יפה שלי,

לפני 14 שנים הבאתי אותך גורה קטנה ומתוקה, החלטנו לקרוא לך "שלי"

אז עוד לא גרתי לבד ואמא שלי לא התלהבה בכלל להביא כלב הביתה

ישנת איתנו במיטה, גורה מתוקה אמסאטפית שלי

לא כל כך הבנו למה כולם מרימים גבה ששומעים שאת אמסאפית

את הרי כזאת מתוקה....

בינתיים עברת איתנו לבית החדש שלך, ברור שתמיד חשבנו ודאגנו אם תאהבי את הבית ואיך תשחקי שם

עוד לא היו לנו ילדים, אמרנו לנו שלפי הסטטיסטיקה הרבה זוגות לפני שמביאים ילד מביאים חיית מחמד

בעצם היית הילדה הקטנה שלנו....

כשהייתי יוצא למילואים היית נשארת עם אמא שלך (אשתי) בבית והיית נותנת לה בטחון שיש לה אותך...

עברנו שנים יחד....

ליווית את ההריון הראשון בתיאומים (האחים שלך) , רצת איתה כל פעם שהיתה הולכת להקיא...

מדי פעם היינו קוראים בעיתון על אמסטף שנשך ילד ואמרנו שזאת לא את !

נולדו התיאומים שלנו, הגעתי מהבית חולים והנחתי את הסל קלים על הרצפה בכדי שתגידי להם שלום ותריחי אותם.

תמיד דאגת לישון איתם ביחד על אותה השמיכה, רוב התמונות שלהם היית דואגת תמיד להופיע :-)

ככה עברו להם השנים, עברת איתנו דירות, ותמיד תמיד דאגנו לראות איך את תסתדרי במקום החדש.

נכון שהיו לנו לבטים , מה יקרה אם פתאום, אבל סמכנו עליך

השקענו לא קצת כסף בכדי לעשות גדר ושער בחצר שלנו בכדי שיהיה לך את המרחב שאת צריכה אותו

אבל תמיד דאגנו להכניס אותך הבית , האמת היא שאת דאגת להיכנס הביתה, לספה שלך, לשמיכה שלך, ישנת בתוכנו !

היית מקרבת את השמיכה שלך עד לחדר שלנו ודואגת להאנח אחרי שהיית מתכרבלת ומוצאת את התנוחה הנכונה.

ככה נולדה לנו עוד ילדה ועוד אחת ואת גם איתן ! תמיד דואגת ותמיד שומרת. משחקת איתם , חיה איתנו , ממש נפש חיה !

אז עברנו לבית האחרון שלך, חיית איתנו פה 4 שנים, תמיד שיחקת, תמיד דאגת לכולנו ואנחנו לך !

כל בוקר לצאת איתך, כשחוזרים מהעבודה ובערב....

עוברות השנים ואנחנו אולי לא שמנו לב שאת לאט לאט מזדקנת לך ...

את תמיד נראת אותו הדבר מגיל שנה ועד יומך האחרון, אותה כלבה יפה שלי...

הינה מגיע שבוע שעבר, עוד שבוע שגרתי ועוד יום רגיל, אני יוצא איתך בבוקר, נותן לכולם נשיקות והולך לעבודה

את נשארת שוב עם התיאומים (האחים שלך) הם בחופשת בית הספר (כבר ילדים גדולים)

מגיע אחר הצהריים ואני מגיע באורך לא שגרתי מוקדם מהעבודה....

אמא (אשתי) אומרת לי שאת לא מרגישה טוב, אני רואה אותך שרועה על הרצפה איפה שבדיוק תמיד היית שוכבת ונהנת.

אני מסתכל עליך , אמא אומרת שאת לא נראת טוב... את עושה צרכים בשכיבה ואני מתקשר דחוף לבית החולים שאומרים לי לבוא מהר.

אני מארגן את הרכב, אומר לאמא ולאחים הגדולים שלך להיפרד כי אולי לא תחזרי....

אמא מגיעה, יורדת על הברכיים ומתחילה לבכות... ככה גם התיאומים, הקטנות לא מבינות ויושבות על המדרגות ומביטות בנו.

אני יורד על ברכיי ומנשק אותך ומבחין שהבטן לא עולה ויורדת יותר...אני בוכה ! ובוכה ובוכה !

אומר לאמא שלטעמי אין טעם להגיע לבית החולים, עוד פרפור שלך ואת מסתכלת עלינו במבט אחרון, כאילו דאגת שכולנו נהייה בבית להיפרד מימך, את מסיימת 14 שנים מדהימות ! קיבלת את הכי הרבה אהבה שיכול היה לקבל כלב (עוד מהסוג "המפחיד")

אמא, התיאומים ואני עדיין על הברכיים מלטפים, מחבקים ומנשקים אותך , בוכים ובוכים ולא מאמינים שזה נגמר.

האמסטאפית "המפחידה" שלנו כבר איננה !

כבר שאנחנו על הברכיים אנחנו מתחילים להתגעגע, לא מאמינים ורוצים אותך עוד קצת... אבל לא ! גם דברים טובים נגמרים בסוף.

אני מחליט לקחת את התיאומים איתי וללכת וללוות אותך לדרכך האחרונה, ולקבור אותך בעצמנו !

זה המעט שיכולנו לעשות במקום לתת אותך לטיפול של הוטרינרים.

חפרנו בור, חם, אני מזיע ובוכה, מביא אותך נסיכה שלי בזורעותי לדרכך האחרונה, התיאומים מסתכלים עלי ולא מאמינים.

אנחנו פורסים לך את השמיכה בקבר שרק עכשיו חפרנו, אני מניח אותך בזהירות ומכרבל אותך בדיוק כמו שאהבת.

התיאומים מניחים לך ממתקים וחטיפים (כמו שאהבת), שמים לך פתק אהבה גדולה ופרח

אנחנו מכסים אותך עם השמיכה שלך, זהו ! אנחנו כבר לא רואים אותך יותר ומכסים בחול, את נעלמת לגמרי מאיתנו ואפילו כבר את השמיכה שלך אנחנו לא רואים. מסיימים, שמים אבנים וחתיכת ענף

אני תשוש ! מחבק את התיאומים ואנחנו בוכים, לא מאמינים שזה נגמר

מגיעים הביתה, עולים להתקלח, אני בינתיים נותן לשכן את האוכל שלך, מעלים ראיות כדי שאמא תגיעה הביתה לא תראה את זה.

אנחנו היום בדיוק שבוע אחרי, לא מאמינים עדיין, את חסרה ! מאוד חסרה !

השערות שלך עדיין נמצאות בכל מקום, אנחנו מתגעגעים מאוד ! בוכים ומחפשים תעסוקה אחרת.

היתה לנו נפש חיה בבית שלי ! אהובה שלנו !

אוהבים ומתגעגעים מאוד!

המשפחה שלך !

 

 

קראתי ובכיתי איתך !!

שולחת חיבוק לכולכם,

אשריכם שהייתם בייחד כל השנים,

 

תנחומי על מות הכלבה!

זהו רגע קשה בחיי המשפחה,

אני מציעה לעשות ערב לזכרה שבה כל אחד מבני המשפחה יאמר כמה מילים לזכרה,

זה חשוב לילדים אבל גם למבוגרים,

ושוב תנחומי ואל תמהרו לאמץ כלב אחר.

אני מציעה קמליה אולי כן לחשוב על אימוץ כלב אחר, מנסיון שלי ושל חברותי,

בדצמבר שנה זו שיכלתי את ברנדי, לברדורית שליוותה אותי במסירות הרבה שנים,

במותה התרסקתי לגמרי,

אם הווטרינאר שלי לא היה מייעץ לי לאמץ מייד, לא יודעת מה היה אוסף אותי מהקרשים,

אלפי השיב לי את הרצון לחיות, ולעזור הלאה,

ממש כך,

יש למשפחה המופלאה הזו ניסיון ויכולת פיזית ונפשית להעניק עוד הרבה שנות אושר לכלב אומלל שתקוע עכשיו באיזה לוך בלי שמישהוא יאהב אותו,

והם מאוד מאוד כאובים,

אימוץ יעזור לכולם,

אימוץ לא ימחוק את זיכרה של הכלבה, להיפך - בזכותה יש להם עכשיו שליחות לאמץ הלאה. וזמן לעבד את לכתה יהיה להם.

עצוב עצוב עצוב ומרגש...

 

אפשר לראות רק מהכתיבה כמה אהבתם את שלי ,כמה חום הענקתם לה ואיך גידלתם אותה בכזאת אחריות ומסירות נפש.

 

מי יתן ולא תדעו עוד צער וביום מן הימים תאמצו חבר/ה חדש על ארבע לא 'במקום' שלי או כתחליף אלא כדי למלא את החלל הריק ולעשות טוב לעוד כלבלב שמשווע למגע אדם מלטף ובית חם.

