כותרות TheMarker >
    ';

    פרטי קהילה

    עסקי אמנות

    ברוכים הבאים לקהילת "עסקי אמנות".   כאן נפגשים העולמות של היוצרים ושל צרכני האמנות . מדברים על אמנות, על הכוחות המניעים את שוק האמנות, על אמנות וכסף.   אתם מוזמנים להתעדכן, ללמוד, ללמד ובעיקר ליהנות.                      חברים חדשים - נא לקרוא תחילה את נהלי הקהילה. תודה.

    אמנות ובמה

    פורום

    ביקורת תערוכות

    לכולם יש מה להגיד - זה המקום.\r\nאהבתם? שנאתם? ספרו לנו על התערוכות שראיתם.

    חברים בקהילה (3835)

    ששת שצ
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    נאוה פלד
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    MyleneLv
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    אס לב אדום
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    debie30
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    אלכסנדר מוקדון
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    אהרון...
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    גלית א'
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    שטוטית
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    יוסי בר-אל
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    cleopatra9
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    מדלן גזיאל
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    הריח המריר של הברוש. הדר גד בעמק יזרעאל

    5/9/09 22:59
    35
    דרג את התוכן:
    2009-10-15 11:36:41
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    הצעתי לצעיר בני לבוא אתי לטיול בעמק. אבל גם הבטחה לצוואר טלה ממולא ב"אל באבור" בדרך חזרה, לא פיתתה אותו. אז נסעתי לבד, כי ידעתי - בביטחון מלא - שמחכה לי חוויה מרגשת, שם, בעין חרוד. ואכן, מרגשת היא הייתה.

    ציוריה של הדר גד, מדברים לכאורה בשפה ריאליסטית, שהפכה בשנים האחרונות לרווחת למדי בציור הישראלי (וגם, צריך להודות, בעולם הרחב, המחפש מפלט מהשיח האזוטרי של הפוסט-אמנות הפוסט- מודרניסטית).

    אבל, זה רק לכאורה. הציור של הדר גד מציע לציור הישראלי והארצישראלי הצעה שונה וייחודית. "הישראלי" - כחלק מהשיח התרבותי שבתוכו חיה האמנות. "הארצישראלי" - כחלק ממסורת ארוכה מאד של ציור נופי הארץ.

    מכיוון שהטקסט היחיד בקטלוג הוא קטע משיר של דליה רביקוביץ, כל מה שאכתוב נשען אך ורק על תעתועי רוחי.

    לפי שם התערוכה ולפי הנושאים המתוארים בה, רוב הציורים צוירו בבית-הקברות. אני כותב "בית-הקברות בה' הידיעה, למרות שאינני יודע באיזה מעשרות בתי הקברות בארץ ישבה הדר כשציירה את הציורים הללו. האמת: זה לא משנה. לברושים בציורים, יש אותו ריח מריר שיש לברושים המאובקים בכל בית קברות בארץ שיש בו ברושים. מחטי האורן המפוזרות על המצבות המצוירות, מעלות את אותו ניחוח של שרף מכוסה באבק, והעלים שנשרו משמיעים את אותו הרחש שנשמע בבית הקברות הישן של אמי, כשאני בא בעוונותי לבקרה פעם ב...

    אבל ה"סיפור"האמיתי של הציורים הללו, איננו סיפור בית-הקברות.

    ציוריה של הדר עשויים בצבע שמן. זה העשיר, העמוק והזוהר מבין כל האמצעים העומדים לרשותו של הצייר. אבל הדר, במכחול יבש וכנראה גם קצת משומש, הופכת את החומר הנכבד והדשן הזה, לביטוי, למטאפורה ("איור" בלשונה של אורלי שנקר מן הזמן האחרון) של האקלים ושל הנוף הישראלי. אני מתכוון לכל האקלימים כולם: זה של מזג-האוויר, זה של מצב הרוח הכללי וזה של הפרטי, זה של התרבות ההגמונית, וזה של תרבות-המעמקים, שהאבל הוא אקלימה הכמעט-קבוע. 

    אין מה לדבר כאן על טכניקה (היא מעולה), כי אין כאן שום דבר טכני: המכחול עסוק לכאורה בהמחשה של נופו של הברוש, של רגבי העפר וכיו"ב. אבל לא לטעות: באמת המכחול עסוק בהמחשה של תחושותיה של הציירת: הכאב, הגעגוע, הערגה, השקט, הקרירות של הצל בחום הנורא. כל זה נעשה במכחול צחיח, שהשערות שכל הצבע כבר ירד מהן אל הבד, חורתות בצבע הלח את הטקסטורה של נופו של העץ. למעשה הן מתארות את נפשו הסרוטה של המבקר.

    אין כאן ברושים מיתולוגיים. אין כאן אור "ישראלי" של שמים בוהקים. אין כאן מרחבים עמוסים בזכרונות היסטוריים. אין כאן ערגונות ולא זכרונות של ימים טובים שחלפו ואינם. אין נוסטלגיה ולא שום מתק אחר.

    בהשקט ובצנעה מעמתים ציוריה של הדר גד את הצופה עם המהויות הישראליות הבסיסיות והעמוקות ביותר: ההקרבה (אולי הקרבת הבן?), הגעגוע (אולי לגאולה, למשיח?) והצחיחות של הנוף ושל שגרת היום יום.

    סליחה על העגמומיות. ציוריה של הדר נושאים את הצופה העברי, בלי תופים וחצוצרות, בלי מיתוסים גדולים, בלי פנורמות מיתולוגיות,אל המראות, הטעמים, הריחות והצלילים האינטימיים ביותר - על כל מרירותם - המשותפים לכולנו.

    לראות לפני שמדברים אתי מטוב ועד רע! 

       

     

    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על "הריח המריר של הברוש. הדר גד בעמק יזרעאל "

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה   

    5/9/09 23:17
    0
    דרג את התוכן:
    2009-09-05 23:20:17
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    תודה איצו. ביקורת מרתקת.

    כשאחזור מנסיעה, אסע לבקר.

    בינתיים, אנא צרף כמה תמונות.

    5/9/09 23:44
    0
    דרג את התוכן:
    2009-09-05 23:46:10
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: עמי 8 2009-09-05 23:20:17

    הריח המריר של הברוש. הדר גד בעמק יזרעאל

     

    ציוריה של הדר עשויים בצבע שמן. זה העשיר, העמוק והזוהר מבין כל האמצעים העומדים לרשותו של הצייר. אבל הדר, במכחול יבש וכנראה גם קצת משומש, הופכת את החומר הנכבד והדשן הזה, לביטוי, למטאפורה ("איור" בלשונה של אורלי שנקר מן הזמן האחרון) של האקלים ושל הנוף הישראלי. אני מתכוון לכל האקלימים כולם: זה של מזג-האוויר, זה של מצב הרוח הכללי וזה של הפרטי, זה של התרבות ההגמונית, וזה של תרבות-המעמקים, שהאבל הוא אקלימה הכמעט-קבוע. 

    אין מה לדבר כאן על טכניקה (היא מעולה), כי אין כאן שום דבר טכני: המכחול עסוק לכאורה בהמחשה של נופו של הברוש, של רגבי העפר וכיו"ב. אבל לא לטעות: באמת המכחול עסוק בהמחשה של תחושותיה של הציירת: הכאב, הגעגוע, הערגה, השקט, הקרירות של הצל בחום הנורא. כל זה נעשה במכחול צחיח, שהשערות שכל הצבע כבר ירד מהן אל הבד, חורתות בצבע הלח את הטקסטורה של נופו של העץ. למעשה הן מתארות את נפשו הסרוטה של המבקר.

    אין כאן ברושים מיתולוגיים. אין כאן אור "ישראלי" של שמים בוהקים. אין כאן מרחבים עמוסים בזכרונות היסטוריים. אין כאן ערגונות ולא זכרונות של ימים טובים שחלפו ואינם. אין נוסטלגיה ולא שום מתק אחר.

    בהשקט ובצנעה מעמתים ציוריה של הדר גד את הצופה עם המהויות הישראליות הבסיסיות והעמוקות ביותר: ההקרבה (אולי הקרבת הבן?), הגעגוע (אולי לגאולה, למשיח?) והצחיחות של הנוף ושל שגרת היום יום.

    סליחה על העגמומיות. ציוריה של הדר נושאים את הצופה העברי, בלי תופים וחצוצרות, בלי מיתוסים גדולים, בלי פנורמות מיתולוגיות,אל המראות, הטעמים, הריחות והצלילים האינטימיים ביותר - על כל מרירותם - המשותפים לכולנו.

    לראות לפני שמדברים אתי מטוב ועד רע! 

     

     

     לצערי לא הצלחתי להגיע לפתיחה, אני מקווה עוד להגיע

    אבל אפילו ממה שראיתי כאן בקפה, נראה לי עמי שנגעת בדיוק במה שגם אני הרגשתי ממה שראיתי.

    לא יכולתי לבטא את זה טוב יותר

     

    5/9/09 23:58
    0
    דרג את התוכן:
    2009-09-06 00:01:14
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    איצו,  הרי אתה משורר ממש! לגזור ולשמור.

    נפגשנו שם לרגע היום - היה צפוף מאוד  - נפלא. כמובן, מהרו פן תאחרו. 

    6/9/09 01:27
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2009-09-06 01:27:58
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין


    איצו מורי היקר תענוג לקרא אותך ...

     

     


    --
    רפי פרץ צייר ישראלי - 0525543815
    https://www.facebook.com/amondamon
    6/9/09 10:03
    1
    דרג את התוכן:
    2009-09-06 10:13:04
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    עמי שלום,

    היה שם טקסט, לא בקטלוג, אלא בנפרד. מאוד לא אהבתי את הטקסט הזה, (מרחב בין מרחבים).

    מה שאתה כותב הרבה יותר מדבר אלי מול התערוכה.:

    אין כאן ברושים מיתולוגיים. אין כאן אור "ישראלי" של שמים בוהקים. אין כאן מרחבים עמוסים בזכרונות היסטוריים.

    אין כאן ערגונות ולא זכרונות של ימים טובים שחלפו ואינם. אין נוסטלגיה ולא שום מתק אחר.


    הנה הטקסט  של גליה בר-אור לשיפוטך:

    הדר גד ידועה בציוריה המתמקדים בחפצים, מזכרות, פריטים  וספרים בבית – אוספים המונחים בארון, קומה, מדף – פריטים שהם חלק מחיי היומיום ומרכיבים מערכות של זיכרון, פרטי, חברתי, תרבותי. "ארון, קומה, מדף" – מצביעים על גבול בלתי נראה שבו מחלחלים ערוצים של עבר, חושני, רגשי, אינטלקטואלי - להוויה האינטימית של הזהות הפרטית והבית.

    בשלוש השנים האחרונות חזרה הדר גד לקיבוץ שבו נולדה, עין חרוד, לצייר את בית הקברות שבו קבורים סביה, אריה גד ואסתר בודקו (אחותו של האמן יוסף בודקו הידוע בציורי מצבות היהודים בעיר הולדתו פלונסק שבפולין).

     

    הדר גד | גוש, חלקה, שורה

    בית הקברות הוא המרחב  הגבולי, הלימינלי שקבעה החברה,  מתחם שנועד לבצר את ההבחנה בין מוות לחיים, מה שהיה ומה שהווה – מתחם בנוי שמשרטט סדר על-פני תהום, גוש, חלקה, שורה.

    הדר גד | גוש, חלקה, שורה

    הציור הריאליסטי של הדר גד עובר גלגול במהלך עבודת הציור הממושכת בבית הקברות. מרחב בין מרחבים, לא עוד סטטי, פיזי, ייצוגי – אלא מרחב שנפרק ונבנה, בין נוף למתחם בנוי המעצב זיכרון, בין תשוקות וחלום של מי שחי כאן, להדי מחלוקות, פנטזיות ועקבות זהויות, דימוי ותחושה שממשיכים להפעים ולטרוד כאן ועכשיו. וככל שנפרקת תחושת הממש, הגופנית, התלת-ממדית של הציור הריאליסטי, ככל שמצטמצמת הפלטה של הצבעים ומשוטח המרחב, כך עולה ומחלחלת החושניות של הציור שמצליח ללכוד הוויה דקה, נדמה בלתי נתפסת, של מרחב בין מרחבים:

     


    --
    Morality, like art, means drawing a line someplace
    Oscar Wilde
    6/9/09 11:01
    1
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2009-09-06 11:01:49
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    שמעתי שהיה מרגש

    הציורים צוירו בבית הקברות של עין חרוד.

    .

    לפני פחות משנה בעקבות צילום שצילמתי בבית הקברות

    ופירסמתי בגלרייה שלי כאן בקפה-

    סיפרה לי הדר שהיא עוסקת באותו נושא

    ומציירת בבית הקברות של עין חרוד,

    הקיבוץ בו נולדה

     

    .

    תודה איצו

    .

     

     שבוע טוב

     

    שטוטית_משוטטת


    --
    משוטטת בשבילי החיים
    מתבוננת יותר ממשתתפת
    רוח שטות נסוכה בכל מהותי
    ולכן כינויי שטוטית
    תרכֹבת בין שיטוט לשטות
    6/9/09 11:07
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2009-09-06 11:07:20
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    לצערי לא הצלחתי להגיע לפתיחה, אך יצא לי לראות את ציוריה של הדר בתערוכה שלה בל-אביב.

    אז רק התחילה עם ציורי הברושים, שזכו לשבחים רבים ( נונה כתבה אז ביקורת נהדרת - לצערי לא מוצאת את הפוסט)

    הטקסט שלך איצו ,  מתאר נפלא את מורכבות התחושות והרגשות שעולים למראה הציורים לכאורה כל כך ישירים ופשוטים.

    הדר ציירת נפלאה ואמנית נהדרת. מצליחה להטעין את המראות הכל כך מוכרים ושחוקים בעוצמות של רגש וגעגוע, באמצעים כך כך צנועים ומינוריים.

    הנאה מלווה בצביטת לב.

    את התערוכה הזאת, למרות כל הלחץ שיש לי לאחרונה, אני לא מפספסת.


    --
    דורית,
    www.doritbarak.com
    6/9/09 11:07
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2009-09-06 11:07:36
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: ra ami 2009-09-06 10:13:04

    עמי שלום,

    היה שם טקסט, לא בקטלוג, אלא בנפרד. מאוד לא אהבתי את הטקסט הזה, (מרחב בין מרחבים).

    מה שאתה כותב הרבה יותר מדבר אלי מול התערוכה.:

    אין כאן ברושים מיתולוגיים. אין כאן אור "ישראלי" של שמים בוהקים. אין כאן מרחבים עמוסים בזכרונות היסטוריים.

    אין כאן ערגונות ולא זכרונות של ימים טובים שחלפו ואינם. אין נוסטלגיה ולא שום מתק אחר.


    הנה הטקסט  של גליה בר-אור לשיפוטך:

    הדר גד ידועה בציוריה המתמקדים בחפצים, מזכרות, פריטים  וספרים בבית – אוספים המונחים בארון, קומה, מדף – פריטים שהם חלק מחיי היומיום ומרכיבים מערכות של זיכרון, פרטי, חברתי, תרבותי. "ארון, קומה, מדף" – מצביעים על גבול בלתי נראה שבו מחלחלים ערוצים של עבר, חושני, רגשי, אינטלקטואלי - להוויה האינטימית של הזהות הפרטית והבית.

    בשלוש השנים האחרונות חזרה הדר גד לקיבוץ שבו נולדה, עין חרוד, לצייר את בית הקברות שבו קבורים סביה, אריה גד ואסתר בודקו (אחותו של האמן יוסף בודקו הידוע בציורי מצבות היהודים בעיר הולדתו פלונסק שבפולין).

     

    הדר גד | גוש, חלקה, שורה

    בית הקברות הוא המרחב  הגבולי, הלימינלי שקבעה החברה,  מתחם שנועד לבצר את ההבחנה בין מוות לחיים, מה שהיה ומה שהווה – מתחם בנוי שמשרטט סדר על-פני תהום, גוש, חלקה, שורה.

    הדר גד | גוש, חלקה, שורה

    הציור הריאליסטי של הדר גד עובר גלגול במהלך עבודת הציור הממושכת בבית הקברות. מרחב בין מרחבים, לא עוד סטטי, פיזי, ייצוגי – אלא מרחב שנפרק ונבנה, בין נוף למתחם בנוי המעצב זיכרון, בין תשוקות וחלום של מי שחי כאן, להדי מחלוקות, פנטזיות ועקבות זהויות, דימוי ותחושה שממשיכים להפעים ולטרוד כאן ועכשיו. וככל שנפרקת תחושת הממש, הגופנית, התלת-ממדית של הציור הריאליסטי, ככל שמצטמצמת הפלטה של הצבעים ומשוטח המרחב, כך עולה ומחלחלת החושניות של הציור שמצליח ללכוד הוויה דקה, נדמה בלתי נתפסת, של מרחב בין מרחבים:

     

     תודה רמי.

    אף פעם אין לי סבלנות לעמוד ולקרוא קירות. מה עוד שלא הבחנתי בדף הזה.

    כשאני קורא את הכתוב, אני חושב שהוא מכובד למדי, ובהחלט מכבד את עבודתה של הדר. גליה בר-אור היא אוצרת רגישה ורהוטה, ואין ספק שבית הגידול המשותף, עוד מוסיף להתייחסותה המאד עניינית לנושאים שהדר עוסקת בהם.

    הבעיה - של כמעט כל מי שכותב על ציור מעמדה של פרשן לא-צייר - טמונה בצורך (המדומה לדעתי) "למסור" את כל תכני הציור במונחים ספרותיים, "של סיפור" אם לדייק: הקהל מבין נרטיבים (=בובע מאייסעס), ולא יבין לעולם את המשמעות של הריתמיקה של תנועת המכחול, ולכן, אין מה לדבר על כך.

    האמת כרגיל, מורכבת כל כך, שגם בדברים האלה אני עושה מידה של עוול לגליה: היא (ורוב חבריה), מבינים היטב את הדברים הללו. רק שזה דיבור "פלבאי" מדי, וזו עלולה להיות מבחינתם, מלחמה אחרת לגמרי.

    שבוע טוב. 

     

    6/9/09 12:27
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2009-09-06 12:27:26
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: ב נ י 2009-09-05 23:20:17

    תודה איצו. ביקורת מרתקת.

    כשאחזור מנסיעה, אסע לבקר.

    בינתיים, אנא צרף כמה תמונות.

     

     לי אין, אבל אם תכנס לדף של הדר, תוכל לראות כמה וכמה תמונות.

    6/9/09 17:19
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2009-09-06 17:19:46
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    איצו,

     

    מהמילים היפות והמחמאות שחלקת לתערוכתה של הדר כשנפגשנו בשבת, הגדלת עשות והביקורת כאן, כמו שכבר נאמר, כשיר הלל מענג ומרגש.

    נהניתי מאד לקרוא!

     

    גם אני שמחתי להיות נוכחת בפתיחה ועמדתי נרגשת למשך זמן מול כל אחת מהעבודות והתפעמתי.

    מומלץ ביותר!

    6/9/09 21:15
    0
    דרג את התוכן:
    2009-09-06 21:25:43
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    תודה איצו!

    אני מסכימה עם כל מילה שלך ויפה כתבת וניסחת את הקשר בין
    המכחול המשומש לנפש ולמקום;
    זה מעלה בזכרוני את שורותיו של מאיר ויזלטיר:


    "אין בניייה כבנייה על תילים, להקים על המשומש,

    על הרצוץ, על החרב
    המתגלה מחדש."   

    [מתוך: ערים על תילן]

    הייתי מציינת גם את החמלה העולה מציוריה של הדר גד.
    חמלה וענווה מול כל עלה, כל אבן וכל ברוש נישא.
    העמדה המתבוננת- אומדת- מכילה  -  יש בה סוג של אימהות גדולה.
    עמדה כמעט בודהיסטית של יישור קו בין גדולים כקטנים, כולנו
    בני תמותה.

    זו חוויה אנושית עמוקה ושווה להגיע שוב בשקט
    ולבד.

    ומה שנכתב על תערוכתה הקודמת- בשבילך דורית

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=609328


    --
    נונה אורבך, אמנית ומטפלת באמנות
    www.nonaorbach.com
    8/9/09 07:39
    1
    דרג את התוכן:
    2009-09-08 08:25:37
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    תודה איצו,

    הערה טכנית (שלא משנה את מהות דבריך),

    למיטב ידיעתי, הדר אכן עובדת בצבעי שמן אך בסטיקס (oil bars) ולא במכחול.

    לאופן פיזור הצבע בעזרת סטיק, יש מאפיינים משלו שודאי תורמים לאופי העבודה.

     

    אני מתכוונת לנסוע לשם בשבת ראש השנה.

    אני מניחה שהמוזיאון יהיה פתוח, צריך לבדוק.


    --
    www.hagitshahal.com
    www.art-workshop.co.il


    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על "הריח המריר של הברוש. הדר גד בעמק יזרעאל "

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה