שלום לכולם
זהו ביקורי האקטיבי הראשון, אז ברוכים הנמצאים
אני מזדהה עם חלק גדול מדבריו של מוטי. התהליך עליו הוא מדבר מוכר לי, מחלק מעבודותי. אותו תהליך, שבתחילת העבודה ובסופה משהו בי, בתחושות, בהחלטות, ברגשות... שונה. משהו ביני לבין עצמי.
זהו תהליך שתחילתו במחשבה/תחושה ראשונה, שמעבירה אותי למסע ארוך במגירות הנפש ובמחשבות, שיתכן ולא הייתי מסוגלת לגעת בהן לולי הציור. אני מעיזה אז לשאול את עצמי שאלות ולתת תשובות מבלי לברוח מהאמת. רק אחרי שאני חשה שנגעתי באמת, אני עוברת לשלב הבא - סקיצה ולעיתים סקיצות רבות ונוספות, זהו השלב בו אני מתחילה לצמצם את המחשבות לדבר המרכזי, כמו משפטים בודדים שמסכמים דיאלוג שלם. רק כשאני חשה שהצלחתי, שנגעתי באמת בדבר האמיתי, רק אז אני מתחילה לצייר ולתת חיים לאותן מחשבות ותובנות אליהן הגעתי, תוך דיון מתמשך עם עצמי, בניסיון לבחור את הצבע הנכון למחשבה, לתחושה מסויימת. ותוך כדי יושבת מול הבד, והעולם החדש שנוצר עליו, ומנהלת איתו ועם עצמי דיונים נוספים לפני שאני ממשיכה.
לגבי חשיבות התהליך ביחס לתוצאה, קשה לי להגיד מי מהם יותר חשוב בציורים אלו. התוצאה הויזואלית חשובה לי מאוד, אבל ברור לי שללא התהליך, לא היה לתוצאה קיום. ואולי ללא הציור לא היה תהליך(?). קרה שסיימתי ציור ולא אהבתי אתו ואז חשתי באמת שהתהליך הוא החשוב במקרה זה. התהליכים שאני עוברת עם עצמי בציור כזה, שווים לעיתים לשעות/שנות פסיכולוג רבות. אני חשה בהם כאילו אני יוצאת מעצמי ויכולה להביט בי מבחוץ.
מנגד ישנם ציורים שכל מהותם הוא הצד הויזואלי. אז, ברוב המיקרים האינטויציה מכתיבה את הדברים, גם אם יש לי נקודת מוצא - נושא, רעיון, צבעים... איתם אני מתחילה, פעמים רבות הציור מכתיב לי את העבודה, ואני מגיעה לתוצאות שונות לגמרי ממה שהתכוונתי. לרוב בציורים אלו הטכניקה היא העיניין. והנושא רק תרוץ.
קיימת הפרדה ברורה והחומרים איתם אני עובדת שונים. לרוב כשיש רעיון, אמירה מאחורי הציור, אני מציירת בשמן. כשהטכניקה חשובה, אז אקריליק.
שתהיה לכולם שנה טובה
שנה של יצירה והגשמה
רונית
/null/text_64k_1#