ימי שישי אחה"צ עשינו לנו מנהג לערוך קניות, זה רק תירוץ לטייל יחד, יש לנו שני מסלולים: מסלול ארוך ומסלול קצר, בשניהם אנחנו מגיעים למחוז הילדות של בעלי. אי שם בדרך אנחנו עוברים דרך הנשיקה הצרפתית, דרך חנות הירקות של עבד ביפו , דרך מוכר העיתונים ברחוב בן יהודה, לעיתים אנחנו עוצרים לאכול גלידה מול הבניין ממש .
צפון תל אביב מול הים דירת שני חדרים גדולים שלוש מרפסות, את הארון בנה האבא של שושיק שני, קשה היה להנתק מן הדירה ומן האזור, זו הכתובת הרשמית שלנו מאז שנישאנו. עתה הוריו כבר אינם, כל שנותר הוא מה שהולך איתנו ומאיר את דרכנו ביום יום. אין ספק שהגביעים מתחרויות הברידג', הספרים בגרמנית ובכלל, התמונות, התוויות מחנות אופנת בגדי הגברים הידועה בתל אביב כל אלו כאן. הספר הזה הוא מזכרת מיוחדת , מתנה שניתנה לי מחמותי ז"ל. אישה טובה שידעה להעניק מן המעט שהיה, בת למשפחה מיוחסת גם הספרים על אילן היוחסין כאן, מחכים לעבור לדור הבא. אלו מתארים את כל הדורות עד הרב זלמן שניאורזון הנקרא הרב ממלדי.
ספר נוסף מרתק שהולך עימי גם למטבח נקרא כך נבשל. אמנם אני לא הייתי בתקופה הזו וגם את תקופת הצנע אני מכירה מן הסיפורים אך אני עד היום מרותקת מן הספר הזה שהוצא לאור בשנת 1952 לכבוד חצי יובל לויצו.
למה? כי " כל אישה יודעת למה - כל אישה בוחרת אמה " פרסומת המתקשרת עם הספר. אני אוהבת להעזר בספר. יש שם מגוון רחב של מתכונים המבוססים על לחם שהיה מצרך זמין ובכלל - אני מאמינה גדולה בגלגולים של מתכונים ומאכלים.
משני הצדדים זה נראה כך
ערב שישי, כבר החשיך אנחנו חוזרים, טיילנו בצפון תל אביב והמחשבות לקחו אותי רחוק אל נופים שנעלמו בצפון ההוא. חלקם מזל שנוסע עימנו בזמן הזכרון והטיול השבועי, מרגיע את הנשמה המתגעגעת. אל ריח המרק עוף, לפשטידת השכבות של חצילים אורז בשר בסיר פלא, לעוגת השזיפים הקייצית עם קצפת ולעוגיות התה. אל היד המגישה אותם אל ניחוחות הבושם . אך לא רק ללחם לבדו, גם לשיחות עם חמי ז"ל ולמבט כחול הים הניבט מעיניו, מלא רוך, הבנה ואיכפתיות. געגוע קיים גם למשפט הזה שהיה שגור בפיו ומרגיע "כן אני יודע על מה את מדברת". תל אביב של אז משתקפת בנו בכל שנותר.
סופשבוע נעים איירין 21
הוספת תגובה על "תל אביב וגעגוע - לא על הלחם לבדו "
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה