מה זה ישראלי? 31.08.07.

כיצד ניתן להפוך את מותג ישראל מאנדרדוג למותג כוכב? 3.09.07.

איך משווקים את התרבות הישראלית בעולם? 4.09.07.

האם מיסטיקה יהודית יכולה לקדם את תרבותינו בעולם? 5.09.07.

הייתי רוצה להזמין את חברי הפורום וכל מי שיש לו עניין, לתרום מעולם התוכן שלהם - מה זה מיתוג, מה זה מותג, מה זה מיתוג מדינות, כיצד הכל מתחבר יחדיו. 

כמעט כל ילד היום יודע מה זה מותג, ומה זה מותג ללא מותג. הבעיה היא שברוב המקרים מה שכולם רואים זה רק את המעטפת: לוגו, סיסמה, אריזה. לא את העובדה כי מאחורי המותג עומדים מלאכת חשיבה ותכנון מורכבים.

בצמוד לדיון בו התחלנו לשוחח על סוגיית הנרטיב למיתוג ישראל, לדיון הפותח של דני צימט, ולדיון המזמין של איתי בן חורין, הייתי מעוניין להציע שנעבור כעת לשלב הבא. אחת הבעיות איתה אנחנו מתמודדים, זה ליצר בסיס לשפה משותפת - על מה אנחנו בכלל מדברים.

אני כאן פותח בתרומתי לדיון החדש...

בניתוח היסטורי של התפתחות תורת המיתוג, ניתן לאפיין ארבע דורות.

דור ראשון - מיתוג נתח-מוח (Mind-Share Branding),  שנולד בשנות ה-70. מבית היוצר של אל ריס וג'ק טראוט. מניח כי המותג מייצג מהות כלשהי, מעבר למאפייני מוצר בסיסיים. כי תפקידו המרכזי לכבוש נתח בתודעת הצרכן, באמצעות פיתוח יתרון יחסי וכלים של מיצוב ובידול.

דור שני - מיתוג אמוציונאלי (Emotional Branding), שנולד בשנות ה-90. מניח כי למותג מעבר למהות נתונה מאפייני אישיות - בדומה לבני אדם - ומתפקידו לאפשר לצרכן לפתח עימו מערכת יחסים רגשית. מערכת יחסים רגשית הנותנת מענה לצרכי בטחון, שייכות, הערכה אישית והגשמה עצמית של הלקוח (על בסיס מודל היררכיית הצרכים של מסלו). במסגרת התפתחות המיתוג האמוציונאלי נזרקו לחלל האוויר שלל קונספטים מקצועיים. אלכימיה מיתוגית - היכולת להביא לשיפור בעל ערך ומשמעותי לצרכן. אסטרולוגיה מיתוגית - מתן דגש לחוויה הכוללת של הצרכן מהמותג ומסביבתו. מיתוג מטאפיזי - משמעות תרומת המותג לחוויות ולפעולות הצרכן לכל אורך חייו. מיתוג דרוויניסטי - שם דגש על חיבור למטרות, לייעוד ולהצלחות הצרכן. מיתוג DNA  -  המטרה המרכזית היא לפצח את הקוד הגנטי של המותג, ובאמצעותו לאפשר לצרכן להגדיר ולבטא מי הוא. מיתוג סביבתי - מניח כי להכל יש משמעות. מיתוג ערכי יסוד - שם דגש על פשטות, רלוונטיות ואנושיות. סקוט בדבורי (נייקי וסטארבקס) וסטפן פנישל כתבו על כך ספר מרתק.

דור שלישי - מיתוג ויראלי (Viral Branding), שנולד בשנת 2000. מבית היוצר של מלקולם גלדוול. מניח כי מעבר למהות ולמאפייני אישיות על המותג להיות טרנדי - Cool & In, אחרת אין לו סיכוי לשרוד בסביבה תחרותית מודרנית. תפקיד מנהל המותג לעקוב אחר מגמות, לעסוק ב- Cool Hunt ואת ממצאיו לתרגם לתוך אישיות המותג. את חדירת המיתוג הוויראלי ליוותה מהפכה בכלי השיווק המועדפים. מקוטלגים תחת כותרות מקצועיות מגוונות וחדשניות - Buzz Marketing, פרסום-פה-לאוזן (WOMA - World-of-mouth-advertising); וכמובן שיווק ויראלי (Viral Marketing), ופרסום ויראלי (Viral Advertising).

דור רביעי - מיתוג תרבותי (Cultural Branding), שנולד ב-2004. מבית היוצר של פרופסור דגלס הולט, דיקן בית הספר למנהל עסקים, באוניברסיטת אוקספורד. מניח כי מעבר למהות, למאפייני אישיות וטרנדיות, על המותג להתחרות מול כוכבי תרבות (Cultural Icons). זאת בכדי לזכות בתשומת לב הצרכן, בעולם רווי מסרים תקשורתיים מתחרים, וכך להפך למותג כוכב (Iconic Brand). אין הבדל יותר בין זמרים, שחקני כדורגל, פוליטיקאים, מותגים מסחריים ואתרי תיירות. כולם מתחרים על תשומת הלב המוגבלת שהצרכן מוכן להקדיש להם. רק הסלבריטאים המובילים יצליחו לפרוץ את מחסומי התודעה, ויזכו ביותר מ-15 דקות התהילה הראשונות, המובטחות כמעט לכולם. בכל אופן, לכל מי שינסה.

את אסטרטגיית המיתוג התרבותי מגבשים ב-4 שלבים.

שלב ראשון - איסוף מידע על שוק המיתוסים: קולנוע, ספרות, מוסיקה, ספורט וטלוויזיה.

שלב שני - ניתוח שוק המיתוסים. אפיון אידיאולוגיה לאומית המגדירה מודלים להצלחה (השכלה, קריירה, עושר, משפחה). אבחון סתירות תרבותיות בין האידיאל לחיי היום-יום, המתניע את המנוע התרבותי ומעורר צורך במיתוסים. היכולת להתרומם משום מקום לשיא הכוכבות (כוכב נולד). אפיון העולם הפופוליסטי (תרבות עממית ופרינג' [שולי החברה]: תת-תרבויות של צעירים, בוהמיה).

שלב שלישי - גיבוש ידע תרבותי (שינויים חברתיים, פילוח חברתי [על בסיס מאפייני מעמד, מין, מוצא], ניתוח המותג במימד ההיסטורי, איזו משמעות הוא נותן לחיים, וערך של זהות תרבותית). הגדרת סמכות תרבותית ופוליטית של המותג (ציפיות מסיפור המותג הקולקטיבי, ונאמנות מותג הפועלת כרשת חברתית). אפיון שיטות לגיוס העולם התרבותי (אקטיביסטים תרבותיים המובילים שינוי). הבנת זהות חסידי המותג (מתחלקים לחברי הקבוצה/Insiders [שומרי הסף של העולם הפופוליסטי], החסידים/Followers [נאמני המותג], האכלנים/Feeders [המצטרפים לחגיגה]).

שלב רביעי - ניסוח בריף תרבותי. בחירת הסתירה התרבותית המתמקדת בשוק מיתוסי היעד הנבחר. כתיבת סינופסיס לסיפור המותג. על בסיס גישת ה-Storytelling: מסר {ערכי המותג = סיפור ליבה}, קונפליקט, דמויות {גיבור, יריב, מסייע, תומך ונהנה}, ועלילה {פתיח, הצגת קונפליקט, נקודת אל-חזור, קונפליקט מוגבר, שיא, סיפור נמוג}]. אפיון האמצעיים המטפלים במיתוס (באמצעות תוכניות טלוויזיה, תרבות פופולארית חדשנית, תוך דחיפת גבולות המיתוס). אפיון מרכיבי אוטנטיות פופוליסטית (שפה - קודים וטרמינולוגיה, נאמנות לאתוס תוך נכונות לסכן פופולאריות). הגדרת מאפיינים כריזמטיים-אסטטיים למותג (מבדר ואהוב, ביצוע מהפכני, ואפקט הילה תרבותי).

דוגמאות. מהתחום המסחרי - אופנועי הארלי דיוידסון. בין המותגים הבודדים שקהל המעריצים, ה-HOGS מוכנים לקעקע את לוגו המותג על בשרם. מתחום המוזיקה - מדונה. מתחום הספורט - מייקל ג'ורדן. מתחום הקולנוע - ברד פיט. מהתחום הפוליטי - ביל קלינטון. מהתחום החברתי - תנועת Greenpeace.  מתחום התיירות - פריז. מתחום הספרות - הארי פוטר. מתחום סדרות הטלוויזיה - אבודים. כולם אייקוני תרבות, סלבריטאים המתחרים על תשומת ליבנו באותו מתחם קטן ומוגבל - תודעתנו.

האם ניתן יהיה להפוך את מותג ישראל לאייקון תרבותי, לסלבריטאי? את זה נצטרך לבחון...

Nation Branding is a field of theory and practice which aims to measure, build and manage the reputation of countries (closely related to place branding). It applies some approaches from commercial brand management practice to countries, in an effort to build, change, or protect their international reputations. It is based on the observation that the "brand images" of countries are just as important to their success in the global marketplace as those of products and services.

Nation branding appears to be practised by many states, including the United States and United Kingdom (where it is officially referred to as Public Diplomacy), South Africa, New Zealand, and most Western European countries. There is increasing interest in the concept from poorer states on the grounds that an enhanced image might create more favorable conditions for foreign direct investment, tourism, trade and even political relations with other states.

Source: Nation Branding - Wikipedia

Public Diplomacy. Unlike standard diplomacy, which might be described as the ways in which government leaders communicate with each other at the highest levels, public diplomacy focuses on the ways in which a country (or multi-lateral organization such as the United Nations), acting deliberately or inadvertently, through both official and private individuals and institutions, communicates with citizens in other societies. But like standard diplomacy, it starts from the premise that dialogue, rather than a sales pitch, is often central to achieving the goals of foreign policy. To be effective, public diplomacy must be seen as a two-way street. It involves not only shaping the message(s) that a country wishes to present abroad, but also analyzing and understanding the ways that the message is interpreted by diverse societies and developing the tools of listening and conversation as well as the tools of persuasion.

Source: USC Center on Public Diplomacy

צטט: רמי הסמן 2007-08-22 22:14:17

כשאנחנו מדברים על מיתוג ישראל למה בדיוק מתכוונים...

 

 

האם ניתן יהיה להפוך את מותג ישראל לאייקון תרבותי, לסלבריטאי? את זה נצטרך לבחון...

 

שלום רמי,

כרגיל, תענוג לקרוא את הדברים שאתה כותב. הכל ברור, ענייני ומלמד מאוד. בכל זאת אני סבור שראוי לשאול את השאלה אחרת: "כיצד ניתן להפוך את מותג ישראל לאייקון תרבותי, ולסלברטאי חיובי? אני חושב, שישראל היא אייקון. היא לא מיקרונזיה ופלאו ידידותינו הנאמנות; כמעט כל אחד בעולם יודע משהו על ישראל. מה שכן, התדמית דפוקה, כמו שכתבת פעם, לא כל כך מזמן. השאלה היא לטעמי, האם ניתן למנף את הפרסום הרב שיש לישראל ולהפוך אותו למשהו חיובי? אני סבור שכן; קונספט כמו שהוצע על ידי יובל: "הבחור הטוב מהדלת ממול" הוא בכיוון הנכון. מה שקראתי בעבר, כשהייתי ב"אמנסטי אינטרנשיונל" "ועשית הישר והטוב", הוא לדעתי באותו הכיוון. כלומר לבצע דברים שנכון לעשות, שאחרים לא עושים או עושים מעט; וברוח ימים אלה לדאוג לכך שזה יצטלם, ויצטלם שוב ואחר כך יצטלם עוד פעם. כרגע, בגלל לא מעט סיבות, גם כשהדברים נעשים, מה שבא לידי ביטוי בתקשורת הוא בעיקר הצד האפל והשלילי של ישראל.

כמו שכתבתי, צריך להניע מהלכים רב ערוציים כדי להגיע לקהלי יעד מגוונים, לדבר לכל קהל יעד בשפה שהוא מבין, להתעמת עם ולעקוף את העתונות הזרה שיושבת כאן.

בדרכים אלה ניתן יהיה לשפר בתהליכים לא מידיים את דימויה של ישראל בעולם. דיפלומטיה ציבורית ודיפלומטיה תרבותית הן שתיים מהדרכים הראשיות שבאמצעותן ניתן להשיג יעדים אלה.

צטט: ד"ר מיקי ארליך 2007-08-22 22:54:49

 

צטט: רמי הסמן 2007-08-22 22:14:17

דיפלומטיה ציבורית ודיפלומטיה תרבותית הן שתיים מהדרכים הראשיות שבאמצעותן ניתן להשיג יעדים אלה.

מיקי אהלן,

כשאנחנו מסכימים, אנחנו מסכימים.

ישראל היא אכן אייקון - השאלה איך אנחנו הופכים אותה לאייקון חיובי, למותג נחשק, שירצו להתחבר אליו.

השכן ממול - או אולי פשוט "החבר". זה שהיית סומך עליו שיוציא אותך מכל צרה.

יש משהו יפה במושג החברות כפי שאנחנו מכירים אותו בארץ.

לא בטוח שהוא קיים בכל העולם.

בארה"ב המון אנשים מתלוננים על ניכור, שהם לבד, שאין חברים אמיתיים. אולי זה אצלנו שונה. בכל מקרה שווה בדיקה.

תודה לך!

העתקתי את הקטע הזה מהדיון הקודם. אני ממליץ לקרוא גם את תגובתו של מיקי, שם, למה שיובא להלן.

התבקשנו כאן על ידי רמי כדלקמן:  

"הייתי רוצה להזמין את חברי הפורום וכל מי שיש לו עניין, לתרום מעולם התוכן שלהם - מה זה מיתוג, מה זה מותג, מה זה מיתוג מדינות, כיצד הכל מתחבר יחדיו."

לגישתי, במובן הפוליטי,  המיתוג הוא מיזם של השקעת עוצמה והפניות לאסוציאציות של תדמית הון של חברה בהסמלה מובנית, כחלק מפרוייקט של תיעמלון מערכת מופעים נתונה במרחב, כנושאת משמעויות רצויות מרמת הסמל לרמת האיכות שמעונינים שתיקלט כאמינה אצל מקבל המסר, שאותה מעוניינים שהצופה באותו מותג אמור לייחס, מבחינת עוצמה ומהות, לאותו מופע ולישות  המתועמלנת.

מערכת מופעים ברמה הפוליטית משקפת ישות מדינית מוסדית או ישות שפועלת בזירה הפוליטית. מיתוגה של אותה ישות היא אותה הסמלה מחושבת.

המותג הוא סמל מתוכנת, הנושא תתי-סמלים כפופים לסמל העיקרי כאמור, שאמור להיות מוגדר במספר דימויים מתומצת, ממוקד. במסגרת זו יוצרים שפה סגורה, שמנסים לתחמה כך שתפורש במסגרתו של אותו הסמל לטובת המוצר/הישות שלה מייחסים את המותג. מנסים כך לתחום במסגרתה פרשנות ספציפית למופעים קיימים.

בהקשר של המרחב הפוליטי - המופעים האלה יוצרים תגובות נתונות במרחב הפוליטי ממילא. המותג נדרש להם. כך, למשל - צבר [הצמח והסטטוס]=התיישבות=התנחלות=כיבוש=הפרחת שממה - מכאן - האם כדאי להשתמש בסמל הצבר כחלק ממערך המיתוג של מדינת ישראל? אני חושש שלא כדאי - בשל המשקל היחסי הקיים בין האסוציאציות השונות בתוך תת המותג האמור. 

תפקידו של המיתוג לכוון את התגובות הציבוריות לאותם מופעים שמקושרים לאותה הישות הפוליטית כך, שהיא תיהנה מהעוצמה החיובית של הסמלים ותתי הסמלים שהושקעו באותו מותג, ותרכך את המשמעות הבעייתית יותר של אותם מופעים.

כיצד? לכל סמל ישנה מערכת של התניות משמעות, שהן תוצאה של מסורת הסמלה קודמת או אף של רפלקציה ביולוגית [כפי שרמי ציין לעיל]. כך, למשל - אפקט החדירה אצל גבר, הוא בעל משמעות חיובית של סיפוק, ושלילית - של הפרת אוטונומיה [מלחמת טרויה - סוס טרויאני וכו']. מיתוג מדינה כיזמית ומתפשטת [ארה"ב] נושאת תתי הסמלה סטיכיים שיש בהם אלמנטים פאליים חיוביים אך גם שליליים כגון אלה.

דוגמא רחוקה בהקשר די קרוב:

עמוד טריינוס [פאלוס ארכיטקטוני המתאר מלחמה], הנדרש למלחמה הדאקית של טריינוס קיסר מיתג את הקיסר כפרסונה גברית כובשת ופאליות מעשירה ומועילה כלכלית [פורום טריינוס שנבנה משלל אותה המלחמה בראשית המאה השניה לספירה + ביטוי לבטחון הציבורי שהוקנה מתוך הוכחת המוניטין שנשמר לעוצמת הצבא הרומי ומנהיגו - הקיסר]. הכובש ומרחיב גבולות האימפריה מועיל לרומא, במיתוג מעין זה, ומשווק דימוי שממנו המסקנה היחידה היא ששווה שנישאר נאמנים לטריאנוס  כאזרחים רומאיים. הבעייתיות של הפאליות הזו לא רלוונטית לקיסרות הרומית, אך כשהפשיזם האיטלקי אימץ את תת המותג הזה כמסמיל מותג על של איטליה הפשיסטית כקיסרות רומית מתחדשת - הוא אימץ את עמוד טריינוס כסמל מכונן. כאן כבר היתה משמעות שלילית מאד למותג הזה כמובן - אבל במקומות אחרים.

מסקנת ביניים - גם מותגים לשיווק פנים חייבים להיות רגישים לתגובות מבחוץ. כבר מאד משמעותי מה חושבים הגויים... 

לכן, יש להיות רגישים לדקויות בקבלתם של אופציות פרשנות בלתי צפויות של אותו המותג בזמן ובמקום, קרי בהתייחס לקמפיינים קודמים וסמלים קיימים במרחב שיווק אותו סמל מתווך [מותג].

לדוגמא: שיווק המותג jaffa בעבר בארה"ב, טרם תחיית הנרטיב הפלשתיני היה חלק דומיננטי וראוי של שיווק מותג הצבר החלוץ, המחיה את השממה. עם עליית העוצמה של שיווק מתחרה של הנרטיב הפלשתיני של הנאקבה, הרס יפו מחדיר משמעות לא מועילה כשמשווקים תת מותג כזה כסמל לחדשנות חקלאית ישראלית...

במובן הזה הליך המיתוג הפוליטי הוא גם מכשיר  לטרנספורמציה אבולוציונית של הקהילה/הישות הפוליטית המעוניינת בגיבושו.

זו רק אקספוזיציה אנליטית ראשונית - מתחום ההסמלה הפוליטית וניתוח היסטורי משווה.

צטט: רמי הסמן 2007-08-23 00:14:01

 

צטט: ד"ר מיקי ארליך 2007-08-22 22:54:49

 

צטט: רמי הסמן 2007-08-22 22:14:17

דיפלומטיה ציבורית ודיפלומטיה תרבותית הן שתיים מהדרכים הראשיות שבאמצעותן ניתן להשיג יעדים אלה.

מיקי אהלן,

כשאנחנו מסכימים, אנחנו מסכימים.

ישראל היא אכן אייקון - השאלה איך אנחנו הופכים אותה לאייקון חיובי, למותג נחשק, שירצו להתחבר אליו.

השכן ממול - או אולי פשוט "החבר". זה שהיית סומך עליו שיוציא אותך מכל צרה.

יש משהו יפה במושג החברות כפי שאנחנו מכירים אותו בארץ.

לא בטוח שהוא קיים בכל העולם.

בארה"ב המון אנשים מתלוננים על ניכור, שהם לבד, שאין חברים אמיתיים. אולי זה אצלנו שונה. בכל מקרה שווה בדיקה.

תודה לך!

 

 

הי, רמי ומיקי.

ראשית, האקספוזיציה שמביא רמי לעיל היא מאד מרשימה ובפירוש היא מודל עבודה טוב.

באשר לעניין החברות - הפוקוס במסגרתה היא ערך הסולידריות האוניברסלית. סולידריות אוניברסלית הפכה לערך מרכזי מאד בנצרות הקדומה ובכלל. בתוך היהדות היא התבטאה כסולידריות פרטיקולריסטית קיצונית - וחברות מסוג זה נתפשת כמקדם פופולריות שלילי.

איש לא מסמפט מסתגרים קטגוריים.

מצד שני היו הרבה יהודים, בתקופות שבהן האוניברסליזם הפך לערך מכונן דומיננטי [המהפכה הצרפתית ועידן ההשכלה במקומות שבהן הלאומנות לא השתלטה וצמצמה את לגיטימיות הסולידריות הקולוקטיבית אל תוך המרחב התרבותי המוגבל של אותה חברה מהונדסת]   שבחרו לאמץ את אתוס הסולידריות האוניברסלית כנובע ממקור עמוק של תרבות יהודית - מרטין בובר, ברית שלום וכו'. 

להערכתי, יש לזקק מתוך ערך החברות הישראלית את הפוקוס האוניברסלי, ולסנן החוצה את הצבריות המתדלדלת, שנתפשת יותר ויותר כשחצנית, מתהדרת בבורותה וגסת רוח, מפירת אוטונומיה ומשפילה את מקבל החסדים, ולאמץ את מה שמאפיין תרבויות חכמות במרחב האירופי, שהיינו בסך הכל די קרובים להם: האירוניה הצ'כית אינה כה בלתי אופיינית לשורשים האידיים של היהדות המזרח אירופית המודעת לעצמה. נהנתנות משתפת, מחילה לחולשות האנושיות שלנו עצמנו ולאחרים תספק גט כריתות מספק לאתוס הקדושה שאנו נושאים על גבינו כצלב יותר מדי זמן.

יש רק מופע אחד שקשה מאד להתמודד עמו בהקשר זה:

האולטרה קפיטליזם שלנו כיום, כמופע נתון בשטח, הוא בעייתי ואנו מאופיינים כחברה שמייצאת גאונים כלכליים שמועילים לכל העולם, מקבלים פרסי נובל, ומשתלבים במוסדות קרן המטבע הבינלאומית. דע עקא, שזה ממש לא מועיל מבחינת ערך הסולידריות.

צריך להידרש מהותית למופע הזה - שכן הוא הופך אותנו לא לאירוניים, אלא לציניים, מעוקלי אף וגסי נשמה.  אבל זו באמת אופרה אחרת [ראו והיזכרו במערך הדימויים מהמוסיקה של רימסקי קורסקוב "תמונות בתערוכה" - שלמה הגביר ושלימל הקבצן]...

הנה הדברים מתוך הפורום הקודם:

צטט: יובל זפיר 2007-08-22 23:45:49

לכן, יש להיות רגישים לדקויות בקבלתם של אופציות פרשנות בלתי צפויות של אותו המותג בזמן ובמקום, קרי בהתייחס לקמפיינים קודמים וסמלים קיימים במרחב שיווק אותו סמל מתווך [מותג].

 

לדוגמא: שיווק המותג jaffa בעבר בארה"ב, טרם תחיית הנרטיב הפלשתיני היה חלק דומיננטי וראוי של שיווק מותג הצבר החלוץ, המחיה את השממה. עם עליית העוצמה של שיווק מתחרה של הנרטיב הפלשתיני של הנאקבה, הרס יפו מחדיר משמעות לא מועילה כשמשווקים תת מותג כזה כסמל לחדשנות חקלאית ישראלית...

 

במובן הזה הליך המיתוג הפוליטי הוא גם מכשיר  לטרנספורמציה אבולוציונית של הקהילה/הישות הפוליטית המעוניינת בגיבושו.

 

זו רק אקספוזיציה אנליטית ראשונית - מתחום ההסמלה הפוליטית וניתוח היסטורי משווה.

שלום יובל,

כרגיל יופי של ניתוח. לגבי תפוזי JAFFA יש להודות שהמותג לא היה ישראלי מלכתחילה. למיטב ידיעתי התפוזים נקראו על שם נמל הייצוא העיקרי שלהם. הם המשיכו להיקרא כך גם כשהנמל חדל לפעול.

לעומת זאת "פלאפל" הוא מותג ישראלי למהדרין, שסובל מאותה בעיה בדיוק שאתה ציינת, אף כי נסיונות פלסטינים ושל עמים ערבים אחרים לנכס אותו לעצמם, כרגע, ככל שידוע לי, מצליחים הרבה פחות. בקיצור, מסתבר ששני מותגים בעלי בעיות דומות עשויים לעורר תגובות שונות אצל אותם קהלי יעד.

ואי אפשר שלא לסיים עם דוגמת העל של הג'יפ המשובח של מיצובישי PAJERO. אנשי מיצובישי שברו את הראש למה הם לא מצליחים למכור את המכונית, שלכל הדעות היא מאוד מוצלחת בארצות דוברות ספרדית. מסתבר שבספרדית לא תקנית (מה שנקרא במקומותינו סלנג), משמעות שם זה היא "מאונן". לא פלא שאיש לא רצה לנסוע במכונית שנקראת כך. חשבו וחשבו אנשי מיצובישי והחליטו למכור את המכונית בארצות דוברות ספרדית תחת המותג המנצח MONTERO כלומר "צייד"...ובסלנג "חרמן".

כל טוב,

מיקי

יובל ומיקי ערב טוב,

תודה לכם על הניתוחים הפותחים והמעמיקים.

כמה דברים:

מיקי - לי סיפרו שאת הפלפאל גנבנו, הוא לא שלנו, האם באמת יש לנו בעלות עליו?

תעדכן אותי...

נראה לי שהרבה דברים שהיו שייכים לנו בעבר, כבר לא שייכים לנו היום.

...את שירי תנועות הנוער גנבנו מהרוסים.

ישראל של המאה ה-21, היא משהו שונה לחלוטין, ואכן משהו בעייתי ולא מוגדר.

להערכתי, למורשת הים תיכונית שלנו, יש השפעה מרכזית על ההוויה שלנו כיום,

ויתכן שזה גם מוכר טוב יותר באירופה. הם אוהבים קונספטים אתניים...

שאלה נוספת, האם אנחנו באמת יכולים ולקחת את התרבות הישראלית

ולהשתמש בה כמנוף לקידום מותג ישראל בארצות העולם.

סתם דוגמה - זמר הראפר היהודי החרדי מתישיהו מצליח מאוד ב-youtube.

תרבות הינו תחום שקהל צעיר מאוד יכול להתחבר אליו.

לפני כשבועיים יצא לי לצפות בקאמרי בהצגה סינית תחת הכותרת: "שירותים ציבוריים".

יצוא תרבותי, דיפלומטיה תרבותית סינית לשמה, ומהנה ביותר.

מה ששגרירות צרפת החלה לעשות לפני שנתיים בארץ,

לתמוך באירועי תרבות במטרה לשבור את הקרח בין שתי המדינות והעמים.

מה דעתכם על הכיוונים הללו.

שיהיה סוף שבוע נפלא!

צטט: רמי הסמן 2007-08-24 00:47:00

יובל ומיקי ערב טוב,

תודה לכם על הניתוחים הפותחים והמעמיקים.

כמה דברים:

מיקי - לי סיפרו שאת הפלפאל גנבנו, הוא לא שלנו, האם באמת יש לנו בעלות עליו?

תעדכן אותי...

נראה לי שהרבה דברים שהיו שייכים לנו בעבר, כבר לא שייכים לנו היום.

...את שירי תנועות הנוער גנבנו מהרוסים.

ישראל של המאה ה-21, היא משהו שונה לחלוטין, ואכן משהו בעייתי ולא מוגדר.

להערכתי, למורשת הים תיכונית שלנו, יש השפעה מרכזית על ההוויה שלנו כיום,

ויתכן שזה גם מוכר טוב יותר באירופה. הם אוהבים קונספטים אתניים...

שאלה נוספת, האם אנחנו באמת יכולים ולקחת את התרבות הישראלית

ולהשתמש בה כמנוף לקידום מותג ישראל בארצות העולם.

סתם דוגמה - זמר הראפר היהודי החרדי מתישיהו מצליח מאוד ב-youtube.

תרבות הינו תחום שקהל צעיר מאוד יכול להתחבר אליו.

לפני כשבועיים יצא לי לצפות בקאמרי בהצגה סינית תחת הכותרת: "שירותים ציבוריים".

יצוא תרבותי, דיפלומטיה תרבותית סינית לשמה, ומהנה ביותר.

מה ששגרירות צרפת החלה לעשות לפני שנתיים בארץ,

לתמוך באירועי תרבות במטרה לשבור את הקרח בין שתי המדינות והעמים.

מה דעתכם על הכיוונים הללו.

שיהיה סוף שבוע נפלא!

 

שלום רמי ויובל,

התרבות הישראלית, כמו גם היהודית, היא אקלקטית בטבעה. הרי שברור שבתימן ובוורשה לא אכלו את אותם המאכלים, לא ניגנו את אותה המוסיקה ולא בנו את אותם בניינים.

יכולים הפולנים לטעון לבעלות על הלבוש החסידי הטיפוסי, המוסיקה המכונה יהודית אינה כזאת והרשימה ארוכה כאורך הגלות, ולא בכדי.

[אגב, בהפוך על הפוך, סיפרו לי שהעולים מרוסיה בעשרים השנים האחרונות נדהמו לגלות את החיבה הישראלית לשירי תנועות נוער. הם מכנים את זה מוסיקה סובייטית ומתעבים אותה בשל היותה כזו. מעניין מה תגרום כמות כה גדולה של אנשים בעל טעם אחר ל"אייקון תרבותי" ישראלי מובהק. יהיה מעניין לעקוב אחרי התופעה.]

השאלה היא אז מה? בספר בישול צרפתי קראתי בערך שנכתב על עוגיות בראוניז את המילים הבאות: "ניתן לכנות אותן התרומה המובהקת של המטבח האמריקאי, אם יש דבר כזה, לבישול העולמי". וכשחושבים על כך, הרי הדברים, למרות היותם מתנשאים וכו', אינם תלושים מהמציאות: ארה"ב היא ארץ של מהגרים; כל אחד הביא איתו את המאכלים האהובים עליו ונחשף לאלה שהביאו אחרים. האם נתונים אלה הופכים את ארה"ב לארץ חשובה פחות או משפיעה פחות מבחינה תרבותית?

גם ישראל היא מדינת מהגרים; קטנה הרבה יותר ובעלת היסטוריה ארוכה, מפוארת  ומעיקה הרבה יותר. זה לא חייב להיות נטל, זה צריך להפוך ליתרון.

אני לא בטוח למה אירופאים מתכוונים כשהם אומרים "ים-תיכוני", והאם מדובר באייקון חיובי. יש לי הרגשה מוזרה שהם מחלקים את הים התיכון לצפון ולדרום. לכן בא לעולם פורום יורו-מד. כלומר אירופה תשמח לשתף פעולה עם מצרים מרוקו ותורכיה, ובתנאי שהקשרים יהיו תרבותיים וכלכליים ותרבותיים בעיקרם; מדינות אלה יהיו מדינות בתחום ההשפעה האירופי, יחשפו לתרבות האירופית הנאורה, ובעיקר, תושביהם המוזרים והמתרבים בקצב שמאיים להטביע אותנו בים של פאנטיות מוסלמית ישארו באוראן, בתוניס ובאלכסנדריה. המורשת הים תיכונית שלנו היא אחרת, ואני לא בטוח עד כמה הם מעוניינים בה.

לגבי דיפלומטיה תרבותית, התשובה היא כן ובגדול. צריך לעשות את זה בחכמה; אם הצרפתים חוגגים בישראל את "חג המוסיקה" אין סיבה שישראל לא תציין אירוע תרבותי כלשהו בכיכר העירייה בפריז. יחסים תרבותיים צריכים להיות דו-סיטריים, אחרת זה קולוניאליזם תרבותי שאין לי בו כל עניין.

כל טוב, מיקי

צטט: מלכת השלג 2007-08-27 16:53:16

לכן אם אני צריכה לחשוב על מיתוג מחודש לישראליות אני צריכה קודם להגדיר לעצמי מה זה בכלל ישראלי.שמתי לב שרוב הדיון התייחס לישראל/ישראליות כאל מוצר צריכה וניסיתי לחשוב איך אפשר למתג את ישראל כמוצר טכנולוגי שהוא Intangible, תוכנה בתחום אבטחת מידע למשל.

אתן רק כמה קווים כלליים: קודם כל צריך Features לישראל, אחר כך מפרט טכנולוגי למה שישראל מסוגלת לעשות (חוץ מיכולת הרתעה גרעינית כמובן), כמה מקרי לקוח כלומר דוגמאות אמיתיות רצוי בחברות/מדינות ידועות שמתארות איך ישראל פעלה בהתאם לתכונות שפורטו קודם ולבסוף שת"פים טכנולוגיים או עסקיים עם חברות/מדינות (כלומר מי אוהב אותנו) ורשימה מכובדת של לקוחות. מי שיותר מנוסה ממני מוזמן לפרט יותר.

חיה אהלן,

תודה על כניסתך לדיון!

אני חושב שתשדיר הפרסום של הרשות לקידום השקעות בתמ"ס עובד בכיוון שאת מציעה. הליקי לצפייה בו (זה רק חלק ממנו, כ-1 דקה מתוך 7 דקות). האם לדעתך הוא הולך בכיוון?

נשמח לשמוע...

צטט: רמי הסמן 2007-08-27 22:33:21

 

חיה אהלן,

תודה על כניסתך לדיון!

אני חושב שתשדיר הפרסום של הרשות לקידום השקעות בתמ"ס עובד בכיוון שאת מציעה. הליקי לצפייה בו (זה רק חלק ממנו, כ-1 דקה מתוך 7 דקות). האם לדעתך הוא הולך בכיוון?

נשמח לשמוע...

מאז הפתיח של הסידרה דאלאס לא נראתה עריכה שכזו. כבר חיכיתי לראות את המשאבות ואת ג'י.אר מחייך...ילד מאורט היה עורך את זה הרבה יותר מעניין. אני מדמיינת את כל האי מיילים והטלפונים שרצו כדי להראות את הלוגואים טוב טוב...

כשאומרים היי טק ישראלי זה הדבר האחרון שהייתי חושבת עליו. האם שאלת את החבר'ה בקהילת Web 2.0 מה דעתם?