 

ליבי איתכם,תהיו חזקים,

 

 

שי גרינר

אילוף וטיפול התנהגותי בכלבים

הייתי רוצה שגם הכלב שלי יזכה להאריך ימים ולראות אותי מגדלת משפחה מסביבו (הוא רק בן שנתיים ועוד אין לו "אחים") כמו שלי היקרה, שכנראה חיה חיים מאוד מאושרים ושמחים אתכם!

 

 

חברים תודה

נכון, אהבנו ואוהבים אותה מאוד ולעולם לא תיארתי לעצמי שחלל שכלב מותיר אחריו הוא כנראה כמו חלל כשמישהו קרוב נפטר.

אנחנו משפחה של 6 נפשות עכשיו וקודם היינו 7 איתה !

כמו שאני מכיר אותנו אנחנו נאמץ, אנחנו שואבים כוחות מנפשות בין אם זה אנשים או בין אם זה כלבים

אנחנו בשלב של באמת (גם אחרי שבוע בדיוק) לאסוף את עצמנו מהקרשים...

הדלקנו כל יום נר עבורה ואם צריך לדר עם הילדים דיברנו!

היא באמת חסרה לנו (לפני שאתחיל לבכות שוב)

שוב תודה לכולם

כמה בכיתי. מאד מרגש.

אני מציעה לקחת כלבה מהר, כדי שהכאב יהפוך לנסבל יותר, גם עבורכם וגם עבור האחרים בבית.

תנחומיי.

קראתי ודמעות עלו בעיני. אני  יודעת כמה נורא הכאב באובדן בעל חיים, שהוא כבן משפחה. אל תבכה את מותה - היא מתה מהר. זכור את ימיה הטובים אתכם, דברו ביניכם על הדברים המצחיקים שעשתה, על השמחה שהביאה אתה. זכרו אותה לתמיד.

צטט: יהודיתעדנה 2009-08-12 18:22:47

קראתי ודמעות עלו בעיני. אני  יודעת כמה נורא הכאב באובדן בעל חיים, שהוא כבן משפחה. אל תבכה את מותה - היא מתה מהר. זכור את ימיה הטובים אתכם, דברו ביניכם על הדברים המצחיקים שעשתה, על השמחה שהביאה אתה. זכרו אותה לתמיד.

 

תודה

כבר התחלנו לראות קצת תמונות וסרטונים עליה, לא ממש התאמצנו כי היא היתה שם בכל סרטון ובהרבה תמונות

פשוט אהבה להצטלם :-)

 

מרגש לראות שבתקופה שלנו, בה יש כל כך הרבה רוע, אכזריות והתעללות בבני אדם ובבעלי חיים, מישהו מתייחס בכל כך הרבה אהבה לכלבה.

ואגב, זה גם מסר חינוכי חשוב לילדים  לילדים.

כמה עצוב. כמה געגוע.לא משנה אם תחליטו לאמץ בקרוב כלב אחר- אין תחליף לסופה. היא קיבלה חיים נהדרים ואם יהיה כלב אחר אז נראה שגם הוא יקבל חיים נהדרים- אבל לא במקומה ולא להחליף אותה. כלבים- כמו בני אדם, כל אחד עולם ומלואו.

איזה כיף שזכתה לחיים עם אהבה ולמוות מזקנה מהיר- ללא כאב.

חיבוק חזק.

אלוהים... כמה עצוב.

בכיתי אתכם.

כמוך מרגישה אני  כי אין שום הבדל בין רגש כלפי אדם ורגש כלפי כלב/ה.

הם בני משפחה לכל דבר- אובדנם קשה מנשוא.

עם זאת, אני  שמחה לראות כי ילדיך מוצאים אוזן קשבת לביטוי רגשותיהם.

(לי יש תלמיד מסוים שאמו הרחיקה את כלבתם כי הכלבה כביכול "לא הסתדרה עם הבית" . התלמיד סיפר לי לא פעם כמה הוא מתגעגע לכלבה. את אמו זה לא מעניין. כמה שחורה לי הענין, לצערי אין לי ממש דרך לעזור לו).

תוכלו לעשות לכלבה "יום זיכרון" / לציין את יום הולדתה/ אלבום זיכרון- אפילו לשתול שיח או עץ קטן על שמה כך שיושם דגש על "חייה של שלי" בכך שהשיח עוד יצמח וילבלב,  וכך במובן מסוים דבר מסוים ממנה  עדיין יוסיף וימשיך באופן מ ו ח שי לחיות (מוחשיות- תמיד תתפס כחזקה יותר בקרב ילדים, יהיו מפותחים ככל שיהיו).

מה דעתך? :)