פורסם ב: 2009-09-14 21:22:56  - שלח הודעה
- אוף ליין
- אוף ליין
| זהו סיפור קצר על דוגיסטינג לשני כלבים במקביל, שמות הגיבורים על ארבע הם: גוגי- נקבה פודל מעורבת, ופלסטר- אסקיסיברי ייחודי פלסטר ואני ישנים לילה אחרון יחד. אני על המיטה, ופלסטרון-רון, מסטול כולו מרביצה כל היום, מתרווח תחתיי על השמיכה שלו בפוזות משונות...שש בבוקר. ה"מעורר" מצלצל לי לקום. בחבטה, או נכון יותר בלחיצה עצבנית, אני מכבה את הנייד וממשיכה לישון. בשבע מתקשרת "אמא" של גוגי: -לימור שלום, את זוכרת שאנחנו מגיעות היום..התקשרתי אתמול..-אני יודעת, באחת וחצי בלילה...(ומוסיפה לעצמי - ומדוע לעזאזל..)-כן, עונה "אמא" של גוגי, בדיוק סיימתי משמרת...ו...(חושבת, בסדר, אני אתייחס לזה כהתנצלות)-טוב..אז נהיה אצלך עוד רבע שעה..אני באה עם מונית..-יופי. אז להתראות בינתיים.חוזרת לנמנם. שוטפת פנים, מתלבשת ושוב מנמנמת..עוד צלצול.-אנחנו פה, את יכולה לרדת?אני יורדת.מחברת את פלסטר לרצועה שלו, יוצאת, פלסטר מושך לכיוון דמותה המתקרבת של גוגי בנחישות. נראה כאילו הם יסתדרו... אני מקבלת ויטמינים, תיק שחור גדול עם שמיכה וחטיפי עצמות, ושקית גדולה עם אוכל בצבע בהיר ומוזר בשביל גוגי. "אמא" של האחרונה גם מוסרת לי חלק מהתשלום.עולים למעלה. גוגי קופצת כמו משוגעת. אני נותנת לשניהם מים ואוכל. הם מרחרחים אחד את השני. פלסטר אוכל לגוגי מהאוכל, גוגי אוכלת לפלסטר. כמה ליטופים ואני מחליטה שמצבי מצריך מקלחת באופן די דחוף. אני נכנסת פנימה כשארבע עיניים מלוות אותי, וארבע עיניים מביטות בי כשאני יוצאת. מכינה לעצמי אוכל, מחלקת לכל אחד מהם חטיף עצם, ומתיישבת מול המחשב. הורדתי אותם לצרכים נוזליים וכאלו שלא, דואגת להם לחלב במים ואוכל. מלטפת. עובדת מול המחשב. מלטפת. ואז...גוגי משחקת עם הכדור של פלסטר, מגרגרת. פלסטר לא מתרגש. גוגי ממש מתחילה לחרחר ריב, פלסטר מסתכל עליי: "מה היא רוצה ממני, אני לא עושה כלום.." ואז, גוגי מאבדת את זה- נביחות ונהימות מרושעות, עצבנית כמו חיית טרף, חושפת שיניים, נובחת, פלסטר מצידו נובח חזרה והם מתקוטטים בנביחות טרף קשות, ואני...מה אני אעשה. למה אין לי משרוקית למשל? מה הייתי נותנת בשביל מ...חטפתי את השמיכה של גוגי מהרצפה וכיסיתי לה את הפנים. מה??? מה עוד יכולתי לעשות? היא ממשיכה לנבוח כמו מטורפת על פלסטר חסר-הישע שלא מזמן הותקף ע"י כלב אחר, זה חייב להיפסק, ליבי פועם בחוזקה..עוד קצת הטלות שמיכה והכלבה המטורפת נרגעת. הקול שלי מקבל צרידות שכנראה תחריף במשך היום. אני מלטפת את פלסטר. כועסת על גוגי שמביטה עליי בעיני רוצחת אדומות כל כך. מזל שאני סופר-אלפא! מאוחר יותר, אחרי שאני נרגעת (היה לי קשה , מודה), פלסטר מתקרב אליי. אני מלטפת אותו, חוזרת למחשב, מביטה בגוגי ואין פלסטר בחדר. קולות דקים עולים מלמטה. אני קוראת לו, לא מבינה. הוא עולה, ושוב יורד למטה. הבנתי. החלטתי שאני לוקחת רק אותו. בטח. כאילו זה יכול היה לעבוד מול המבט הרצחני של גוגי (שאם נודה באמת, נראתה לי כלבה די אדיבה בהתחלה...) קשרתי את שניהם, ובשניה שאנחנו מחוץ לדלת, עוד לא הספקתי לנעול, שניהם פוצחים בהשתנה מלכותית שלא נראתה כמותה. גוגי סיימה לאחר דקה בערך, פלסטר אחרי שתיים. השתוללתי מצחוק! איזו הקלה התיישבה מלאת סיפוק על הפנים הכלבלביים של שניהם.. אחרי שסיימו, שניהם נראו לא מעוניינים בהמשך הטיול. זהו, כל מבוקשם הושג! נכנסנו חזרה. אני מול המחשב, בונה לוח שנה מדליק, הכלבלבים בחדר, ברביצה ומשחק.הכנתי לנו אוכל משגע- לי חביתה וסלט, ולהם, למזלם, קציצות עוף מושקעות שהכנתי לעצמי ולאחר ביס ראשון ומרוגש גיליתי שעדיין קשה לי עם עוף,) ואכלנו כולנו בשמחה גדולה.אני לוגמת מים ומביטה סביבי...עד שנחות עיניי על ישבנו של פלסטר, כשרגלו השמאלית מורמת מעל משקוף השירותים והוא משתין את עצמו לדעת והשתן שלו בהיר וקולח... אני כועסת. בתוך הכעס, נהיר לי שהבית קטן (גם אם אני מאוד אוהבת אותו) ושהשניים קצת משתגעים מחלוקת הטריטוריה הכמעט בלתי אפשרית בינהם. לוקחת סמרטוט, שואלת את פלסטר בכעס- למה? וגם...איך? ומי נתן לך רשות? ואיפה הנימוס..וגוגי מצידה נובחת עליו: "איך יכולת? תראה כמה היא כועסת עכשיו, לא מספיק הריב שלנו מקודם?..."עוד לפני שאני מספיקה לתרגם לעצמי את הנביחות החינוכיות שלה, בעודי מתעסקת בשאלה אם אקונומיקה זה טוב?! נעל שמאל שלי דורכת בתוך שלולית שתן נוספת...אכן, ככה נפלה גיבורה. גם גוגי השתינה לי בסלון... הענין עם כלבים הוא ש- יש להם מן מבט כזה...את כועסת והם יודעים את זה, אבל האוזניים השמוטות והמבט הפאטתי בעיניים...נו טוב, קישקשתי ממורמרת (ממש סופר אלפא) ושטפתי, עדיין מלמלת קשות, את הרצפה, כשכל אחד מהם תופס את הפינה הכי קטנה בחלל פן יפריעו לי (אני הרי כועסת מאוד). כשסיימתי, גמלה בי ההחלטה.התלבשתי ויצאתי החוצה במחאה. לא מתעכבת. נחושה.נועלת-טורקת את הדלת לקול נביחותיהם הרמות. שילמדו להסתדר בלעדיי! נראה אותם עכשיו!נגמר לי החלב... | 
הוספת תגובה על "מיומנה של דוגיסיטרית(@:"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה