שלום לכולם,
כמה דק הוא הגבול בין טיפול ואהבה אמיתיים להתאכזרות ולמה אני מתכוונת.

אני מתכוונת לכך שגם לדעת מתי להיפרד כדי להקל את סבלו של בעל חיים זה חשוב ביותר.

זוהי אחת ההחלטות הקשות שעומדות בפני מגדלי PETS

מתי לאפשר לכלב, חתול, ארנבת או כל חייה אחרת למות בכבוד?

מה דעתכם על הסוגייה?

האם נתקלתם באנשים שלא מוכנים  TO LET GO

והכלב או החתול או חייה אחרת מאוד סובלים בגלל זה?

תופעה ידועה לרוע המזל, ובכל פעם שאני נתקלת בה אני מאשימה את האדם באנוכיות מחרידה. לפחות לבעלי החיים ניתנה האפשרו למות בכבוד,  וגם את זה לקחת מהם? אסור להניח להם לסבול.  קשה להיפרד מבעל חיים אהוב, בן משפחה. אבל one has to know to let go.....

חתולתי טופז הלכה לעולמה בגיל 19, בעזרת זריקה. היה לי ברור שהיא לא תתאושש יותר, דיברתי עם הרופא שלה, תיארתי אותה והוא אישר - והגיע לתת את זריקת החסד. והיא מתה בשלווה. מה הטעם היה להאריך את חייה עוד יותר?  בעקבותי חברתי הטובה, שכלבתה חלתה, החליטה לנהוג גם היא כך, וחודשיים אחר כך נתנה לה את זריקת החסד. עדיף כך.

תופעה בהחלט ידוע. יותר מזה, אי-אפשר לשפוט אדם שלא רוצה להרוג את מי שהוא אוהב, בין אם הוא צודק או לא. וגם מי רשאי להחליט אם הוא צודק?

"כשרחמים הופכים לסוג של התאכזרות" באמת - זה כשמסרסים בעלי חיים מטעמי כביכול  "רחמנות".