באחד מן התיקים במשרדינו, הועלתה סוגיה המהווה קונפליקט מעניין. 

מדובר באחד ממרשינו אשר הגה ויצר יצירה עבור פרוייקט משותף שהוקם על ידו עבור לקוח.

בהמשך, כאשר נוכח אותו לקוח כי לטובת הפרוייקט כדאי לו להשתמש ביצירה של מרשינו, החל להשתמש באותה יצירה אמורה במקביל לסימנו המסחרי.

במשך השנים החל לקוחו של מרשינו לעשות שימוש אך ורק ביצירה אשר נוצרה על ידי מרשינו, וחדל כמעט לחלוטין לזהות עצמו באמצעות סמלו המסחרי הראשוני.

משנתגלע סכסוך בין מרשינו ללקוחו, הוטל עלי לטפל בחלק העוסק בזכויות היוצרים שישנם למרשינו ביצירתו זו.

מבחינת טיב הראיות עולה כי למרשינו אפשרות להוכיח את הבעלות על יצירתו זו בצורה מוחלטת.

אך עו"ד של לקוחו מנסה לטעון, כי השימוש שעשה מרשו יצירה, הופך אותה למזהה ייחודי של מרשו, וכי הנזק שייגרם למרשו בגין שימוש על ידי יוצר היצירה והבעלים היחידי עליה, יגבר על זכויות הקניין הרוחני בה.

את הנסיון להציג כביכול מרשינו יצר את היצירה האמורה לפי בקשת מרשו, ומשכך זכויות היוצרים נתונים בלעדית למרשו, הכשיל מרשו במו פיו כאשר ניסה לטעון כי אמן אחר הוא שיצר את היצירה לפי בקשתו..., דבר שהוכח כהטעיה.

לא מצאתי תקדים לקונפליקט מעין זה, והייתי מעוניין לשמוע עצות לדרך פעולה בתיק.

גבי,

נתחיל בהתחלה, וזו שאלת הבבעלות המקורית ביצירה.

מרשך הגה ויצר יצירה, ומכאן הבעלות המקורית שלו, על פי החוק החדש והישן גם יחד. עם זאת, אתה מציין שזה היה פרוייקט משותף ובנסיבות אלו יתכן שמדובר בזכויות משותפות ואז הדין יהיה שונה (שונה למשל מאשר במקרה של יצירה מוזמנת, גם אם מדובר בלקוח). לכן, שאלת הוכחת הבעלות אינה בהכרח זהה לשאלת הוכחת היצירהעצמה וחשוב להדגיש זאת.

השימוש ארוך השנים מלמד שלקוחו של לקוחך רכש לפחות רשיון שימוש אם לא מעבר לכך.

רשיון שימוש ניתן גם להביא לכדי סיום אך נשאלת השאלה מה תנאיו. יתכן למשל שבמקרה הזה כוונת הצדדים היתה רשיון שימוש מסויים לסוג מסויים של פעילךות שאינו מוגבל בזמן, וזו כבר שאלה הוכחתית. היות לקוחך בעל זכויות יוצרים, לא בהכרח מאפשרת לו לבטל רשיון שניתן ושהצד השני הסתמך עליו ואשר ניתן לתקופה שאינה מוגבלת.

השימוש ארוך הזמן של הלקוח של לקוחך אינו מעניק לו זכויות יוצרים, אך הוא אכן עשוי להעניק לו עילת תביעה בגניבת עין אם רכש מוניטין משמעותי בסימן.

עובדת היות לקוחך בעל זכויות יוצרים אינה מתירה לו לעשות שימוש ביצירתו באופן שמהווה עוולה כלפי אחר.

זה לגבי הניתוח המשפטי. האם אתה מסכים איתי? חולק עלי?

אם אני צודק בהבנת המקרה, אני הייתי מתמקד במציאת ראיות להיקף הרשיון מצד אחד, ולהבנת הלקוח של לקוחך כי לקוחך יעשה שימוש מקביל ביצירה בכל מקרה.

יורם.

ראשית תודה על ההתייחסות.

ובכלל על ניהול הפורום המקצועי והמעניין.

לענינינו, הייתי מנסה להתמקד בצעד ממש לא חכם שבו נהג לקוחו של מרשינו.

המדובר בנסיון שיקרי [שהוכח] ליצור זכויות יוצרים באמצעות ראי'ה שהוכחה כמזוייפת לפיה אותו לקוח של מרשתינו, הוא הוא אשר יצר את אותה יצירה באמצעות אמן משלו.

האם נסיון זה לא ישמיט את הטענה לרשיון בלתי מוגבל, או לחילופין כל טענה ממין זה, לאחר שנושא הולדת היצירה יידון בבית המשפט? [שבו תתברר האמת שעומדת לצד מרשתינו בצוחה מוחלטת וודאית].

שאלתי, האם ניתן או כדאי לבסס את תגובתינו לבית המשפט על יסוד נתונים אלו, או שמא עדיפה הדרך המתעלמת מנסיון הרמאות, ותעסוק בקונפליקט המהותי של שלילת זכויות היוצר, עקב שימוש לקוחו?

באם מישהו מכיר תקדים לסוגיה מעין זו, הייתי שמח לבחון זאת.

נראה כי שאלת הבעלות על זכויות היוצרים נפרדת משאלת הבעלות על סימן מסחר.למעשה, ניתן לאמר כי זכויות יוצרים נועדו להעשיר את עולמנו בביטויים, בעוד סימן מסחר נועד להבטיח שהצרכן לא יוטעה לגבי מקור הטובין  ושמוניטין היצרן (מרשו) לא יפגע.

אפשר לחשוב על מצב בו לא יותר ליוצר לעשות ביצירתו שלו עצמו שמוש כסימן מסחר עבור טובין באותו סוג כמו של היצרן.

שלום לחברים.

גבי, נדמה לי שיש לי עבורך תקדים בנושא.

אך הייתי מסייג ומזהיר קודם כי בתיק הנ"ל קיימים מספר סימני שאלה קריטיים.

התייחסות השופט לראיות לוקה בחד צדדיות מוכחת!

קרבתו העיסקית לאחד הצדדים לא מנעה ממנו להנפיק צו מניעה במעמד צד אחד [הצד שלו...]

בהמשך לתיק זה, ממעקב אישי, התנהלו דיונים נוספים שאינם מובאים באתר אותו אני אפנה אותך.

באותם דיונים אירעו מקרים הסותרים לחלוטין את דיני הראיות המקובלים, תוך העדפה חד צדדית מוחלטת!

עיין בשא 12311/08...

לכן, לא הייתי מתייחס למקור כתקדים, אך בהחלט ניתן ללמוד ממנו מספר נקודות לקונפליקט.

http://gur-shivuk.com/new/Logo/1.html

בהצלחה.

הי,

אפתח ואומר כי לא הבנתי מה עילת התביעה. האם היוצר המקורי תובע תשלום או צו מניעה? האם מי שמשתמש כעת ביצירה תובע סעד הצהרתי?

מכאן גם נובעת השאלה - מה רוצה הלקוח שלך להשיג? האם הוא מעוניין בפיצוי כספי, או שמא הוא מעוניין לעשות שימוש ביצירה בעצמו, או אולי "רק" למנוע את השימוש מהמשתמש הנוכחי (הלקוח שלו)?

התשובה לשאלה הזו תשפיע על השאלה שלך, שהרי אם הלקוח שלך מעוניין לעשות בעצמו שימוש ביצירה, אז שכפי שיורם ציין - הוא עשוי לחטוא בגניבת עין. בעיה זו כמובן אינה רלוונטית אם הלקוח שלך רוצה "רק" כסף - אז כבר צריך לבחון את השאלה מי הבעלים של היצירה, ומהו ההסכם בינו לבין המשתמש הנוכחי. לעומת זאת, אם המטרה היא צו מניעה, צריך לבחון האם ניתן לעשות זאת, לאור השנים הארוכות בהן השתמש הצד שכנגד ביצירה (יחד עם זאת - פסק דין שניתן לא מזמן קובע כי זכות יוצרים היא זכות קניינית, ועל כן לא ניתן לוותר עליה בהתנהגות או מכללא).

כלומר, ראשית יש להגדיר את מטרת התביעה, ורק לאחר מכן לבחון דרכי פעולה אפשריות.

דודי

תודה.

מעבר לכל מה שנאמר פה להסכמתי עםדודי, נדמה לי גבי שהתשובה היא לא. העובדה שאדם מנסה להציג ראיה שקרית לאהופכת את טענתו ללא נכונה או מוגבלת.

נכון שבית המשפט יזהר יותר ביחס אליו, אבל לא הייתי מסתמך רק על עובדה זו.

כדי לסייע לך, יש להבין מהו טיבו של בסכסוך שהתגלע בין לקוחך לחברו. יש להניח כי הבנת הסכסוך תביא לפתרון ותסמן לך את האיסטרטגיה הנבחרת. עליך להזהר: אם הצד השני עשה שימוש ביצירה כסימן מסחר, הרי שיתכן ורכש בו זכויות כסימן מסחר, בנפרד מזכויות היוצרים. הזמן שחלף והרשיון מכללא שלכאורה נתן לקוחך לחברו עלולים ליצור השתק, לרעת לקוחך. הראיה השקרית איננה נדבך עיקרי בקייס שלך. עשיית עושר -- נראה שכן. מכל מקום -- הזהר. אתה עוסק בסוגיות סבוכות ביותר.

אני לרשותך

בברכה

גד שושני

www.gad-shoshany.com

תודה תודה לכל המגיבים.

התגובות שלכם אכן מסייעות לי להתמקד. 

פטנטבילי, הערה והארה חדה ומצויינת, מסייעת להתמצאות. 

הסכסוך הכולל הוא ממוני, והיצירה היא אכן רק קלף במאבק.

אז לשאלתך דודי, לא משנה מה יהיה ההישג, אם בסיומו של יום יושג "ניצחון".

הכרעה של תשלום עבור היצירה או מניעת שימוש ביצירה בהחלט תקדם את עניינו של מרשינו.

יורם, לגבי תגובתך השניה.

האם נסיון ל"המציא" יוצר אחר ליצירה לא ישמוט את הטענה לקבלת רישיון?

האם זה לא יהא דומה להכחשת הלוואה, כאשר לאחר הוכחת מעשה ההלוואה בראייה מוחלטת, יטען צד הלווה כי ההלוואה נפרעה?

לדעתי, ההגיון נוטה לומר שיצירה עצמית כמוה כהכחשת קבלת רשיון כלשהו, אבל תקנו אותי או הפנו אותי לתקדימים השונים ממסקנה זו.

יואב בלאס:

האתר אליו הפנית מציג מקרה כמעט זהה. אך עיון ממושך אכן מעלה סימני שאלה רבים אודות הפסיקה בתיק.

עורכי הדין במשרדינו לא ממש "נפלו מהכסא" כאשר ראו מי היה השופט שפסק בתיק זה...

והעובדה כי בתו הינה עובדת בכירה של אחד הצדדים, מספקת סיבה הגיונית לחד הצדדיות השקופה בה נקט.

אגב, אנסה להשתמש בדוגמה בה הוצג הנושא באתר [השאלת הרכב] 

הדרך הסופית בה נקטו בעלי האתר כנגד עמותת עזר מציון, נראית לי דרך פעולה מתאימה, ואעלה אותה היום בפני חבירי.

מה גם שהעו"ד שבחר בדרך זו נחשב לאחד המומחים בנושא קניין רוחני.

עו"ד שושני:

אף אחד מן הצדדים טרם סיים את תהליך רישום היצירה אצל רשם סימני המסחר.

שני הצדדים פנו כמעט בו זמנית להליך רישום כשבמקביל הוצא על ידי כל צד צו מניעה כנגד רשם סימני המסחר לעצירת תהליך הרישום על שם הצד שכנגד.

הייתי מנסה גם לחשוב על כיוון לטענה כי בהיות הפרוייקט משותף, כל שימוש ביצירה היה עבור שני הצדדים. ואי לכך נצטרך קודם להכריע בסוגיית זיהוי המשתמש.

דהיינו מרשתינו תטען, כי למעשה מרשתינו היא היא אשר השתמשה בפרודוקטים של לקוחה להפצת היצירה! 

אגב, במקרה אותו הביא יואב בלאס בתגובתו, מוכיחים התובעים שימוש בלעדי בן מספר שנים קודם תחילת שימוש בלוגו נשוא הטענה על ידי עזר מציון.

ואף משרטטים במדוייק את הטמעת הלוגו ההדרגתית על ידי עזר מציון. 

צטט: לוחמני 2009-08-30 15:45:49

יורם.

ראשית תודה על ההתייחסות.

ובכלל על ניהול הפורום המקצועי והמעניין.

 

לענינינו, הייתי מנסה להתמקד בצעד ממש לא חכם שבו נהג לקוחו של מרשינו.

 

המדובר בנסיון שיקרי [שהוכח] ליצור זכויות יוצרים באמצעות ראי'ה שהוכחה כמזוייפת לפיה אותו לקוח של מרשתינו, הוא הוא אשר יצר את אותה יצירה באמצעות אמן משלו.

 

האם נסיון זה לא ישמיט את הטענה לרשיון בלתי מוגבל, או לחילופין כל טענה ממין זה, לאחר שנושא הולדת היצירה יידון בבית המשפט? [שבו תתברר האמת שעומדת לצד מרשתינו בצוחה מוחלטת וודאית].

 

שאלתי, האם ניתן או כדאי לבסס את תגובתינו לבית המשפט על יסוד נתונים אלו, או שמא עדיפה הדרך המתעלמת מנסיון הרמאות, ותעסוק בקונפליקט המהותי של שלילת זכויות היוצר, עקב שימוש לקוחו?

 

באם מישהו מכיר תקדים לסוגיה מעין זו, הייתי שמח לבחון זאת.

שלום רב,

שאלתך זו היא לאו דווקא מתחום הקניין הרוחני וזכויות היוצרים, היא שאלה טקטית בניהול תיק בבימ"ש.

טענתך הבסיסית היא שזכויות היוצרים הם של מרשך והם הופרו.

טענת ההגנה של הצד שכנגד, כפי שהבנתי ממך, היא שזכויות היוצרים הם שלו כראיה נוספת לכך אני מניח שהוא מציג גם את העובדה שהוא השתמש ביצירה משך תקופה ארוכה.

כתגובה לכך, אתה צריך לדעתי (וזו דעתי בלבד) לטעון כי השימוש שנעשה על ידו ביצירה היה במסגרת רישיון שימוש מצומצם שניתן לו וכאן אתה נכנס לעניין אותו העלה יורם, היינו לנסות ולהראות כי רישיון השימוש היה מצומצם מאוד.

אגב, אם אתה יכול להראות כי לקוחך הוא היוצר בודאות, צריך לבדוק האם קיבל קרדיט כמקובל בגין יצירתו ובמידה ולא, תוכל להוסיף עילת פיצוי בגין הפרת הזכות המוסרית של היוצר (שוב ככל שלא קיבל קרדיט ומקובל ליתן קרדיט בעניינים נשוא היצירה).