"הצהרת אמן", מכירים? נכון, היה לנו דיון קודם בנושא. אבל הפעם השאלה היא אחרת, לא איך ומה לכתוב, אלא בשביל מה ומי צריך את זה בכלל ולמה היום כל אמן נדרש לזה. מאיפה התחילה המסורת?

ֿפעם, אמן היה מתעסק באמנות. הצהרות, או מניפסטים, שכתבו בדרך כלל קבוצות אמנים שניסו להסביר כיוון חדש. כך עשו הפוטוריסטים,  הדאדאיסטים,  וגם ה"תקועיסטים" - ?? - (Stuckists) בסוף המאה העשרים. האמנות יודעת מאות הערות שוליים מילוליות. כיום, כל אמן נדרש לפחות פעם אחת (ובדרך כלל הרבה יותר מזה) להסביר את עצמו בכתב, ברהיטות, ואם אפשר - במקוריות.

הדבר הראשון שעולה בדעתי הוא, שזו פעילות אוטונומית, הנובעת מרצון מודע של האמן או קבוצת האמנים. אין ציווי מבחוץ לשבת ולכתוב. יתר על כן, רבים מהאמנים שראו צורך לפרסם טקסטים - עשו זאת היטב. הם ידעו לנסח, ברגישות וברצינות, עד כדי כך שאנו נוהגים מדי פעם לצטט מדבריהם שנאמרו לפני מאה שנים ומשהו. ידוע מכולם, אולי, הוא ואן גוך - שכתב מאות מכתבים מיוסרים, משתוקקים, רובם ממוענים לאחיו תיאו ומיעוטם לידידים אמנים. ואן גוך חש צורך להתבטא גם בכתב ואכן עשה זאת להפליא.

במעוף הציפור לבוגרי כיתת אמנות 2008.  הם נאבקים ונושכים בשפתיהם כדי להסביר את עצמם במלים. אין היום אמן שמציג בגלריה שאינו נדרש יחד עם תיק העבודות לנסח הצהרה. אז השאלה היא: זה חשוב? זה משפיע? זה עוזר? בשביל מה צריך את זה בכלל?

-

יכולת ניסוח היא נדבך נוסף ביצירה הפלסטית.

אמן שעולמו המילולי עשיר, אם ביכולת התבטאות ואם בידע ספרותי, יכול להשליך ממנו אל דימויים ויזואליים, להשתמש בדקויות, במקבילות המילוליות - נרדפויות, הפכים וביטויים במחשבה על הצבע והקו.

הצבת מילים על הדף מוליכה את המחשבה לכיוונים רבים יותר. היא יוצרת הקשבה ל"אני הפנימי", משקפת תהליכים, וממרכזת את כיוווני החשיבה.

הצהרת האמן:

מעין סיכום המחשבות המילוליות -

נותנת עמוד שידרה לצפיה בעבודות - מביאה את המניע והעולם הפנימי שכבר נוסח "הלוך ושוב" אצל האמן לידיעת הצופה.

אודי,

השאלה לא היתה למה צריך אמן לכתוב הצהרת אמן אם הוא רוצה.... אלא למה הוא חייב לעשות זאת רוצה או לא .....

טוב, בעיקר זו השאלה. ברור (וגם כתבתי) שאם אמן חש צורך להתבטא בכתב, הדבר מבורך. העיקר הוא שהצורך הוא פנימי.

אני בספק לגבי ההכרח שבדבר.

היי רונתי,

דיון מעניין.

מספר הערות:

* אני חושב שעניין הטקסטואליות הגיע לשיא שכזה, שבעצם באקדמיה מה שהם לומדים במשך 4 שנים זה לכתוב את הטקטס הזה..

* אני מוצא שאני מתקשה מאוד לכתוב את הטקסט הזה על אודותי (כתבתי אחד שנמצא באתר שלי, אבל הוא היה לי ממש קשה),

לעומת זאת, לספר על ציור, ו/או על תהליכים ו/או על מחשבות הרבה יותר קל,

אבל לסכם ולתמצת  את ה"אני מאמין" לכדי 10 שורות - קשה.

*  לעיתים זה אף ניראה לי אחת ה"מחלות" של האמנות/אמנים המודרנים => העבודות עצמן אינם מספיק ברורות ולא יכולות לעמוד בזכות עצמן, אז צריך את הפרשנות..

*  או לחלופין הקהל אינו מסוגל להנות/לחוות/להביט מבלי לנסות "להבין" דרך המדיום המילולי.

אציין שהקושי שלי הוא כנראה מאוד נקודתי בנושא הזה, כי את כבר מכירה את הצד הטקסטואלי שלי מספיק (הערות פה ושם.. ;-) ), בנוסף על כך שאני תולעת ספרים עצבנית.. 

עוד משהו,

ואן גוך פשוט כתב מכתבים לאחיו, לא התיימר לכתוב איזה מנפיסט ו/או להרשים ביכולתיו הטקסטואליות.

לפחות ככה זה ניראה. אם ניקח את "מכתבים לתיאו" שני המוטיבים החוזרים בו-

"אני אעבוד קשה יותר", ו-"אם תוכל לשלוח לי עוד כמה פרוטות".

הם ה"אני מאמין" של ואן גוך.

הי רונתי

לא מכיר את המושג "חייב" - אף אחד לא חייב לכתוב.

השאלה היא האם יש בזה תועלת.

לדעתי כן, ולכן עשיתי זאת.

-

-

צטט: רונתי 2009-08-25 09:35:46

אודי,

השאלה לא היתה למה צריך אמן לכתוב הצהרת אמן אם הוא רוצה.... אלא למה הוא חייב לעשות זאת רוצה או לא .....

טוב, בעיקר זו השאלה. ברור (וגם כתבתי) שאם אמן חש צורך להתבטא בכתב, הדבר מבורך. העיקר הוא שהצורך הוא פנימי.

אני בספק לגבי ההכרח שבדבר.

 

בחיים של הצהרות, קיטלוגים, ופוזות למיניהם.. אנו נדרשים לא מעט,ובהרבה תחומים.. לא חייבים, אם נידרשים!

זה מזכיר לי ומרגיש לי רע כמו בראיון עבודה תחת מכבש של חקירות צולבות, וכניסה לנבכי הנפש.. לעיתים לא קשור לכלום.

אני מבינה את הצורך של המבקש, אך התשובות, האני מאמין...זה לא תמיד יוצא נכון או מדויק, לא ממש מאפיין, ובטח לא לאורך זמן.

אנחנו משתנים כל הזמן, מתפתחים וניבנים..

ולבסוף שואלים : מה התכונה השלילית המאפיינת אותך ? מה היית משפר ? בואו נאמר את האמת וניראה מה קורה ?

שלום רונתי.......

.

לדעתי האישית "הצהרת אמן" היא דבר מיותר לחלוטין. אמנות פלסטית היא יצירה וויזואלית במהותה. ברגע שאמן מתבקש להסביר במלל את יצירתו ואת עצמו משמע שלא הצליח להעביר את חזונו ביצירה עצמה והוא נאלץ "להסביר" לציבור הצופים מה הם רואים בעצם. הדבר מזכיר לי משפט סיני עתיק שאומר שברגע שסכין המנתחים נוגע בגוף האדם משמע שמדע הרפואה פשט את הרגל......

.

באלטוס אחד מגדולי הציירים, במהלך כל ימי חייו מיעט ממתן ביוגרפיה אישית והסברים על עבודתו באופן מודע.

לא חושבת שיש תשובה חד משמעית.

לפעמים תוספת הכתיבה מוסיפה, ולפעמים רק גורעת ומבלבלת את הצופים שמעוניינים לתת אינטרפרטציה משלהם.

ולא לשכוח שבעידננו חלק מהאמנים מחדירים הסברים והצהרת אמן, או סתם אותיות, לקומפוזיציות שלהם.

באשר לי, אני מבכרת להמעיט כמה שפחות בהסברים ולתת ליצירות שלי לדבר  ולהציג עצמן בקו ובצבע, ומודה שלפעמים זו עבודה לא קלה.

כמו כן, עד היום האותיות אינן נוטלות חלק בציוריי.

ולבסוף, ישנם אמנים חזותיים נפלאים ובו-זמנית הינם כותבים גרועים ביותר, וכמו כן, להיפך.

רות

איך אמר הרב לרבנית, כולם צודקים.

מצד אחד, אני מסכים עם יעקב, שקודם כול היצירה חייבת לדבר בזכות עצמה.

מצד שני, כושר ביטוי טוב, בכתב ובע"פ, עשוי בהחלט לסייע בהצלחתו של האמן.

בעולם של היום, כול אדם צריך לדעת "למכור את עצמו", גם אמן.

נכון שאם העבודה איומה, לא יעזור כישרון הכתיבה, ואם העבודה נפלאה, כושר הביטוי של האמן פחות חשוב.

היות והחיים אינם שחור ולבן, רוב עבודות האמנות אינן נמצאות בקצוות, ולכן חשוב כושר הביטוי.

צטט: udi.s 2009-08-25 11:21:36

הדיון הופך בעיני לקרתני

כל תולדות האמנות המודרנית מאופיינת בהצהרות של אמנים והוגים על אופי ותפיסת האמנות.

(לינק למתענינים  http://en.wikipedia.org/wiki/Art_manifesto#Art_Concret )

החל מהצהרות הפוטוריסטים, הדאדאיסטים, הסוריאליסטים

ועד הצהרות של גילברט וג'ורג וקבוצת דוגמה.

מעל ל 50 הצהרות בלינק הזה בלבד.

האמירה שיצירה בגלל שהיא ויזואלית צריכה לעמוד בפני עצמה ולא צריכה הסבר או שאסור ליוצר לתאר את מחשבותיו ותפיסותיו, ושהסבר זה על ידי היוצר מפחית מעוצמת היצירה בעיני המתבונן. היא מגוכחת.

אודי

אם אתה מתייחס לדברי, אודי, אנא שים לב שציינתי שיש פנים לכאן ולכאן.

אתן דוגמא מתערוכה שערכתי ב"יד לבנים" חיפה. מתחת לכל ציור ורישום הוספתי כיתובית, והתגובות היו שונות. היו די הרבה מבקרים שציינו שהכיתוביות רק מפריעות להתרשמותם, והיו מעדיפים לאפשר חופש מוחלט לדמיונם להמריא.

והיו כאלה  (ביניהם אמנית, פותחת התערוכה), שטענו שמכל הכיתוביות יכלו לחבר שיר המסביר את כוונותיי או חלומותיי.

ישנן תערוכות (לא שלי) שגם לאחר קריאת הצהרת האמן שלהם, שאלו המבקרים : "נו, טוב, אז מה רצה המשורר להגיד?"

אז יש ויש, וממש אינני מבינה מה עניין הקרתנות לכאן?

רות