  מומחים לדבר, אצל עורכי דין המתמחים בזכויות יוצרים, ויש עוד חלופות, רק בשום פנים ואופן אין ללכת בדרך הפשוטה והבלתי מועילה של משלוח עצמי בדואר רשום, דרך שלדעתי חסרת מהימנות מבחינת דיני הראיות.

מרתק דורון, תודה.

שאלת הזכויות על טויטים די מזכירה את שאלת הזכויות על סיסמאות ("לא טעית זהו ויטה" וכדומה). השאלה שאינה יכולה להפתר אלא עובדתית היא היכן עובר הגבול בין מה שאינו מספיק יצירתי לכזה שהינו יצירתי.

ולמאיר, למיטב הבנתי אין חובת רישום בארה"ב אלא זכות לרישום כנגד הענקת יתרונות דיוניים ואחרים. ברור שאם אתה רוצה להנות מהם אתה צריך לרשום, אבל לא תמיד זה פרקטי. נתקלים בכך למשל צלמים שיוצרים מאות יצירות. לשלם אגרות רישום ו/או שכ"ט עו"ד לכל תמונה ה אינו פרקטי והפתרון הוא ברישום של קבוצות או פשוט באי רישום.

בארץ אכן ראוי ליוצר להגן על זכויותיו בדרכים עצמאיות, שהן פחות יעילות אך טובות כפי שדורון הזכיר.

לפי חוק זכויות יוצרים - כדי שתקום זכות להגנה על "טוויט" צריכים להתקיים שני תנאים -

האחד - יצירה ספרותית, 

השני - יצירה מקורית

כאשר בוחנים את הטוויט ... ניתן לראות כי מדובר ביצירה ספרותית לכל דבר - מלל הבא לידי ביטוי בכתב.

הבעיה היא בשאלה האם האפשר להיות מקורי , במשפט אחד של עד 140 תווים, ואם כן כמה מקורי.

להבדיל, לא מדובר כאן בסיסמאות שיווקיות יחודיות שיש להגן עליהם ממתחרים, אלא במשפטים שנועדו לתאר אירועים שונים.

ואם אכתוב בטוויטר - "היום קמתי ואכלתי" - זה מקורי ?

או "אני אוהב את ג'וליה רוברטס, ושונא את דמי מור" - חידשתי משהו ? 

בשורה התחתונה - אפשרות "משפטית רעיונית" לזכויות יוצרים קיימת. אפשרות מעשית להוכיח כי יש מקוריות ביצירה הקצרצרה - קשה עד מאוד. 

העובדה שחידשת לטעמי אינה כה קריטית.

צריך להראות מקוריות ויצירתיות.

מקורית = אתה בעצמך כתבת ולא העתקת. זה התקיים.

יצירתיות (דרך אגב, זו אינה דרישה של החוק אלא היא הוספה על ידי הפסיקה. לפי החוק אין צורך ביצירתיות) - כאן השאלה הגדולה. עד כמה מה שכתבת היה בעל יצירתיות מינימלית או פונקציונלי/תיאורי בלבד.

התוצאה היא, כפי שכל כך נכון בדיני קניין רוחני, שהשאלה תוכרע בנסיבותיה.

מה לא?

צטט: copyright 2009-08-11 11:10:16

המשכתי לקרוא בעיון ואני סבור שאכן הציוץ יכול כמובן להיחשב כיצירה. כך גם סבור כותב המאמר וגם המגיבים. השאלה הנשאלת האם זה ניתן לאכיפה/ האם זה ישים/היש טעם - ולסיכום מדובר על עניין מעשי לחלוטין. באופן תאורטי כשאצא מהמספרה, יראה אותי אדם ויכתוב לי ב'טוויטר', לדוגמא, " שביל באמצע שביל בצד חפופים אחד אחד" (אהוד מנור). בהחלט, משפט זה, שקצר בהרבה מ 140 סימני דפוס, הוא יצירה שראויה להגנה. מאיר פז

נאמר שיש לנו יצירה הראויה להגנה.

האם שווה להשקיע טרחה, זמן, כסף כדי להגן על משפט קצר ברשת חברתית ?

האם בית המשפט יראה זאת בעין יפה, רק בגלל שהחוק מאפשר זאת ?