כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    פרטי קהילה

    עורכי דין ומתמחים

    "צדק צדק תרדוף" (דברים טז כ). "צדק אם ישב לכסאו, לא יפלה בין נכבד או נקלה וריק" (הוראציוס). "הטוב והתבונה בהתחברם יחד נקראים צדק" (משה מנדלסון).

    משפט וחשבונאות

    פורום

    על סדר היום

    המקום לדון בו בכל הנושאים המשפטיים שנמצאים על סדר היום

    חברים בקהילה (3686)

    לולה של היום
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    שטוטית
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    תנועת כמוך
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    aviav1
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    bonbonyetta
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    >>
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    צלם חובב
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    רוקם
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    אמיר ניצן
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    josh r
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    איציק אביב
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    . ארז .
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    בית המשפט העליון פסק - הגנה מוחלטת מתביעות לשון הרע לעורכי דין בבית המשפט

    22/8/09 12:24
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2009-08-22 12:24:12
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: אלי כהן 2009-08-22 08:25:24

     

     

    יעל יקרה,

     

    אינני רוצה להתפלמס ולכן אענה לך בדרכי.

     

    לטעמי פסיקה זו נוגעת בעקיפין גם בשאלות נוספות:

    א. זכותו של בית המשפט לבטל חוקים שאינם חוקתיים.

    ב. זכותו של בית המשפט לפרש חוקים על פי תכליתם במה שקרוי לעיתים "חקיקה שיפוטית".

     

    א.

    לשון החוק המעניקה הגנה מוחלטת לאנשי המשפט לומר את דברם בהיכל המשפט ללא כל מגבלה עד כדי העלבת הזולת בכוונת מכוון ואמירת דברי שקר ביודעין אינה עולה לדעתי בקנה אחד עם חוק יסוד כבוד האדם וחירותו ולכן לכאורה אינה חוקתית. לפיכך היה רצוי שבית המשפט העליון יאמר בבירור שיש לשנות את נוסח החוק במקום לפרשו בדרך דווקנית עד אבסורד.

     

    ב. 

    אף ששופטי הרוב רצו לדייק בכוונת המחוקק לדעתי הם פרשו אותה לא נכון, שהרי כוונת המחוקק לפי תכליתה לא יכולה בשום פנים ואופן להיות יצירת פרדוקס שבו לצורך גילוי האמת יעשו שימוש ביודעין בדברי שקר ואף יהפכו את היכל המשפט למקום שבו בועטים ברגל גסה בכבוד האדם ובשמו הטוב. הנה לך דוגמה מובהקת למקום שבו נדרשה פרשנות תכליתית כפי שהרהיב לעשות שופט המיעוט.

     

    כיצד בכלל אפשר לטעון מבחינה תכליתית ועל פי ההיגיון שריבוי שקר משרת את "חקר האמת" ? הכיצד יבור לו השופט החכם את האמת מבין דברי השקר שיתרבו בעטיה של פסיקה זו ?

     

    לדעתי, אפשר ורצוי לחקור את האמת בדרכי אמת ואף להוציא החלטה ופסק דין תוך שמירה קפדנית על האמת וללא פגיעה שלא לצורך בכבודו של אדם ובכך גם במעמדו של בית המשפט בעיני הציבור.

     

    לסיכום, בעיני פסיקה זו היא מרחיקת לכת ומקוממת. כולי תקווה שיתקיים דיון נוסף שבו תתקבל דעת המיעוט והלוואי שישונה נוסח החוק באופן המגביל את החופש הניתן לאנשי המשפט לעלוב בזולתם לשווא ולומר דברי שקר ביודעין בטענה של "עשיית דין" או "חקר האמת" - בכל מקום ובהיכל המשפט קל וחומר. 

     

     

     

     

     

     


     אלי ידידי היקר, אני לא רואה שום קשר עקיף או ישיר, בין הפסיקה הנכונה הזו, החוזרת על דברי החוק, לעניין חסינות עורכי דין בדיוני בתי משפ,ט בפני תביעות לשון הרע, לבין, עדויות שקר, עידוד למתן עדות שקר וכיוצ"ב.

    עדויות שקר היו, קיימות ויהיו תמיד, בלי קשר לסעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע. כל עוד, איש לא קם ועושה מעשה בנוגע לעדויות השקר הללו וניתן עפ"י חוק לעשות מעשה בנוגע אליהן, הן תמשכנה להתקיים והרי כולנו יודעים מה היחס כלפי עדויות שקר בבתי המשפט - אין יחס. בתי המשפט ועורכי הדין, לא עושים דבר וחצי דבר,על מנת לפעול בדרכים השמורות לנו עפ"י דין, כדי להוקיע את השקרנים הללו. למה? כי בתי המשפט מתייחסים לעדות שקר כאל דבר של מה בכך ומקבלים זאת, משל זו היתה הנורמה וזו אכן הנורמה לצערי הרב. אלא שלנורמה השלילית הזו, אין כל קשר למתן לגיטימציה להופיע ללא מורא ולייצג בנאמנות את הלקוח ועדין לא קיבלתי מענה לשאלה, מה הקשר בין מתן חסינות בפני תביעות לשון הרע, על דברים הנאמרים בבית המשפט, לבין עידוד למתן עדות שקר. לדעתי, אין כל קשר כזה, אפילו לא עקיף.


    --
    עורכת דין יעל גיל, המשרד עוסק בדיני משפחה.
    22/8/09 23:52
    1
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2009-08-22 23:52:45
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: אלי כהן 2009-08-22 08:25:24

     

     

    יעל יקרה,

     

    אינני רוצה להתפלמס ולכן אענה לך בדרכי.

     

    לטעמי פסיקה זו נוגעת בעקיפין גם בשאלות נוספות:

    א. זכותו של בית המשפט לבטל חוקים שאינם חוקתיים.

    ב. זכותו של בית המשפט לפרש חוקים על פי תכליתם במה שקרוי לעיתים "חקיקה שיפוטית".

     

    א.

    לשון החוק המעניקה הגנה מוחלטת לאנשי המשפט לומר את דברם בהיכל המשפט ללא כל מגבלה עד כדי העלבת הזולת בכוונת מכוון ואמירת דברי שקר ביודעין אינה עולה לדעתי בקנה אחד עם חוק יסוד כבוד האדם וחירותו ולכן לכאורה אינה חוקתית. לפיכך היה רצוי שבית המשפט העליון יאמר בבירור שיש לשנות את נוסח החוק במקום לפרשו בדרך דווקנית עד אבסורד.

     

    ב. 

    אף ששופטי הרוב רצו לדייק בכוונת המחוקק לדעתי הם פרשו אותה לא נכון, שהרי כוונת המחוקק לפי תכליתה לא יכולה בשום פנים ואופן להיות יצירת פרדוקס שבו לצורך גילוי האמת יעשו שימוש ביודעין בדברי שקר ואף יהפכו את היכל המשפט למקום שבו בועטים ברגל גסה בכבוד האדם ובשמו הטוב. הנה לך דוגמה מובהקת למקום שבו נדרשה פרשנות תכליתית כפי שהרהיב לעשות שופט המיעוט.

     

    זו היא בדיוק התכלית של ההליך המשפטי, לא לקבוע מראש מה היא האמת ומי הוא המשקר, אלא להתיר לכל צד לטעון זאת חופשי וחף מכל חשש. ברגע שאתה אומר למישהו מותר לך לקיים הליך משפטי אבל אסור לך להטיח בצד השני שהוא שקרן, רוקנת את ההליך המשפטי מתוכן.

     

     

    כיצד בכלל אפשר לטעון מבחינה תכליתית ועל פי ההיגיון שריבוי שקר משרת את "חקר האמת" ? הכיצד יבור לו השופט החכם את האמת מבין דברי השקר שיתרבו בעטיה של פסיקה זו ?

     

    לדעתי אתה מניח בטעות שכל "הכפשה" היא "שקר", ולא היא.

     

    לדעתי אתה גם מניח בטעות שעורכי דין יעוטו על הפסיקה הזו ויטיחו בעמיתיהם יותר שקרים מהכמות הרגילה המאפיינת הליכים משפטיים, וגם לא היא.

     

    תכלית הפסיקה היא לאפשר חופש טיעון. לא כדי לעודד שקר או להרבות אותו כמובן,  אלא כדי לאפשר לאמת להיתגלות מבלי שעורך הדין יהיה מאויים בתביעות סרק על כל דבר-מה שהוא מוציא מהפה במסגרת ההליך המשפטי.

     

     

    לדעתי, אפשר ורצוי לחקור את האמת בדרכי אמת ואף להוציא החלטה ופסק דין תוך שמירה קפדנית על האמת וללא פגיעה שלא לצורך בכבודו של אדם ובכך גם במעמדו של בית המשפט בעיני הציבור.

     

    אפשר - נכון. רצוי - נכון. אבל איך אפשר לעשות זאת בלי לאפשר חופש טיעון? איך אפשר לחקור את האמת מבלי לאפשר לכל צד להגן על האמת שהוא מאמין בה בלא חשש?

     

    האם אין מחיר "חופש-המחקר" הזה שהעניק בית המשפט לעוזרי-המחקר שלו שווה את התוצאה, המאפשרת לשופט לשמוע את כל מה שעורך הדין חושב ולא רק את מה שהוא לא פוחד לטעון?

     

    לסיכום, בעיני פסיקה זו היא מרחיקת לכת ומקוממת. כולי תקווה שיתקיים דיון נוסף שבו תתקבל דעת המיעוט והלוואי שישונה נוסח החוק באופן המגביל את החופש הניתן לאנשי המשפט לעלוב בזולתם לשווא ולומר דברי שקר ביודעין בטענה של "עשיית דין" או "חקר האמת" - בכל מקום ובהיכל המשפט קל וחומר. 

     

    ברוב המקרים לא ניתן לדעתי לעשות הפרדה בין ה"ביודעין" של עורך הדין שטוען טענות (שקריות או אמיתיות) לבין חובתו לטעון כשליח את מה שהלקוח שלו טוען שזו האמת, גם אם בסופו של הליך מסתבר שהלקוח שיקר (ולא בהכרח במודעות של עורך הדין לשקר). בדיעבד כולם יודעים מה היא האמת המשפטית (גם כשהיא לא אמת עובדתית). אבל זה הוא אבסורד לדרוש מעורכי הדין לטעון אך ורק טענות שיסתברו בסופו של ההליך כאמת. אמת כפי שהשופט ניחש אותה ולא בהכרח האמת כפי שהיא הייתה באמת. על זה בעצם מתקיים כל ההליך המשפטי כולו, ולא ניתן לדרוש מעורכי דין לנבא את התוצאה ולטעון רק אותה, ועוד מראש.

     

     

     

     

     

     


    --
    חצי עולם מת ברעב. החצי השני כל הזמן בדיאטה
    23/8/09 01:03
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2009-08-23 01:03:08
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    אני קראתי פעם אחת ועוד פעם , ופעם שלישית, גם את פסיקת העליון בנוגע לחיר וגיל, וגם את לשון המחוקק.

    ואני עומד תמה על מה הם מדברים?

    בנידון שהיה לפניהם, מדובר בעורך דין שאומר על חבירו שהוא בתהליך של הדחה מלשכת עורכי הדין. מה לענין זה ולנידון של פחד מתביעות. ראוי גם ראוי שעורך דין [סליחה על הביטוי] יעשה במכנסיו מפחד לפני שהוא בא להטות דין בסיפורי כזב על עמיתו העורך דין.

    אדרבה, נהפוך הוא, מן הראוי היה שהעונש על איסור לשון הרע, בבית משפט, שמטרתו לא רק הכפשה, אלא הטיית דין. תהיה כפולה ומכופלת.

    ולשון החוק, ברור מילל על טענות והכפשות בעצם הדיון, , לכך ישנה סברא שכיון שעורך דין מתפקידו לדאוג לבירור האמת בענין לקוחו, פעמים מותרת הרצועה, והלשון מתחדדת, כך הן טבעם של דברים, ועצם הענין מיועד להכחשה נגדית, וכאן במקרה זה "הצר שווה בנזק המלך" שעל אף שנפגם מעמד המשפט, יכול העו"ד להיות מרוכז בתכליתו, ולא בפחד בתביעה נגדו.

    מה לזה , ולהכפשה והמצאת סיפורי כזב על עמית למקצוע רק בכדי להטות משפט.

    וכי אין החלוקה ברורה. בין הכפשה אישית שלא נוגעת למשפט, לבין הכפשה מילולית בענין המשפט עצמו.

    ברור לכל בי רב, שהמחוקק לא חילק בלשונו, כי לא עלה בדעתו שיטען מישהו לעולם, שהכפשה לא ענינית תצורף להיתר זה הניתן בחוק הנ"ל.

    תמהני איך יצא מפי "עליון" רעות כאלו.

    23/8/09 01:12
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2009-08-23 01:12:41
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין


    השופט אדמונד לוי מהעליון, הרשיע עורכת דין שכינתה עמית למקצוע נוכל ושקרן, והחמיר את עונשה מ6 חודשי השעיה ל18 חודשים

    הנה קישור להודעה

    http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=744114&contrassID=2&subContrassID=6&sbSubContrassID=0

     

    23/8/09 06:25
    1
    דרג את התוכן:
    2009-08-23 06:28:09
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: עו"ד יעל גיל 2009-08-23 01:12:41

    בית המשפט העליון פסק - הגנה מוחלטת מתביעות לשון הרע לעורכי דין בבית המשפט
    הדהמרקר מדווח היום, כי בית המשפט העליון בדעת רוב של השופטים אליעזר ריבלין ויורם דנציגר קבע כי, על אמירות פוגעות הנאמרות תוך כדי משפט, חלה חסינות ואין בהן כדי להוות לשון הרע. גם לשכת עורכי הדין הצטרפה להליך וטענה כי לדעתה מדובר בחיסיון מוחלט, שכן, פתיחת השערים להגשת תביעות על הנאמר תוך כדי דיון, תפגע בעבודת עורכי הדין ותפעיל עליהם לחץ בלתי הוגן בעבודתם. כבוד השופט רובינשטיין, בדעת מיעוט סבר כי הגנת הסעיף אינה מוחלטת ולא תחול במקרים של השתלחות משמיצה במיוחד, שלא היה בה צורך, לשם הדיון בתיק.

    אני מסכימה לחלוטין עם דעת הרוב בפסק הדין של בית המשפט העליון. בבית המשפט, צריכה להיות לעורכי הדין, הגנה מוחלטת מתביעות לשון הרע. יש לאפשר לנו הליטיגטורים לעשות את עבודתנו נאמנה. גם כך, מופעלים עלינו לחצים רבים וקשים במיוחד, מכל כיוון שלא נסתכל עליו ולא צריך להוסיף על כך את תביעות לשון הרע מצד עמיתנו למקצוע.

     http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=nr20090819_80898

    מה דעתכם חברים?

     

     

    קראתי את פסק-הדין.

      

    לכאורה נראה כי לאור התיקון בחוק, שנתיים לאחר חקיקתו, לא היה מנוס מהתוצאה אליה הגיעו שופטי הרוב, אבל אנחנו יודעים שאם רוצים להגיע לתוצאה מסויימת, מכופפים את כל החוקים.

      

    כך, למשל, אם אפשר, ע"י פרשנות, לסייג את החסינות המהותית של חברי הכנסת, כך גם אפשר לסייג את החסינות מפני הליכי לשון הרע. קחו, למשל, תרחיש כזה:

      

         "כבוד בית המשפט, אני מבקש לזכות את הנאשם.
         "הנאשם הואשם בנהיגה במהירות של שמונים קמ"ש בדרך עירונית.

         "לא הובאה כל ראייה לכך שהדרך היא עירונית.

         "שמחה ניר בועל קטינות, ומועל בכספי הלקוחות.

         "מעבר לכך, השוטר לא הציג את יומן המפעיל, הגם שנדרש לכך.

         "לא הובאה כל ראייה על מיומנותו של השוטר.

         "לא הובאה כל ראייה לבדיקות שנעשו במכשיר - לא הבדיקות התקופתיות,

         ולא בדיקות השגרה.

         "לאור כל אלה אין מנוס מזיכויו של הנאשם".

      

    לשון הרע או לא - הגידו אתם.

      

    אלא מאי - מפסק הדין עולה החשש שהשופטים חשבו גם על האפשרות שמישהו יתבע גם אותם על לשון הרע, כי מה שחל על המשתתפים בהליך המשפטי בכל הנושע לעוולת/עבירת לשון הרע, על הסייגים וההגנות שלה, חל גם על השופטים.

      

    אפילו אליקים, אשר בדעת המיעוט קבע שהחסינות אינה מוחלטת, סייג את הסייגים כך שלעולם אי אפשר יהיה לתבוע שופט על לשון הרע.

     

     


    --
    שמחה (קימקא) ניר, עו\"ד
    http://www.quimka.net/?l=he&a=180000

    23/8/09 06:49
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2009-08-23 06:49:27
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: רמניק 2009-08-23 01:12:41


    השופט אדמונד לוי מהעליון, הרשיע עורכת דין שכינתה עמית למקצוע נוכל ושקרן, והחמיר את עונשה מ6 חודשי השעיה ל18 חודשים

    הנה קישור להודעה

    http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=744114&contrassID=2&subContrassID=6&sbSubContrassID=0

     

     

     

    חז"ל כבר פסקו כי "אין מביאין ראיה מן השוטים" (שבת קד, ע"ב)

     

    לא קראתי את פסק דינו המלא של סגן ראש עריית רמלה לשעבר מר אדמונד לוי, אך על פניו ולפי המתואר  בכתבה בעיתון הארץ, מדובר בפסק דין בלתי חוקתי בעליל. אין בליבי ספק כי אילו היה דן בתיק שופט מקצועי, ולא מינוי פוליטי די מביך, התוצאה הייתה הפוכה לחלוטין.

     

    הנסיון לשלול מעורכת דין להטיח במסגרת דיון משפטי המתיימר להוכיח מי הוא הנוכל והשקרן את הטיעון נגד עורך דין כי הוא "נוכל ושקרן" מקורו בתרבות עגומה שבה עדיף שקר מכובד על פני אמת בוטה. תרבות שאנחנו נוהגים להכחיש שאנו משתייכים אליה, וכל פעם באים עלינו כל מיני אדמונדים שכאלה להוכיח שבכל שקר אירופאי נאור יש איזה שמץ של אמת חשוכה.

     

    מה השאלה ומה הספק כאן?

     

    בסדר או לא בסדר - עובדתית ישנם גם עורכי דין שהם נוכלים ושקרנים. אולי רק אחד, אולי בקושי מאה, ואולי כמעט אלף (יש גם הכללות פחות סימפטיות, כידוע).

     

    עובדתית - עורכי דין טוענים טענות בבית המשפט על פי מה שהקליינט שלהם מאכיל (או מאביס) אותם (וגם הקליינטים לא תמיד כל כולם ל"ו צדיקים), ואותם אחד, מאה או אלף עורכי דין שהם באמת שקרנים ורמאים, טוענים את הטענות בהתאם לאינטרסים שלהם משכר הטרחה הנגזר מהדיון, ובמנותק לגמרי מחובתם לדבר אמת ולשמש כקציני בית המשפט.

     

    איך אפשר להתמודד עם אותם עורכי דין שכאלה מבלי להטיח בהם את העובדות, בצורה טקטית ישירה, עקיפה או סיבובית - אבל בשורה התחתונה תהיה זו האשמה -ישירה או מרומזת- לאמירת שקר, ולעיתים שקר שברור  לכל שהוא שקר ושידוע למי שטוען אותו שהוא שקר... ?

     

    אי אפשר להגביל את זה ככה בדיון משפטי. זה הוא בדיוק הטריבונל שבו חייבים להתפשט, למרות שמחוץ לבית השימוש המשפטי הזה חייבים ללבוש בחזרה את הבגדים המכסים על המערומים, והמבושים.

     

    במקרים של השמצות שווא מכוונות וחסרות בסיס יש מקום לשופט להמליץ על בירור משמעתי או הוצאות לדוגמא. זו התרופה, ולא לאמץ כל מיני מחלות גלותיות של סטייה להסתיר את האמת בגלל כללי נימוס.

     

     


    --
    חצי עולם מת ברעב. החצי השני כל הזמן בדיאטה
    23/8/09 08:38
    1
    דרג את התוכן:
    2009-08-23 11:19:05
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: ניקוליי 2009-08-23 06:49:27

    צטט: רמניק 2009-08-23 01:12:41


    השופט אדמונד לוי מהעליון, הרשיע עורכת דין שכינתה עמית למקצוע נוכל ושקרן, והחמיר את עונשה מ6 חודשי השעיה ל18 חודשים

    הנה קישור להודעה

    http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=744114&contrassID=2&subContrassID=6&sbSubContrassID=0

     

     

     

    חז"ל כבר פסקו כי "אין מביאין ראיה מן השוטים" (שבת קד, ע"ב)

     

    לא קראתי את פסק דינו המלא של סגן ראש עריית רמלה לשעבר מר אדמונד לוי, אך על פניו ולפי המתואר  בכתבה בעיתון הארץ, מדובר בפסק דין בלתי חוקתי בעליל. אין בליבי ספק כי אילו היה דן בתיק שופט מקצועי, ולא מינוי פוליטי די מביך, התוצאה הייתה הפוכה לחלוטין.

     

    הנסיון לשלול מעורכת דין להטיח במסגרת דיון משפטי המתיימר להוכיח מי הוא הנוכל והשקרן את הטיעון נגד עורך דין כי הוא "נוכל ושקרן" מקורו בתרבות עגומה שבה עדיף שקר מכובד על פני אמת בוטה. תרבות שאנחנו נוהגים להכחיש שאנו משתייכים אליה, וכל פעם באים עלינו כל מיני אדמונדים שכאלה להוכיח שבכל שקר אירופאי נאור יש איזה שמץ של אמת חשוכה.

     

    מה השאלה ומה הספק כאן?

     

    בסדר או לא בסדר - עובדתית ישנם גם עורכי דין שהם נוכלים ושקרנים. אולי רק אחד, אולי בקושי מאה, ואולי כמעט אלף (יש גם הכללות פחות סימפטיות, כידוע).

     

    עובדתית - עורכי דין טוענים טענות בבית המשפט על פי מה שהקליינט שלהם מאכיל (או מאביס) אותם (וגם הקליינטים לא תמיד כל כולם ל"ו צדיקים), ואותם אחד, מאה או אלף עורכי דין שהם באמת שקרנים ורמאים, טוענים את הטענות בהתאם לאינטרסים שלהם משכר הטרחה הנגזר מהדיון, ובמנותק לגמרי מחובתם לדבר אמת ולשמש כקציני בית המשפט.

     

    איך אפשר להתמודד עם אותם עורכי דין שכאלה מבלי להטיח בהם את העובדות, בצורה טקטית ישירה, עקיפה או סיבובית - אבל בשורה התחתונה תהיה זו האשמה -ישירה או מרומזת- לאמירת שקר, ולעיתים שקר שברור  לכל שהוא שקר ושידוע למי שטוען אותו שהוא שקר... ?

     

    אי אפשר להגביל את זה ככה בדיון משפטי. זה הוא בדיוק הטריבונל שבו חייבים להתפשט, למרות שמחוץ לבית השימוש המשפטי הזה חייבים ללבוש בחזרה את הבגדים המכסים על המערומים, והמבושים.

     

    במקרים של השמצות שווא מכוונות וחסרות בסיס יש מקום לשופט להמליץ על בירור משמעתי או הוצאות לדוגמא. זו התרופה, ולא לאמץ כל מיני מחלות גלותיות של סטייה להסתיר את האמת בגלל כללי נימוס.

     

     

     

    כבר כתבתי את דעתי , בענין הנידון, יש לחלק בין טענות בתוך הנידון ובהקשרו. לבין הכפשות אישיות מחוץ לדיון. כמו במקרה המדובר בפסיקתם.

    לא הבאתי את הקישור הזה, אלא מחמת הקשר הישיר שלו לנידון. ותו לא.

    דעותיי מגוונות מאד ביחס לחלק משופטי בית משפט העליון[ כתבתי השלום בטעות על אף שגם כלפיהם הדברים אמורים]. ובכל אופן אני  שומר על כבודם, לפחות משתדל.

    לא חושב שראוי כך לכתוב על שופט. זו דעתי, זכותך לחלוק כמובן.

    23/8/09 09:56
    0
    דרג את התוכן:
    2009-08-23 09:58:01
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: אלי כהן 2009-08-22 08:25:24

     

     

    יעל יקרה,

     

    אינני רוצה להתפלמס ולכן אענה לך בדרכי.

     

    לטעמי פסיקה זו נוגעת בעקיפין גם בשאלות נוספות:

    א. זכותו של בית המשפט לבטל חוקים שאינם חוקתיים.

    ב. זכותו של בית המשפט לפרש חוקים על פי תכליתם במה שקרוי לעיתים "חקיקה שיפוטית".

     

    א.

    לשון החוק המעניקה הגנה מוחלטת לאנשי המשפט לומר את דברם בהיכל המשפט ללא כל מגבלה עד כדי העלבת הזולת בכוונת מכוון ואמירת דברי שקר ביודעין אינה עולה לדעתי בקנה אחד עם חוק יסוד כבוד האדם וחירותו ולכן לכאורה אינה חוקתית. לפיכך היה רצוי שבית המשפט העליון יאמר בבירור שיש לשנות את נוסח החוק במקום לפרשו בדרך דווקנית עד אבסורד.

     

    ב. 

    אף ששופטי הרוב רצו לדייק בכוונת המחוקק לדעתי הם פרשו אותה לא נכון, שהרי כוונת המחוקק לפי תכליתה לא יכולה בשום פנים ואופן להיות יצירת פרדוקס שבו לצורך גילוי האמת יעשו שימוש ביודעין בדברי שקר ואף יהפכו את היכל המשפט למקום שבו בועטים ברגל גסה בכבוד האדם ובשמו הטוב. הנה לך דוגמה מובהקת למקום שבו נדרשה פרשנות תכליתית כפי שהרהיב לעשות שופט המיעוט.

     

    כיצד בכלל אפשר לטעון מבחינה תכליתית ועל פי ההיגיון שריבוי שקר משרת את "חקר האמת" ? הכיצד יבור לו השופט החכם את האמת מבין דברי השקר שיתרבו בעטיה של פסיקה זו ?

     

    לדעתי, אפשר ורצוי לחקור את האמת בדרכי אמת ואף להוציא החלטה ופסק דין תוך שמירה קפדנית על האמת וללא פגיעה שלא לצורך בכבודו של אדם ובכך גם במעמדו של בית המשפט בעיני הציבור.

     

    לסיכום, בעיני פסיקה זו היא מרחיקת לכת ומקוממת. כולי תקווה שיתקיים דיון נוסף שבו תתקבל דעת המיעוט והלוואי שישונה נוסח החוק באופן המגביל את החופש הניתן לאנשי המשפט לעלוב בזולתם לשווא ולומר דברי שקר ביודעין בטענה של "עשיית דין" או "חקר האמת" - בכל מקום ובהיכל המשפט קל וחומר. 

     

     

     

     

     

     

     

    הפרשנות שלך בסעיף א' דלעיל למשמעות ההיתר שבחוק- אינה מחויבת המציאות, בדיוק כמו פרשנותו של ביהמ"ש העליון.

     

    לצורך ברור חופשי של נסיבות המקרה והטענות המשפטיות - די בכך שההגנה תתיחס לאמירות שנוגעות לתיק הנידון בפני ביהמ"ש, וזו היתה ההשערה על כוונת המחוקק עד שקם ביהמ"ש העליון כאן והרחיבה גם לכל דבר שכלל אינו קשור בהכרח לנושא הדיון -אבל זכה במקרה לחסות בעיר המקלט של הארוע המשפטי.

     

    [התחושה היא שביהמ"ש דואג לספק הגנה עודפת לעצמו ולקבוצת ההתיחסות שלו- מעבר לנדרש; (פס"ד אונגרפלד, והאמת שלא רלבנטית מהדהד ברקע);

    לחלופין - יתכן שפשוט לא חשבו עד הסוף על מה שכתבו, ועל התוצאות האפשריות בעתיד מכתיבה משולחת רסן כזו. אינני יודעת איזו משתי האפשרויות מפחידה יותר]. 

     

    מיותר וחבל.

     

     

     

    23/8/09 11:06
    1
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2009-08-23 11:06:01
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: רמניק 2009-08-23 08:38:09

    כבר כתבתי את דעתי , בענין הנידון, יש לחלק בין טענות בתוך הנידון ובהקשרו. לבין הכפשות אישיות מחוץ לדיון. כמו במקרה המדובר בפסיקתם.

    לא הבאתי את הקישור הזה, אלא מחמת הקשר הישיר שלו לנידון. ותו לא.

    דעותיי מגוונות מאד ביחס לחלק משופטי בית משפט השלום. ובכל אופן אני  שומר על כבודם, לפחות משתדל.

    לא חושב שראוי כך לכתוב על שופט. זו דעתי, זכותך לחלוק כמובן.

     

     

    הרי אין בינינו שום ויכוח לגבי הנורמה הראויה. אין לנו גם ויכוח על האבחנה בין טענות לעניין הנדון לבין הכפשות אישיות. הויכוח הוא רק על הדרך הראויה לאזן בין הצורך בזכות לדיון חופשי מפאת החשיבות העדיפה של חקר האמת, ובין הזכות לתבוע על עלבונות אישיים שנאמרים במסגרת הליך בירור אותה אמת.

     

    ככלל -גם ללא ההקשר הנדון- אני בעד גישה שתצמצם את עילות התביעה האזרחיות כולן, ולחנך אנשים להמנע מעוולות במקום להתנפל על כל הזדמנות מאולצת להגיש תביעות, כספורט לאומי ומודל עסקי. על כל אלה נוסף כאן הצורך החיוני בהגנה על חופש הדיון על מנת להגיע לחקר האמת.

     

    לגבי כבודם של שופטים, גם על זה אין ויכוח.

    שופט זה מקצוע. זה הוא מקצוע חשוב מאוד, וראוי לכבוד גדול, כמעט כמו הכבוד המגיע למקצועות חשובים ממנו כגון מורים, אחיות רחמניות, וממילא רופאים.

     

    מאחר ושופט זה מקצוע, הכבוד המגיע לבעלי המקצוע הזה, אינו הכבוד שרשאים להנות ממנו שופטי-קומבינה, מהסוג של אדמונד לוי. הוא לא מקצוען, הוא לא הגיע לתפקיד בזכות כישוריו כמשפטן ולא הגיע לעליון בזכות עליונותו. אדמונד הוא מינוי פוליטי מטעם מפלגה שכבר התפרקה אחרי שראשיה הושלכו לכלא ולפח הזבל של ההיסטוריה הפוליטית, באשמות שחיתות. ולעליון הוא מונה על תקן הדתי-מחמד התורן ותו לא. גם דתי וגם מזרחי: שני קישוטים במחיר של שופט מחמד אחד.

     

    פסיקותיו מלמדות שגם במהלך התקופה שבה הוא יכול היה ללמוד את מקצוע השיפוט לפחות מתוך עשייה, לא הצליחה להפוך אותו למה שהוא לא, ולהקנות לו את מה שאין לו.

     

    צר לי שאינני יכול להתייחס למינוי פוליטי, כמו גם אל יתר מינויי הקומבינה לבית המשפט העליון, בכבוד כלשהו. ביום שיהיו שם שופטים ולא קומבינטורים, נדבר אחרת. אחות רחמניה בבית חולים תורמת לציבור תרומה חשובה יותר מכל שופטי העליון גם יחד. ולמרבה הבושה עולה בקושי כמו הבורקסים שהם מבזבזים לכולנו.

     

    עסקנות היא דרך מבזה בעיני להשיג ג'וב. אדם שהשיג את התפקיד שלו בזכות קשרים, קומבינות, תככים ועיסקאות תן-וקח, איננו ראוי לכבוד, אלא  לבוז.

     

    זו דעתי, זכותך לחלוק כמובן.

     

     


    --
    חצי עולם מת ברעב. החצי השני כל הזמן בדיאטה
    23/8/09 11:45
    2
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2009-08-23 11:45:42
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: ניקוליי 2009-08-23 11:06:01

    צטט: רמניק 2009-08-23 08:38:09

    כבר כתבתי את דעתי , בענין הנידון, יש לחלק בין טענות בתוך הנידון ובהקשרו. לבין הכפשות אישיות מחוץ לדיון. כמו במקרה המדובר בפסיקתם.

    לא הבאתי את הקישור הזה, אלא מחמת הקשר הישיר שלו לנידון. ותו לא.

    דעותיי מגוונות מאד ביחס לחלק משופטי בית משפט השלום. ובכל אופן אני  שומר על כבודם, לפחות משתדל.

    לא חושב שראוי כך לכתוב על שופט. זו דעתי, זכותך לחלוק כמובן.

     

     

    הרי אין בינינו שום ויכוח לגבי הנורמה הראויה. אין לנו גם ויכוח על האבחנה בין טענות לעניין הנדון לבין הכפשות אישיות. הויכוח הוא רק על הדרך הראויה לאזן בין הצורך בזכות לדיון חופשי מפאת החשיבות העדיפה של חקר האמת, ובין הזכות לתבוע על עלבונות אישיים שנאמרים במסגרת הליך בירור אותה אמת.

     

    ככלל -גם ללא ההקשר הנדון- אני בעד גישה שתצמצם את עילות התביעה האזרחיות כולן, ולחנך אנשים להמנע מעוולות במקום להתנפל על כל הזדמנות מאולצת להגיש תביעות, כספורט לאומי ומודל עסקי. על כל אלה נוסף כאן הצורך החיוני בהגנה על חופש הדיון על מנת להגיע לחקר האמת.

     

    לגבי כבודם של שופטים, גם על זה אין ויכוח.

    שופט זה מקצוע. זה הוא מקצוע חשוב מאוד, וראוי לכבוד גדול, כמעט כמו הכבוד המגיע למקצועות חשובים ממנו כגון מורים, אחיות רחמניות, וממילא רופאים.

     

    מאחר ושופט זה מקצוע, הכבוד המגיע לבעלי המקצוע הזה, אינו הכבוד שרשאים להנות ממנו שופטי-קומבינה, מהסוג של אדמונד לוי. הוא לא מקצוען, הוא לא הגיע לתפקיד בזכות כישוריו כמשפטן ולא הגיע לעליון בזכות עליונותו. אדמונד הוא מינוי פוליטי מטעם מפלגה שכבר התפרקה אחרי שראשיה הושלכו לכלא ולפח הזבל של ההיסטוריה הפוליטית, באשמות שחיתות. ולעליון הוא מונה על תקן הדתי-מחמד התורן ותו לא. גם דתי וגם מזרחי: שני קישוטים במחיר של שופט מחמד אחד.

     

    פסיקותיו מלמדות שגם במהלך התקופה שבה הוא יכול היה ללמוד את מקצוע השיפוט לפחות מתוך עשייה, לא הצליחה להפוך אותו למה שהוא לא, ולהקנות לו את מה שאין לו.

     

    צר לי שאינני יכול להתייחס למינוי פוליטי, כמו גם אל יתר מינויי הקומבינה לבית המשפט העליון, בכבוד כלשהו. ביום שיהיו שם שופטים ולא קומבינטורים, נדבר אחרת. אחות רחמניה בבית חולים תורמת לציבור תרומה חשובה יותר מכל שופטי העליון גם יחד. ולמרבה הבושה עולה בקושי כמו הבורקסים שהם מבזבזים לכולנו.

     

    עסקנות היא דרך מבזה בעיני להשיג ג'וב. אדם שהשיג את התפקיד שלו בזכות קשרים, קומבינות, תככים ועיסקאות תן-וקח, איננו ראוי לכבוד, אלא  לבוז.

     

    זו דעתי, זכותך לחלוק כמובן.

     

     

     

    ניקולאי מכובדי.

    יתכן וצודקים דבריך לגבי כל ענינם של תביעות לשון הרע באשר הם, יתכן שלא. רק אומר כך, אם יש מקום מתאים אחד שכן יכפו את הדין, הוא בהכפשת עו"ד באופן אישי בלא קשר לנידון , על מנת להטות דין. זהו מקרה חמור בהרבה מלשון הרע בעלמא, שנזקו העתידי בספק, כאן ברורה המגמה, והיא שלילית עד פלילית.  אם ישנו עבירה של שיבוש הליכי חקירה, למה שלא תהיה גם עבירה של שיבוש הליכי משפט. ברגע שאני טוען על עמית למקצוע במהלך משפט שהוא כלל אינו ראוי להיות עורך דין. והוא כבר בהליכי הדחה, ובכך רצוני שבית המשפט ימנע מלהתיחס אליו ולטענותיו באותו אופן שהוא ראוי לו. הרי שיש כאן עברה של ממש.  

    רבונו של עולם, מה לזה ולחקר האמת.?

    וביחס לכבוד השופט.

    איני יודע על איזה רקע היה מינויו של שופט זה או אחר. אני גם לא חושב שזה משנה הרבה.

    הסיבה שאני רוחש כבוד לשופט אינו מחמת האיש הנושא את התואר. בכך באמת מסכים אני עם דבריך שלאחות או רופא מצילי חיים , לפעמים ראוי לרכוש כבוד יותר.

    הכבוד הנרכש לשופט הוא כבוד לתואר לא לשופט. עלינו לרכוש כבוד לשופטים כי מקום המשפט עצמו מחייב כבוד. הוא אשר אמרתי, ברגע שנבחן כל שופט לגופו של אדם. תתכן הרבה אי כבוד. הענין הוא לא הם אלא מה שהם מיצגים.

     

    ואם תרשה לי כמה מילים מפרשת השבוע פרשת שופטים.

    שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק:
    (יט) לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם:
    (כ) צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ:

    וברש"י, :  כדאי הוא מינוי הדיינין הכשרים להחיות את ישראל , ולהושיבן על אדמתן, [ספרי] ,עכ"ל.

    מקומו של השפיטה ועשיית צדק על פי התורה כל כך חשובה , עד כדי שכל החיים והישיבה על האדמה, תלויה בכך.

     

     כאן לדעתי טמונה החשיבות והמחויבות בכבודם. שהרי בהם תלוי כל כך הרבה.

    ובאותו נשימה אומר שמן ההכרח שמאותו יראת כבוד בד בבד צריך להתייחס למינוי שופט, .

     

     

    23/8/09 13:37
    0
    דרג את התוכן:
    2009-08-23 19:38:15
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: רמניק 2009-08-23 11:45:42


    ניקולאי מכובדי.

    יתכן וצודקים דבריך לגבי כל ענינם של תביעות לשון הרע באשר הם, יתכן שלא. רק אומר כך, אם יש מקום מתאים אחד שכן יכפו את הדין, הוא בהכפשת עו"ד באופן אישי בלא קשר לנידון , על מנת להטות דין. זהו מקרה חמור בהרבה מלשון הרע בעלמא, שנזקו העתידי בספק, כאן ברורה המגמה, והיא שלילית עד פלילית.  אם ישנו עבירה של שיבוש הליכי חקירה, למה שלא תהיה גם עבירה של שיבוש הליכי משפט. ברגע שאני טוען על עמית למקצוע במהלך משפט שהוא כלל אינו ראוי להיות עורך דין. והוא כבר בהליכי הדחה, ובכך רצוני שבית המשפט ימנע מלהתיחס אליו ולטענותיו באותו אופן שהוא ראוי לו. הרי שיש כאן עברה של ממש.  

    רבונו של עולם, מה לזה ולחקר האמת.?

    וביחס לכבוד השופט.

    איני יודע על איזה רקע היה מינויו של שופט זה או אחר. אני גם לא חושב שזה משנה הרבה.

    הסיבה שאני רוחש כבוד לשופט אינו מחמת האיש הנושא את התואר. בכך באמת מסכים אני עם דבריך שלאחות או רופא מצילי חיים , לפעמים ראוי לרכוש כבוד יותר.

    הכבוד הנרכש לשופט הוא כבוד לתואר לא לשופט. עלינו לרכוש כבוד לשופטים כי מקום המשפט עצמו מחייב כבוד. הוא אשר אמרתי, ברגע שנבחן כל שופט לגופו של אדם. תתכן הרבה אי כבוד. הענין הוא לא הם אלא מה שהם מיצגים.

     

    ואם תרשה לי כמה מילים מפרשת השבוע פרשת שופטים.

    שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק:
    (יט) לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם:
    (כ) צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ:

     

    וברש"י, :  כדאי הוא מינוי הדיינין הכשרים להחיות את ישראל , ולהושיבן על אדמתן, [ספרי] ,עכ"ל.

    מקומו של השפיטה ועשיית צדק על פי התורה כל כך חשובה , עד כדי שכל החיים והישיבה על האדמה, תלויה בכך.

     

     כאן לדעתי טמונה החשיבות והמחויבות בכבודם. שהרי בהם תלוי כל כך הרבה.

    ובאותו נשימה אומר שמן ההכרח שמאותו יראת כבוד בד בבד צריך להתייחס למינוי שופט, .

     

     

     

    המחלוקת בינינו לגבי האם ראוי להעניק חסינות מוחלטת או רק יחסית לנאמר בדיון משפטי היא מחלוקת מהסוג שלמרות שאני בעד העמדה שלי, אינני חושב שמי שמחזיק בדיעה מנוגדת כמו שלך, טועה. זה עניין של דרך מועדפת וטעם אישי, ובכך אין לי שום יתרון עליך.

     

     

    אשר לעמדתך כי יש לרחוש כבוד עיוור לבעל תפקיד ציבורי, בלי שום קשר לדרך הפסולה שבה הוא זכה בתפקיד או מבצע אותו -  המחלוקת שלנו  היא יותר מהותית.

     

    כשראש ממשלה גונב, צריך  להקיא אותו ולא לרחוש לו כבוד,למרות החשיבות המכרעת של התפקיד אותו הוא נושא.

    גם כששר האוצר גונב, וממילא גם כששופט השיג את תפקידו לא בזכות אלא בקומבינה. לא בדרך כשרה אלא בהליך פסול, בלתי חווקי בעליל, והמצוי למעשה מעברו הפלילי של חובת האמון כלפי הציבור ודרך המינויים הראויה בשירות הציבורי.

     

    אילו מועצה דתית הייתה מעיזה למנות את חבריה באופן שבו ממנים שופטים, שופטי בית המשפט העליון היו משליכים את כל משתתפי ועדת המינויים הזו לכלא,  על מעילה באמון הציבור והתנקשות בכל כללי המנהל הציבורי התקין.

     

    וזה הוא בדיוק המבחן הראוי לכבוד או לבוז שלו ראויים פירות הביאושים של העבירות  הפליליות -לא פחות- שבו מנוהל כל  הליך מינוי שופטים בישראל. אין כל סיבה שאזרחי המדינה לא יתייחסו אל שופטים באותו הבוז שבו הם היו מתייחסים למי שעושה מה שהם עושים, ולמי שהיה מעז למנות סחבקים שלו לתפקיד ציבורי באופן שבו מבצעים זאת  חברי הועדה למינוי שופטים, ובהם נציגים של כל שופטי בית המשפט העליון - תוך ביצוע שורה של עבירות פליליות חמורות.

     

    דין רבין כדין בוזגלו, ודין מינוי שופט כדין מינויים של ש"ס. מה שפסול פסול, מה שפלילי פלילי.

     

    ההבדל היחידי בין עבריינים פליליים שמינו באופן פסול מקורבים לתפקיד ציבורי וגם הורשעו וישבו בכלא לבין כל שופטי העליון, הוא לא בעצם ביצוע המעשה או הכוונה הפלילית, אלא בסך הכל בפרוטקציה שלה זוכים שופטי בית המשפט העליון בפני שלטון החוק. במדינה מתוקנת הם היו נזרקים לכלא על הדרך שבה הם מונו וממנים חברים. אצלנו אתה  באמת מאמין שמגיע להם כבוד, ועוד  חושב שלכך התכוונו חז"ל כשכתבו מה שציטטת.

     

    הקדושה של תפקיד אינה יכולה לזכות את מי שההשיג אותו בדרכי מרמה, הונאה ועביירות פליליות. פרי מורעל  נשאר מורעל גם אם מכנים אותו בשם "תפוח זהב". המבחן הוא קיומו של הרעל ולא השם המסורתי שיש  לפרי  הזה באופן תיאורתי.

     

    כך שכבוד בהחלט מגיע לשופטים. אבל למינויי הקומבינה המפוקפקים האלה לא ניתן להתייחס כאל שופטים. הם לא שופטים. לא מבחינה מקצועית, ולא מבחינת כשרות הליך המינוי שלהם. הוא פסול מעיקרו.

     

     

     

     

     


    --
    חצי עולם מת ברעב. החצי השני כל הזמן בדיאטה
    23/8/09 15:49
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2009-08-23 15:49:05
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    שלום יעל, אמנם איני עורך דין אבל

    האם עורכי דין בזמן היותם בבית משפט לא מוגנים מעצם נוכחותו של השופט ?

    האם לקלל לגדף להעליב את העורך דין שכנגד זו לא עילה לביזוי בית משפט ואין סנקציות שמוחלות על ידי השופט בדין ?

    אני לא מבין מה הבסיס של עורך דין לתבוע קולגה על דבריו בבית משפט ....עוד מעט יבקשו להביא את השופט כעד ולחקור אותו

    על דוכן העדים זה הרי מגוחך ! ברור לחלוטין שצריך לתת הגנה מלאה בתוך אולמות בית המשפט 

    אבל חשוב שלא תהיה פה זליגה של פסק הדין ולא ינסו להרחיב אותו למקומות נוספים או להגנות נוספות כי פסקי דין מעין אלו הסכנה איתם

    שהם משמשים קיר להשען עליו כשבאים להרחיב אותם למשהו שמלכתחילה לא היתה בכוונת המשורר...

     

     

     

     


    --
    חתימה


    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על "בית המשפט העליון פסק - הגנה מוחלטת מתביעות לשון הרע לעורכי דין בבית המשפט"

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה