נדמה לי שזה קצת מביך (בלשון המעטה ) לחשוף פה תהליכי עבודה ארוכים, אישיים, עמוקים ללא קבלת כל תגובה או פידבק.
אולי זה חומר לא מספיק מפתה לסביבת הקפה? או שהניסוח לא עדכני וסוחף מספיק?....
נראה לי שאנסה בכל זאת
ואשמח לשמוע אמנים נוספים שיעזו ויחשפו.
פעם שאלו צייר שאני מעריכה במיוחד מתי הוא יודע שהציור גמור, תשובתו הלא מפתיעה אך המנוסחת היטב היתה: 'כשהדיאלוג הפנימי שלי מסתיים' (באנגלית זה נשמע יותר טוב ).אני מסכימה.
לדיאלוג הפנימי יש מקום מאד מרכזי בתהליך הציור. ושמתי לב (עוד מהתקופה שהייתי אוספת ציטוטים מראיונות ושיחות עם ציירים/ציירות נבחרים ) שציירים/ציירות טובים ובעיקר כאלה עם ניסיון רב יודעים לנסח את אותם תהליכי יצירה בצורה בהירה ופשוטה מה שתמיד מעורר בי התפעלות עמוקה המתלווה לו קמצוץ של קנאה, התבלין הבלתי מוכתר לדירבון והשלמת מעשה היצירה.
זאת המנדלה השנייה שציירתי פה. לא, לא פה בקפה אלה אצלי בבית, על בד, יותר גדולה מגודל A4 עם הצבעים שקניתי בהודו ב OLD DELHI שזה השוק לוינסקי של דלהי. (יכול להיות שאני מזהה געגועים בצד השמאלי)?
גם המנדלה הזאת נראית לי קטנה עדיין ותהליכי היצירה שלה היו קשים ואפילו מעצבנים לעתים, מה שחייב אותי לעצור תוך כדי ובתוך התהליך, להתבונן ולבחור בפתרון שיהיה מקובל עלי לא רק לשתי השניות הבאות אלה לזמן ארוך יותר.
כל עצירה כזאת מחייבת אותי להתבוננות מודעת שבהכרח כוללת בתוכה יותר מאשר רק את הפתרון הטכני המדויק לאותו רגע .
למרות הנטיה הטבעית שלי לפרט את ההמכלול הטכני ולהסיק מזה שהקוראים והצופים בבית יבינו את כל המשתמע מכך, היום יותר ברור לי שפרוט ענינים טכנים של הציור פונה בעיקר לאנשים העוסקים גם הם בציור ואת כל שאר המתענינים והמעונינים זה די משעמם וחסר את המשמעות העמוקה והכוללת שאני מיחסת להבט הטכני הזה שהוא בעיני הHARD CORE של הציור. אני יודעת שאני די במיעוט בענין הזה.
וכך נולדת ונוצרת המנדלה בין כוחות מנוגדים ומתוך מאבקים המתחוללים בי בזמן העשיה ולא רגע אחד לפני או אחרי.
בציור מנדלה יותר מאשר בסוג ציור אחר כוחו של ההווה מוקצן ומודגש.
ברגע שיש לי תוכנית מתאר לגבי אותה מנדלה או איזה שהוא אופק דימיוני להגיע אליו אני מרגישה שבשלב מסוים זה תוקע את העשיה ומחייב מחשבה המנתוקת ושוברת את רצף העשייה והיצירה.
זה מה שקרה עם המנדלה הזאת.
באתי אם איזהשהו רעיון , ממש לא מוגדר, תמונה מעורפלת, והפעם, בהיתי לעצמי, בטוח אצליח להערים על כוחות היקום ומכתיבי העל.
כרגיל התבדתי.
היצירה במציאות שוב מחזירה אותי למקום שבו אני נמצאת בדיוק ברגע הזה, וזה לא תמיד כיף.
המנדלה הזאת חייבה אותי להשלים עם פתרונות שלא הייתי שלמה איתם עד הסוף, כלומר להתפשר, לטובתה של היצירה ולא לטובת עצמי (מה בדיוק אמרתי?)
מלא בעיות היו לי איתה והתוצאה היא סוג של עדות לאותן בעיות ופתרונן.
את המנדלה אפשר לראות פה.
הוספת תגובה על "ציור ומחשבה תחילה"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה