כשהייתי קטנה, מאוד רציתי לקחת אלי כל חתול וכלב שראיתי ברחוב.
ובאמת יצא לי לקחת לפחות עשרה בעלי חיים מהרחוב או מאגודות למיניהן. היו לי שישה חתולים (שניים נפטרו), שלושה אצל אמא שלי ואחד אצלי בבית. שני כלבים אחד מצב"ח שברח אחרי שנה (הייתי רק בת 7 אז) ואחד איתי עד היום (הכלב טאו) ועוד שני כלבים אצל אמא שלי, אחד מהם הוצל מהתעללות, והשני היה גור לא רצוי אצל חברה של אחותי.
עם הזמן הבנתי שלא משנה כמה אני אעזור, תמיד יהיו עוד ועוד פיות רעבים, ובעלי חיים במצוקה. היום כשאני רואה חתלתול קטן ברחוב, אני יודעת שאין לו הרבה סיכויים לשרוד, ועם זאת אני שבה ומזכירה לעצמי שאי אפשר לעזור לכולם, כמו שאי אפשר לעזור לכל בני האדם בעולם. אז זה קצת עצוב, אבל כאלה הם החיים, ואנחנו צריכים להיות שמחים שהצלחנו לעזור לבודדים שנמצאים איתנו.
אני גם משתדלת להזכיר לעצמי שאפשר לעזור בהמון דרכים, ולא רק לבעלי חיים, אלא גם לאנשים. ובעיקר - אני משתדלת לעזור לעצמי קודם, כדי שאוכל תמיד למצוא מקום גם לאחרים.
הוספת תגובה על "האם הטיפול בחתולי חצר/טיפול בכלבים נטושים והתנדבות בעמותות הפכו אתכם לאנשים מרירים?"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה