בעקבות שאלה שעלתה אצלי בבלוג ופסק הדין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב (Premier League נ' פלוני) הקובעת, בין היתר, שהעברה של שידורי כדורגל LIVE באינטרנט מהווה שימוש הוגן ולא הפרת זכות יוצרים אני רוצה לפתוח כאן דיון.(מי שלא מכיר את פסק הדין מוזמן לקבל הפניות אצלי בבלוג, כאן).
השופטת צודקת?
השופטת טועה?
מה צריך לקרות עכשיו?
אני אתחיל.
לטעמי השופטת צודקת, ובגדול.
אסביר.
זכות יוצרים אינה מונופולין בלא גבולות. היא יציר הפסיקה והיא ניתנה לשם עידוד היצירה במטרה להעשיר את המצע התרבותי הנגיש לציבור. החשיפה ליצירות תרבות הינה אבן יסוד בחברה שלנו (השופטת הפנתה לאסמכתאות בינלאומיות הרואות בה חלק מזכות היסוד של כבוד האדם).
אף המחוקק הכיר במצב דברים כזה ועובדה שבניגוד למשל לזכות קניין "רגילה", ביחס לזכות יוצרים נקבע סייג של שימוש הוגן שביצועו לא יהווה הפרה. משמע - המחוקק הכיר בעובדה שכל אחד יכול "להםפר זכות יוצרים", ובלבד שיעשה זאת לצורך אינטרס המוגן בחוק.
כעת עלינו לקבוע רק מה היקפו של השימוש ההוגן.
המחוקק הישראלי עזר לנו בקביעת מבחנים מנחים. את כולם יש לבחון באיזון שבין זכות היוצר להינות מתוצרי יצירתו לבין זכות הציבור לזירה תרבותית פעילה. לדוגמא:
אופי היצירה
במקרה של שידורי ספורט חיים הרי מרבית הצופים במשחקים יצפו בהם לא בגלל הבימוי המבריק והתסריט החדשני אלא בגלל... המשחק. ההתלהבות. המיידיות. העובדות המסוקרות על ידי המצלמות (מי ניצח?)
בניגוד לשיר, סיפור, ריקוד וכדומה, אופי היצירה הנדונה נמצא בהיקף היצירות המוגנות ולא בליבה. לחכן חוזק הגנזכות היוצרים אינו צריך להיות מסיבי.
לבעלי הזכויות ישנה עדיין הגנה שבזכויות שידור, שהן זכויות חוזיות, להבדיל מזכויות יוצרים.
אופי ההפרה
האתר המדובר, לפי קביעת בית המשפט, לא עשה שימוש מסחרי ביצירה. השופטת מוסיפה כי אפילו אילו היה נעשה שימוש מסחרי, הרי לאור חשיבות אינטרס הציבור כפי שאסביר בהמשך - גם אז לטעמה היה ראוי להתיר את השימוש. נושא זה פחות מעניין לאור חשיבות הנושאים האחרים.
הפגיעה שנגרמה לבעל הזכות
השופטת קיבלה את טענתנו המסתמכת על האיכות הירודה יחסית של השידורים באינטרנט והבינה שלמעשה הצופים בשידורים באינטרנט ברובם המכריע של המקרים לא היה קהל היעד של שידורי הטלביזיה "פיי פר ויו".
אבל גם אילו לא היה הדבר כך, הטענה הזו היא טענה "דינוזאורית" שדינה הכחדה במסע האבולוציוני הטכנולוגי.
אומרים תאגידי השידור - המודל הבעסקי שלנו הוא מכירת שידור תמורת תשלום, ולכן אנחנו מונעים מהקהל הרחב את הזכות שהמחוקק העניק לו לשימוש הוגן.
באה השופטת ואמרה להם - אתם טועים. המחוקק העניק זכות לשימוש הוגן ולכן אם המודל העסקי שלכם מונע זאת, לא על הציבור להשתנות - עליכם להשתנות כי זו קביעת המחוקק (שימו לב - זכות. הופלדיאנית. משמע, ניתן לאכוף אותה. בפעם הבאה שאמצעי שידור ימנע מכם גישה לתכנים שעל פי החוק אתם זכאים להם; כשמפתח משחק יתקין אמצעי נז"ק (DRM) שימנע מכם לגבות את המחשחק שקניתם, כשמישהו ימנע מכם לעשות שימוש ביצירה כלשהי המוגן על פי החוק - בואו אלי. נדבר על תביעה על בסיס פסק הדין).
חשיבות החשיפה לציבור
בבסיס כל הדיון למעלה נמצא מבחן לא רשמי זה - מה חשיבות היצירה בה אנו עוסקים.
לאורך עמודים רבים מסבירה השופטת באמצעות מחקרים ומאמרים את חשיבותו של הספורט כאלמנט תרבותי חשוב מהמעלה הראשונה. השופטת מבססת את עמדתה למשל על הנגשת שידורי הטלוייזיה שנקבעה על ידי המחוקק באמצעות הממיר הטרסטריאלי הקרוב, ואני אוסיף ואפנה אתכם להחלטות ועדת הכבלים והלוויין לפיה ערוץ שידור חייב במידה מסויימת לחשוף בשידור שלא כנגד תשלום תכני ספורט חשובים (דוגמת שידורים מסויימים מהליגה האנגלית).
איזון כל הגורמים ביחד מביא למסקנה ההגיונית שלשופטת לא היתה כל ברירה אחרת.
ואתם תבואו ותגידו - אבל אתה כורת את הענף עליו אתה יושב. יהיו פיראטים - לא יהיה שידור. לא יהיה שידור - לא יהיו כספים. לא יהיו כספים - לא יהיה כדורגל.
ואני אומר לכם - זו טעות.
יהיה כדורגל.
יהיו כספים.
ויהיה שידור.
מה שישתנה זו הדרך בה בעלי הזכויות ישיגו את הכספים.
הדוגמא הטובה ביותר היא שידורי האולימפיאדה ששודרו חופשיים לכל כיוון שהרווח לבעלי הזכויות נבע לא מהתשלום לשידורים אלא מהחשיפה העצומה, שכן הם מכרו פםרסומות וחסויות.
אילו ישתנה המודל העסקי, לא רק שלא יהיו שידורים פיראטיים, אלא שבעלי הזכויות ירצו ויעדיפו שידורים פיראטיים. הרי ככל שיותר ויותר צופים יצפו בתוכניות הם ירוויחו יותר כסף.
היצירות תהיינה חשופות לציבור.
איש לא יפגע.
והגשמנו את כוונת המחוקק.
מה דעתכם?
הוספת תגובה על "מי גובר, בעל זכויות היוצרים או הציבור?"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה