כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    פרטי קהילה

    עורכי דין ומתמחים

    "צדק צדק תרדוף" (דברים טז כ). "צדק אם ישב לכסאו, לא יפלה בין נכבד או נקלה וריק" (הוראציוס). "הטוב והתבונה בהתחברם יחד נקראים צדק" (משה מנדלסון).

    משפט וחשבונאות

    פורום

    על סדר היום

    המקום לדון בו בכל הנושאים המשפטיים שנמצאים על סדר היום

    חברים בקהילה (3686)

    לולה של היום
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    תנועת כמוך
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    aviav1
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    bonbonyetta
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    >>
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    צלם חובב
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    רוקם
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    אמיר ניצן
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    josh r
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    איציק אביב
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    . ארז .
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    בית המשפט העליון פסק - הגנה מוחלטת מתביעות לשון הרע לעורכי דין בבית המשפט

    24/8/09 11:11
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2009-08-24 11:11:52
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: quimka 2009-08-24 07:31:26

    צטט: רמניק 2009-08-23 01:12:41


    השופט אדמונד לוי מהעליון, הרשיע עורכת דין שכינתה עמית למקצוע נוכל ושקרן, והחמיר את עונשה מ6 חודשי השעיה ל18 חודשים

    הנה קישור להודעה

    http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=744114&contrassID=2&subContrassID=6&sbSubContrassID=0

     

     

     

    אם עורכת-הדין אמרה כי "הטכנולוגיה תמוטט את בניין השקרים שבנה נגד הח"מ עו"ד דניאל בהודעתו ובתשובתו, ומכאן שתמוטט גם את בניין השקרים שבנה ללקוחתו במשפט שלפנינו", זה בהחלט רלואנטי, כי אנחנו יודעים שישנם עורכי-דין אשר, חופשי-חופשי, בונים עבור לקוחותיהם קונסטרוקציות שקריות "מכאן ועד להודעה חדשה".

       

    ראו, למשל, מה קורה בפרקליטות המדינה:

      
    http://www.quimka.net/a8566-חלאות-אדם-או-סתם-טועי-דרך-ו-על-המרמים-את-בית-המשפט-בשם-המדינה.

       

    לכן ההתרסה כנגד תרבות-השקר של עורכי-הדין (הפרטיים והציבוריים) הינה חובה מקצועית, בכל מקום שעורך-הדין חושב - אפילו בטעות - שהיא רלוואנטית לקייס שהוא מנהל.
      

    כדי להבין מה שאדמונד עשה בתיק הזה קיראו את זה:

    http://www.quimka.net/a8281-על-אתיקה-דמגוגיה-וסתימת-פיות.

     

     

    שמחה, יש לי שאלה אליך:

     

    האם ההתרסה שאתה מדבר עליה תהיה מוגנת בגלל החיסיון הרחב מפני תביעות לשון הרע שהעניק פה ביהמ"ש לכל הנאמר במהלך ההתדינות - או שמא בהיותה מופנית, כהמלצתך גם לנציגי המדינה, תצא מגדר החיסיון הזה ותכנס לתחום המסוכן והמאד לא מוגן של העלבת עובד ציבור [ והאמת, כפי שנפסק,  הרי לא רלבנטית].

    24/8/09 12:14
    1
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2009-08-24 12:14:02
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: גרפו :) 2009-08-20 09:11:50

    יעל,

    שכחת להוסיף חלק חשוב בפסק הדין, ולפיו יש להגביר את האכיפה האתית על התנהגויות בלתי הולמות מסוג זה (כך לפחות פורסם). אני חייב לומר שאני לא לגמרי מסכים עם פסק הדין, אני סבור שאם אסתכל על כתב טענות אדע אם הוא מכיל טיעון לגיטימי או לשון הרע משתלחת. אבל ניכר שהנחה את השופטים הקושי להתוות קו אחיד שמעבר אליו מדובר בלשון הרע, ולכן הם העדיפו לתת פטור גורף, העולה גם בקנה אחד עם לשון החוק, ולצאת ידי חובתם בעידוד בית הדין לאתיקה לפעול.

     

    מסכימה עם כל מילה.

    מניסיוני האישי אוסיף כי מצד המלין נדרשת החלטה פנימית לא לוותר ולהתעקש, כדי לשכנע וועדת האתיקה להפעיל סמכותה

    מול עורך דין פעיל.


    --
    שום דבר לא חשוב, אם לא חשבת עליו במקלחת..
    24/8/09 15:47
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2009-08-24 15:47:47
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: זהר ית 2009-08-24 12:14:02

    צטט: גרפו :) 2009-08-20 09:11:50

    יעל,

    שכחת להוסיף חלק חשוב בפסק הדין, ולפיו יש להגביר את האכיפה האתית על התנהגויות בלתי הולמות מסוג זה (כך לפחות פורסם). אני חייב לומר שאני לא לגמרי מסכים עם פסק הדין, אני סבור שאם אסתכל על כתב טענות אדע אם הוא מכיל טיעון לגיטימי או לשון הרע משתלחת. אבל ניכר שהנחה את השופטים הקושי להתוות קו אחיד שמעבר אליו מדובר בלשון הרע, ולכן הם העדיפו לתת פטור גורף, העולה גם בקנה אחד עם לשון החוק, ולצאת ידי חובתם בעידוד בית הדין לאתיקה לפעול.

     

    מסכימה עם כל מילה.

    מניסיוני האישי אוסיף כי מצד המלין נדרשת החלטה פנימית לא לוותר ולהתעקש, כדי לשכנע וועדת האתיקה להפעיל סמכותה

    מול עורך דין פעיל.

     

    אני מאמינה שדווקא לאור פס"ד זה, אכן  תהיה חובה מוגברת של ועדת האתיקה, לפעול נגד עורכי דין שנוקטים שפה משתלחת בחברים באופן לא הולם.


    --
    עורכת דין יעל גיל, המשרד עוסק בדיני משפחה.
    24/8/09 16:20
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2009-08-24 16:20:20
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: pbhba 2009-08-24 11:11:52

    צטט: quimka 2009-08-24 07:31:26

    צטט: רמניק 2009-08-23 01:12:41


    השופט אדמונד לוי מהעליון, הרשיע עורכת דין שכינתה עמית למקצוע נוכל ושקרן, והחמיר את עונשה מ6 חודשי השעיה ל18 חודשים

    הנה קישור להודעה

    http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=744114&contrassID=2&subContrassID=6&sbSubContrassID=0

     

     

     

    אם עורכת-הדין אמרה כי "הטכנולוגיה תמוטט את בניין השקרים שבנה נגד הח"מ עו"ד דניאל בהודעתו ובתשובתו, ומכאן שתמוטט גם את בניין השקרים שבנה ללקוחתו במשפט שלפנינו", זה בהחלט רלואנטי, כי אנחנו יודעים שישנם עורכי-דין אשר, חופשי-חופשי, בונים עבור לקוחותיהם קונסטרוקציות שקריות "מכאן ועד להודעה חדשה".

       

    ראו, למשל, מה קורה בפרקליטות המדינה:

      
    http://www.quimka.net/a8566-חלאות-אדם-או-סתם-טועי-דרך-ו-על-המרמים-את-בית-המשפט-בשם-המדינה.

       

    לכן ההתרסה כנגד תרבות-השקר של עורכי-הדין (הפרטיים והציבוריים) הינה חובה מקצועית, בכל מקום שעורך-הדין חושב - אפילו בטעות - שהיא רלוואנטית לקייס שהוא מנהל.
      

    כדי להבין מה שאדמונד עשה בתיק הזה קיראו את זה:

    http://www.quimka.net/a8281-על-אתיקה-דמגוגיה-וסתימת-פיות.

     

     

    שמחה, יש לי שאלה אליך:

     

    האם ההתרסה שאתה מדבר עליה תהיה מוגנת בגלל החיסיון הרחב מפני תביעות לשון הרע שהעניק פה ביהמ"ש לכל הנאמר במהלך ההתדינות - או שמא בהיותה מופנית, כהמלצתך גם לנציגי המדינה, תצא מגדר החיסיון הזה ותכנס לתחום המסוכן והמאד לא מוגן של העלבת עובד ציבור [ והאמת, כפי שנפסק,  הרי לא רלבנטית].

     

     

    פנינה,

      

    חוששני שנתפסתי לטעות קשה ומרה כאשר השתמשתי במילה "התרסה", אשר מקומה יכירנה בפובליציסטיקה, בחינוך וכו'.

      

    כאשר הדברים נאמרים במסגרת ההליך המשפטי, ולצורך ההליך המשפטי, אני מעדיף להשתמש במילה הנייטראלית "טענות".

      

    אם חברי המלומד (עם "חברים" כאלה אינך זקוק לאוייבים) מבקש דחייה בטענה הכוזבת שהוא נקרא למילואים, מותר לי להגיד שהוא משקר.

      

    אם הוא עושה זאת בפעם העשירית, מותר לי, על סמך 9 המקרים הקודמים, לומר שהוא שקרן, ולהמר על כך שגם הפעם הוא משקר.

      

    ואם יתברר כי הפעם, "במקרה", הוא באמת נקרא למילואים, אז טעיתי בהימור, אבל טענה שגוייה, כשלעצמה, עדיין אין בה לא לשון הרע ולא עבירת משמעת.

      

    זה כמו הפנייה לבית המשפט שלא להאמין לעד, על סמך הרשעותיו הקודמות בעבירה של עדות שקר.

      

    יכול להיות שהפעם העד חרג ממנהגו, ואמר אמת, והשופט אפילו יאמין לו, אבל זה לא הופך לעבירה (פלילית או משמעתית) את הטענה שהוא שקרן ושאין להאמין לו.

      

    כמובן שאין נפקא מינה אם העד השקרן הוא עובד-ציבור (ועל כך בהמשך).

      

    כמו כן אני גם לא רואה שום הבדל בין הטענה שחברי המלומד "שקרן במצח נחושה" לבין ההתבטאות המכובסת והמלוקקת "עם כל הכבוד, חברי המלומד אומר דרך-קבע אי-אמת ביודעין". מספיק לנו עם הקשקשנות הזאת.
      

    לעניין שמעבר ללשון-הרע אני לא רואה שום הבדל בין עו"ד פרטי המלעיט את בית המשפט בשקרים לבין עו"ד שהוא עובד הציבור המלעיט את בית המשפט בשקרים, ואם בית המשפט העליון יפסוק שיש בכך "העלבת עובד צבור", אפילו אם הדברים אכן נכונים המה, הרי תהיה זו הלכה אשר "דגל שחור מתנוסס מעליה".

    ואגב, באשר להערתך שבסוגריים, אני מנחש שאת מתכוונת לפס"ד אונגרפלד, אבל מהמאמר הזה:

       

    http://www.quimka.net/a343376-על-העלבת-עובד-ציבור-בעקבות-פס-ד-אונגרפלד-א-על-חולשתו-הפנימית-של-פסק-הדין

      

    עולה שקיימת בפסק-הדין סתירה פנימית בשאלה הזאת ממש.

     


    --
    שמחה (קימקא) ניר, עו\"ד
    http://www.quimka.net/?l=he&a=180000

    24/8/09 21:04
    0
    דרג את התוכן:
    2009-08-24 21:20:37
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
     

     

     

    ניקולאיי, במענה לדבריך כאן להלן התייחסותי.

     

    אזכיר שאינני עורך דין ואשמח לכל התייחסות מקצועית שלך ושל המשתתפים שתתרום לליבון נוסף של הדברים.

     

    מוקד הדיון - גבולות ההגנה

    דומה שאין איש כאן חולק שההגנה בחוק נחוצה אלא שיש לקבוע את גבולות ההגנה הנחוצה והראויה תחת אילוצים שאינם פחות נחוצים וראויים ובהם, לטעמי לפחות, שמירה על כבוד האדם ומעמד בית המשפט בעיני הציבור שחשיבותם ומעמדם לא נופלים לדעתי מ"חקר האמת" ו"חופש הטיעון".

     

    שאלת הדיון - הגדרת קווי הגבול

    לדידי, השאלה המעשית היא איך לעשות משפט, להכריע במחלוקת ולחרוץ דין תוך שמירה בלתי מתפשרת על חוקי היסוד ובעיקר תוך שמירה על כבוד האדם וכבוד בית המשפט בעיני הציבור. היכן יעברו קווי הגבול ומה האיזון הראוי ?

     

    הנחת המוצא - הגבול המתחייב

    לטעמי, אסור להתיר לבית המשפט ולבאים בשעריו "להתפשט", ולו לרגע קט, מכללי ההתנהגות שנקבעו בחוקי היסוד וכבוד האדם בראשם.  

     

    תכלית החוק - יעילות הדיון ( אך לא הפקרות )

    למיטב הבנתי, תכלית החוק נשוא הדיון כאן היא לאפשר הליכי משפט יעילים וטובים ככל הנדרש לבירור הצדדים העובדתיים ולליבון הצדדים המשפטיים הצריכים לגוף העניין שבמשפט ולא יותר מכך.

    לדעתי, לא יעלה על הדעת להעניק הגנה בחוק לשום אמירה או פרסום בעלי אופי שיפוטי או אחר הנאמרים ברשעות, בכוונת זדון, בחוסר תום לב וללא מידה של זהירות סבירה הנדרשת לפחות מאנשי המשפט ובהם "קציני בית המשפט","ידידי בית המשפט" והשופטים עצמם. אלה הם החריגים שצריכים להישאר מחוץ לגבולות ההגנה.  

     

    תכלית המשפט - הכרעה במחלוקת וחריצת דין

    לדעתי, תכלית ההליך המשפטי היא להכריע במחלוקת ולחרוץ דין ולא לקבוע "מה היא האמת ומי הוא המשקר" שהרי אין השופטים או עורכי הדין, חכמים וראויים ככל שיהיו, יכולים לחקור כליות ולב ואף לא לשוב לאחור בזמן כדי לברר את כל העובדות לאשורן וכפי שנראו בעיני בעלי הדין בזמן אמת כנהוג בהילוך חוזר בתחרויות הספורט.

     

    "חקר האמת" - בעלי הדין

    ידוע שהאמת המשפטית אינה יכולה תמיד לעלות בקנה אחד עם האמת העובדתית. מכאן שבעל דין שהפסיד בדין יכול לדידי להמשיך להאמין בכל ליבו באמת טיעוניו ובצדקתם מנקודת מבטו. יחד עם זאת תידרש ממנו, לפחות לטעמי, מידה ראויה של כבוד לפסק הדין שאינה פחותה ממידת הכבוד לה יהיה זכאי מצד השופטים ועורכי הדין אף שהפסיד בדין. כבוד זה אסור שיכלול, ובודאי שלא בהליכים אזרחיים ( למעט במקרים חריגים ), את הוקעתו כשקרן או לא אמין אף אם תצהירו ועדותו נדחו ע"י בית המשפט כ"לא קבילים" או ככאלה "שלא ניתן לקבלם" ( נוסח זה עדיף בעיני בהרבה על "לא אמינים" או "לא מהימנים" ).

     

    "חקר האמת" - אנשי המשפט

    דברי שקר והכפשות שווא לא מסייעים במאומה ל"חקר האמת".

    מי שאמון על אמירת אמת תמיד אינו צריך לחשוש כלל מתביעות סרק.

    עורכי דין שיגישו תביעות סרק נגד עמיתיהם יזומנו לבירור בלשכת עורכי הדין.

    האפשרות לחקור את כל האמת לאמיתה היא ממילא יחסית ומוגבלת ואינה מוחלטת.

    חשש מסוים מפני חציית כל גבול אינו דבר רע ואינו נוגד את "חקר האמת" אלא משרת אותו.

    עורך דין שפעל במסגרת שליחותו עומדת לו גם הגנת פוליסת הביטוח על אחריותו המקצועית.

    אין עוד בעל מקצוע המקבל פטור גורף מראש על אחריותו המקצועית בטענת חשש לבצע את מלאכתו.

     

    לסיכום:

    ברי שלא כל הכפשה היא שקר ואף לא כל שקר הוא הכפשה אלא שאין להעניק הגנה ובודאי שלא הגנה גורפת להכפשה ושקר. אין הגנה גורפת כזו משרתת כלל את "חקר האמת" ולדעתי היא אף פוגעת בו.

     

    לדעתי אסור לפטור באופן מוחלט וגורף את בעלי הדין ובאי כוחם ( ואף לא את השופטים ), מכל אחריות ומכל חשש לסנקציה על ניסיון לשבש את הליכי המשפט ולהטות את הדין על ידי הכפשה שקרית בעליל או על ידי סילוף האמת ביודעין ובכוונת זדון כשניסיון כזה ניתן להוכחה חותכת שאין עימה ספק ולו קל שבקלים.

     

    שלא כמוך, אני בהחלט חושש עתה מאוד מהתרה ( נוספת ) של חרצובות לשונם של עורכי דין ושופטים שלא לצורך ולהתרבות ( עוד ) שקר בהיכל המשפט. בכל הכבוד, הרי עינינו רואות כבר עתה את התוצאה המדהימה של הפסיקה האחרונה וממנה קצרה הדרך לדעתי להרחבת גבולות אינסופית ברשות החוק ובאישור בית המשפט העליון.

     

     

     

     

     

     

     

     

    25/8/09 02:20
    0
    דרג את התוכן:
    2009-08-25 02:40:53
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: אלי כהן 2009-08-24 21:20:37

     

     

     

    ניקולאיי, במענה לדבריך כאן להלן התייחסותי.

     

    אזכיר שאינני עורך דין ואשמח לכל התייחסות מקצועית שלך ושל המשתתפים שתתרום לליבון נוסף של הדברים.

     

    מוקד הדיון - גבולות ההגנה

    דומה שאין איש כאן חולק שההגנה בחוק נחוצה אלא שיש לקבוע את גבולות ההגנה הנחוצה והראויה תחת אילוצים שאינם פחות נחוצים וראויים ובהם, לטעמי לפחות, שמירה על כבוד האדם ומעמד בית המשפט בעיני הציבור שחשיבותם ומעמדם לא נופלים לדעתי מ"חקר האמת" ו"חופש הטיעון".

     

     

    זו בדיוק פסגת המחלוקת. לדעתי הדיון איננו מצטמצם רק אל "גבולות" ההגנה, אלא האם בכלל יש מקום לתחום אותם בגבול, שמייצר מתוך הליך משפטי אחד עוד גרורות משפטיות נוספות ואינסופיות למעשה, או לתחום הליך משפטי בהגנה המסוגלת להבטיח שההליך המשפטי הוא סוף התהליך והבאת הסכסוך לידי הכרעה, ולא שכל דיון הוא רק תחילת התפרצותה של מגיפה, שבה כל צד יתבע על כל שטות, שרק בעוד שבע שנים תוכרע אם היא הייתה באמת לשון הרע או לא באמת או כמעט, או כאילו, או כשר אבל סתם בוטה.

     

    חרב התביעה המשפטית פוגם הן ב"חופש המחקר" שעליו אמונים באי כוח הצדדים במהלך הליך משפטי כעוזרי המחקר של השופט,  והן מאפשר שיכפול כל סכסוך משפטי לעוד עשרות תביעות-סמך שונות ומשונות.

     

    אני סבור שאין לתחום בגבולות, לא בגלל שיש לי מחלוקת איתך על החשיבות הגדולה של שמירה על כבוד האדם, וגם על הצורך לשמור על כבוד ההליך המשפטי, בית המשפט ותרבות הדיון בכלל. אלא בגלל שאני חושב שמותר לסמוך על השופטים שימלאו את תפקידם נאמנה גם במהלך הדיון ולא רק בסופו (לא יתירו הטחת עלבונות אישיים, יעירו, יוציאו מהאולם, ואף יטילו הוצאות אישיות כשמתאים), ושככלל, עם פטיש לא דופקים בפטיש אחר אלא במסמרים. כלומר אסור לפרוץ את גבול ייצור עילות התביעה ולאפשר להליך המשפטי עצמו לייצר עוד אינסוף הליכים. גם בלעדי ה"מציאה" הזו בתי המשפט פשטו רגל מהעומס, וזה רק מה שחסר: לספק עוד סיבה למסיבה, ולהוסיף עוד שמן למדורה. 

     

    לא בגלל שאני חושב שצריך לאפשר הפקרות, חלילה, אלא בגלל שאני חושב שזה הוא תפקידו של השופט בהליך עצמו, ולא הזדמנות לייצר עוד עומס לעוד שופטים, ולהפוך כל זבוב לפיל, וכל מחלוקת למלחמת עולם משפטית. 

     

     

    שאלת הדיון - הגדרת קווי הגבול

    לדידי, השאלה המעשית היא איך לעשות משפט, להכריע במחלוקת ולחרוץ דין תוך שמירה בלתי מתפשרת על חוקי היסוד ובעיקר תוך שמירה על כבוד האדם וכבוד בית המשפט בעיני הציבור. היכן יעברו קווי הגבול ומה האיזון הראוי ?

     

    מה בלתי מתפשר כאן? איך אפשר לדבר על כבוד האדם בכלל בבתי משפט שחורצים גורלות בסרט נע, בעומס בלתי סביר, בניתוק מוחלט של הקשר בין האמת המשפטית לאמת העובדתית, ובהתרת דמם של כל השותפים לדיון על ידי הענקת חסינות אבסולוטית לשופטים מפני עוולות רשלנות פושעת, שוחד והפרת אמונים שהם עושים (לא כולם ולא תמיד, כמובן) כלפי צדדים לדיון?

     

    בית המשפט איננו שומר בעצמו על כבוד האדם, ומכאן שהוא לא המקום להגן עליו. לפיכך צריך להתייחס אל בית המשפט בפרופורציות המתאימות, ככורח בל יגונה, ואל כל שופט בסך הכל כמו אל מוסכניק. הידיים שלו לא נקיות מעצם העיסוק שלו, אבל המכונית צריכה לנסוע כמה שיותר טוב לאחר הטיפול.

     

     

    הנחת המוצא - הגבול המתחייב

    לטעמי, אסור להתיר לבית המשפט ולבאים בשעריו "להתפשט", ולו לרגע קט, מכללי ההתנהגות שנקבעו בחוקי היסוד וכבוד האדם בראשם.  

     

     

    לדעתי הצנועה, הטעות המרכזית של כל המבקרים את פסק הדין הזה,  היא שהם רואים בו התרת רסן ורשות להתחיל להשמיץ, לפזר דיבה ולשון הרע ולפגוע זה בזה. פסק הדין איננו מאפשר חופש שיסוי, אלא בסך הכל תוחם את הנאמר בדיון, אל הליך משפטי אחד, ולא לחיידק שמתרבה מעצמו ומשכפל הליך אחד לעוד אינסוף תביעות חדשות.

     

     

    תכלית החוק - יעילות הדיון ( אך לא הפקרות )

    למיטב הבנתי, תכלית החוק נשוא הדיון כאן היא לאפשר הליכי משפט יעילים וטובים ככל הנדרש לבירור הצדדים העובדתיים ולליבון הצדדים המשפטיים הצריכים לגוף העניין שבמשפט ולא יותר מכך.

    לדעתי, לא יעלה על הדעת להעניק הגנה בחוק לשום אמירה או פרסום בעלי אופי שיפוטי או אחר הנאמרים ברשעות, בכוונת זדון, בחוסר תום לב וללא מידה של זהירות סבירה הנדרשת לפחות מאנשי המשפט ובהם "קציני בית המשפט","ידידי בית המשפט" והשופטים עצמם. אלה הם החריגים שצריכים להישאר מחוץ לגבולות ההגנה.  

     

    נכון. השאלה היא אם אנו סומכים על השופט שינהל ככה את הדיון, או שאנו חייבים שעל כל שופט יקומו עוד עשרה שופטים-מפקחים, שיכריעו בעוד עשרה הליכים חדשים כל דבר שטות שנאמר במהלך דיון משפטי קודם, ובכל עשרת ההליכים הללו נייצר עוד ועוד עילות תביעה חדשות, כי גם בהם יצדיקו הצדדים את מה שאמרו בהליך הקודם, וחוזר חלילה עד אינסוף.

     

    תכלית המשפט - הכרעה במחלוקת וחריצת דין

    לדעתי, תכלית ההליך המשפטי היא להכריע במחלוקת ולחרוץ דין ולא לקבוע "מה היא האמת ומי הוא המשקר" שהרי אין השופטים או עורכי הדין, חכמים וראויים ככל שיהיו, יכולים לחקור כליות ולב ואף לא לשוב לאחור בזמן כדי לברר את כל העובדות לאשורן וכפי שנראו בעיני בעלי הדין בזמן אמת כנהוג בהילוך חוזר בתחרויות הספורט.

     

    אתה טועה, אבל זה בסדר. אתה בחברה טובה, של הרבה שופטים הסבורים שהאמת לא חשובה ושלא היא התכלית של ההליך המשפטי (אהרן ברק אפילו הודה בכך מפורשות בספרו).

     

    פעם היו שופטים בירושלים, והם קבעו ש"אמת או יציב - אמת עדיף" היום כל מערכת המשפט כל כך מפוררת, שהאמת איבדה כל חשיבות ובלבד שאיכשהו מגדל הקלפים הזה ימשיך לשדר חזות של יציבות ושחס וחלילה לא יאפשרו לילד הקטן לגלות לכולם את מהשכולם ממילא רואים: שהמלך ערום.

     

     

    "חקר האמת" - בעלי הדין

    ידוע שהאמת המשפטית אינה יכולה תמיד לעלות בקנה אחד עם האמת העובדתית. מכאן שבעל דין שהפסיד בדין יכול לדידי להמשיך להאמין בכל ליבו באמת טיעוניו ובצדקתם מנקודת מבטו. יחד עם זאת תידרש ממנו, לפחות לטעמי, מידה ראויה של כבוד לפסק הדין שאינה פחותה ממידת הכבוד לה יהיה זכאי מצד השופטים ועורכי הדין אף שהפסיד בדין. כבוד זה אסור שיכלול, ובודאי שלא בהליכים אזרחיים ( למעט במקרים חריגים ), את הוקעתו כשקרן או לא אמין אף אם תצהירו ועדותו נדחו ע"י בית המשפט כ"לא קבילים" או ככאלה "שלא ניתן לקבלם" ( נוסח זה עדיף בעיני בהרבה על "לא אמינים" או "לא מהימנים" ).

     

     

    למה? זו לא רק זכותו, אלא חובתו של כל בעל דין להטיח גם בעורכי הדין, גם בצדדים שכנגד וגם בשופט עצמו שהם שקרנים, עד סוף ימי חיו, אם הם שיקרו בטיעונים ובפסק הדין. אין לך פגיעה חמורה מזו בכבוד האדם. אי אפשר לכפות על אדם שישלים עם שקר שהוא יודע שהוא שקר, בהתבטאויות. די בכך שמבחינה מעשית הוא חייב להשלים עם הפיקציה המשפטית. אבל בביטוי? מותר לו להתראיין, ולכתוב ספרים, ולהוכיח באותו ובמופתים שגם עורכי הדין שניצחו אותו שיקרו, ושגם השופט היה מטומטם או שקרן. ההיסטוריה כבר הוכיחה שאמת עובדתית מפריכה כל אמת משפטית דווקא בזכות חופש ההתקפה של הכרעות משפטיות מטופשות או שקריות (כמו שבית המשפט פסק בפרשת גלילאו גליליי שהעולם הוא שטוח... זוכר?).

     

    הנחת היסוד שכבודו של הליך משפטי חשוב יותר מכבוד האדם היא הנחת יסוד של שופטים מטומטמים, שהם אוייבי זכויות אדם והציבור כולו, ומקומם כמה שיותר רחוק מבית המשפט וכמה שיותר קרוב לביוב.

     

     

     

    "חקר האמת" - אנשי המשפט

    דברי שקר והכפשות שווא לא מסייעים במאומה ל"חקר האמת".

    מי שאמון על אמירת אמת תמיד אינו צריך לחשוש כלל מתביעות סרק.

    עורכי דין שיגישו תביעות סרק נגד עמיתיהם יזומנו לבירור בלשכת עורכי הדין.

    האפשרות לחקור את כל האמת לאמיתה היא ממילא יחסית ומוגבלת ואינה מוחלטת.

    חשש מסוים מפני חציית כל גבול אינו דבר רע ואינו נוגד את "חקר האמת" אלא משרת אותו.

    עורך דין שפעל במסגרת שליחותו עומדת לו גם הגנת פוליסת הביטוח על אחריותו המקצועית.

    אין עוד בעל מקצוע המקבל פטור גורף מראש על אחריותו המקצועית בטענת חשש לבצע את מלאכתו.

     

     

    ברור. אבל איך אתה יכול להכריע מה אמת ומה לא אם אסור לך לטעון מה הוא השקר אלא רק מה היא האמת?

     

    מה זה "מי שאמון על אמירת אמת תמיד אינו צריך לחשוש כלל מתביעות סרק"? האם בתי המשפט אינם מוצפים כבר היום במאות ואלפי תביעות סרק? האם אתה באמת לא מזהה בעיה, שהיא גם אופנה וגם מגיפה, של ניצול לרעה של ההליכים המשפטיים נגד אנשים שאין שום עוול בכפם אבל הצדדים שכנגד בחרו לנגח אותם משפטית סתם ככה כי זה קל, זול, מאפשר לתקוע סכינים בלי סיכונים, ומאפשר כמה שנים של שקט מחמת הספק וגם סיכויים כמו של קאזינו שדווקא השקר ולא האמת ינצחו?

     

     

    לסיכום:

    ברי שלא כל הכפשה היא שקר ואף לא כל שקר הוא הכפשה אלא שאין להעניק הגנה ובודאי שלא הגנה גורפת להכפשה ושקר. אין הגנה גורפת כזו משרתת כלל את "חקר האמת" ולדעתי היא אף פוגעת בו.

     

    לדעתי אסור לפטור באופן מוחלט וגורף את בעלי הדין ובאי כוחם ( ואף לא את השופטים ), מכל אחריות ומכל חשש לסנקציה על ניסיון לשבש את הליכי המשפט ולהטות את הדין על ידי הכפשה שקרית בעליל או על ידי סילוף האמת ביודעין ובכוונת זדון כשניסיון כזה ניתן להוכחה חותכת שאין עימה ספק ולו קל שבקלים.

     

    שלא כמוך, אני בהחלט חושש עתה מאוד מהתרה ( נוספת ) של חרצובות לשונם של עורכי דין ושופטים שלא לצורך ולהתרבות ( עוד ) שקר בהיכל המשפט. בכל הכבוד, הרי עינינו רואות כבר עתה את התוצאה המדהימה של הפסיקה האחרונה וממנה קצרה הדרך לדעתי להרחבת גבולות אינסופית ברשות החוק ובאישור בית המשפט העליון.

     

     

    מה התוצאה המדהימה של פסק הדין הזה? לא שמתי לב לשום שינוי.

    מי שהיה מנומס ואיש הגון ובעל דרך ארץ לפני פסק הדין נשאר להיות כזה, ובהמות לא היו אמורות להתחנך מפסקי דין ולא משנה אם תוצאתו הייתה כזו או אחרת...

     

    "לא הביישן לומד ולא הקפדן מלמד".

     

     

     

     

     

     

     

     

     


    --
    חצי עולם מת ברעב. החצי השני כל הזמן בדיאטה
    25/8/09 17:12
    0
    דרג את התוכן:
    2009-08-25 17:52:49
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    עברו להודעה הבאה ...


    --
    שמחה (קימקא) ניר, עו\"ד
    http://www.quimka.net/?l=he&a=180000

    25/8/09 17:50
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2009-08-25 17:50:16
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: quimka 2009-08-25 17:18:21

    צטט: quimka 2009-08-23 06:28:09

    צטט: עו"ד יעל גיל 2009-08-23 01:12:41

    בית המשפט העליון פסק - הגנה מוחלטת מתביעות לשון הרע לעורכי דין בבית המשפט
    הדהמרקר מדווח היום, כי בית המשפט העליון בדעת רוב של השופטים אליעזר ריבלין ויורם דנציגר קבע כי, על אמירות פוגעות הנאמרות תוך כדי משפט, חלה חסינות ואין בהן כדי להוות לשון הרע. גם לשכת עורכי הדין הצטרפה להליך וטענה כי לדעתה מדובר בחיסיון מוחלט, שכן, פתיחת השערים להגשת תביעות על הנאמר תוך כדי דיון, תפגע בעבודת עורכי הדין ותפעיל עליהם לחץ בלתי הוגן בעבודתם. כבוד השופט רובינשטיין, בדעת מיעוט סבר כי הגנת הסעיף אינה מוחלטת ולא תחול במקרים של השתלחות משמיצה במיוחד, שלא היה בה צורך, לשם הדיון בתיק.

    אני מסכימה לחלוטין עם דעת הרוב בפסק הדין של בית המשפט העליון. בבית המשפט, צריכה להיות לעורכי הדין, הגנה מוחלטת מתביעות לשון הרע. יש לאפשר לנו הליטיגטורים לעשות את עבודתנו נאמנה. גם כך, מופעלים עלינו לחצים רבים וקשים במיוחד, מכל כיוון שלא נסתכל עליו ולא צריך להוסיף על כך את תביעות לשון הרע מצד עמיתנו למקצוע.

     http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=nr20090819_80898

    מה דעתכם חברים?

     

     

    קראתי את פסק-הדין.

      

    לכאורה נראה כי לאור התיקון בחוק, שנתיים לאחר חקיקתו, לא היה מנוס מהתוצאה אליה הגיעו שופטי הרוב, אבל אנחנו יודעים שאם רוצים להגיע לתוצאה מסויימת, מכופפים את כל החוקים.

      

    כך, למשל, אם אפשר, ע"י פרשנות, לסייג את החסינות המהותית של חברי הכנסת, כך גם אפשר לסייג את החסינות מפני הליכי לשון הרע. קחו, למשל, תרחיש כזה:

      

         "כבוד בית המשפט, אני מבקש לזכות את הנאשם.
         "הנאשם הואשם בנהיגה במהירות של שמונים קמ"ש בדרך עירונית.

         "לא הובאה כל ראייה לכך שהדרך היא עירונית.

         "שמחה ניר בועל קטינות, ומועל בכספי הלקוחות.

         "מעבר לכך, השוטר לא הציג את יומן המפעיל, הגם שנדרש לכך.

         "לא הובאה כל ראייה על מיומנותו של השוטר.

         "לא הובאה כל ראייה לבדיקות שנעשו במכשיר - לא הבדיקות התקופתיות,

         ולא בדיקות השגרה.

         "לאור כל אלה אין מנוס מזיכויו של הנאשם".

      

    לשון הרע או לא - הגידו אתם.

      

    אלא מאי - מפסק הדין עולה החשש שהשופטים חשבו גם על האפשרות שמישהו יתבע גם אותם על לשון הרע, כי מה שחל על המשתתפים בהליך המשפטי בכל הנושע לעוולת/עבירת לשון הרע, על הסייגים וההגנות שלה, חל גם על השופטים.

      

    אפילו אליקים, אשר בדעת המיעוט קבע שהחסינות אינה מוחלטת, סייג את הסייגים כך שלעולם אי אפשר יהיה לתבוע שופט על לשון הרע.

     

     

    חברים,

      

    שתי הדיעות שהובעו בפסק-הדין, דעת הרוב ודעת המיעוט, הן לגיטימיות - בתנאי שהן תוחלנה על הטוענים והשופטים גם-יחד (כי הסעיף בו עסקינן מזכיר אותם בנשימה אחת), אבל, בהמשך לתגובתי הראשונה בדיון הזה, בואו נתאר פסק דין המאמץ את טענות הסניגור (בדוגמה ההיפותטית שהבאתי לעיל), ואומר כהאי לישנא:

      

         "החלטתי לזכות את הנאשם.
         "הנאשם הואשם בנהיגה במהירות של שמונים קמ"ש בדרך עירונית.

         "לא הובאה כל ראייה לכך שהדרך היא עירונית.

         "שמחה ניר בועל קטינות, ומועל בכספי הלקוחות.

         "מעבר לכך, השוטר לא הציג את יומן המפעיל, הגם שנדרש לכך.

         "לא הובאה כל ראייה על מיומנותו של השוטר.

         "לא הובאה כל ראייה לבדיקות שנעשו במכשיר - לא הבדיקות התקופתיות,

         ולא בדיקות השגרה.

         "לאור כל אלה אני מזכה את הנאשם".

     

    אני מוכן לאמץ את דעת המיעוט, ואפילו להחמיר עוד יותר, בתנאי שתמצאו לי קונסטרוקציה שיהיה סיכוי סביר שהיא תופעל גם נגד השופטים, בלי שום חוכמולוגיות של "זדון בוטה" וכו', משום שלשון-הרע היא לשון-הרע, וההגנות ה"רגילות" שבחוק, אשר נועדו לשמור על חופש-הביטוי, צריכות להספיק לשופטים, כמו לכל בן-תמותה אחר.

     

    אני רוצה להוסיף שאם, למשל (רק למשל) יעל הייתה אומרת עלי, בדיון משפטי, שאני בועל קטינות ומועל בכספי הלקוחות, הייתי פוטר את זה בחיוך, אבל אם שופט אומר את זה (ובעקבותיו כל אמצעי-התקשורת) - הנזק הוא רב, ובלתי-הפיך. גם ה"הסבר" שהגנה על הציבור מושגת באמצעות הליכים משמעתיים אינו משכנע, כי הוא תלוי ברצונו של הנתל"ש, וזה פעם כן ופעם לא - אולי לפי המתלונן והנילון. ראו כאן:

      

    http://www.quimka.net/a303887-דמדומי-הנציבה-א-איכה-הייתה-לזונה-או-הפאוץ-הכפול-של-הטובה-למי-שטרסברג-כהן.

      

    בינתיים אני תומך, אמנם בחירוק-שיניים, בדעת הרוב, משום שהיא חלה על הטוענים בדיוק כשם שהיא חלה על השופטים.

     

     


    --
    שמחה (קימקא) ניר, עו\"ד
    http://www.quimka.net/?l=he&a=180000

    28/8/09 10:38
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2009-08-28 10:38:54
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

     

     

     

     

     

     

    ניקולאיי, תודה רבה על התייחסותך המפורטת.

     

    "אמת ויציב - אמת עדיפה" ! הלוואי ובכל משפט היה ניתן להגיע לחקר האמת לאמיתה. אם אכן תמיד נגיע אליה נגלה לעיתים שאין אמת אחת הופכת בהכרח את גרסתו של האחר לשקר שהרי טבעו של העולם שיש בו ריבוי גוונים ונקודות מבט. אכן אין בית המשפט קרוי בית האמת.

     

    כבוד האדם וכבוד בית המשפט. כבוד האדם קודם אלא שגם השופטים הם בני אדם.

     

    "חופש הטיעון". אפשרי בהחלט שנעמיד את האמת שלנו ואף נבהיר אותה מבלי לטעון שהצד השני טועה או משקר ומבלי לתקוף אותו ישירות ( בוודאי שלא באופן אישי ). זה לא קל אבל בהחלט רצוי.

     

    ריבוי תביעות ו"תיחום" ההליך המשפטי. לדעתי דווקא המצב בו אין כל חשש מפני הדברים הנאמרים בהליך המשפטי הוא זה שמרבה תביעות שהרי אילו חששו הבריות מסנקציה כלשהי מעבר להוצאות, ולו רק במצבי קיצון, היו נזהרים שבעתיים הן בפניה לבית המשפט והן בכל דבר שהם אומרים בו.  

     

    בין הדרכים שהוצגו כאן אני מעדיף עשרות מונים את זו המכירה בכך שאין אמת אבסולוטית, המפחיתה את כמות התביעות, המעודדת זהירות בדיבור ושומרת מכל משמר על כבוד האדם וכבוד בית המשפט ( בסדר הזה ) ואף משפרת אותם ומיטיבה איתם.

     

    "אין הקומץ משביע את הארי ואין הבור מתמלא מחולייתו".

     

    שבת שלום

     

     

     

     

     

    28/8/09 14:26
    1
    דרג את התוכן:
    2009-08-29 08:54:55
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: אלי כהן 2009-08-28 10:38:54

     

     

     

     

     

     

    ניקולאיי, תודה רבה על התייחסותך המפורטת.

     

    "אמת ויציב - אמת עדיפה" ! הלוואי ובכל משפט היה ניתן להגיע לחקר האמת לאמיתה. אם אכן תמיד נגיע אליה נגלה לעיתים שאין אמת אחת הופכת בהכרח את גרסתו של האחר לשקר שהרי טבעו של העולם שיש בו ריבוי גוונים ונקודות מבט. אכן אין בית המשפט קרוי בית האמת.

     

    כבוד האדם וכבוד בית המשפט. כבוד האדם קודם אלא שגם השופטים הם בני אדם.

     

    "חופש הטיעון". אפשרי בהחלט שנעמיד את האמת שלנו ואף נבהיר אותה מבלי לטעון שהצד השני טועה או משקר ומבלי לתקוף אותו ישירות ( בוודאי שלא באופן אישי ). זה לא קל אבל בהחלט רצוי.

     

    ריבוי תביעות ו"תיחום" ההליך המשפטי. לדעתי דווקא המצב בו אין כל חשש מפני הדברים הנאמרים בהליך המשפטי הוא זה שמרבה תביעות שהרי אילו חששו הבריות מסנקציה כלשהי מעבר להוצאות, ולו רק במצבי קיצון, היו נזהרים שבעתיים הן בפניה לבית המשפט והן בכל דבר שהם אומרים בו.  

     

    בין הדרכים שהוצגו כאן אני מעדיף עשרות מונים את זו המכירה בכך שאין אמת אבסולוטית, המפחיתה את כמות התביעות, המעודדת זהירות בדיבור ושומרת מכל משמר על כבוד האדם וכבוד בית המשפט ( בסדר הזה ) ואף משפרת אותם ומיטיבה איתם.

     

    "אין הקומץ משביע את הארי ואין הבור מתמלא מחולייתו".

     

    שבת שלום

     

     

     

     

     

     

     אלי היקר,

     

    ברוב המכריע של המקרים, אנחנו עורכי הדין שומרים על כללי נימוס ותרבות הדיון. בלי כל קשר למוראה של תביעה כזו או אחרת עלינו. אין להסיק, מקומץ מנבלי פה על הרוב המכריע, אשר נוקט לשון נקיה והתנהלות ראויה, לפחות בין כתלי ביהמ"ש. נראה לי שבלהט ההתדיינות כאן, אנשים עושים רוב מהומה על לא מאומה. שכן, רובנו נוהגים כבוד ודרך ארץ, זה כלפי זה ואף כלפי ביהמ"ש, יותר מרוב האוכלוסיה. טוב היה עושה הציבור, לו היה לומד מעורכי הדין, דרך ארץ מהי. 

    יש כמה טיפוסים שליליים גם בקרב עורכי הדין וגם בהם נתקלתי. הם מתייחסים באופן מביש לעמיתיהם ולמרבה הפלא, למרות שאנו נמצאים בתקופה נאורה ושוויונית, נתקלתי גם בעורכי דין, שמתייחסים באופן שלילי במיוחד ובפרט לעורכות דין. אבל אלו הם המיעוט שבמיעוט ואין כל צורך בחקיקה מחדש של חוק נכון, כדי להרתיע, מתי מעט, כי הרי בכל מקצוע תוכל למצוא, בעלי מקצוע שמתנהגים באופן מנומס ונאה לזולת וכאלו שלא. 


    --
    עורכת דין יעל גיל, המשרד עוסק בדיני משפחה.
    29/8/09 00:22
    0
    דרג את התוכן:
    2009-08-29 08:55:47
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: עו"ד יעל גיל 2009-08-28 14:26:28

     

     

     אלי היקר,

     

    ברוב המכריע של המקרים, אנחנו עורכי הדין שומרים על כללי נימוס ותרבות הדיון. בלי כל קשר למוראה של תביעה כזו או אחרת עלינו. אין להסיק, מקומץ מנבלי פה על הרוב המכריע, אשר נוקט לשון נקיה והתנהלות ראויה, לפחות בין כתלי ביהמ"ש. נראה לי שבלהט ההתדיינות כאן, אנשים עושים רוב מהומה על לא מאומה. שכן, רובנו נוהגים כבוד ודרך ארץ, זה כלפי זה ואף כלפי ביהמ"ש, יותר מרוב האוכלוסיה. טוב היה עושה הציבור, לו היה לומד מעורכי הדין, דרך ארץ מהי. 

    יש כמה טיפוסים שליליים גם בקרב עורכי הדין וגם בהם נתקלתי. הם מתייחסים באופן מביש לעמיתיהם ולמרבה הפלא, למרות שאנו נמצאים בתקופה נאורה ושוויונית, נתקלתי גם בעורכי דין, שמתייחסים באופן שלילי במיוחד ובפרט לעורכות דין. אבל אלו הם המיעוט שבמיעוט ואין כל צורך בחקיקה מחדש של חוק נכון, כדי להרתיע, מתי מעט, כי הרי בכל מקצוע תוכל למצוא, בעלי מקצוע שמתנהגים באופן מנומס ונאה לזולת וכאלו שלא. 

     

     אני מסכים.

     

    הבעיה שאבולוציית החקיקה -ההלכת בעקבות הפסיקה השלטת- לוקחת דוגמאות ממקרים קיצוניים וחריגים, ומהם משליכה על הנורמה.

     

    יש להניח שילו היו בבית המשפט יותר אנשים אובייקטיביים ולא היה שם רוב דומיננטי כל כך לאנשים בעלי ראייה חד מימדית של תובעים, גם בית המשפט וגם המחוקק היה מצליח לראות את החיובי שבכל אדם ולא את השלילי שבכל דבר.

     

    "צבע הדברים תלוי בצבע המשקפיים" (אלתרמן).

     

    בנוסף, ריבוי עורכי הדין והנמכת דרישות  הסף לא תרמו לכבוד המקצוע אלא לעממיותו. לטוב, לרע, ולגרוע.

     

     

     


    --
    חצי עולם מת ברעב. החצי השני כל הזמן בדיאטה
    3/9/09 08:30
    2
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2009-09-03 08:30:50
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    בידיעה שפורסמה בדהמרקר אתמול, יום 02/09/09, נכתב כי כבוד השופט קליין מביהמ"ש לתביעות קטנות, כבר יישם את החלטת ביהמ"ש העליון בעניין תביעות לשון הרע, בגין הליכים המתנהלים בביהמ"ש וכך נכתב בין השאר בידיעה בדהמרקר :

     "אריה נקש תבע את שכנתו פנינה לב ארי לפיצוי בגין הוצאת לשון הרע. לטענתו, לאחר שמונה כמחליפה בוועד הבית של הבניין, התגלע ביניהם סכסוך, שבמסגרתו האשימה אותו לב ארי בכתבי טענות שהוחלפו ביניהם במסגרת תביעה קודמת, בטענות שקריות ופגעה בשמו הטוב. קליין דחה את התביעה, תוך שהוא מאמץ את דבריהם של השופטים אליעזר ריבלין ויורם דנציגר שקבעו באחרונה בפסק הדין בעניינו של עו"ד פואד חיר, כי לבית המשפט עצמו נתונים כלים לקבוע את רמת הדיון תוך כדי ההליך המשפטי וכי הכלי של תביעות דיבה אינו ישים במקרים כאלה. לדברי קליין, "הדרך הנכונה להתמודד עם התנהגות מבישה במהלך הדיונים היא בערכאה הדיונית על ידי שימוש בכלים דיוניים כגון בעניין הוצאות המשפט, הוצאת אדם מאולם בית המשפט או העברת תלונה ללשכת עורכי הדין ולא על ידי פתיחת הליך חדש בין בעלי הדין בגין דברים שנאמרו בדיון בתיק אחר".

    "בית המשפט איננו "מחנך מחדש" של צדדים למשפט. על בתי המשפט, העמוסים בלאו הכי, להתמודד עם תיקים אמיתיים, עם סכסוכים שפתרונם רק בבית המשפט ולא בשאלות של חינוך ודרך ארץ שמירת הלשון וטון דיבור".  

    http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=nr20090902_4560

     

    --
    עורכת דין יעל גיל, המשרד עוסק בדיני משפחה.


    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על "בית המשפט העליון פסק - הגנה מוחלטת מתביעות לשון הרע לעורכי דין בבית המשפט"

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה