( כתוב בלשון נקבה פונה לשני המינים)

פסיכיאטר- ד"ר ירדן לוינסקי טוען ש:
" לפעמים יש מצב שבו מאומן נמצא במצב נפשי קשה, והוא במקום ללכת לפסיכולוג או לפסיכיאטר פונה למאמן שפחות מפחיד אותו, והמאמן- במקום ולהפנותו מייד לטיפול,מתיימר לסייע לו ובעצם גורם נזק ממשי למאומן"

אני מסכימה עם הטענה, יחד עם זאת , מתאמנות הן נשים שפויות בדעתן שצריכות לקבל החלטות ומתבקשות להמשיך לתפקד בחברה למרות מצבן הלא קל, לכן כלים של אימון בכל זאת יכולים להיות לעזר רב .
תרשו לי להסביר בכך שאדמה את המתאמנת לרכב נוסע .
.
לרכב פרטי בתנועה יש 4 מערכות :
1) המערכות המכאניות של הרכב - תפקודים פיזיולוגיים של המתאמנת.
2) מערכת חשמלית של הרכב - המערכת הרגשית של האישה.
3) מארכות אלקטרוניות של הרכב - התפקוד האנרגטי של המתאמנת.
4) נהגת - רצון, אגו , ערכים, תקראו לזה איך שנוח לכן, העיקר שיהיה ברור שמדובר באותו חלק שמפעיל אותנו.

עכשיו דמיינו רכב תקין לחלוטין עם נהגת ערנית וכשירה, נוסעת בבטחה בשיירה מסודרת , בכביש עם תמרור מסודר והולכי רגל שומרי חוק.

עד כמה זה נפלא, תפל משעמם ומנותק מציאות?

בואו נעשה עוד ניסיון, דמיינו אותו רכב תקין אותה נהגת ערנית וכשרה נוסעת בבטחה אך הפעם התמרור לא כל כך ברור,שליח של פיצה חותך אותה מימין, קשיש חסר סבלנות מצפצף מאחור , דקה אחרי שהיא נכנסת לצומת הולך רגל שנראה שיכור זורק את עצמו מול הגלגלים , כולם יוצאים מזה בשלום אך מספר דקות אחרי זה נשמעת חבטה עמומה שמבשרת אל עוד חתול שנדרס.

נשמע קצת יותר מחובר מציאות?

פה המאמנת מצטרפת לנסיעה ושואלת שתי שאלות:

לאן את נוסעת?
למה דווקא לשם?
זה הכול.

התפקיד שלי כמאמנת זה לנהל אינטראקציה עם מי שמניעה את המערכת. במקרה של רכב נוסע זה הנהגת ובפגישת אימון אני מתייחסת לרצון של המתאמנת .
לכל תקלה במערכות מכאניות כמו שפעת חזירים, במערכות חשמליות כמו אובדן או במערכות אלקטרוניות כמו עין הרע, ממליצה לפנות לאיש מקצוע מתמחה בתחום.

אימון לא סוטר טיפול פסיכולוגי, כמו שתכנון מסלול נסיעה לא סוטר החלפת מצבר . אותן שתי השאלות: לאן ולמה, כדי וצריך לשאול בכל מצב בלי קשר לגודל המשבר, אפשר לעשות את זה גם בזמן שהרכב במוסך ומומלץ במיוחד אחרי תעונות טוטל לוסט.

נסיעה בטוחה.