כותרות TheMarker >
    ';

    פרטי קהילה

    אחריות חברתית

    כאן המקום לדבר על הערך המוסף של שילוב אספקטים חברתיים וסביבתיים בעסקים ובארגונים, על רעיונות שיתופי פעולה ומיזמים עסקיים חברתיים, על התחשבות ודאגה ללקוחות, לעובדים ולסביבה  ועל כל מה שנכון, ראוי ומוסרי לעשות, מצד ארגונים.

    חברה וקהילה

    פורום

    ראשי - אחריות חברתית של עסקים ושל ארגונים

    כאן המקום לדבר לא רק על שורת הרווח או על תרומה כספית לקהילה, אלא גם על אספקטים שונים הקשורים באתיקה ניהולית, מניעת שחיתות, הגינות מסחרית ושקיפות, שמירה על זכויות עובדים, יצירת סביבת עבודה הוגנת, שמירה על זכויות האזרח ועל כבוד האדם ומחויבות לאיכות הסביבה.

    חברים בקהילה (3541)

    bonbonyetta
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    אמיר איש אברהם
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    אמיר ניצן
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    היא ולא אחרת
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    פיקסמן.
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    kobi345
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    נטלי חסין
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    יוסי בר-אל
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    דורון טל
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    ציני_כאן
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    שיטת השקשוקה
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    חיפוש בקפה
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    הגרסה הישראלית לסדנאות יזע (Sweatshops)?

    12/8/09 00:19
    5
    דרג את התוכן:
    2009-08-15 12:52:11
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

     

    *פרסמתי את הדיון הזה בקהילת איכות הסביבה. תודה לדורון טל על הרעיון לפרסם גם כאן - אולי אף יותר רלוונטי. אשמח לתגובתכם.


    דו"ח: מפעל ביגוד ישראלי בירדן מעסיק פועלים בתנאי עבדות

    במפעל "הלבשת מוסא", המייצר בגדים עבור ארבע חברות אופנה ישראליות, עובדים פועלים מאסיה 13 שעות ביום, שבעה ימים בשבוע. הפועלים ישנים על מיטות עם פשפשים, ללא מקלחות וללא חימום

     

    מפליא? מפתיע? תודו שלא ממש.

    ומה הקשר שלנו לכל זה?

    יכול להיות, שאם חיפשתם את הבגד הזול ביותר בערימה- תקבלו את פרי עמלו של עובד בכפיה.

    שימו לב לתגובתו של אחד מבעלי הרשתות שאליהן מופנות הטענות בכתבה:

    קובי חייט בעלי רשת "פשוט" מסר: "אני לא מכיר את המקום כי אנו עובדים דרך קבלן משנה שלוקח ממני חומר, מייצר בירדן ומחזיר בגדים. מימיי לא הייתי שם ואני לא יודע למי נותנים את העבודה, כך שקשה להתייחס לטענות 

     

    האם יתכן שחברה לא תדע מי מייצר עבורה?

    ברור שלא.

    מצד שני, זה עדיף על חוסר התגובה של שניים מהיצרנים האחרים (כנראה רצו למצוא "מנהל משברים" שיחרטט בשבילם בתקשורת).

    אם כך הם מתייחסים לבני האדם שמייצרים את הבגדים, קחו לכם דקה לחשיבה על הבדיקות הקפדניות שנעשות בוודאי לשיטות הייצור, הרכבי הבד, איכות התפירה, ובמיוחד: סוגי הכימיקלים המשמשים לצביעת הבגד.

    כן, אלו שנספגים לילדים שלכם ולכם ישר לעור.

     

    לבריאות!

     

    הכתבה מובאת פה במלואה, אבל אני מציע לכם לקרוא מעט גם בטוקבקים אשר בסיומה.

    לקריאה ברשת, לחצו: כאן

     

     

    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על "הגרסה הישראלית לסדנאות יזע (Sweatshops)? "

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה   

    12/8/09 00:20
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2009-08-12 00:20:54
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    בעמוד הראשי של "הארץ", 10 לאוגוסט 2009, מאת דנה ויילר-פולק:

     

      חנות המותג 'אירית' בקניון בתל אביב תצלום: ניר כפרי

    המושג סדנת יזע (Sweatshop) שעד כה התקשר למדינות אסיה הרחוקות ולמותגים בינלאומיים כמו נייק, נקלט גם בישראל. לעיתון "הארץ" נודע כי שני יזמים ישראלים מפעילים סדנת יזע בירדן המייצרת ביגוד למותגים ישראליים מובילים כמו "אירית", "בוניטה", "ג'אמפ" ו"פשוט". מהחברות בוניטה ופשוט נמסר כי אינן מכירות את המפעל או עובדות עמו. חברות אירית וג'אמפ בחרו שלא להגיב.

    דו"ח שחיבר ארגון NLC (ועד דיני העבודה האמריקאי) שהגיע לידי "הארץ" טוען כי במפעל ייצור הבגדים "הלבשת מוסא" הממוקם בירדן, מועסקים עובדים "בתנאים בלתי אנושיים". לפי הדו"ח שהועבר לארגון "קו לעובד" מדובר באחד הסודות השמורים בתעשיית הביגוד הישראלית. הדו"ח מבהיר כי מחיר הייצור הזול של המותגים הישראליים הוא מחיר יקר מאוד בכל הנוגע לזכויות העובדים במפעל "הלבשת מוסא".

    מפעל "הלבשת מוסא" הנמצא בבעלות היזמים ז'ק בראון ומשה כהן המתגוררים בתל אביב, פועל באזור התעשייה אל חסאן בעיר אירביד שבירדן. השניים מעסיקים במפעל בסך הכל 209 איש - 132 מבנגלדש, 49 מהודו ו-27 מירדן. בעבר עבדו במקום גם פועלים מסין, סרילנקה ונפאל. כולם הגיעו למפעל במטרה אחת: להרוויח כמה שיותר כסף כדי לשלוח כסף למשפחותיהם. זאת במקביל להתחייבותם לפרוע חוב שמקורו ברכישת חוזה העבודה לשלוש שנים בירדן.
    פועלים במפעל 'הלבשת מוסא' בירדן
    תצלום: The National Labor Committee

    מהדו"ח עולה תמונה קשה של שגרה בלתי אנושית כבר מהיום הראשון לבואם של העובדים. עם הגיעם למפעל, ההנהלה לוקחת מהם את דרכוניהם, לעתים אף למשך כל שלוש שנות עבודתם במקום. עובדים שהעזו לבקש בחזרה את דרכוניהם או לפחות צילום שלהם, סורבו - פעולה זו אינה חוקית ונחשבת להפרה חמורה של זכויות אדם. בראון טען אתמול כי "הדו"ח שקרי לחלוטין".

    תנאי עבדות לכל דבר

    הדו"ח מדגיש כי תנאי העבודה במפעל הם תנאי עבדות לכל דבר. עד דצמבר 2008, עת פקד משבר כלכלי את המפעל, נעה משמרת ממוצעת במפעל בין 12.5 ל-13.5 שעות עבודה ביום, כולל חגים לאומיים בירדן וכן יום שישי, שעל פי חוזה העבודה היה אמור להיות היום החופשי של העובדים. לאחר דצמבר, ההנהלה החלה להגביר את קצב הייצור במפעל. כך לדוגמה, תופרים שהשלימו 30 פריטים בשעה, נדרשו להשלים 40 פריטים.

    מחברי הדו"ח הדגישו כי גם לפני המשבר הכלכלי השעות הנוספות היו חובה והעובדים הוכרחו לעבוד שבעה ימים בשבוע. כל מי שהעז להחמיץ משמרת נענש בהפחתת שניים או שלושה ימי עבודה משכרו העומד על 230 דולר בלבד. "הציבור חייב לדעת כי למוצרים יש גם מחיר אנושי כבד ביותר" אומר ד"ר רועי וגנר, מ"קו לעובד".

    ד"ר וגנר הוסיף כי "המרדף אחרי הוזלת הייצור כרוך פעמים רבות בפגיעה בזכויות אדם. את המחיר משלמים גם העובדים בארץ שעבודתם נלקחה וגם העובדים ה"זולים" המייצרים סחורה במקומות בהם קל יותר להתעמר בהם. האחריות אינה רק של החברה המייצרת את המוצר אלא גם של החברות וגם של הצרכנים".

    תנאי המגורים במפעל - "בלתי אנושיים"

    ועד דיני העבודה האמריקאי פירט את תנאי המגורים ה"בלתי אנושיים" השוררים במקום: בחדרים הקטנים, בהם שורצים פשפשים מצטופפים יחד עשרה עובדים הישנים על דרגשי קומתיים; במקום אין מקלחות ויש אספקת מים שעה או שעתיים בלבד בשעות הלילה; עובדים המעוניינים לשתות או להתקלח, נדרשים לאגור מים בבקבוקי פלסטיק ישנים. כשהעובדים אזרו עוז ותבעו גישה למים, הזהיר אותם המנהל במקום, כי אם ימשיכו לדרוש זאת הוא יחתוך את איבר מינם.

    בנוסף, על אף מזג האוויר הקר - הטמפרטורות יורדות לעתים מתחת לאפס מעלות - והעובדה שגג המגורים דולף, לא ניתן היה למצוא בחדרים גופי חימום או אפילו מים חמים. זאת, עד שהעובדים שלא הצליחו לסבול את הקור העז בלילות, ערכו מגבית ורכשו בעצמם כמה תנורי חימום. השירותים במקום מלוכלכים, חסרי דלתות ותאורה.

    בשר נוטף דם לארוחת ערב

    עובדים במקום סיפרו למחברי הדו"ח כי תחושת הרעב הפכה לתחושה שגרתית למדי. לארוחת בוקר, כך סיפרו, הם מקבלים פיתה וכוס תה ובערב חתיכת בשר חצי מבושל או עופות נוטפי דם. מיותר לציין כי מי שמבקש תוספת נדחה על הסף. ברוב שעות היום, הדגישו, הם עובדים במצב של רעב.

    בחודש יוני התרעמו העובדים על היעדר מי שתייה ורחצה, על התפוקות הנדרשות בזמן קצר ועל תנאי העבודה הקשים, דבר שהוביל לכתיבת הדו"ח. העובדים ביקשו במהלך החודש כי ישופרו תנאיהם וכשזה לא עזר הם פנו לבית דין לעבודה שהודיע להם, ללא דיון, כי אם לא יחזרו לעבודה הם ייקנסו. פנייתם למשטרה בעניין הסתיימה באלימות קשה כלפיהם.

    בעלי המפעל: ארגוני זכויות האדם שיקרו

    אחד מבעלי המפעל, ז'ק בראון, טען אתמול כי המציאות שונה לגמרי: "הדו"ח הזה שקרי לחלוטין. העובדים שבתו מסיבה שאני לא יודע מהי. בעקבות זאת הגיעו ארגוני זכויות אדם והעובדים שיקרו כשכל טענה הוכחה אחרת".

    לדבריו, העובדים "הרביצו לקונסול הבנגלי וכן לשוטרים שניסו לדבר אתם. התנאים שמקבלים אצלנו, הן מבחינת עבודה והן מבחינת מגורים ואוכל הם מעל ומעבר. תמיד שילמנו להם מה שצריך, הם מרוויחים שכר מזערי אז את הכלום הזה לא נשלם?!".

    תגובות החברות

    מהנהלת בוניטה נמסר כי "אנו לא עובדים עם חברה זו".

    קובי חייט בעלי רשת "פשוט" מסר: "אני לא מכיר את המקום כי אנו עובדים דרך קבלן משנה שלוקח ממני חומר, מייצר בירדן ומחזיר בגדים. מימיי לא הייתי שם ואני לא יודע למי נותנים את העבודה, כך שקשה להתייחס לטענות".

    חברות אירית וג'אמפ בחרו שלא להגיב.

    הארגון שחשף את המפעל נלחם בניצול עובדים בכל רחבי העולם

    ה-NLC הינו ארגון אמריקאי גדול הפועל להגנה על זכויות עובדים ברחבי העולם, הנפגעים מהשלכות עידן הגלובליזציה. ה-NLC שם לו למטרה לחשוף הפרות חוקי עבודה ופגיעה בזכויות אדם בכל העולם ובמיוחד במדינות להן הסכמי סחר עם ארה"ב. עד היום, הוציא הארגון 54 דו"חות המתייחסים למפעלים ירדניים, 76 דו"חות הנוגעים למפעלים סיניים ועוד רבים אחרים השופכים אור על פעילות מפעלים נצלניים ברחבי העולם. גם בישראל פעל ה-NLC. ב-1997 פנה הארגון ל"קו לעובד" על מנת שזה יסייע לו בבחינת אכיפת חוקי העבודה בכל הנוגע לעובדים הסיניים בחברות הבנייה. פעילות הארגון המשותפת לקו לעובד הובילה לתביעות רבות מצד העובדים הזרים בנוגע לזכויותיהם ולהצלחות רבות בשיפור מצב העובדים הסיניים בפרויקט בניית הבסיסים האמריקאיים.


    --
    יאיר אנגל
    מנהל קהילת איכות הסביבה
    עיצוב וייעוץ לקיימות
    12/8/09 13:34
    6
    דרג את התוכן:
    2009-08-12 14:54:35
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין


    תודה יאיר, על העלאת הדיון כאן.
     
    מדובר כאן ביזמים ישראלים שבחרו בירדן כפלטפורמה נוחה להעסיק פועלים בתנאי עבדות מחפירים (לכאורה) ולמכור את מרכולתם בלב ליבה של תל-אביב המשגשגת. כל זאת באיצטלה תמימה שהם לא יודעים מה האמת, או שהעובדים שיקרו... יש כמובן מקום לבחון כל טענת נגד שנטענה ע"י באי-כוחם של היזמים והמשווקים. בשלב זה ולאור הממצאים שבידי, אני נוטה לקבל את הדיווח שהובא לידיעתנו באמצעות "קו לעובד".
     
    אם חרם צרכנים לא יעזור, אולי יש מקום להכניס לחקיקה סעיף שיאסור יבוא וסחר במוצרים שנוצרו במפעלים בהם עובדים מנוצלים בתנאים מחפירים?
     
    הנה יש לנו מבחן, האם הרשת החברתית של קפה דה מרקר בכלל ופורום "אחריות חברתית" בפרט ממלאים את ייעודם? הבה נקווה שיתפתח כאן דיון רציני וענייני שיתן מענה לשאלה, מה צריכה להיות אחריות חברתית של עסקים


    --
    מומלץ להגיע לעמק השווה כי מה שעומד בפני רצונך הוא הרצון של העומד מולך.
    12/8/09 14:31
    1
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2009-08-12 14:31:51
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין


    והנה דעתה של אבירמה גולן, כפי שהתפרסמה ביום רביעי, 12 לאוגוסט 2009 ב"הארץ":

     

    אבירמה גולן | פה, בחצר האחורית

     

    הדו"ח שחיבר NLC (ארגון אמריקאי להגנה על זכויות עובדים) על סדנת היזע הישראלית בירדן, זיעזע כמה אנשים טובים, שהגיבו בהפגנה מול חנויות המותגים "ג'אמפ", "אירית", "בוניטה" ו"פשוט" בקניון עזריאלי. המפגינים מחו על הניצול המחפיר של עובדי המפעל "הלבשת מוסא", כפי שתואר בדו"ח הארגון, והבטיחו חרם צרכני.

    אפשר להניח בוודאות, שאיש מהמפגינים לא קנה ממילא באף אחת מן החנויות האלה, ולמרבה הצער החרם שיטילו על בעלי הרשתות לא יפגע ולו כהוא זה ברווחיהן. ועם זאת, הם חוד החנית החשוב של האזרחים המעטים בישראל הנאבקים על זכויות אדם. רובם גם הפגינו, בוודאי, נגד גירוש ילדי העובדים הזרים.

    אלא שהפער בין המאבק הזה לבין המציאות הישראלית נהפך בשנים האחרונות לתהום פעורה. בעצם המאבק - שנחל הצלחה יחסית - נגד גירוש הילדים יש כבר אלמנטים של תבוסה. כי עיני הילדים העצובות, העברית היפה שבפיהם ותחינתם המנומסת הצטלמו טוב כל כך, שאפילו לשרי הממשלה היה קשה לעמוד בפני הרחמים שהם עוררו בקרב הציבור. בינתיים הם יישארו אפוא, מפוחדים וחסרי ישע, עד גל הגירוש הבא. אמנם ברור, שלא רק הילדים זכאים שייאבקו למען זכויותיהם, אבל הם, מה לעשות, אטרקטיוויים יותר מבחינה תקשורתית, ואילו רווק שחור בן 30, נניח, לא מעניין איש.

    מה הקשר בין אלה לבין הבנגלדשים, ההודים, הסינים והנפאלים הישנים על מיטות מפורעשות, אוכלים עוף שותת דם ועובדים עד צאת נשמתם, לאחר שדרכונם נלקח וכבודם העצמי וזכויות האנוש שלהם נרמסו במפעל "הלבשת מוסא" באירביד, שמפעיליו האמיתיים הם ישראלים? ובכן, יש קשר פשוט, שאפשר לכנותו "החצר האחורית".

    כי מה שנחשף באירביד איננו רק חלק מהרעה החולה שמייצרת הגלובליזציה, אלא הצצה אל החצר האחורית המוכחשת של הכלכלה הישראלית, שבניגוד לכלכלות אחרות לא צריכה להרחיק כדי לייצר את מוצרי הצריכה והמותגים שלה, ועד לא מזמן גם לא נאלצה לייבא עבדים. 40 שנה כמעט הסתמכה הכלכלה הישראלית המפוארת על החצר האחורית הקרובה מאוד - השטחים הכבושים.

    כשהעבודה הזולה נגישה כל כך, באה בבוקר ונעלמת בערב, קל מאוד להכחיש את קיומם האנושי של האנשים שבונים בתים, מנקים רחובות ודירות, שוטפים כלים במסעדות ומטפחים גינות. על הקלות הזאת הקל עוד יותר סולם הערכים המתנחלי, הרואה בפלסטינים את תחתית הקיום האנושי. זה חילחל במהירות נוחה אל התודעה בתחומי הקו הירוק, ולכן קל כל כך לבנימין נתניהו למכור את ה"שלום הכלכלי" שלו ולשווק תמונת גן עדן מזויפת ברמאללה. גירוש הזרים מחוץ לתחומי גדרה-חדרה הוא צדה השני של אותה מטבע.

    ברגע כשחל שיבוש בחצר האחורית, והתעשיינים, הקבלנים והחקלאים הישראלים הפסידו בתחרות מול השוק הגלובלי הזול - חיפשו כאן חצר אחורית חדשה, ומצאו אותה בשני מקומות: התעשיינים - בירדן, והקבלנים והחקלאים - בעובדים הזרים ה"חוקיים", הנהפכים לעבדים מסתתרים. אבל מסתבר שירדן כשלעצמה לא זולה מספיק, ולכן נוצר הסידור החדש, שפועל ב"הלבשת מוסא" ופותח חצר אחורית בתוך החצר האחורית.

    נכון. חשוב להפגין נגדם. גם להחרים את מוצריהם. אבל חשוב יותר להבין מהי הסכנה האמיתית הגלומה בפעילותם. באותה קלות שבה חילחלו ערכי המתנחלים אל תוך הקו הירוק, מחלחלים לכאן ערכיהם של עושקי העבדים. מה שמפריע להם לייצר טי שירט זולה לכל אזרח הם חוקי העבודה בישראל, ויותר מזה - העבודה המאורגנת. לא נותנים לנו להתפרנס כאן, הם יגידו. העבודה יקרה והמסים כבדים, אין ברירה. הדברים צפויים וידועים, כי כל חצר אחורית, בכל שלב ותחום בהיסטוריה, חילחלה בחדווה אל הזרם המרכזי. עוד תראו כמה מהר יופנם השיח הזה, מנומק בטיעונים כמו חירותו של העובד לבחור באי-התאגדות ובתנאים מחפירים (מה, אתם מעדיפים אבטלה?), בקרב אנשי כלכלה ישראלים.


    --
    יאיר אנגל
    מנהל קהילת איכות הסביבה
    עיצוב וייעוץ לקיימות
    12/8/09 18:52
    6
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2009-08-12 18:52:21
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

     

    עד שלא יוכח אחרת (אם בכלל) אני רואה את היזמים ז'ק בראון ומשה כהן כאחראים אישית על הכאתם של העובדים במפעל "הלבשת מוסא" כמתואר בתצלומים הבאים. 

      
    צילומים של עובדים מוכים במפעל "הלבשת מוסא"
    באדיבות NLC

     


    --
    מומלץ להגיע לעמק השווה כי מה שעומד בפני רצונך הוא הרצון של העומד מולך.
    15/8/09 11:26
    0
    דרג את התוכן:
    2009-08-15 12:52:11
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין


    וכרגיל אנחנו "חושך לגויים"

    לא מבינה מדוע השלטונות בירדן לא סוגרים את המפעלים ומעיפים לכל הרוחות את "היזמים" שמרביצים לעבדים שלהם.

    אם התוצרת מגיעה לחנויות שצולמו כאן צריך היה לדאוג שהתמונות תתנוססנה בקדמת החנות...


    --
    נאורה
    מנהלת קהילת בעלי חיים


    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על "הגרסה הישראלית לסדנאות יזע (Sweatshops)? "

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה