הבלוג של ה.גדול- מורה ליום אחד

בשבוע שעבר נתגלגלה לפתחי הזדמנות להטביע את חותמי על החברה הישראלית, ולא יכולתי להגיד לה לא. באחד הערבים התקשרו אלי מלשכת שר החינוך, עם הצעה לשמש מורה ליום אחד. בכנות, התרגשתי. הסברתי לחנית החיננית שדיברה איתי כמה שחינוך חשוב בעיני, היות שטוהר, עונג וצדף הם כל עולמי. כשאני מגיע מהעבודה אני דבר ראשון רץ לחדרים שלהם לראות אותם ישנים, ולוודא שלא השאירו את הפלזמה פתוחה בטעות, וכשיש אסיפת הורים אני תמיד מתעדכן אצל אשתי מה אמרו עליהם, וחסר למורה שלא יפרגן לבן או בת של ה.גדול. ובכלל, אני מאוד אוהב את היוזמות של השר החדש, יותר משמעת, יותר לאומיות וערכים, תלבושת אחידה..רק אל תאסרו על חצאיות מיני בתיכון אה? קיבלתי את שתיקתה של חנית כהסכמה. למה פניתם אלי בעצם? שאלתי, וחנית מלמלה משהו על זה שגיל שוייד לא יכל, אבל אז היא התעשתה והסבירה לי שהם רואים בי כמנהיג חשוב בקהילה העסקית, ורוצים שאני אחלוק מניסיוני בניהול "צ'יטיה" עם תלמידי תיכון באופקים. בשמחה, אמרתי, הקשר עם הפריפריה חשוב לי מאוד, וכך זכיתי לפתוח את שנת הלימודים בכיתה י"ב בתיכון "עתיד". מה אני אגיד לכם, במהלך הנסיעה ברכתי שוב ושוב את ממציא הGPS. מה הם חשבו לעצמם כשהתיישבו בחור כזה? הם לא יכולים לגור קרוב יותר לתל אביב? לך תבין את האנשים בארץ. כשהגעתי סוף סוף לכיתה נאלצתי לקחת כמה נשימות עמוקות לפני שיכולתי להתחיל לדבר. להיות בחדר עם כל כך הרבה בנות 18 זה לא פשוט בכלל. איך אפשר להתרכז ככה? כמו שנחמן שי לימד אותנו, שתיתי כוס מים, נרגעתי, והתחלתי לדבר.סיפרתי לתלמידים על שירותי הצבאי המפואר, על החברים מהסיירת, על המבצעים הנועזים. גיוס לקרבי זה קודש הקודשים אמרתי, וזו לא רק תרומה למדינה, תאמינו לי אתם רק תרוויחו מזה, כל החברים שלי מהסיירת הם היום מנכ"לים או פוליטיקאים. ככה זה, מי שנותן מעצמו מקבל בחזרה, זו סוג של קארמה. אבל עוד לפני שתלכו לצבא, חשוב שתהיו תלמידים טובים כדי שתוכלו להיות מהנדסים מוצלחים. גם אתם יכולים לקחת חלק בפיתוח כל ההמצאות הטכנולוגיות שאתם משתמשים בהם ביום יום: ה- IPHONE שלכם, הג'יפ ההיברידי, קורא טביעות האצבע בכניסה לוילה, מערכת בקרת האקלים בג'קוזי שלכם. כפי שאתם רואים, הכלל הראשון בשיווק הוא התאמה לקהל היעד שלך. לכן כל כך שמחתי לבוא היום למפגש אתכם הלקוחות, סליחה, התלמידים שלי. אני אשמח לראות את כולכם בעוד כמה שנים בראיונות עבודה ב"צ'יטייה".וכמו שהבטחתי, שאלות בסוף. מה אתה למדת באוניברסיטה? שאלה אותי תלמידה חמודה מהשורה האחרונה. אהה...יש לי תואר ראשון בלימודי א"י בתוכנית מיוחדת לקציני צה"ל מבר אילן, וכמובן תואר שני במנהל עסקים. אבל בתחום הטכנולוגי אני אוטודידקט.למה אין חברות הייטק בנגב? שאל אותי ילד כאפות ממושקף בשורה הראשונה. מה אני לשכת הסעד? כמעט וצעקתי עליו, אבל החלטתי להיות פוליטיקלי קורקט. כמו ששרי אומרת, השלום מתחיל בתוכי. תראה, זה לא נכון, הנה אינטל יושבים בקרית גת, וחוץ מזה, מציעים לכם פה אופציה להתקדם ולצאת מהחור שאתם גרים בו, זה לא עדיף על להשאר לגור כאן ולהיות מובטל שיושב במרכז המסחרי ומשחק שש-בש? בכיתה נשמעו קולות נזעמים וכמה קללות בערבית. שתקו מיד או שאני אעיף פה ראשים, הגבתי בתקיפות. לכבד את האדם שעומד מולכם זה הצעד הראשון ביציאה מהבוץ שאתם שקועים בו. ברגע הזה הבנתי לראשונה כמה קשה להיות מורה. מזל שאני שולח את הילדים שלי לבית ספר פרטי.מיהרתי לצאת מהכיתה לחניה, שם שמרה לי סתוית על האוטו בטמפרטורה שאני אוהב. בואי נטוס מפה אמרתי לה, את התרומה שלי לחברה נתתי להיום. הפעלתי את הדיסק של "כנסיית השכל" וחשבתי לעצמי שמוזיקה דווקא יודעים לעשות כאן, אבל אנשי הייטק הם כנראה כבר לא יהיו.