מהי התוחלת של  אקטיביזם אמנותי? (אמן סודי- נגד "אפרטהייד").

 

על ה"נשלטים" לפעול  לאורך כל החזיתות וברחובות הערים כנגד אותו כוח "שולט"! אכן אין מטרה ראויה מכך...

אך לפנינו חרב פיפיות...

 

מצד אחד, קל יותר לבקר את האלימות הממסדית, כיון שאין לה יכולת להצדיק את עצמה באמצעות שום חוקיות קודמת, אי לכך היא נתפסת פראית. מנגד לא לגיטימי יותר, לבקר את אותה אלימות ממסדית, כיוון שלא ניתן לזמן אותה להתייצב מול שום חוק קודם...

 הרי כל ממסד הגיע לכוחו ע"י מהפכה או ערעור של זה שקדם לו (פרט לחוק "אלוהי", בראשיתי שאין עליו עוררין :-). 

הפעולה, השינוי בין החוק הישן לחדש, (בין האמנות הישנה לחדשה- דקונסטרוקציה), היא תכליתה של האמנות, שבאה לשאול שאלות, לבדוק את גבולות הקיים, ולהרחיבם למשהו חדש, קיקיוני... עד לביקורת ושינוי הבאים(אקט כוחני). ההתקפות כנגד האלימות הנן חסרות רלוונטיות ויעילות משום שהן נשארות זרות למהות המשפטית של אלימות , ל"סדר החוק". הרי לכל חוק יש אמצעים כוחניים, אלימים  לשימורו והשלטתו (צבא, משטרה, וכו'). ז'אק דרידה מצטט את וולטר בינימין שזלזל בדקלומי "האקטיביזם הפציפיסטי" ובהכרזות ה"אנרכיזם הילדותי", המבקשים להרחיק מן היחיד כל כפיה.

 

("פעל כך שכלפי עצמך וכלפי כל אחד אחר תשמש תמיד האנושות כתכלית ולעולם לא כאמצעי").

 האם יש מקום שהוא ללא כל כפיה?! הרי החוק מתיימר בעצם האלימות שלו להכיר באנושות זו ולהגן עליה כתכלית, בדמותו של כל יחיד ויחיד... החירות היא פורמאלית בלבד.אמנות היא חלק ממשחק זה, לכן בעבור האחד יצירה א' היא ראויה, ועבור ב' היא אלימה לכן לא תוצג בגלריה נתמכת ממסד (כוח). האמנות כמו החוק הם בו-זמנית, מאיימים  ומאוימים על-ידי עצמם.

מה דעתכם?

בתמונה

Jenny Holzer
A Survival sorozatból, 
Times Square, New York, 1985–86 

צטט: avimedia 2009-09-07 09:44:01

אקטיביזם אמנותי

מהי התוחלת של  אקטיביזם אמנותי? (אמן סודי- נגד "אפרטהייד").

 

על ה"נשלטים" לפעול  לאורך כל החזיתות וברחובות הערים כנגד אותו כוח "שולט"! אכן אין מטרה ראויה מכך...

אך לפנינו חרב פיפיות...

 

מצד אחד, קל יותר לבקר את האלימות הממסדית, כיון שאין לה יכולת להצדיק את עצמה באמצעות שום חוקיות קודמת, אי לכך היא נתפסת פראית. מנגד לא לגיטימי יותר, לבקר את אותה אלימות ממסדית, כיוון שלא ניתן לזמן אותה להתייצב מול שום חוק קודם...

 הרי כל ממסד הגיע לכוחו ע"י מהפכה או ערעור של זה שקדם לו (פרט לחוק "אלוהי", בראשיתי שאין עליו עוררין :-). 

הפעולה, השינוי בין החוק הישן לחדש, (בין האמנות הישנה לחדשה- דקונסטרוקציה), היא תכליתה של האמנות, שבאה לשאול שאלות, לבדוק את גבולות הקיים, ולהרחיבם למשהו חדש, קיקיוני... עד לביקורת ושינוי הבאים(אקט כוחני). ההתקפות כנגד האלימות הנן חסרות רלוונטיות ויעילות משום שהן נשארות זרות למהות המשפטית של אלימות , ל"סדר החוק". הרי לכל חוק יש אמצעים כוחניים, אלימים  לשימורו והשלטתו (צבא, משטרה, וכו'). ז'אק דרידה מצטט את וולטר בינימין שזלזל בדקלומי "האקטיביזם הפציפיסטי" ובהכרזות ה"אנרכיזם הילדותי", המבקשים להרחיק מן היחיד כל כפיה.

 

("פעל כך שכלפי עצמך וכלפי כל אחד אחר תשמש תמיד האנושות כתכלית ולעולם לא כאמצעי").

 האם יש מקום שהוא ללא כל כפיה?! הרי החוק מתיימר בעצם האלימות שלו להכיר באנושות זו ולהגן עליה כתכלית, בדמותו של כל יחיד ויחיד... החירות היא פורמאלית בלבד.אמנות היא חלק ממשחק זה, לכן בעבור האחד יצירה א' היא ראויה, ועבור ב' היא אלימה לכן לא תוצג בגלריה נתמכת ממסד (כוח). האמנות כמו החוק הם בו-זמנית, מאיימים  ומאוימים על-ידי עצמם.

מה דעתכם?

בתמונה

Jenny Holzer
A Survival sorozatból, 
Times Square, New York, 1985–86 

 

אבי,

אתייחס לסיפא של דבריך, כי בהם אני עוסקת.

אם הבנתי אותך נכון, יוצר יצירה הבנויה מראש כמאיימת, היות והיא באה למחות על עוולה מסוימת, חייב להיות מודע לעובדה שהיא לא תתקבל בכל מקום תצוגה, כי אין הרבה סיכויים שהיא תהיה מכירה.

אם אינו מודע לכך, חבל על כל מאמץ שהוא משקיע, כי הוא ינחל הרבה אכזבות ותסכולים.

ישנם מעט מאד אנשים המתפרנסים מאמנות, שאינם בוחנים את היצירות מבחינת הכדאיות העסקית ,ושטיב ורמת העבודה של היצירות עולים בעיניהם על הנושא, אלים או לא, ככל שיהיה.

מה שחשוב בעיניהם (ומבחינתם הם אולי צודקים) הוא שהלקוחות יהיו מוכנים לתלותם בסלון ביתם.

אלימות, מוסווה או גלויה, ללא מטרה בונה, אינה נראית לי.

לטעמי אין לה מקום באמנות כלשהי, אם כי היא לגיטימית ואין איסור עליה.

רות

 

היי אבי, דיון מעניין.

 

שתי נקודות, במידה והחוק מאיים על עצמו, מנסים מחוקקי החוקים לשנות את החוק ככה שיוכלו לפעול כפי רצונם (או במקרים מסויימים שמים עצמם מעל  לחוק, ומקרים מסויימים שם החוק את ידו הארוכה (ארוכה?) עליהם).

 

נכון להיום המצב באמנות הוא שהחוק היחיד הוא שאין חוק,

ולכן גם לא חלים על האמנות שום חוקי מוסר וחלק מהסיטואציה שאתה מתאר היא חוסר חוקי מוסר בסיסייים. (ולכן ניראה עבודות שהם בלתי מוסריות בעליל, לפחות לדעתי, כגון הרעבת הכלבה הידועה לשימצה.. וכיו"ב).

 

אנסה להסביר,

מדברייך עולה שעל מנת שאמנות מסויימת תתקבל כחדשה, עליה לעבור את החוק הקיים, לחולל מהפכה, ואם ניקח עוד קצת קדימה אז "להרוג" את האמנות הישנה.

 

עצם פעולת ההריסה היא כבר פעולה שאינה מוסרית באופן מסויים. (אם כי יש לחלוק על ענייני מוסר).

 

 

מעניין שהפילוסופיה הזאת באה מתרבות המערב,

ואין סבלנות/סובלנות וכבוד כלפי שום דבר .. 

 

ובשביל עולם טוב יותר (לפחות לפי דעתי) צריך סבלנות וסובלנות,

איך היית מיישם את תורתו של מהאטמה גנדי להתנגדות לא אלימה בשינוי שדה האמנות?

הרי החוק מתיימר בעצם האלימות שלו להכיר באנושות זו ולהגן עליה כתכלית, בדמותו של כל יחיד ויחיד... החירות היא פורמאלית בלבד.אמנות היא חלק ממשחק זה, לכן בעבור האחד יצירה א' היא ראויה, ועבור ב' היא אלימה לכן לא תוצג בגלריה נתמכת ממסד (כוח). האמנות כמו החוק הם בו-זמנית, מאיימים  ומאוימים על-ידי עצמם.

מה דעתכם?

 

---

"גלריה נתמכת ממסד"?למה כוננתך?

המוזיאונים הגדולים בתל אביב וירושלים ניראה לי שהציגו יצירות קשות , אלימות , וכל אבסורד שלא  יהיה ,

 בהיכל הזה הכל אפשרי וניתן , ויעבור בשקט.

אז לא הבנתי , מה זה גלריה נתמכת ממסד?

אחד האיפיונים החשובים לחברה בה אנו חיים, את היכולת לקבל לחיקה בטבעיות בחיבוק רחב כל אבסורד.

משטרה :שוטרים שהם פושעים,

בי"ח :רופאים שאדישים לחולים.

שרי ממשלה :שגונבים אונסים וכ'ו.

 ימין קיצוני  /  שמאל קיצוני  יש "הבדל"  ?

רבנים :אנשי דת שכיפה על הראש מאפשרת להם לעשותהכל ,הם יכולים לבקש  מחילה.הכל יסתדר.

והנה או האם  דווקא אמנות מטרידה ?!?!

צטט: rutpal1 2009-09-07 10:27:27

אבי,

אתייחס לסיפא של דבריך, כי בהם אני עוסקת.

אם הבנתי אותך נכון, יוצר יצירה הבנויה מראש כמאיימת, היות והיא באה למחות על עוולה מסוימת, חייב להיות מודע לעובדה שהיא לא תתקבל בכל מקום תצוגה, כי אין הרבה סיכויים שהיא תהיה מכירה.

אם אינו מודע לכך, חבל על כל מאמץ שהוא משקיע, כי הוא ינחל הרבה אכזבות ותסכולים.

ישנם מעט מאד אנשים המתפרנסים מאמנות, שאינם בוחנים את היצירות מבחינת הכדאיות העסקית ,ושטיב ורמת העבודה של היצירות עולים בעיניהם על הנושא, אלים או לא, ככל שיהיה.

מה שחשוב בעיניהם (ומבחינתם הם אולי צודקים) הוא שהלקוחות יהיו מוכנים לתלותם בסלון ביתם.

אלימות, מוסווה או גלויה, ללא מטרה בונה, אינה נראית לי.

לטעמי אין לה מקום באמנות כלשהי, אם כי היא לגיטימית ואין איסור עליה.

רות

 

 הי רות.

אין מדובר כאן בערך המסחרי של היצירה.

האמן ה"אקטיביסט" פועל ישירות כנגד חוק אליו הוא מתנגד  ומפעיל לשם כח כוח משלו (חתירה כנגד החוק הקיים).

ניתן להגדיר זאת כאלימות מול אלימות...

מה המשמעות של פעולה כזאת? האם אלימות א' עדיפה על ב'?

יש אלימות שהממסד מפעיל לשמור על מעמדו, ויש אקטיביזם שמפעיל כוח כנגדה..

שניהם סוגי אלימות, שהגיעו לעולם לא כחוק או צדק טיבעי אלא כפעולה אלימה שסילקה או שרוצה לסלק דבר מה שהיה לפניה.

רות, מהי אמנות בעלת מטרה בונה?

הרי "בונה" שלך היא "הורסת" של אחר!

האם יש מטרת על "נשגבת"?

 

צטט: A_Erez 2009-09-07 11:10:07

היי אבי, דיון מעניין.

 

שתי נקודות, במידה והחוק מאיים על עצמו, מנסים מחוקקי החוקים לשנות את החוק ככה שיוכלו לפעול כפי רצונם (או במקרים מסויימים שמים עצמם מעל  לחוק, ומקרים מסויימים שם החוק את ידו הארוכה (ארוכה?) עליהם).

 

נכון להיום המצב באמנות הוא שהחוק היחיד הוא שאין חוק,

ולכן גם לא חלים על האמנות שום חוקי מוסר וחלק מהסיטואציה שאתה מתאר היא חוסר חוקי מוסר בסיסייים. (ולכן ניראה עבודות שהם בלתי מוסריות בעליל, לפחות לדעתי, כגון הרעבת הכלבה הידועה לשימצה.. וכיו"ב).

 

אנסה להסביר,

מדברייך עולה שעל מנת שאמנות מסויימת תתקבל כחדשה, עליה לעבור את החוק הקיים, לחולל מהפכה, ואם ניקח עוד קצת קדימה אז "להרוג" את האמנות הישנה.

 

עצם פעולת ההריסה היא כבר פעולה שאינה מוסרית באופן מסויים. (אם כי יש לחלוק על ענייני מוסר).

 

 

מעניין שהפילוסופיה הזאת באה מתרבות המערב,

ואין סבלנות/סובלנות וכבוד כלפי שום דבר .. 

 

ובשביל עולם טוב יותר (לפחות לפי דעתי) צריך סבלנות וסובלנות,

איך היית מיישם את תורתו של מהאטמה גנדי להתנגדות לא אלימה בשינוי שדה האמנות?

 

הי ארז,

במערב כל חוק מאיים למעשה על עצמו, למשל זכות שביתה כללית שחותרת  תחת החוק...

החוק מאפשר גם לשנותו באמצעות חקיקה...(הוא לא חוק אלוהי)

באמנות יש חוק מאד ברור והוא מיושם... הנה התערוכה ירדה מקירות הגלריה, ויש רבות כאלה...

הופעל כוח א' כנגד כוח ב', מה שנחשב בעיני משהו אמנות, לא זכה לחשיפה או למימוש בגלל הממסד.

דהינו הממסד שקם כתוצאה מאלימות, הדיח בכוח את מה שהיה לפניו, ומשליט כוח (אלימות משמרת) מול איום עליו מצד אמנות חתרנית חדשה.

מכאן הממסד במתכונתו הקיימת אינו תומך באמנות, אלא מגביל אותה בפועל.

למעשה הממסד ככוח דורש כדבריך סבלנות/סובלנות כלפיו, אם לא.... לא תציג בגלריה שלו :-(

הפתרון ידוע ודנו בו בעבר (ס"ס).

תורתו של מהטמה גנדי מחליפה תורה קודמת וכו' וכו', היא אינה בראשיתית.

צטט: a#mili 2009-09-07 14:24:57

הרי החוק מתיימר בעצם האלימות שלו להכיר באנושות זו ולהגן עליה כתכלית, בדמותו של כל יחיד ויחיד... החירות היא פורמאלית בלבד.אמנות היא חלק ממשחק זה, לכן בעבור האחד יצירה א' היא ראויה, ועבור ב' היא אלימה לכן לא תוצג בגלריה נתמכת ממסד (כוח). האמנות כמו החוק הם בו-זמנית, מאיימים  ומאוימים על-ידי עצמם.

מה דעתכם?

 

---

"גלריה נתמכת ממסד"?למה כוננתך?

המוזיאונים הגדולים בתל אביב וירושלים ניראה לי שהציגו יצירות קשות , אלימות , וכל אבסורד שלא  יהיה ,

 בהיכל הזה הכל אפשרי וניתן , ויעבור בשקט.

אז לא הבנתי , מה זה גלריה נתמכת ממסד?

אחד האיפיונים החשובים לחברה בה אנו חיים, את היכולת לקבל לחיקה בטבעיות בחיבוק רחב כל אבסורד.

משטרה :שוטרים שהם פושעים,

בי"ח :רופאים שאדישים לחולים.

שרי ממשלה :שגונבים אונסים וכ'ו.

 ימין קיצוני  /  שמאל קיצוני  יש "הבדל"  ?

רבנים :אנשי דת שכיפה על הראש מאפשרת להם לעשותהכל ,הם יכולים לבקש  מחילה.הכל יסתדר.

והנה או האם  דווקא אמנות מטרידה ?!?!

הי עמילי,

מוסדות אמנותיים - גלריה מוזיאון הם חלק ממטריצה של כוח הנשלטת בידי גופים שונים.

יש משחקי כוח, למשל לא נתנו לעופר "לקנות" את מוזיאון ת"א ולשנות את שמו, מסיבות שונות ומשונות.

בעל המאה הוא בעל הדעה...מנגד יקומו משלמי המיסים ויגידו לא רוצים אמנות מסוג א' ב' ג' במקום שאנו מממנים!

לכן האמן שמאמין ביצירתו חייב להדיר רגליו ממקומות אלה, ולחפש ערוץ חליפי שאינו מגביל...

אני לא אשתמש בכלי ציור ותצוגה שמראש מוגבל ולא יתן לי את התוצאה הרצויה, אבחר את הכלי המיטבי.

כמובן שתגידי מה עם הפרנסה...

האם לשם כך את עושה אמנות?

 

 לאבי,

"לכן האמן שמאמין ביצירתו חייב להדיר רגליו ממקומות אלה", אבי

אבל החיים מציבים לנו חוסר ברירות.

בהתאם לקיים שם אני מתמודדת , ברור שזה לא אידאלי,צריך להתמודד.לא?

"כמובן שתגידי מה עם הפרנסה...

האם לשם כך את עושה אמנות? "אבי

, אני לא יכולה לענות לך עכשיו , אולי אחר כך כי אני הולכת להביא פרנסה , ללמד.

 

אבי, קודם כל ברוכים השבים...

לגבי שאלתך, בעקרון יש בעיה עם אמנות שמנסה להציג תחליף להפגנה

או ל"פופוליטיקה". הכוח של אמנות אינו נמצא באזורים האלו.

לאמנות יש כח מחלחל, אמנות טובה חודרת לאט ומשפיעה על התרבות ועל החשיבה.

הממסד ניסה לצנצר את ס. יזהר מתכנית הלימודים והפך את חירבת חיזעה לקלאסיקה.

הממסד צינזר את חנוך לוין והיום אנחנו מכבדים אותו כמחזאי הגדול ביותר שקם כאן.

הממסד ביקש להוציא את יונה וולך מתכנית הלימודים ולבטל תערוכה של רועי רוזן

במוזאון ישראל. אפילו את קטע החליצה שאריק איינשטיין עשה ב"שבלול" ניסו לצנזר.

כל פעולת ממסד אלימה נגד יצירה איכותית, מייצרת פרסום וחיי נצח לאותה יצירה.

מצד שני אם היצירה היא פלאקטית ושטחית, אז הממסד,

(ועתונות בארצנו היא גם חלק מהממסד), נותן לה קצת פרסום וכתבה בטלויזיה

ואחר כך היא נשכחת לעד.

 

צטט: avimedia 2009-09-07 16:30:19

צטט: rutpal1 2009-09-07 10:27:27

אבי,

אתייחס לסיפא של דבריך, כי בהם אני עוסקת.

אם הבנתי אותך נכון, יוצר יצירה הבנויה מראש כמאיימת, היות והיא באה למחות על עוולה מסוימת, חייב להיות מודע לעובדה שהיא לא תתקבל בכל מקום תצוגה, כי אין הרבה סיכויים שהיא תהיה מכירה.

אם אינו מודע לכך, חבל על כל מאמץ שהוא משקיע, כי הוא ינחל הרבה אכזבות ותסכולים.

ישנם מעט מאד אנשים המתפרנסים מאמנות, שאינם בוחנים את היצירות מבחינת הכדאיות העסקית ,ושטיב ורמת העבודה של היצירות עולים בעיניהם על הנושא, אלים או לא, ככל שיהיה.

מה שחשוב בעיניהם (ומבחינתם הם אולי צודקים) הוא שהלקוחות יהיו מוכנים לתלותם בסלון ביתם.

אלימות, מוסווה או גלויה, ללא מטרה בונה, אינה נראית לי.

לטעמי אין לה מקום באמנות כלשהי, אם כי היא לגיטימית ואין איסור עליה.

רות

 

 הי רות.

אין מדובר כאן בערך המסחרי של היצירה.

האמן ה"אקטיביסט" פועל ישירות כנגד חוק אליו הוא מתנגד  ומפעיל לשם כח כוח משלו (חתירה כנגד החוק הקיים).

ניתן להגדיר זאת כאלימות מול אלימות...

מה המשמעות של פעולה כזאת? האם אלימות א' עדיפה על ב'?

יש אלימות שהממסד מפעיל לשמור על מעמדו, ויש אקטיביזם שמפעיל כוח כנגדה..

שניהם סוגי אלימות, שהגיעו לעולם לא כחוק או צדק טיבעי אלא כפעולה אלימה שסילקה או שרוצה לסלק דבר מה שהיה לפניה.

רות, מהי אמנות בעלת מטרה בונה?

הרי "בונה" שלך היא "הורסת" של אחר!

האם יש מטרת על "נשגבת"?

 

 

אבי,

כניראה אנחנו לא על אותו גל.

אתה מדבר על מחאות פוליטיות אשר קוראים לשנות בעיות משטר שונות, ונחשבות להסתה ואולי אפילו לבגידה.

אני התכוונתי למחאות חברתיות המצביעות על צורה קלוקלת של התנהגות, כגון עבודת בתי המשפט, אלימות חברתית ומינית וכיוב'.

מחאות כאלו אינן נוגדות את החוק, ואם הם יעזרו במשהו (מה שמוטל בספק רב), לא יפגעו בממסד השולט. כך, שהתזה שלך ניראית לי בחלקה ללא בסיס.

באשר לתזה המוסרית, הרי שאלימות כלפי אלימות בעיקר אם היא רק במלל וביצירה חזותית (לעיתים גם התערבות פיזית יכולה לעזור למנוע אלימות) לא רק שהיא מוסרית, אלא, לדעתי, חובה ליטול בה חלק לכל אדם שרגיש לעוולות.

רות 

צטט: ra ami 2009-09-07 18:02:05

אבי, קודם כל ברוכים השבים...

לגבי שאלתך, בעקרון יש בעיה עם אמנות שמנסה להציג תחליף להפגנה

או ל"פופוליטיקה". הכוח של אמנות אינו נמצא באזורים האלו.

לאמנות יש כח מחלחל, אמנות טובה חודרת לאט ומשפיעה על התרבות ועל החשיבה.

הממסד ניסה לצנצר את ס. יזהר מתכנית הלימודים והפך את חירבת חיזעה לקלאסיקה.

הממסד צינזר את חנוך לוין והיום אנחנו מכבדים אותו כמחזאי הגדול ביותר שקם כאן.

הממסד ביקש להוציא את יונה וולך מתכנית הלימודים ולבטל תערוכה של רועי רוזן

במוזאון ישראל. אפילו את קטע החליצה שאריק איינשטיין עשה ב"שבלול" ניסו לצנזר.

כל פעולת ממסד אלימה נגד יצירה איכותית, מייצרת פרסום וחיי נצח לאותה יצירה.

מצד שני אם היצירה היא פלאקטית ושטחית, אז הממסד,

(ועתונות בארצנו היא גם חלק מהממסד), נותן לה קצת פרסום וכתבה בטלויזיה

ואחר כך היא נשכחת לעד.

 

 

הי רמי,

תודה על הברכות.

מדבריך ברור שהחשיבות היא מעשה האמן ולא מה שמסביב, זו גם דעתי.

השאלה, האם אמנות אקטיביסטית צריכה לפעול בערוצים המסורתיים, או בדרכים עכשוויות "חתרניות"...

אם בעולם המסורתי בה אמנים יוצרים אובייקטים בדידים, מציגים בגלריה, ולהפגנות יוצאים פיזית המונים לרחובות כדי לזעזע את הממסד,

הרי היום להשגת הזעזוע, אפשר להגיע באמצעות אדם אחד "האקר" שיוריד את השלטר למדינה, יפיץ וירוס ברשת, ויציף אותה גם באמנות של ביטים, או כולם ישלחו SMS. יונה וולך, לוין ואיינשטין יצרו עדיין אוביקטים לעולם הישן,לוירוס שלהם צריך להגיע להופעה. ואילו אנחנו היום מרושתים... בו זמניים כאן ושם... נפקדים נוכחים בעולם :-)

היום כל היצירות "שטוחות" פלאקטיות על גבי המסכים, הגרפיטי הוא דיגיטאלי על הסלולר, הטלויזיה המחשב לא על הקיר ברחוב, או הגלריה...

למרות שיש אקטיביסטים המתגעגעים לעבר, האקטיביזם היום בצוי בקצה האצבע בקליק העכבר.

צטט: a#mili 2009-09-07 17:45:04

 לאבי,

"לכן האמן שמאמין ביצירתו חייב להדיר רגליו ממקומות אלה", אבי

אבל החיים מציבים לנו חוסר ברירות.

בהתאם לקיים שם אני מתמודדת , ברור שזה לא אידאלי,צריך להתמודד.לא?

"כמובן שתגידי מה עם הפרנסה...

האם לשם כך את עושה אמנות? "אבי

, אני לא יכולה לענות לך עכשיו , אולי אחר כך כי אני הולכת להביא פרנסה , ללמד.

 

הי עמילי,

האם האמנות היא סוג של פשרה?

או שזהו הנתיב היחיד בו אינך מתפשרת למרות הכול?

 

 

צטט: rutpal1 2009-09-07 18:31:11

 

 

אבי,

כניראה אנחנו לא על אותו גל.

אתה מדבר על מחאות פוליטיות אשר קוראים לשנות בעיות משטר שונות, ונחשבות להסתה ואולי אפילו לבגידה.

אני התכוונתי למחאות חברתיות המצביעות על צורה קלוקלת של התנהגות, כגון עבודת בתי המשפט, אלימות חברתית ומינית וכיוב'.

מחאות כאלו אינן נוגדות את החוק, ואם הם יעזרו במשהו (מה שמוטל בספק רב), לא יפגעו בממסד השולט. כך, שהתזה שלך ניראית לי בחלקה ללא בסיס.

באשר לתזה המוסרית, הרי שאלימות כלפי אלימות בעיקר אם היא רק במלל וביצירה חזותית (לעיתים גם התערבות פיזית יכולה לעזור למנוע אלימות) לא רק שהיא מוסרית, אלא, לדעתי, חובה ליטול בה חלק לכל אדם שרגיש לעוולות.

רות 

רות,

 היו, ויש משטרים בהם ביקורת ואפילו מרומזת על נושאים "שוליים כיביכול", תיגרום לסנקציה על האמן, המפרסם, העיתונאי, הסופר...

ראי פרשת העיתונאי ברוסיה שפרסם כתבה על הפירטים שהשטלתו על אניה שהובילה "עצים"...הוא ברח ממוסקבה.

רק מלל או רק תמונות, יכולות להפיל משטרים, לכן הרגישות הרבה.