אמנות היא שפה; גם אלימות. האמנות היא השפה הנגדית, המשתקת אלימות.
תמונות קשות: עשרה נרצחים בשבועיים ימים - כשרוצחים סדרתיים ומפלצות אדם מסתובבים חופשי ברחובות בחיפוש אחר קורבנות תמימים; זה עלול לקרות לך ולי, לכל אחד, ככה סתם...
שפעת הרוצחים- החיים בישראל הפכו למציאות חולה, מבעיתה ומזעזעת: כל אחד עלול, ובקלות בלתי נסבלת להחריד, להירצח ב"דם קר" בישראל: בכל מקום, בכל מצב, ובלי שום סיבה, ככה סתם.
התפוז המכני - כמו בסרט, נערים שיכורים ושתויים, מסוממים, משועממים, מחפשים אקשיין, מוצאים להם קורבן מזדמן ותמים להוציא עליו את האכזריות והאלימות הנוראה, שהוציא האלכוהול שבדם.
היום זו את, מחר זה אני - והנה עוד קורבן, שעד לפני דקה חייך וליטף את אישתו האוהבת ואת שתי בנותיו - נכנס לסטטיסטיקה היבשה.
שיקאגו קטנה עלינו -
כשהאלימות חוגגת בערי ישראל והדם נשפך ברחובות:
כששלטון החוק נכנע לשלטון הפחד והאימה;
כשהשר לבטחון פנים שם כיפה ומתפשר עם החרדים האלימים; אבל לא רק איתם, גם עם משפחות הפשע וסוחרי הסמים;
כשאין שוטרים ברחובות ואין "בעל בית" בישראל, ורק "ג'ק המרתש" מסתובב חופשי ברחובות....
אז אומנות או נמות - עד שנמצא את עצמנו שחוטים על החוף, דקורים ברמזור, מרוטשות ומבותרות בפחי האשפה - כל עוד אפשר, לפחות נעשה אמנות, לפני שככה סתם, נירצח ונמות
הוספת תגובה על "אלימות, אומנות או סתם למות? "
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה